הסכם הגז בין ישראל ללבנון מ-2022 הפך בשנים האחרונות לכלי מרכזי במתקפות הפוליטיות של בכירי ממשלת נתניהו, שהציגו אותו כוויתור חמור ואף כ"אסון לאומי".
אולם בדיקת העובדות, המצב המשפטי ותוצאות ההסכם בפועל מובילה למסקנה שונה: ההסכם לא עסק במסירת שטח ריבוני, אלא בהסדרת חלוקת הזכויות הכלכליות באזור ימי שבמחלוקת, וחילק משאב שהתברר לבסוף כחסר ערך כלכלי.
בחינת הרקע להסכם, תוכנו, היישום שלו והתבטאויות שרי הממשלה, מעלה חשש כי השימוש בהסכם הגז כדוגמה לכישלון של ממשלות קודמות נועד, בעיקר, להסיט את הדיון הציבורי ממחדלי ממשלת נתניהו ומאחריותה לטבח ה־7 באוקטובר.
האם להסכם הגז הייתה השפעה מהותית על ישראל?
הסכם הגז, שעיקרו היה חלוקת המים הכלכליים בין ישראל ללבנון, הוא ההסכם שהשפעתו על אזרחי ישראל היא המועטה ביותר מכל ההסכמים המהותיים שישראל חתמה עליהם אי-פעם. ההסכם מחלק בין המדינות ערך כלכלי פוטנציאלי – שהתברר כי ערכו אפס. לכן אין לו שום השפעה על אזרחי ישראל.
העובדה הזו לא הפריעה לשני שרים בממשלת נתניהו לטעון באפריל 2026 שהסכם זה היה "האסון הגדול ביותר שאירע למדינת ישראל", כביכול. התזמון אינו מקרי: מדובר בדף המסרים ששרי הליכוד התבקשו להעביר לציבור, כדי לנסות להעביר את הדיון ממחדלי הממשלה לפעולות הממשלה הקודמת.
מה אמרו שרים בממשלה ב-2026 על הסכם הגז מ-2022?
שרת התחבורה מירי רגב אמרה בריאיון לרדיו 103FM: "בזמן כהונת ממשלת לפיד-בנט קרה 'האסון הגדול ביותר במדינת ישראל' – הסכם מסירת שטחי המים לחזבאללה".
המראיין השיב: "אני יכול לחשוב על אסון אחר גדול יותר שקרה במשמרת שלכם". רגב ענתה: "זה קרה בממשלתנו, אבל לא בטוח שבאחריותנו. נחכה לוועדת החקירה".
שר החקלאות, אבי דיכטר, אמר בראיון אחר לאותה תחנה: "ממשלת בנט-לפיד חתכה 10 קילומטר של שטח ריבוני, זה אסון. 7 באוקטובר זה לא אסון שאנחנו יצרנו, זה טבח שנפל עלינו".
במה עוסק הסכם הגז בין ישראל ללבנון?
הרקע להסכם הוא מחלוקת בין ישראל ללבנון על הגבול בין המים הכלכליים של שתי המדינות. כיוון שהתגלה במקום פוטנציאל לקיומו של מאגר גז, שחלקו במים הכלכליים של ישראל וחלקו באלה של לבנון, היה צורך בהסכם שיגדיר את הגבול הימי והדרך לחלוקת הגז הפוטנציאלי בין המדינות ובין החברות.
עם פתיחת המו"מ בין המדינות, סוכם ביניהן כי כל עוד לא נחתם ההסכם, אף חברה לא תבצע בשטח קידוחי ניסיון, כך שאף צד לא ייהנה מהפוטנציאל הכלכלי.
האם ההסכם עסק במים הטריטוריאליים או הכלכליים?
התשובה בקיצור: ההסכם עוסק במים כלכליים (EEZ) – לא במים ריבוניים (טריטוריאליים). במשפט הבינלאומי יש אבחנה חשובה: מים טריטוריאליים (ריבוניים) – הם שטח המשתרע עד למרחק כ־22 קילומטרים מהחוף, הנחשב לחלק משטחה הריבוני של המדינה לכל דבר ועניין.
המים הכלכליים (EEZ) הם שטח גדול הרבה יותר, המשתרע עד למרחק של כ-370 ק"מ מהחוף. זהו אינו חלק משטחה הריבוני של המדינה, אך יש לה זכות לנצל משאבים שנמצאים בשטח הזה, כמו גז.
ההסכם עם לבנון מסדיר את הגבול הימי לצורכי הפקת גז, ומתייחס לאזור המים הכלכליים בלבד. הוא אינו משנה את הגבול ואינו מעביר ריבונות על שטח המדינה. מבחינה משפטית, זוהי חלוקה של הזכויות הכלכליות, לא של הריבונות.
לאור תשובה זו, נחזור לאמירת השר דיכטר: "ממשלת בנט-לפיד חתכה 10 קילומטר של שטח ריבוני". השר דיכטר לא דייק בכך, בלשון המעטה. הסכם הגז לא חתך שטח ריבוני אלא חילק זכויות כלכליות.
אין זה אומר, בהכרח, שהשר דיכטר בחר באופן מודע שלא לומר את האמת, אך ייתכן שהוא אינו יודע להבדיל בין שטח ריבוני לשטח כלכלי. אבל אם השר חשב שמדובר באסון גדול, היה ניתן לצפות שילמד את המושגים הבסיסיים הללו.
מה היו עמדות הצדדים לפני הסכם הגז?
ישראל דרשה להטיל ניצב (קו ישר בזווית של 90 מעלות) מנקודת הגבול היבשתית בינה לבין לבנון על חוף הים, ולקבוע לפיו את הגבול הימי בין המים הכלכליים של שתי המדינות. ואילו לבנון דרשה שהגבול הימי ייקבע כהמשך של עשרת הקילומטרים הראשונים של הגבול היבשתי.
כך או כך, בין ישראל וממשלת לבנון הייתה הסכמה כי מאגרי הגז הגדולים של ישראל – "לוויתן", "תמר", "כריש" ו"תנין" – נמצאים באופן מלא בשטח הישראלי.
ואילו ארגון הטרור חזבאללה טען שחלק מאותם מאגרים שייך ללבנון, ואיים לתקוף אם ישראל תתחיל להפיק גז ממאגר כריש.
אבל חזבאללה לא היה צד במשא ומתן או בהסכם, והמו"מ ממילא לא עסק במאגרי הגז של ישראל. בזמן המו"מ, החלה הפקת גז ישראלי מ"כריש" שנמשכת עד היום.
על פי סקרים סיסמיים היה סיכוי טוב להימצאות מאגר גז בגודל של כ-100 BCM, שחלקו בשטח הישראלי, חלקו בשטח הלבנוני וחלקו בשטח שבמחלוקת. המו"מ התמקד במנגנון לחלוקת הערך הכלכלי מהמאגר בין הצדדים – ממשלות לבנון וישראל, וחברות פרטיות שיעבדו בזיכיונות שלהן – בהינתן שאכן היה נמצא גז.
האם ישראל חיפשה גז בשטח שבמחלוקת לפני ההסכם?
לא. ישראל נמנעה מחיפוש גז בשטח שבמחלוקת. חלק ניכר מהשטח שבמחלוקת נמצא ברישיון שממשלת ישראל העניקה לחברת "נובל אנרג'י" האמריקאית ולשותפות הישראליות שלה.
"נובל" ביקשה מממשלת ישראל אישור לבצע קידוח ניסיון בסמוך לשטח שבמחלוקת, אך הרגולטור מנע זאת, בשל המחלוקת עם לבנון. ראש הממשלה באותה תקופה היה בנימין נתניהו.
האם לבנון חיפשה גז בשטח שבמחלוקת?
לא. לבנון חילקה את השטח הימי לרישיונות. קבוצת חברות בהובלת חברת הנפט הצרפתית "טוטאל אנרג'י" קיבלה את הרישיון בשטח הסמוך לישראל, אך נמנעה מביצוע קידוח עד למציאת הפתרון בין ישראל ולבנון.
מה היו עיקרי הסכם הגז בין ישראל ולבנון?
הסכם הגז קבע מנגנון לחלוקת הערך מהגז הטבעי, בהנחה שאכן יימצא שם גז. על פי ההסכם, המאגר יפותח ויפיק גז. לאחר קידוח הניסיון, ולפני פיתוח המאגר, החברות (בהובלת "טוטאל") יגיעו להסכמות הן מול לבנון והן מול ישראל על התמלוגים שישלמו לכל מדינה.
לצורך מו"מ עתידי זה קבע ההסכם את קו הגבול הכלכלי, שמשמעותו היחידה היא – מנגנון הקובע איזה חלק מהמאגר שייך לכל מדינה.
עוד נקבע כי המו"מ על התמלוגים יערך בתיווך אמריקאי. עד להגעה להסכמה מול לבנון ומול ישראל על התמלוגים, לא יפותח מאגר הגז. במילים אחרות, הן ישראל והן לבנון שמרו לעצמן זכות וטו למנוע את פיתוח מאגר הגז, אם חלקן בערך הכלכלי קטן מדי.
המשמעות היחידה של ההסכם היא החלוקה הכלכלית של הערך ממאגר הגז, אם מאגר כזה ימצא בכללל. כיוון שאין דייג באזור זה, מסיבות ביטחוניות, אין ערך כלכלי נוסף. מדובר במים כלכליים, ולא טריטוריאליים, ולכן אין להסכם הגז כל השפעה על מיקום הכוחות הימיים של ישראל בים התיכון.
האם הסכם הגז יושם בפועל?
כן. מספר חודשים לאחר חתימת הסכם הגז הקים נתניהו את הממשלה הנוכחית. למרות התבטאויותיו נגד ההסכם לפני הבחירות, נתניהו לא מנע את מימושו.
חברות האנרגיה "טוטאל" ו-ENI הביאו במהלך 2023 אסדת קידוח לאזור שבמחלוקת, והחלו בקידוחי ניסיון.
האם ממשלת נתניהו יכלה למנוע את יישום ההסכם?
אומנם ישראל הייתה חתומה על הסכם הגז, אך נתניהו יכול היה בקלות למנוע את יישומו. אילו פנה להנהלת חברת "טוטאל" והבהיר שידרוש תמלוגים לישראל בהיקף עצום מפני שאינו מרוצה מההסכם, החברה הייתה נמנעת מהשקעה של עשרות מיליוני דולרים בקידוח ניסיון וההסכם לא היה מיושם.
אך נתניהו לא מנע את יישום ההסכם, בעיקר מפני שמדובר בהסכם שיכול היה להעניק לישראל ערך כלכלי לא זניח אילו נמצא בשטח מאגר גז, ומפני שהסכם הגז לא פוגע בישראל בשום דרך, אלא להיפך – הוא מהווה פוטנציאל לרווח כלכלי לישראל וללבנון, אך אינו משנה דבר מעבר לכך.
בנוסף, באותה תקופה היה נתניהו עסוק בניסיון לבצע שינוי משטרי שיבטל את הפרדת הרשויות, יחליש את הרשות השופטת ואת הייעוץ המשפטי, ויעמיד את הממשלה מעל לחוק. נושאים אחרים, כגון מימוש ההסכם, נדחקו הצידה.
האם נמצא גז באזור שהיה במחלוקת?
לא נמצא גז באזור שהיה במחלוקת בין ישראל ללבנון. בקידוח הניסיון שביצעו "טוטאל" ו-ENI לא נמצאו סימני גז. בשלהי 2023 דיווחו הזכייניות בקידוח שאין בו משאבי גז בהיקף שמצדיק פיתוח. המשמעות – הסכם הגז חילק בין ישראל ולבנון משאב כלכלי שערכו אפס.
בחינה מחודשת של דברי השרה רגב
כאמור, הסכם הגז חילק בין ישראל ולבנון משאב כלכלי לפי מנגנון שמשאיר לישראל וטו על פיתוח מאגר הגז. נתניהו יכול היה למנוע את יישום ההסכם לאחר שנבחר מחדש לראשות הממשלה, אך נמנע מכך.
לצערנו, לא נמצא גז במקום, ערך המשאב הכלכלי הוא אפס, ולמרות שלהסכם היה פוטנציאל ליצור זרם הכנסות של מאות מיליוני דולרים בשנה לישראל, תרומתו בפועל היא אפס.
ומכאן לדבריה של רגב על מחדל ה-7.10: "זה קרה בממשלתנו, אבל לא בטוח שבאחריותנו". ממשלת נתניהו בורחת מאחריות. האחריות הראשונה של כל ממשלה היא שמירה על ביטחון אזרחי המדינה. ב-7.10 הממשלה כשלה בעמידה באחריות בסיסית זו.
רגב מוסיפה: "נחכה לוועדת החקירה". ועליה להוסיף – ממשלת נתניהו פועלת כבר למעלה משנתיים וחצי לטרפד הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל שהוביל לטבח ב-7.10.
בחינה מחודשת של דברי השר דיכטר
דיכטר לא אמר את האמת. בהסכם הגז אין מסירה של שטח ריבוני – מדובר בהסכם על חלוקת משאב כלכלי, שיכלה להביא לישראל ערך כלכלי, אך בפועל חילק משאב חסר ערך. לכן, בדיעבד, ההסכם לא הועיל ולא הזיק. "אסון" קובע השר דיכטר על הסכם שלא שינה דבר.
ולגבי מחדל ה-7.10 אמר דיכטר: "7 באוקטובר זה לא אסון שאנחנו יצרנו, זה טבח שנפל עלינו". הדגש על "נפל עלינו" מציג את האירוע כאילו הייתה זו רעידת אדמה או אסון טבע.
מחדל ה-7.10 לא "נפל" עלינו – הוא מחדל שנובע מכך שממשלות ישראל אפשרו את התעצמות ארגון הטרור חמאס (וגם את זו של חזבאללה), בנוסף למחדל צבאי ומודיעיני. את המחדל צריכה לחקור ועדת חקירה ממלכתית – שאת הקמתה מונעת ממשלת נתניהו.
דפי המסרים של ממשלת נתניהו מלאים בהאשמות של אחרים – צבא, מודיעין, הממשלה הקודמת, מערכת המשפט ואחרים. אין בהם נטילת אחריות, והם רוויים בשקרים והסחות דעת, שנועדו ליצור מסך עשן על הברור מאליו – ממשלת נתניהו אחראית לטבח ב-7.10, וראשיה חייבים לקחת על כך אחריות.
אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו