ההכרעה בבחירות 2026 לא תגיע ממעבר קולות בין מפלגות, אלא ממי שיגיע לקלפי. לפי רוב הסקרים, נכון למאי 2026, גוש האופוזיציה הציוני תקוע על 59–60 מנדטים, ושני המנדטים החסרים מסתתרים בשיעורי ההצבעה, ובשאלה אם גדי איזנקוט יתאחד עם אביגדור ליברמן.

נכון למאי 2026, הפוליטיקה הישראלית נראית כמי שקפאה בזמן. למרות מלחמה מתמשכת, משבר כלכלי וכניסתם של שחקנים חדשים דומיננטיים, לגוש מפלגות האופוזיציה הציוניות – "ביחד", ישר!, הדמוקרטים וישראל ביתנו אין יכולת להרכיב ממשלה. 

לפי מספר סקרים, כמו סקר שפורסם ביום חמישי בזמן ישראל, גוש האופוזיציה הציוני צפוי לקבל יחד 61 מנדטים. אבל לפי ממוצע הסקרים הגוש צפוי לקבל 59–60 מנדטים.

גוש מפלגות הקואליציה (הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, הציונות הדתית ועוצמה יהודית) צפוי לקבל יחד, לפי ממוצע הסקרים, 50–51 מנדטים; המפלגות הערביות (חד"ש-תע"ל, רע"מ ובל"ד) צפויות לקבל עשרה.

השאלה "מי ירכיב? את הממשלה" שחוקה ומייגעת. השאלה האמיתית היא אחרת: מה צריך לקרות כדי שמישהו יגיע ל-61?

מה מספרים הסקרים על מפת המנדטים?

לפי הסקרים, הליכוד נותרת המפלגה הגדולה עם 23–26 מנדטים. "ביחד" היא השנייה בגודלה עם 22–25. איזנקוט צפוי לקבל 17. מצב הגושים לא השתנה מאז האיחוד – האופוזיציה הציונית 59–60, הקואליציה 50–51, והמפלגות הערביות עשרה.

לפי סקר חדשות 12 מ-28 במאי 2026, למשל, הליכוד מקבלת 23 מנדטים והיא המפלגה הגדולה ביותר, ואחריה "ביחד" עם 22. מפלגת "ישר!" של גדי איזנקוט מגיעה ל-17 מנדטים – מספר המנדטים הגבוה ביותר שלה עד כה בסקרי הערוץ. הדמוקרטים מקבלים 11 מנדטים, וישראל ביתנו 9.

מקור: סקר חדשות 12 / מדגם, 28 במאי 2026. בל"ד (1%), כחול לבן (1.8%) והמילואימניקים (0.7%) – מתחת לאחוז החסימה.

מהו "פרדוקס האיחוד" שממנו סובלת "ביחד"?

מפלגתו של נפתלי בנט, "בנט 2026" למפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד, התאחדו ב-26 באפריל. האיחוד נולד מלחץ ריאלי: שתי המפלגות ירדו בסקרים, ויש עתיד התקרבה לאחוז החסימה. לאחר ההכרזה על האיחוד, "ביחד" זינקה ל-26 מנדטים בסקר של חדשות ערוץ 12 מ-27 באפריל.

כחמישה שבועות לאחר מכן, ירדה ביחד ל-22 מנדטים. לפי סקר מעריב מ-28 במאי, המרוויח הגדול מהאיחוד הוא דווקא גדי איזנקוט, שמפלגת "ישר!" שלו טיפסה ל-17 מנדטים.

הסיבה הסבירה לכך היא שמצביעים מתלבטים, שחיפשו חלופה לבנט וללפיד, נדדו לכיוונו של איזנקוט, שנתפס כדמות ממלכתית שאינה נושאת את נטל המחלוקות הפוליטיות הישנות.

כיצד איזנקוט הפך לשחקן המרכזי שמשנה את המשוואה?

איחוד בין מפלגותיהם של איזנקוט ואביגדור ליברמן לרשימה אחת מניב 27 מנדטים ומגדיל את גוש האופוזיציה הציוני ל-61 (בלי המפלגות הערביות). זה התרחיש היחיד בסקרים שמייצר רוב ציוני.

שאלת איחוד איזנקוט–ליברמן היא כיום ה"נסתר" הגדול ביותר בפוליטיקה הישראלית. לפי סקר מעריב מ-4 במאי 2026, הצבת איזנקוט בראש רשימה מאוחדת עם ישראל ביתנו תניב לרשימה הזאת 27 מנדטים.

בתרחיש הזה, הרשימה של איזנקוט וליברמן אמורה להפוך לגדולה ביותר, יותר מהליכוד, שיורד ל-25. לפי התרחיש, גוש האופוזיציה הציוני מגיע בדיוק ל-61 מנדטים – הרוב המינימלי הדרוש להרכבת ממשלה – ללא צורך בתמיכת המפלגות הערביות.

