כאשר יחיאל לייטר, שגריר ישראל בוושינגטון וממנהיגי תנועת ההתנחלויות, כינה את ג'יי סטריט, השדולה הליברלית, "סרטן בתוך הקהילה היהודית האמריקאית", זו לא הייתה פליטת פה מכוערת.

היה זה ייצוא של שיטה פוליטית שראש הממשלה בנימין נתניהו שכלל במשך שנים: לחלק את החברה לנאמנים ולאויבים מבית, להציג ביקורת כבגידה, ולשלוט במה שנותר.

יהודה לוקץ׳ הוא פרופסור-חבר אמריטוס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג׳ורג׳ מייסון, וירג׳יניה. פרסם חמישה ספרים. הוא מחבר הספר שיצא לאור לאחרונה: "Op-Ed: Musings on War & Peace in the Middle East and Beyond"

הבוקר קמנו לגלות שטראמפ צעק על נתניהו "בלעדי היית בכלא". זה סיכום נאה למסע הבריחה של נתניהו ממשפטו – מסע שמחולק לניסיונות לדחות את המשפט עוד לפני מתן העדות עצמה, לבריחה ממתן עדות בתירוצים שונים, לניסיונות לפטר את התובעת הראשית במשפטו – היא היועמ"שית – ובמקביל להפעיל כל מי שאפשר לביטול משפטו במסווה של "חנינה".

אסתי סגל מכורה לנתונים ולביג דאטה ומנגישה אותם באינפוגרפיקה והדמיית נתונים (data story telling), אקטיביסטית שלא מפסיקה לנסות לשנות את העולם. חיה בתל אביב אצל פצפונת וסוזנה החתולות.

השיח הפלסטיני במהלך החודשים הראשונים של 2026 מציג פער עמוק בין ההנהגה הפוליטית לבין המשפיענים ברשתות החברתיות. זה אינו רק פער בין מוסדות לבין רחוב, או בין פוליטיקה ישנה לפוליטיקה דיגיטלית. מדובר בשתי דרכים שונות לייצר לגיטימציה, לעצב תודעה ולהגדיר מהו הפרויקט הלאומי הפלסטיני לאחר המלחמה בעזה.

ההנהגה מדברת בשפת מוסדות, זכויות, הכרה בינלאומית וניהול מאבק מדיני; המשפיענים מדברים בשפת עדות, זעם מוסרי, ויראליות, תיעוד חזותי ותביעה לאחריות.

סיגלית מאור-הירש היא חוקרת ומומחית בכירה בתחומי המודיעין, הביטחון והטרור, ומרצה באוניברסיטת רייכמן.