איכותה של מדינה דמוקרטית נמדדת, בין היתר, ביכולתה למנות לתפקידי מפתח את האנשים המקצועיים והמנוסים ביותר, ולא את אלו הנתפסים כנאמנים פוליטית למנהיגים הממנים אותם.

בעוד שבמדינה מתוקנת קידום בכירים בשירות הציבורי, במשטרה ובמערכות הביטחון מבוסס על ניסיון, כישורים והישגים מקצועיים, במדינה מקולקלת שיקולי נאמנות אישית עלולים לגבור על טובת הציבור.

ממשלת נתניהו מקדמת דפוס של מינויים המבוססים, במידה רבה, על זיקה פוליטית וצפי לנאמנות אישית, כפי שבא לידי ביטוי במינויי בכירים במשטרה, בשב"כ ובמוסד.

מגמה זו פוגעת במקצועיות, בעצמאות המוסדות, באמון הציבור וביכולתן של מערכות הביטחון ואכיפת החוק למלא את תפקידן באופן מיטבי, ומרחיקה את ישראל ממודל של מדינה מתוקנת, המבוססת על מצוינות מקצועית ושלטון תקין.

מה הקשר בין מינויים לפי זיקה פוליטית למדינה מקולקלת?

במדינה מתוקנת, ראש הממשלה והשרים ממנים את ראשי המערכות שהם אחראיים עליהן לפי מקצועיות, ניסיון ויכולת. במדינה מקולקלת המינוי נעשה בעיקר לפי הערכתם, עד כמה האדם שהתמנה לתפקיד יפעל בהתאם לאינטרס האישי של ראש הממשלה או השר.

כך לא ממנים את האדם המתאים ביותר לתפקיד, אלא אדם מתאים פחות, אך כזה שיעדיף את האינטרס של הממנה על פני האינטרס הציבורי בכל מקרה שבו נוצר ניגוד עניינים.

כתוצאה מכך, במדינה מתוקנת ממונים אנשי המקצוע המתאימים ביותר לתפקידים הבכירים, בעוד שבמדינה מקולקלת ממונה אנשים מקצועיים פחות, ולעיתים אף כאלה שפועלים בניגוד לאינטרס המדינה ולמען מי שמינה אותם.

תפיסה זו אינה רק שאלה מוסרית או ערכית. מחקרים רבים במדע המדינה ובמנהל ציבורי מצביעים על כך שמינויים המבוססים על נאמנות אישית, במקום על מקצועיות, פוגעים באיכות קבלת ההחלטות, מחלישים מוסדות שלטון ופוגעים באמון הציבור.

הממשלה הנוכחית הופכת את ישראל למדינה מקולקלת

ממשלת נתניהו הנוכחית האיצה תהליך שבו ישראל הופכת ממדינה מתוקנת למדינה מקולקלת. זאת, כאשר מינויים של שלושה מתוך ארבעת ראשי מערכות הביטחון נעשה לא לפי קריטריונים מקצועיים, אלא לפי צפי לנאמנות אישית לראש הממשלה או לשר לביטחון לאומי.

כתוצאה מכך נפגעת ההגנה על אזרחי ישראל ועל ביטחון המדינה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ואלוף דוד זיני בעת ביקורו של ראש הממשלה בבסיס צאלים, 8 במאי 2025 (צילום: מעיין טואף / לע"מ)

כיצד מינוי ראש שב"כ לפי זיקה פוליטית פוגע בביטחון?

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מינה את דוד זיני לראש שב"כ באוקטובר 2025. זיני הועלה לדרגת אלוף ביוני 2023 ומונה למפקד פיקוד ההכשרות והאימונים בצה"ל.

למרות הרקע הצבאי הרחב שלו, זיני לא מגיע מתוך תחום הליבה של פעילות שב"כ. מינויו עורר ביקורת ציבורית ומקצועית, שעסקה, בין היתר, בהיעדר ניסיון ישיר בתחום המודיעין וביטחון הפנים.

במערכת הביטחון ובשב"כ פורסמו טענות שלפיהן מינוי זיני מבטא העדפה לאדם הנתפס כנאמן פוליטית לנתניהו, במקום בחירת איש מקצוע מתוך הארגון שיוכל לשקם את השב"כ לאחר מחדל 7 באוקטובר.

שב"כ ברשות זיני העביר חוות דעת בה נטען על "סיכון לראש הממשלה, אם יעיד במשפטו במהלך הפסקת האש". החלטה זו תואמת לאינטרס האישי של נתניהו, שניתן לראות כי הוא פועל לביטול ודחיית דיונים במשפט, וספק רב אם היא תואמת את העמדה המקצועית של אנשי המקצוע בשב"כ.

עד למינוי סיני לתפקיד, שב"כ נמנע מהעברת חוות דעת דומה. זאת ,למרות שעל פי פרסומים בתקשורת נתניהו ביקש זאת מראש השב"כ הקודם.

לשב"כ חשיבות מכרעת בהגנה על אזרחי ישראל ובשמירה על ביטחון המדינה, ולכן למינוי שנתפס כלא מקצועי עלולות להיות השלכות משמעותיות על תפקוד הארגון, עצמאותו ונכונותם של אנשי מקצוע מנוסים להמשיך לשרת בו.

אורי אלמקייס בבית המשפט העליון, 12 במאי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כיצד מינוי ראש המוסד לפי זיקה פוליטית פוגע בביטחון?

נתניהו בחר ברומן גופמן לתפקיד ראש המוסד. לגופמן עבר צבאי עשיר: ביולי 2020 הועלה לדרגת תא"ל ומונה למפקד אוגדת הבשן האחראית על הגבול הסורי.

במסגרת תפקיד זה היה מעורב בפרשה שבה הועברו חומרי מודיעין לנער הישראלי אורי אלמקייס לצורך פעילות השפעה ברשתות החברתיות, מהלך שבוצע ללא אישור אמ"ן.

אלמקייס נעצר, וגופמן התנער ממנו לאחר המעצר. אלמקייס שהה במעצר ולאחר מכן במעצר בית ממושך עד לביטול ההאשמות נגדו. הפרשה עוררה ביקורת חריפה והובילה לעתירות משפטיות נגד קידומו של גופמן. בג"ץ דחה את העתירות, והמינוי אושר.

באוקטובר 2022 מונה גופמן למפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה, וב־7 באוקטובר 2023 השתתף בלחימה מול מחבלי חמאס ואף נפצע בקרב. במאי 2024 הועלה לדרגת אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה.

לאחר כניסתו לתפקיד דווח כי המזכירות הצבאית בלשכת ראש הממשלה הפעילה חיילי מילואים מאגף המודיעין לצורך איסוף ומיון חומרים הקשורים לדיונים על טבח 7 באוקטובר והאירועים שקדמו לו.

גופמן נחשב למפקד צבאי מוערך, אך עברו כולל כתם משמעותי סביב פרשת אלמקייס, וניסיונו בתחום הפעילות של המוסד מוגבל יחסית. גם במקרה זה ניתן לטעון כי השיקול המרכזי במינוי הוא צפי לנאמנות אישית לנתניהו ולא בחירת האדם המקצועי ביותר לתפקיד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מסתודד עם מפכ"ל המשטרה דני לוי בטקס יום העצמאות של משטרת ישראל באקדמיה הארצית לשוטרים בבית שמש, 20 באפריל 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

כיצד מינוי פוליטי של המפכ"ל פגע במשטרה ובמשילות?

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בגיבוי נתניהו, בחר בדני לוי למפכ"ל המשטרה. ב-2021 מונה דני לוי לסגן מפקד מחוז ירושלים בדרגת תת־ניצב. שנתיים בלבד לאחר מכן, ביולי 2023, העלה אותו בן גביר לדרגת ניצב, וחודש לאחר מכן מונה למפקד מחוז חוף.