בסקר חדשות 12 מ-28 במאי נבחן גם תרחיש של איחוד בין איזנקוט, בנט ולפיד. לפי התרחיש, הרשימה המשולשת הייתה זוכה ל-41 מנדטים, בעוד הליכוד נותר על 23. אולם הסיכוי לאיחוד כזה נמוך יותר.

באותו סקר נמצא גם שבקרב מצביעי האופוזיציה איזנקוט נחשב למועמד המועדף לראשות הממשלה על בנט – 45% לעומת 36%.

מדוע שיעור ההצבעה במגזר הערבי הוא הנעלם הגדול?

בכנסת ה-25 הצביעו 52.3% מהמצביעים הערבים ביישובים ערביים – שיעור ההצבעה הנמוך ביותר בעשור.

כאשר המפלגות הערביות רצות ברשימה משותפת, שיעור ההצבעה עולה ל-65% ומניב 15 מנדטים. הפיצול הנוכחי בין חד"ש-תע"ל לרע"מ משאיר את הפוטנציאל בלתי-ממומש.

לפי ניתוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור ההצבעה של הציבור הערבי תלוי במידה קריטית בשאלה, אם המפלגות הערביות רצות ברשימה משותפת.

כשהמפלגות הערביות רצו יחד, בבחירות 2020, שיעור ההצבעה ביישובים ערביים הגיע ל-64.7% – הגבוה ביותר מאז 1999 – והניב 15 מנדטים לרשימה המשותפת.

לעומת זאת, בבחירות לכנסת ה-25 ב-2022, עם פיצול המפלגות, שיעור ההצבעה ביישובים ערביים ירד ל-52.3%. ב-2026 המצב דומה: חד"ש-תע"ל ורע"מ רצות בנפרד ומקבלות 5 מנדטים כל אחת, ובל"ד נותרת מתחת לאחוז החסימה.

מדד הדמוקרטיה הישראלי 2025 מספק את הרקע לכך: רק 26% מהערבים בישראל מרגישים שיש מפלגה המייצגת אותם – השפל הנמוך ביותר מאז 2003. פחות ממחצית הציבור הערבי נותן אמון במוסד ציבורי כלשהו.

ההערכה היא שקשה לצפות לגל של מצביעים ערביים בנסיבות הנוכחיות – הפיצול שוחק את תחושת היכולת הקולקטיבית.

הבעיה של גוש המתנגדים לנתניהו היא שהוא אינו יכול להשיג רוב בלי המפלגות הערביות, אבל המועמד האסטרטגי שלו – בנט – מתנה את הרכבת הקואליציה בכך שתהיה "ציונית" (כלומר, ללא מפלגות ערבייות).

כיצד אחוז החסימה והעודפים הופכים לנשק פוליטי?

לפי הסקרים, בל"ד (הצפויה לקבל 1% מהקולות), כחול לבן (1.8%) והמילואימניקים (0.7%) – נמצאות מתחת לאחוז החסימה.

ואילו הציונות הדתית צפויה לעבור את אחוז החסימה. המצב הזה נותן ייתרון מובנה לגוש נתניהו.

אחוז החסימה (3.25%) פועל באופן א-סימטרי: מפלגות קטנות שיורדות מתחת לסף מחסלות את המנדטים מהגוש שלהן.

לפי סקר מ-28 במאי שלוש מפלגות – בל"ד, כחול לבן והמילואימניקים – נותרות מתחת לאחוז החסימה. שלוש המפלגות הללו מגיעות בעיקר ממאגר המצביעים המתנגדים לנתניהו.

בצד הקואליציה, הציונות הדתית של סמוטריץ' – שנחשבה עד לאחרונה בסכנה להישאר מתחת לאחוז החסימה – עוברת את הסף עם ארבעה מנדטים. מנדטים אלה צפויים להגיעו לגוש נתניהו ויחזקו אותו.

מנגנון הסכמי העודפים (חוק בדר-עופר) מעניק יתרון נוסף לגושים מלוכדים בחלוקת המנדטים העודפים. הסכמי עודפים מושכלים – בין "ביחד" ל"ישר!", למשל – עשויים להיות שווים מנדט שלם בתוצאה הסופית.

מה צריך לקרות כדי שתהיה הכרעה?

מניתוח המצב עולה כי יש שני מסלולים שבהם גוש מתנגדי נתניהו עשוי להגיע לרוב: איחוד בין איזנקוט לליברמן (מסלול ריאלי); או זינוק בשיעור ההצבעה של ערבים, עם הסכמה של המפלגות הערביות להמליץ על בנט כראש הממשלה (מסלול קשה למימוש מבחינה פוליטית).

בלא קבלת אחד מהתנאים הללו, המבוי הסתום צפוי להימשך, וישראל תיקלע לסבב בחירות נוסף.

המסקנה הסופית: גוש נתניהו נהנה מיתרון מובנה: הגיוס המובטח של החרדים, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. גוש האופוזיציה זקוק לאחד מהמהלכים הלא-שגרתיים שתוארו כדי לאזן את המשוואה. ללא פריצת דרך – ישראל בדרך לסבב בחירות שישי.

אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.