הוועדה האזרחית (CCO7) לחקר פשעי חמאס נגד נשים וילדים פרסמה ב־12 במאי השנה את הדוח המקיף והמתועד היטב שלה, "לא עוד מושתקים: חשיפת הטרור המיני – הזוועות שלא סופרו של 7 באוקטובר והפגיעות בבני הערובה בשבי".

הדוח, המשתרע על פני כמעט 300 עמודים, כולל תיאורים מטרידים ביותר וקשים מאוד לקריאה של האלימות המינית והמגדרית השיטתית (SGBV) שבוצעה במהלך מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023, וכן של הפשעים שבוצעו נגד בני הערובה בעזה. 

אל תסתפקו בסיכומים של עיתונאים או פרשנים, בפוסטים ברשתות החברתיות, ואל תניחו שאתם יודעים מה מופיע בדוח רק משום שאתם עוקבים אחר החדשות, במיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר.

הדוח, המשתרע על פני כמעט 300 עמודים, כולל תיאורים מטרידים וקשים מאוד לקריאה של האלימות המינית והמגדרית השיטתית שבוצעה במהלך מתקפת חמאס על ישראל ב־7/10, ושל הפשעים נגד בני הערובה בעזה

מתוך כבוד לד"ר כוכב אלקיים־לוי ולצוותה ב־CCO7, שאספו בקפדנות ראיות, נשאו טראומה אישית תוך כדי ראיונות עם מאות עדים, צפו באלפי שעות של סרטונים ותמונות קשים מנשוא וביקרו בזירות הזוועה – קראו את הדוח.

מתוך כבוד לקורבנות הזוועות, לאלו ששרדו ולאלו שלא, לבני הערובה שסבלו מאלימות מינית ומגדרית לאורך תקופת השבי, ולמשפחות הקורבנות שנאלצו לצפות בסבלם של יקיריהם ברשתות החברתיות, לעתים באמצעות תכנים שנשלחו אליהן במכוון על ידי המבצעים, קראו את הדוח.

מתוך כבוד לאלפי אנשי כוחות ההצלה, הצוותים הרפואיים, המתנדבים, השוטרים והחיילים שהגיבו למתקפות, שרבים מהם איבדו את חייהם במהלך אותה תגובה, ורבים אחרים נחשפו לזוועות של 7 באוקטובר בשעות ובימים שלאחר מכן, כאשר נחשפו גופות, חלקי גופות ומראות אימה שלא ניתן היה לדמיין, קראו את הדוח.

בין אם במקרה ובין אם בכוונה, פרסם ניקולס קריסטוף מאמר דעה ב"ניו יורק טיימס" ב־11 במאי, יום לפני פרסום דוח CCO7, תחת הכותרת: "השתיקה שמקבלת את אונס הפלסטינים", נדמה כי מדובר בחלק מניסיון ליצור הקבלה בין האלימות המינית והמגדרית השיטתית שביצע חמאס ב־7 באוקטובר נגד ישראלים ועובדים זרים, וכן נגד בני הערובה שהוחזקו בעזה, לבין האלימות המינית והעינויים שבוצעו בידי כוחות ביטחון ישראליים ומתנחלים יהודים נגד פלסטינים.

דוח CCO7 מדגיש כי יש לגנות כל שימוש באלימות מינית ככלי מלחמה, ללא קשר לזהות המבצעים. כפי שנכתב בדוח: "יש להתמודד עם אלימות מינית ומגדרית על כל צורותיה, ולא לאפשר לה להיעלם אל תהום הנשייה כהיסטוריה כואבת מדי לזיכרון או קשה מדי להתמודדות בהווה". ובהמשך: "על הקהילה הבינלאומית להכיר, לגנות ולהגיב לאלימות מינית בכל מקום שבו היא מתרחשת, ללא קשר לזהות הקורבנות או המבצעים".

קראו את הדוח גם מתוך כבוד לקורבנות הזוועות, לבני הערובה שסבלו מאלימות מינית ומגדרית בשבי, ולמשפחות הקורבנות שנאלצו לצפות בסבל יקיריהם ברשתות, לעתים בתכנים שנשלחו במכוון על ידי המבצעים

המעשים הנוראיים של אלימות מינית נגד פלסטינים שעליהם דיווח קריסטוף חייבים להיחקר באותה יסודיות ושקדנות שבהן חקרה הוועדה האזרחית את הפשעים שביצע חמאס נגד ישראלים ועובדים זרים. אין בכך כדי לגרוע מחשיבותו או מהשפעתו של דוח CCO7.

לא אנסה לתאר את מעשי הטרור המיני המחרידים המופיעים בדוח, משום שאני קורא לכל אחד לקרוא אותו בעצמו. עם זאת, אבקש לשתף בכמה מן הרשמים והמסקנות שעלו בי בעקבות הקריאה.

הרושם החשוב ביותר שהותיר בי הדוח הוא שכל הבנתי את מה שהתרחש בעוטף עזה ב-7 באוקטובר, ואת מה שהתרחש במשך למעלה משנתיים בתוך עזה, הייתה מעוותת.

על סמך הדיווחים בתקשורת מאז 7 באוקטובר, וכן מעדויות ששמעתי ממקור ראשון, הבנתי כי מה שהתרחש היה טבח, רצח חסר הבחנה של גברים, נשים, ילדים ואף עוברים ברחם אימם. כמובן ששמעתי גם על מקרי אונס, על השחתת גופות ועל שריפתן. אולם לאחר קריאת הדוח אני מבין כעת שמה שהתרחש בעוטף עזה היה גרוע בהרבה מטבח.

התמונה המצטיירת מדוח CCO7 היא של נוף גיהינום הראוי לציור של הירונימוס בוש. המעשים הסדיסטיים שביצעו חמאס וגורמים הקשורים אליו נגד גברים, נשים וילדים בעוטף עזה נראים כחלק ממטרת המתקפה עצמה, ולא כהתנהגות חריגה של קומץ קנאים אכזריים.

מהדוח עולה נוף גיהינום הראוי לציור של הירונימוס בוש. המעשים הסדיסטיים שביצעו חמאס ושותפיו נגד גברים, נשים וילדים בעוטף עזה נראים חלק ממטרת המתקפה, ולא התנהגות חריגה של קומץ קנאים אכזריים

בעת קריאת העדויות המזעזעות הללו שאלתי את עצמי: כיצד נראית אחריותיות (Accountability) במצב כזה? אינני מדבר על צדק, משום שאיני סבור שניתן לאזן את הכף. המעשים היו נוראים מדי, הכאב עמוק מדי והצלקות קשות מדי.

העמדת מבצעי פשעי האלימות המינית והמגדרית בעוטף עזה ובעזה לדין היא חלק חיוני מתהליך הריפוי של החברה שלנו. אינני בטוח שלעולם נוכל לזהות את כל מי שהשתתפו במעשי הטרור המיני שבוצעו ב־7 באוקטובר ולאחריו.

באשר לאלה שזוהו ונהרגו, אינני חש כי בכך ניתנה על מעשיהם תשובה מספקת. נדמה לי שהם יצאו בזול מדי, במיוחד משום שרבים מהם ראו במותם כ"שהידים" יעד נעלה בפני עצמו. לגבי אלה שנתפסו או ייתפסו בעתיד, אני מקווה לראות משפט פומבי המבוסס על עדים וראיות, כך שטבעם האמיתי של מעשיהם המרושעים ייחשף, כפי שאירע במשפט אדולף אייכמן.

אני גם תוהה האם פלטפורמות המדיה החברתית, שמילאו תפקיד מרכזי בפשעים נגד האנושות באמצעות שידורים חיים של זוועות והפצת סרטונים למשפחות שבהם תועדו עינויי יקיריהן ומותם, יישאו אי פעם באחריות.

לבסוף, אני מבקש להביע תקווה כי עמיתיי הפלסטינים, שגינו את האלימות של 7 באוקטובר אך לעתים הביעו ספקנות כלפי הדיווחים על מעשי הזוועה הקיצוניים ביותר שביצעו חמאס ושותפיו, יקראו את הדוח.

אני מבקש להביע תקווה כי עמיתיי הפלסטינים, שגינו את האלימות של 7 באוקטובר אך לעתים הביעו ספקנות כלפי הדיווחים על מעשי הזוועה הקיצוניים ביותר שביצעו חמאס ושותפיו, יקראו את הדוח

בשנתיים האחרונות ניסיתי להאיר את ממדי ההרס והסבל של העם הפלסטיני בעזה, שנגרמו בעקבות תגובתה הצבאית של ישראל למתקפות 7 באוקטובר. לא תמיד היה זה קל, ולעתים קרובות נתקלתי בספקנות מצד ישראלים ויהודים בשאלה האם הפלסטינים באמת רעבים, או האם מספר ההרוגים הפלסטינים שאינם לוחמים הוגזם.

איש אינו רוצה להאמין ש"אנשיו" מסוגלים לבצע פשעי מלחמה. האמת העצובה היא שבני אדם מסוגלים לאכזריות קיצונית כלפי בני אדם אחרים, בין אם הם יהודים, נוצרים, מוסלמים, הינדים או בודהיסטים; פלסטינים, ישראלים או בני כל לאום, מוצא או אידאולוגיה אחרת בעולם.

עלינו ללמוד להביט ישירות אל תוך החשכה אם ברצוננו להביא את האור. עלינו גם לשאול את עצמנו איזו אחריות מוטלת עלינו ביצירת תנאים בעולם המאפשרים לרוע כזה לצמוח.

ד"ר דוד לרר מחזיק בדוקטורט מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר שני משותף במדעי הניהול מאוניברסיטת בוסטון ואוניברסיטת בן-גוריון. ד"ר לרר שימש כמנכ"ל מכון הערבה ללימודי הסביבה משנת 2001 ועד אוגוסט 2021, וכעת מכהן כמנהל המרכז לדיפלומטיה סביבתית יישומית. ד"ר לרר הוא חבר קיבוץ קטורה מאז 1981.