שתי הספרניות, גליה הנדלמן ואיילה בן-דוד, פתחו את ספריית שלומי ביום רביעי אחר הצוהריים. האירוע הזה, שבמרבית הימים נחשב לשגרתי לחלוטין, קיבל השבוע משמעות מצערת. הוא התרחש שעות אחדות לאחר שמתקפת כטב"מים כפולה של חזבאללה גבתה את חייה של סמ"ר רותם ינאי, מש"קית ת"ש בת 20 מגדוד רותם של חטיבת גבעתי.
אוסף הספרייה שוכן כיום בחלל זמני וצפוף במתנ"ס, לאחר שהמבנה המקורי ניזוק קשות במתקפת טילים של חזבאללה באוקטובר 2024, במהלך הסבב הראשון של המלחמה מול ארגון הטרור. הנדלמן אומרת שהספרייה המשופצת תיפתח מחדש בעוד שישה חודשים, "אם לא תפרוץ עוד מלחמה".
העיירה, השוכנת בגליל המערבי, נושקת לגבול הצפוני עם לבנון. באחת מנקודותיה הצפוניות ביותר, היא מרוחקת מהגבול 150 מטרים בלבד.
מאחר שבתי הספר נסגרו בשל המצב הביטחוני המתוח, הספרניות הטילו ספק בכך שמספר דומה של מבקרים אכן יגיע. ובכל זאת, הן פתחו את דלתות הספרייה כרגיל
בימים רגילים, הספרייה מושכת אליה כ-30 מבוגרים וילדים מדי יום, שכן לדברי בן-דוד, "אנשים שאוהבים לקרוא עדיין קוראים". עם זאת, מאחר שבתי הספר נסגרו בשל המצב הביטחוני המתוח, הספרניות הטילו ספק בכך שמספר דומה של מבקרים אכן יגיע. ובכל זאת, הן פתחו את דלתות הספרייה כרגיל.
למרות מתקפות הכטב"מים התכופות בשלומי וסביבתה, העיירה הייתה שוקקת חיים ביום רביעי אחר הצוהריים. החנויות היו פתוחות, המסעדות נהנו מתנועת לקוחות ערה בשעות הצוהריים, ותושבים רבים ערכו קניות בסופרמרקט המקומי.
ולצד זאת, באוויר עדיין ריחף ריח של עץ שרוף מהיערות הסובבים, שבהם עצים רבים עלו באש כתוצאה מירי רקטות. זוהי תזכורת למציאות העגומה שבה העיירה עדיין נתונה תחת מתקפה.
התושבים נותרים דרוכים במיוחד, מאזינים לכל קול כדי להבין אם הפיצוצים הם של ירי נכנס או יוצא. הם מודעים בכל רגע נתון למיקומו של המרחב המוגן הקרוב ביותר, ולכמה שניות יידרשו להם כדי לרוץ אליו.
"תמיד יש תחושה שתתרחש טרגדיה", מודה הנדלמן. "עדיין יש בנו פחד", מוסיפה בן-דוד, שגדלה בשלומי. "זה אף פעם לא באמת נעלם. אבל הבית שלי כאן. לאן עוד אני יכולה ללכת?"
"תמיד יש תחושה שתתרחש טרגדיה", מודה הנדלמן. "עדיין יש בנו פחד", מוסיפה בן-דוד, שגדלה בשלומי. "זה אף פעם לא באמת נעלם. אבל הבית שלי כאן. לאן עוד אני יכולה ללכת?"
![סמ"ר רותם ינאי ז"ל, שנהרגה מפגיעת רחפן נפץ בגבול לבנון ב-27 במאי 2026 (צילום: באדיבות המשפחה)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/05/image-35-1024x640.jpeg "סמ"ר רותם ינאי ז"ל, שנהרגה מפגיעת רחפן נפץ בגבול לבנון ב-27 במאי 2026 (צילום: באדיבות המשפחה)")
"חייבים לנטרל את היכולות של חזבאללה"
ישראל מתקשה להדוף את המתקפות הגוברות של חזבאללה נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון ובצפון הארץ. אלו מתבצעות, בין היתר, באמצעות רחפני FPV (מבט מגוף ראשון), החסינים במידה רבה לטכנולוגיות שיבוש.
ישראל מתקשה להדוף את המתקפות הגוברות של חזבאללה נגד כוחות צה"ל בדרום לבנון ובצפון הארץ. אלו מתבצעות, בין היתר, באמצעות רחפני FPV (מבט מגוף ראשון), החסינים במידה רבה לטכנולוגיות שיבוש
ארגון הטרור שיגר גם רקטות וסוגים אחרים של כלי טיס בלתי מאוישים ופגע הן במטרות צבאיות והן במטרות אזרחיות. ינאי, שנהרגה ביום רביעי בבוקר, היא החייל ה-11 שנפל בחזית הלבנונית מאז תחילת הפסקת האש בין ישראל לחזבאללה בחודש שעבר – הפסקת אש שהתפוררה בינתיים כמעט לחלוטין.
"אין הפסקת אש. מעולם לא הייתה הפסקת אש עם חזבאללה. זה היה הסכם בין תל אביב לביירות, לא בין ישראל לחזבאללה", פוסק רס"ן (מיל') אברהם לוין, מנהל התקשורת ומרצה בכיר במרכז עלמא למחקר וחינוך, עמותה עצמאית המתמחה באתגרי הביטחון בגבולה הצפוני של ישראל.
לוין שוחח עם זמן ישראל על מלחמת העצימות הנמוכה המשתוללת בשלומי ובצפון הארץ, וזאת על אף שהדרג המדיני והצבאי מבטיח להגביר את הפעילות בלבנון ולהרחיב את המערכה הקרקעית.
סא"ל (מיל.) שרית זהבי, מייסדת ונשיאת מרכז עלמא השוכן כ-25 ק"מ משלומי, ציינה כי היא "מודאגת מאוד" מכך שהמצב בעיירה וביישובים נוספים בצפון יהפוך לדומה למלחמת החפירות באוקראינה, והזהירה, "אנחנו לא רואים את הסוף".
"ככל שישראל תפעל בפחות אגרסיביות, כך המלחמה תתארך", הוסיפה זהבי. "אנחנו לא צריכים עוד הרתעה; אנחנו חייבים פשוט לנטרל את היכולות של חזבאללה".
"אנחנו לא רואים את הסוף. ככל שישראל תפעל בפחות אגרסיביות, כך המלחמה תתארך. אנחנו לא צריכים עוד הרתעה; אנחנו חייבים פשוט לנטרל את היכולות של חזבאללה"
באוקטובר 2023, 7,500 תושבי שלומי היו בין 60 אלף התושבים שפונו מ-32 יישובים שונים לאורך גבול הצפון.
יותר מ-8,000 רקטות שוגרו מלבנון לעבר ישראל במהלך מלחמת ישראל-חזבאללה של השנים 2023-2024, יחד עם מאות כטב"מים וטילי נ"ט מונחים. המתקפות שהוביל ארגון הטרור הביאו למותם של 46 אזרחים ו-80 חיילים, עד שהושגה הפסקת האש הקודמת בסוף נובמבר 2024. בשלומי עצמה, מעל ל-420 בתים ומבנים ניזוקו כתוצאה מפגיעות ישירות ומהדף הפיצוצים.
עד נובמבר 2024, צה"ל השתלט על הרכס הגבוה החולש על העיירה. לפני המלחמה, רכס זה העניק לחזבאללה נקודת תצפית אידיאלית ונוחה. אך כיום הוא משמש כאחת מחמש נקודות אסטרטגיות בתוך דרום לבנון שבהן ישראל מחזיקה כוחות, כדי להבטיח שארגון הטרור לא יוכל לבסס מחדש את אחיזתו באזור.
לפני המלחמה, הרכס הגבוה החולש על שלומי העניק לחזבאללה נקודת תצפית אידיאלית ונוחה. אך כיום הוא משמש כאחת מחמש נקודות אסטרטגיות בתוך דרום לבנון שבהן ישראל מחזיקה כוחות
אולם רחפני ה-FPV העניקו לחזבאללה "יתרון טקטי", מדגיש לוין. "הם זולים וקלים מאוד להפעלה. המחבלים הפכו צעצוע פשוט לנשק קטלני".
הוא מאמין שישראל תמצא בסופו של דבר את הדרך לשפר את הטכנולוגיה ולעצור את איום הרחפנים. ואולם, זהבי מצידה מזהירה כי על אף שלכל מלחמה יש באופן טבעי "התחלה, אמצע וסוף", היא חוששת שכעת המצב "יימשך עוד זמן רב".
"העובדה שהצפון נמצא תמיד תחת אש הפכה כעת למצב נורמלי", מסכמת זהבי.
להכפיל את האוכלוסייה בתוך עשור
"כולם חזרו לשלומי, ויש לנו היום יותר תושבים משהיו לנו לפני עשר שנים", יוסף לוצ'י, מתגאה מנכ"ל מועצה אזורית שלומי, בשיחה עם זמן ישראל בלשכתו. "אנחנו מתכננים להכפיל את אוכלוסיית העיירה בעשר השנים הקרובות".
נראה כי לוצ'י מקבל את מצבה המורכב של העיירה המופגזת כחלק בלתי נפרד משגרת היומיום. "אם יש אזעקה", הוא מסביר, "נרד למקלט, נחכה עשר דקות כנדרש ואז נחזור לעבודה".
"אנחנו כרשות מקומית לא יכולים לפתור את הבעיה מול חזבאללה", קובע לוצ'י. "זה תלוי בצבא ובממשלה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להקל עד כמה שניתן על חייהם של התושבים כאן".
"אנחנו כרשות מקומית לא יכולים לפתור את הבעיה מול חזבאללה. זה תלוי בצבא ובממשלה. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להקל עד כמה שניתן על חייהם של התושבים כאן"
במהלך תקופת הפינוי, כ-4,000 מתושבי שלומי שוכנו בבתי מלון בירושלים, כ-2,000 שהו בחיפה, וכ-1,000 נוספים התגוררו בטבריה, מציין לוצ'י. המועצה שמרה לאורך כל הדרך על קשר רציף עם התושבים. לדבריו, "כל המורים נשארו עם אותם ילדים שחינכו, עוד לפני החזרה הביתה לעיירה".
מאז פרוץ המלחמה, אנשי המועצה בנו מרחבים מוגנים בכל גני הילדים ובבתי הספר לחינוך מיוחד, כדי להבטיח שיוכלו להישאר פתוחים בכל מצב. עם זאת, בניית המרחבים המוגנים בשאר בתי הספר טרם החלה. "סכנה היא סכנה", הוא מסכם בהשלמה. "נראה מה יהיה".
![מנכ"ל מועצה אזורית שלומי יוסף לוצ'י במשרדו, 27 במאי 2026 (צילום: דיאנה בלטר)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/05/luchy2-1024x640.jpg "מנכ"ל מועצה אזורית שלומי יוסף לוצ'י במשרדו, 27 במאי 2026 (צילום: דיאנה בלטר)")
"אולי יש פחות אנשים"
שקד דמרי, תושבת העיירה, צעדה עם בנה הבכור הראל בן השש לעבר הסופרמרקט, כשברקע נשמעו אזעקות מרוחקות. "זו הייתה אזעקה?" שאל הראל את אימו.
"זה לא בשבילנו", ענתה דמרי בשלווה, אם כי הודתה מייד לאחר מכן בלחש בפני זמן ישראל כי המצב "מאוד מפחיד, כי יש פה כל הזמן פיצוצים בלי שום התרעת אזעקה מקדימה".
זה היה היום השני ברציפות שבו הלימודים בכיתה א' של הראל בוטלו, והוא נאלץ להתלוות אליה לסידורים. דמרי סיפרה כי לאחר שנשמעה אזעקה מוקדם יותר באותו יום – אותה אזעקה שסימנה את חדירת הרחפן שגבה בהמשך את חייה של סמ"ר ינאי – הגננת של בנה הצעיר שלחה מייד הודעות הרגעה לכל ההורים, ועדכנה שהילדים בטוחים.
"הבן שלי מאוד מודע למצב. אתמול הוא חיפש באינטרנט כמה אנשים חיים כיום בישראל. ואז הוא הסתובב ואמר לי, 'אולי יש עכשיו פחות אנשים, בגלל המלחמה והחיילים שנהרגו'"
"הבן שלי מאוד מודע למצב הביטחוני", אומרת דמרי. "אתמול הוא חיפש באינטרנט כמה אנשים חיים כיום בישראל. ואז הוא הסתובב ואמר לי, 'אולי יש עכשיו פחות אנשים, בגלל המלחמה והחיילים שנהרגו'".
במרחק של כמה רחובות משם, ישבה כרמלה גל במסעדה מקומית יחד עם חברתה, אתי עזרי. גל עברה לשלומי באמצע פברואר 2026 – ממש לפני שפרצה המלחמה החזיתית מול איראן – וזאת לדבריה בשל האופן שבו ראש המועצה גבי נעמן דאג במסירות לתושבים במהלך שנות המלחמה.
"זה פשוט חימם לי את הלב, ורציתי להיות חלק מזה, להיות כאן", היא מודה. היא הוסיפה כי למרות שגרת המלחמה, "אנחנו לא מפחדים".
ואז היא הצביעה לעבר אחת מהמיגוניות הרבות הפזורות כיום ברחבי העיירה.
"תראי", חתמה גל, "יש שם מיגונית ממש לידנו".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו