אציג כאן עמדה מעט מורכבת בסוגיית גיוס חרדים וערבים ואשתדל לפשט אותה ככל הניתן. ברמת הרצוי – מוטב שכל אזרחי ישראל יתגייסו לשירות צבאי משמעותי או לשירות אזרחי מקביל וזהה באורכו. ראשית מתבקש דיוק לגבי שתי נקודות שמסבירות את ההיגיון מאחורי הטענה – מדוע הרצוי הוא גיוס של כולם?

1

מחמת שוויון אזרחי – בהיבט זה אין הבדל בין אוכלוסיות שנכון לעכשיו אינן מתגייסות (בהכללה, ברור שיש גם חרדים וגם ערבים המתגייסים לצה"ל וזה ראוי ומבורך, ובנסיבות הנוכחיות צריך לחזק מגמה זה ככל הניתן).

כולם צריכים להתגייס לשירות צבאי או אזרחי, מה שנקרא היום שירות לאומי, אך הוא צריך להיות רחב יותר, מובנה כחובה ולא כהתנדבות, וזהה באורכו לשירות הצבאי – משטרה, לוחמי אש, מד"א, בתי חולים, בתי אבות, עבודות בניין, בינוי תשתיות, סיוע בחקלאות, סיוע בחינוך, ועוד. 

כולם צריכים להתגייס לשירות צבאי או אזרחי, מה שנקרא היום שירות לאומי, אך עליו להיות רחב יותר, מובנה כחובה ולא כהתנדבות, וזהה באורכו לשירות הצבאי – משטרה, לוחמי אש, מד"א, בתי חולים, בתי אבות ועוד

2

מחמת הסולידריות וערבות הדדית – היבט זה חזק יותר ביחס לאוכלוסייה היהודית (החרדית) מאשר לאוכלוסייה הערבית. אלא שערבות הדדית הוא עניין וולונטרי מיסודו, אפשר לנסח אותו כחובה מוסרית וערכית, אך לא ניתן לכפות אותה או לעגנה כחובה חוקית.

*  *  * 

בצה"ל קיימת בעיה אקוטית ודחופה – מחסור בלוחמים. אלא שכפיית גיוס חרדים (וגם ערבים) לא תיתן מענה לבעיה הזו. מדוע? לא כי זה לא ראוי או לא הוגן. כאמור לעיל – ראוי והוגן שחרדים וערבים יתגייסו, אלא שכדי להיות לוחם טוב ואפקטיבי, ולמעשה כדי להיות לוחם בכלל, יש צורך במרכיב קריטי של מוטיבציה ללוחמה.

חרדים וערבים שיש להם מוטיבציה כזו – מתגייסים ממילא. ואלה שאין להם את המוטיבציה הזו – גם אם יגויסו בכפיה לא יהיו לוחמים. במקרה הטוב יהיו חיילים עורפיים לא מוצלחים, לא אפקטיביים ולא תורמים במיוחד, במקרה הפחות טוב ימלאו את בתי הכלא הצבאיים, מה שרק יוסיף עומס על המערכת ולא יתרום דבר.

אז מה, צריך לוותר על גיוס חרדים וערבים? בשום אופן לא, ותכף אתאר כיצד יש לפתור את הסוגיה, אך צריך להמנע מיצירת ציפיות שאינן אלא אשליות. צריך לומר את האמת כהווייתה – זה לא ייתן מענה לסוגיה האקוטית והדחופה של מחסור בלוחמים.

כפיית גיוס חרדים (וגם ערבים) לא תפתור את המחסור בלוחמים. לא כי זה לא ראוי או הוגן. ראוי והוגן שחרדים וערבים יתגייסו, אלא שכדי להיות לוחם טוב ואפקטיבי, או לוחם בכלל, יש צורך במרכיב קריטי של מוטיבציה ללוחמה

מה כן נכון לעשות:

1. החלת חוק גיוס לכול, כולל חרדים וערבים. שיקבע שני מסלולי שירות מקבילים וזהים באורכם. שירות בצה"ל – שיקבל תיעדוף וקדימות; ושירות אזרחי – שיחול על מי שצה"ל יחליט לא לגייסו מחמת היעדר התאמה – בריאות פיזית/נפשית, אי-התאמה חברתית, היעדר מוטיבציה לשירות צבאי וכיוצא בזה. אי גיוס לאחד המסלולים, למעט במקרים רפואיים מסוימים שלא מאפשרים שירות כלל, יגרור שורת סנקציות אישיות המצריכה ליבון ודיוק.
2. יש צורך במהלך חינוכי-תודעתי אסטרטגי. יתכן מאוד כי מהלך כזה יהיה כרוך בעימות עם חלק מהציבור החרדי והערבי. לא צריך להיבהל מזה, אלא להתעמת באופן מודע ומכוון, במטרה מפורשת לייצר לחץ תודעתי-מצפוני להתגייס. המאמץ צריך להתבצע גם דרך מערכת החינוך, וגם דרך הזירה הציבורית תקשורתית – בשיווק ופרסום אסרטיבי. הייתי רוצה לראות, למשל, את מאה שערים מוצפת מודעות בסגנון "עמך זקוק לך – התגייס", או "לעזרת ה' בגיבורים – התגייס".

האם זה עשוי לשנות את המגמה הנוכחית? ייתכן שכן. אם ננסה – נדע. אבל די בטוח שחוק הגיוס המוצע כעת, או גרסאותיו היותר נוקשות, לא ייתנו מענה לבעיה, כי הם מנסים לתת מענה טקטי במקום בו נדרש מענה אסטרטגי. הם מנסים לטפל בסימפטומים במקום בו נדרש טיפול בשורש הבעיה – שהיא היעדר מוטיבציה בקרב האוכלוסיות הלא מתגייסות לשירות בצה"ל בכלל, ולשירות בלוחמה בפרט.

זהו היעדר מוטיבציה שהוא פועל יוצא ישיר של אי-הזדהות עם האתוס הציוני ועם ההסדר המכונן של המדינה כמדינה יהודית-ציונית-דמוקרטית.

די בטוח שחוק הגיוס המוצע כעת, או גרסאותיו היותר נוקשות, לא ייתנו מענה לבעיה, כי הם מציעים מענה טקטי במקום בו נדרש מענה אסטרטגי. הם מנסים לטפל בסימפטומים במקום בו נדרש טיפול בשורש הבעיה

ויש עוד סוגיה שמן הראוי להעלות – מיצוי הגיוס ללוחמה של האוכלוסיות שכן מתגייסות – אך זה נושא למאמר נפרד.

ד"ר לאוניד (ליאון) גרשוביץ הוא תושב שלומי. בעל תואר PhD מאוניברסיטת ת"א, מתמחה בתולדות יהודי ברית המועצות. בוגר תכנית "רביבים" באוניברסיטה העברית. במשך שנים שימש במגוון תפקידים במערך החינוך, בהם מורה ורכז תחומי דעת, תנ"ך והיסטוריה, מחנך בתיכון ומנהל תיכון. כעת מנחה באקדמיה ומרצה במכינות קדם-צבאיות.