השיח הפלסטיני במהלך החודשים הראשונים של 2026 מציג פער עמוק בין ההנהגה הפוליטית לבין המשפיענים ברשתות החברתיות. זה אינו רק פער בין מוסדות לבין רחוב, או בין פוליטיקה ישנה לפוליטיקה דיגיטלית. מדובר בשתי דרכים שונות לייצר לגיטימציה, לעצב תודעה ולהגדיר מהו הפרויקט הלאומי הפלסטיני לאחר המלחמה בעזה.

ההנהגה מדברת בשפת מוסדות, זכויות, הכרה בינלאומית וניהול מאבק מדיני; המשפיענים מדברים בשפת עדות, זעם מוסרי, ויראליות, תיעוד חזותי ותביעה לאחריות.

סיגלית מאור-הירש היא חוקרת ומומחית בכירה בתחומי המודיעין, הביטחון והטרור, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.

חבר הקונגרס הרפובליקאי תומאס מאסי, שהובס בין השאר בפריימריז על ידי אזרחית ישראל וארה"ב, העשירה בישראל ומעשירי תבל, מרים אדלסון, בזכות השקעה של מיליונים במתחרהו – הוא ממש התקווה שלי. זאת בעוד שמרים אדלסון ושותפיה להפלתו – קוברים מבחינתי את עתיד מדינתי ואת עתידי.

תהום מפרידה בין מרים אדלסון וביני, למרות ששתינו "מאותו הכפר" – בוגרות אותו תיכון. גדלנו בשנות ה 50-60 בהדר הכרמל בחיפה על השיר "הבאנו שלום עליכם". כך שרו ילדי המדינה הצעירה. הורינו, אחרי השואה הנוראה ומלחמת 1948 שרו "האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך", ופיללו ליום שאחרי, שעדיין מבושש לבוא.

עפרה בן-ארצי היא פציפיסטית, פעילה בפורום המשפחות השכולות הישראלי פלסטיני. משתייכת למחסום ווטש. אני אחות שכולה לאח שנפל ב-1968 במרדף בבקעה, אח שבעיניה, ממבט של היום, הוא קורבן הכיבוש. היא בת לאם ממשפחת סלומון, ששורשיה מהוותיקים בארץ, ולאב ניצול שואה שהספיק להילחם ב-48' ולהיפצע.