בתקופת כהונתו נמתחה ביקורת ציבורית ומקצועית על תפקוד המחוז, ובמקביל, פורסמו נתונים על עלייה משמעותית במספר מקרי הרצח באזור ועל דירוג נמוך של מחוז חוף במדדי האקלים הארגוני של המשטרה.

ביולי 2024, שנה בלבד לאחר שהועלה לדרגת ניצב, מונה לוי למפכ"ל. זאת, אף שבמשטרה כיהנו ניצבים ותיקים ומנוסים ממנו, בעלי רקורד רחב יותר של פיקוד וניהול. בחירתו היא דוגמה למינוי המבוסס על צפי לנאמנות אישית ולא על ניסיון מקצועי וביצועים מוכחים.

מינויים מסוג זה גורמים לכך שלא המתאימים ביותר עומדים בראש המשטרה. למינויים לפי זיקה פוליטית השפעה רוחבית גם על מינויי דרגים נמוכים יותר ועל המוטיבציה של קצינים איכותיים להישאר במערכת.

כאשר קידום נתפס כתלוי בקרבה פוליטית ולא במצוינות מקצועית, נפגעת יכולתה של המערכת למשוך ולשמר כוח אדם איכותי. בן גביר בחר להחליש את המשטרה באמצעות מינוי המבוסס על נאמנות אישית, והחלשת המשטרה עולה בחיי אדם ופוגעת במשילות.

הרמטכ"ל: דוגמה למינוי מקצועי

המינוי היחיד מבין ראשי מערכות הביטחון שכמעט אינו מעורר מחלוקת מקצועית הוא מינויו של אייל זמיר לרמטכ"ל. זמיר קודם לדרגת אלוף ב-2012 וכיהן כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה נתניהו. ב-2015 מונה לאלוף פיקוד דרום, ובשלהי 2018 מונה לסגן הרמטכ"ל.

מפברואר 2023 עד פברואר 2025 כיהן זמיר כמנכ"ל משרד הביטחון. מינויו נתפס כדוגמה למינוי מקצועי המבוסס על ניסיון מצטבר, יכולת מוכחת ורקע רלוונטי ישיר לתפקיד.

כיצד מינויים לפי זיקה פוליטית הופכים מדינה למקולקלת

ממשלת ישראל יכולה לבחור לנהל מדינה מתוקנת ולמנות לתפקידים הבכירים את אנשי המקצוע הטובים ביותר. מנגד, היא יכולה לבחור להוביל מדינה מקולקלת ולמנות מקורבים מקצועיים פחות, אך נאמנים פוליטית.

לבג"ץ יש אפשרות לפסול מינוי רק במקרים חריגים ביותר, ועד היום הוא נמנע מפסילת מינוי של ראש מערכת ביטחון. גם כאשר נמתחה ביקורת משפטית על הליכי מינוי, בית המשפט לרוב הסתפק בהערות ולא מנע את המינוי עצמו.

ללא פרשת אורי אלמקייס, סביר להניח שגם מינויו של גופמן היה מאושר ללא קושי מיוחד.

בג"ץ לא פסל את מינויו של גופמן, אלא דרש מהוועדה לבחון אותו שנית. לאחר שהוועדה דנה בנושא מחדש ואישרה את המינוי, בג"ץ נמנע מהתערבות והמינוי נכנס לתוקף.

בפועל, מי שמכריעה מי יעמוד בראש מערכות הביטחון ומה תהיה רוח הפיקוד שלהן היא הממשלה.

לגבי שלושה מארבעת התפקידים הביטחוניים הבכירים, הבחירה של נתניהו – ושל בן גביר במקרה המפכ"ל – הייתה של דמות שצפוי שתהיה נאמנה לו אישית, ולא הדמות המקצועית ביותר בתחום.

בכך בחר נתניהו להפוך את ישראל למדינה בה נאמנות אישית גוברת על מקצועיות, וכתוצאה מכך נפגע ביטחונם של אזרחי המדינה.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.