בימים אלה מקודמים מחדש הדיונים סביב חוק ההשתמטות והרחבת שילובם של חרדים בצה"ל. לנוכח המחסור בכוח אדם בעקבות מלחמת חרבות ברזל, גובר הלחץ הציבורי והביטחוני להרחיב את בסיס המשרתים ולשלב אוכלוסיות נוספות בשירות הצבאי.

אלא שלצד הדיון הביטחוני והפוליטי, מתפתחת בשקט סוגיה משמעותית נוספת: הפגיעה האפשרית במעמדן של נשים בצה"ל במסגרת ההתאמות שמבקשת המדינה לבצע עבור גיוס חרדים.

לפי דיונים ופרסומים שעלו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הנוסח המקודם לחוק ההשתמטות כולל הסרה של מנגנוני הגנה שנועדו להבטיח כי שילוב חרדים בצבא לא יבוא על חשבון שירות נשים.

לפי דיונים ופרסומים שעלו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הנוסח המקודם לחוק ההשתמטות כולל הסרה של מנגנוני הגנה שנועדו להבטיח כי שילוב חרדים בצבא לא יבוא על חשבון שירות נשים

המשמעות המעשית עלולה להיות הרחבת מסלולים או יחידות שבהם נשים יודרו מתפקידים מסוימים, יצומצם שירות משותף או יוגבלו אפשרויות הפיקוד וההתקדמות שלהן. במילים אחרות, במקום להתאים את המערכת לצורכי כלל המשרתים, נשים הן אלו שעלולות לשלם את המחיר.

הבעיה אינה רק מגדרית או ערכית. מדובר גם בבעיה כלכלית ואסטרטגית מהמעלה הראשונה. צה"ל הוא אחד ממנועי המוביליות החברתית המרכזיים בישראל. תפקידי לחימה, מודיעין, טכנולוגיה ופיקוד משמשים במשך שנים כקרש קפיצה להשתלבות בהייטק, ביזמות, במגזר הציבורי ובמוקדי קבלת החלטות.

כאשר נשים מודרות ממסלולים מסוימים או מקבלות פחות הזדמנויות להתקדם, המשמעות אינה מסתיימת ביום השחרור. הפגיעה ממשיכה גם באזרחות, דרך פערי שכר, ייצוג חסר בעמדות הנהגה ופגיעה ביכולת להשתלב במוקדי צמיחה כלכליים.

המשק הישראלי אינו יכול להרשות לעצמו מצב שבו מחצית מהאוכלוסייה מקבלת פחות הזדמנויות לצבור ניסיון ניהולי, טכנולוגי ופיקודי.

מחקרים בארץ ובעולם מראים כי גיוון מגדרי במוקדי קבלת החלטות מגדיל חדשנות, משפר ביצועים ותורם לפריון העבודה. דווקא בתקופה שבה ישראל מתמודדת עם מחסור בכוח אדם מקצועי ועלויות המלחמה, פגיעה בשילוב נשים היא מהלך הפוגע ישירות בחוסן הבטחוני והכלכלי של המדינה.

תתכן הרחבת מסלולים או יחידות שידירו נשים מתפקידים מסוימים, יצומצם שירות משותף או יוגבלו אפשרויותיהן לפיקוד והתקדמות. במקום התאמת המערכת לצורכי כל המשרתים, נשים עלולות לשלם את המחיר

המאבק על שילוב נשים בצה"ל איננו חדש. פסק הדין בעניין אליס מילר קבע כבר לפני שנים כי חסימת נשים מתפקידים מסוימים פוגעת בעיקרון השוויון. מאז נפתחו בפני נשים מסלולי שירות משמעותיים, והוכח פעם אחר פעם כי נשים מסוגלות לבצע תפקידי לחימה, פיקוד וטכנולוגיה ברמה הגבוהה ביותר.

גם בפסיקות מאוחרות יותר חזר בית המשפט והדגיש כי מניעת שירות נשים בתפקידים מסוימים יכולה להתקיים רק כאשר קיימת הצדקה מקצועית ומבצעית ברורה ומבוססת.

אירועי מתקפת חמאס על ישראל בשבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל רק חיזקו זאת. נשים פעלו בחזית, פיקדו תחת אש, חילצו אזרחים והיו חלק בלתי נפרד ממערך ההגנה של ישראל.

לכן, הפתרון אינו לבחור בין גיוס חרדים לבין שילוב נשים, אלא לקבוע גבולות ברורים שימנעו פגיעה בזכויות נשים בשם הצורך בהרחבת הגיוס. מדינת ישראל יכולה וצריכה לאפשר מסגרות מותאמות לחרדים המעוניינים בכך, אך אסור שההתאמות יהפכו לנורמה המשנה את פני הצבא כולו.

יש להבטיח בחקיקה כי כל מסלול ייעודי לחרדים יהיה נקודתי ומוגבל, וכי נשים לא יודרו מתפקידים, יחידות או מסלולי קידום בשל דרישות דתיות של אחרים. בנוסף, יש לקבוע מנגנוני פיקוח ברורים שיבטיחו שמפקדים לא יפעילו לחץ בלתי פורמלי לצמצום שירות משותף.

הפתרון אינו לבחור בין גיוס חרדים לבין שילוב נשים, אלא לקבוע גבולות ברורים. יש להבטיח בחקיקה כי כל מסלול ייעודי לחרדים יהיה נקודתי ומוגבל, וכי נשים לא יודרו מתפקידים ומקידום בשל דרישות דתיות של אחרים

צה"ל הוא צבא העם, והוא חייב להישאר כזה. הרחבת השירות לאוכלוסיות חדשות היא מטרה חשובה, אך אסור שהיא תבוא על חשבון עקרונות יסוד של שוויון והזדמנות. אם ישראל רוצה גם ביטחון חזק וגם כלכלה חזקה, היא לא יכולה להרשות לעצמה לדחוק נשים לאחור.

עו"ד אורלי הראל היא יזמת הייטק ומייסדת פורום "נשים 7.0" הפועל לקידום נשים באמצעות ידע טכנולוגיה וחדשנות.