המאבק על חופש העיתונות בישראל עלה שלב בעקבות הגשת הנוסח המתוקן של חוק התקשורת ("חוק השידורים") שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי.
אחד הסעיפים בהצעת החוק נועד לאפשר לראש הממשלה להעביר הוראות ישירות לגופי שידור, ואף לסגור אותם בהתייעצות עם גורמי ביטחון, מתוכנן להיכנס לתוקף ערב הבחירות הבאות.
עיתוי זה מעורר חשש כבד בקרב אנשי מקצוע וארגוני עיתונות, הרואים בכך מהלך החורג מצרכים ביטחוניים מובהקים ומכין את הקרקע לשליטה פוליטית בנרטיב הציבורי.
כדי למנוע פגיעה אנושה במערכת האיזונים והבלמים, יש לנתח את המנגנון המשפטי המוצע, להשוות אותו למגמות דומות בעולם, ולהציע כלים מעשיים שיבטיחו כי זירת התקשורת תישאר פתוחה והוגנת דווקא בתקופת בחירות.
התמודדות רציונלית מול האיום הזה היא המפתח לשמירה על חוסנה הדמוקרטי של ישראל.
מחטפים של הרגע האחרון ולוח הזמנים המתוכנן
התרעותיה של ענת סרגוסטי, מנהלת תחום חופש העיתונות בארגון העיתונאים והעיתונאיות, חשפו כי השינויים הדרמטיים בחוק התקשורת הוגשו בשעות הלילה המאוחרות לקראת קריאה שנייה ושלישית בוועדות הכנסת.
העיתוי אינו מקרי: החלת הסמכויות הללו באופן מיידי, רגע לפני שהמדינה נכנסת למערכת בחירות סוערת, משנה מן היסוד את מאזן הכוחות בין השלטון לבין התקשורת המשדרת. תקופת בחירות היא הזמן שבו הציבור זקוק לידע מגוון, ביקורתי ובלתי תלוי, וכל איום בסגירה מרחף כעננה מעל מערכות החדשות.
דןגמא בינלאומית: הממשלה הקודמת בהונגריה, בראשותו של ויקטור אורבן, העבירה סדרת תיקונים לחוקי המדיה במסגרת "מצבי חירום" משתנים.
חוקים אלה אפשרו להטיל קנסות כבדים ולשלול רישיונות שידור מגופים שלא יישרו קו עם השלטון, דבר שהוביל להשתקה של חלק ניכר מהתקשורת, גם במהלך מערכות בחירות.
המסר לישראל: חקיקת חירום תקשורתית שמוחלת ערב בחירות נוטה להפוך מכלי ביטחוני זמני למנגנון קבוע להנדסת המרחב הציבורי.
לוח הזמנים של הצעת החוק של קרעי הופך את הסעיף הביטחוני בהצעה לכלי בעל השלכות פוליטיות ישירות על טוהר הבחירות והגישה של האזרח למידע.
עקיפת שומר הסף המקצועי אל הדרג המיועד
הסיבה המרכזית לדאגה מחוק התקשורת בכלל, ומהסעיף ה"ביטחוני" בפרט, נובעת מהחלפת מנגנוני הפיקוח המסורתיים בהתייעצות מצומצמת עם הדרג הצבאי המקיף את ראש הממשלה.
החוק נעזר באותוריטה של בעלי תפקידים ביטחוניים כדי להעניק לגיטימציה להחלטות פוליטיות אנטי-דמוקרטיות מובהקות על סגירת ערוצים או הכתבת תכנים.
כאשר ההחלטה על גורלו של כלי תקשורת ישראלי עוברת לידיים פוליטיות, ללא תיווך של גופי רגולציה עצמאיים ובתי משפט, המדרון החלקלק הופך למציאות קיימת.
דוגמא בינלאומית נוספת: הממשלה הקודמת בפולין, תחת שלטונה של מפלגת החוק והצדק (PiS), בוצעה רפורמה מבנית שהעבירה את השליטה במינויים ובתכנים של מועצות השידור לידי גופים ממשלתיים ישירים.
המהלך שווק לציבור כ"הגנה על האינטרס הלאומי", אך בפועל, נטרל את יכולתם של ערוצי השידור הציבוריים והפרטיים להציג תמונה מאוזנת בתקופת ההצבעה.
המסר לישראל: שימוש בשיקולי ביטחון כדי לעקוף רגולציה מקצועית נוטל מהתקשורת את שיניה הביקורתיות בדיוק כשהן נחוצות ביותר.
ריכוז הסמכויות בידי הדרג המדיני תחת כסות ביטחונית פוגע בעקרון הפרדת הרשויות ומייצר הרתעה סמויה על עיתונאים מפני מתיחת ביקורת על מקבלי ההחלטות.
איך שומרים על הזירה הציבורית פתוחה?
מול האיום של סגירת כלי שידור וצנזורה פוליטית, הציבור והמערכת המשפטית אינם חסרי אונים. הדרך המעשית ביותר לבלום את הסכנה היא דרישה להכנסת סעיפי חסינות מפורשים לתקופות בחירות, המחייבים אישור שיפוטי של הרכב בג"ץ מורחב לכל צו ממשלתי המופנה כלפי כלי תקשורת מקומי.
במקביל, על גופי התקשורת לחזק את שיתופי הפעולה ביניהם, ליצור חזית משפטית אחידה, ולהמשיך לחשוף את הליכי החקיקה הליליים כדי להשאיר את אור שמש הביקורת הציבורית דולק.
הגנה על הדמוקרטיה מחייבת מעבר ממחאה פסיבית לבניית מנגנוני הגנה משפטיים ואזרחיים שימנעו ניצול לרעה של סמכויות שלטוניות.
סיכום: חוק השידורים הוא מאיים על הבחירות
התיקונים האחרונים בחוק התקשורת, המאפשרים לדרג הפוליטי להכתיב הוראות לגופי שידור ערב הבחירות, אינם סוגיה עיתונאית מקצועי או "ברנז'אית", אלא איום ישיר על חופש הבחירה של כל אזרח.
הבטחת מערכת בחירות הוגנת ודמוקרטית דורשת מאבק עיקש על עצמאות מערכות החדשות, וסירוב מוחלט לקבל חקיקת-מחטף לילית כגזירת גורל. עתידו של חופש הביטוי בישראל תלוי בנחישות שנפגין מול הניסיונות לצמצם אותו כבר עכשיו.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו