בהיעדר מלחמה עם אויב מבחוץ, הממשלה עלולה להיתפס למלחמה מבית,  וההשתתפות הערבים בבחירות, אם האופוזיציה תתעשת ותאפשר אותה, עשויה להתברר כנקודה שממנה יתהפך השלטון. 

*  *  *

סיום המלחמה באיראן מחייב אותנו לשוב ולבחון את הפיגוע של המחבל הערבי-ישראלי בקו התפר. הסיבה פשוטה: בהיעדר מלחמות עם אויבים מבחוץ, הממשלה עלולה להיתפס למלחמה מבית – עם אזרחי ישראל הערבים. מה שראינו באותו פיגוע היה "זאב בודד", לא תא מחבלים מאורגן, אשר על רקע של חמולת פשע יצא למסע הרג על דעת עצמו.

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אץ-רץ לאתר הפיגוע ועל דש בגדו סיכת חבל התלייה, כדי להתייחס בהכללה לכלל אזרחי ישראל הערבים כ"מחבלים" ולקשור את הרשות הפלסטינית ברמאללה לפיגוע.

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אץ-רץ לאתר הפיגוע ועל דש בגדו סיכת חבל התלייה, כדי להתייחס בהכללה לכלל אזרחי ישראל הערבים כ"מחבלים" ולקשור את הרשות הפלסטינית ברמאללה לפיגוע

בן גביר אישר כי חוק התלייה למחבלים חל גם על אזרחי ישראל הערבים. מתחרהו על קולות הכהניסטים האשכנזים, הגרנדמייזר בצלאל סמוטריץ', לא פיגר אחריו ודיבר באותו סגנון.

מול שרי הממשלה הששים אלי דם, דווקא ראשי הרשימות הערביות מיהרו לגנות את הטרור הערבי – בעוד דוברי הממשלה מסרבים להתנער מן הטרור היהודי בגדה.

בעוד אזרחי המדינה הנורמטיביים דאגו דאגה אמיתית מהיגררות אזרחי ישראל הערבים לטרור, שריה הבכירים של הממשלה, כך נראה, ראו בפיגוע הזדמנות. דווקא איימן עודה ומנסור עבאס מיהרו לגנות את הטרור הערבי וקבעו שאין זו דרכם של אזרחי ישראל הערבים, בעוד דוברי הממשלה מסרבים, כאמור, אפילו לגנות את הטרור היהודי בגדה.

הרשות איבדה את הרלוונטיות

שני שרים בכירים, חברי הפורומים הביטחוניים, שאמורים להיות בקיאים במצב העובדתי, מעדיפים להפריח סיסמאות במקום עובדות. ומהו המצב לאשורו? הרשות הפלסטינית אינה קשורה כלל לאזרחי ישראל הערבים, ואף אינה קשורה לשום דבר שעל סדר היום הפלסטיני או האזורי. היא איבדה את עניין העולם בה. אפילו במהלכי מימוש תוכנית הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לעזה אין היא משתתפת, ובשיחות השוטפות באל-עלמיין במצרים משתתפים נציגי חמאס, מוחמד דחלאן וארגוני אש"ף – ולא הרשות.

בעוד האזרחים הנורמטיביים דאגו מהיגררות אזרחי ישראל הערבים לטרור, נראה שבכירי הממשלה ראו בפיגוע הזדמנות. בעוד עודה ומנסור עבאס גינו מייד את הטרור הערבי – בממשלה מסרבים לגנות את הטרור היהודי

ראשי הרשימה המאוחדת לשעבר, אחמד טיבי ואיימן עודה, שנהגו לבוא ליאסר ערפאת ולאבו מאזן ולהפריח סיסמאות פלסטיניות, חדלו מכך. הם אינם באים עוד למוקטעה, אחרי שקלטו שאזרחי ישראל הערבים מעדיפים להשתלב בישראל ולא בגדה. זאת בשורה עצומה למדינה, ובשורת איוב לממשלה.

הסכנה: התלקחות בירושלים

אין פירוש הדבר שאין סכנה של התפרצות טרור ערבי בתוך ישראל. הסכנה קיימת – ובעיקר משום שראינו כיצד בן גביר וסמוטריץ' מייחלים לה. היא עלולה לפרוץ בירושלים, סביב הר הבית ותהלוכות "שיישרף לכם הכפר" של יום ירושלים.

מעקב אחר כנס פת"ח האחרון ברמאללה חשף את המתחולל מאחורי הקלעים. ארגון הטרור של פת"ח, "שוהדא אל-אקצא", קם לתחייה תוך מתיחת ביקורת נוקבת על אבו מאזן ומנגנוני הביטחון שלו, שאינם מגינים על הפלסטינים מפני הטרור היהודי המשתולל.

אבו מאזן ניסה להרגיע, וכלל את ראשיהם במוסדות פת"ח הבכירים כדי לשלוט בהם – אך לנוכח הרוח הנושבת בדור הצעיר, ספק אם יוכל לשמר את מה שהוא מאמין בו יותר מכול: שהטרור הפלסטיני משחק לטובת ישראל, ושיש להניח לישראל להשמיד את עצמה.

הצפי שלי: סכנה שהטרור הפלסטיני יחזור – ויגרור גם את אזרחי ישראל הערבים אל עין הסערה.

טיבי ועודה, שנהגו לבוא לערפאת ולאבו מאזן ולהפריח סיסמאות פלסטיניות, חדלו מכך. הם לא מגיעים למוקטעה מאז קלטו שאזרחי ישראל בערבים מעדיפים להשתלב בישראל ולא בגדה. זו בשורה למדינה ובשורת איוב לממשלה

השיחות במצרים והקו הצהוב

אשר לשיחות במצרים, הנוסחה הנדונה היא פירוק הדרגתי של חמאס מנשקו, במקביל לפתיחת מעבר רפיח לסיוע ולנסיגת ישראל מן הקו הצהוב. הנשק יימסר לגוף פלסטיני מייצג – תפקיד השמור לרשות, שתנאיה, כמו קשר אורגני של רמאללה לעזה, טרם מולאו. איש אינו מעוניין בכך, וכל המהלכים ממוקדים בעזתים; משום כך אנשי דחלאן מצויים בסוד העניינים, ולא נציגי אבו מאזן.

המשבר במפרץ תקע את השיחות, והן התנהלו כמעט על ריק, מתוך חוסר אמון של חמאס בניקולאי מלאדנוב, נציגו של טראמפ, הקשוח מאוד בעניין פירוק הנשק. כרגע יש שרטוט ראשון של הסדר מתגבש והדרגתי, במקביל לצעדים ישראליים, וממתינים שטראמפ יתפנה ממשבר המפרץ כדי לשוב להסדר על עזה.

משום כך מיהר שר הביטחון, ישראל כ"ץ, להבהיר שישראל לא תפנה את השטח הצהוב בעזה ולא את דרום לבנון – כלומר, לא רק שהיא תנסה להכשיל את ההסדרים עם עזה, אלא גם את השיחות עם לבנון.

הבעיה, מבחינת הממשלה, היא שהדבר עלול להרגיז את טראמפ אך לא יביא לחידוש המלחמות. ומכאן הצורך להגביר את המתח בתוך ישראל: יש לצפות לעוד פרובוקציות נגד אזרחי ישראל הערבים – שהשתתפותם בבחירות עשויה להתגלות כנקודת ארכימדס של החלפת הממשלה.

הנקודה הארכימדית

הסיבה פשוטה: בשום סקר רציני אין לאופוזיציה ממשלה יציבה בלי רע"ם ובלי תמיכה מבחוץ של שאר המפלגות הערביות – או ממשלה בכלל. אך משום שיאיר לפיד, "ימני" בעיני עצמו, הוא אינו מחמיץ הזדמנות להבהיר שלא ישב עם המפלגות הערביות בממשלה אחת. 

הכשלת ההסדרים בעזה ובלבנון אולי תרגיז את טראמפ אך לא תביא לחידוש המלחמות. לכן הממשלה תגביר את המתח בתוך ישראל, ויש לצפות לפרובוקציות נגד אזרחי ישראל הערבים, שהשתתפותם בבחירות היא נקודת ארכימדס

ובכך לפיד מביא לגישושים של המפלגות הערביות עם ממשלת "אבו יאיר". מן הבחינה הזאת יש לשים לב לתיאום המתחדש בין טיבי למשה גפני. המפלגות החרדיות לא יעזבו את נתניהו בשום מצב, והן שער הכניסה של המפלגות הערביות לתמיכה בממשלת בנימין נתניהו – כשם שתמכו בה כשהפילו יחד עמו את ממשלת השינוי.

אבל כאן יש לשים כוכבית הבהרה: במצב ההוא, קטאר תמכה בנתניהו, ולפיכך הורתה לבל"ד לפרוש כדי להגדיל את סיכוייו. כעת קטאר נוקמת בנתניהו על ההתקפה בדוחה, ובל"ד תחזור לרשימה המאוחדת – אך ספק אם הפעם תאשר קטאר מהלכים לטובתו.

רק אם האופוזיציה תתעקש לפסול את ההשתתפות עם הרשימות הערביות, הפתח שגפני פתח לטיבי לשוב אל "אבו יאיר" עשוי להתממש. אך אם האופוזיציה תתעשת בזמן ותזמין את הערבים להצטרף – השער הזה יינעל.

שני מכשולים – ושני פתרונות

בדרכם של הערבים אל ההשתתפות בממשלה, שכולנו מייחלים לה, ניצבים שני מכשולים: האווירה הלאומנית המתגברת בציבור לאחר טבח העוטף, בליבוי הממשלה ובהיגררות האופוזיציה; וההקבלה בין השתמטות החרדים לבין אי-גיוסם של הערבים.

אם האופוזיציה תתעקש לפסול את השתתפות הרשימות הערביות – הפתח שגפני פתח לטיבי לשוב אל "אבו יאיר" עשוי להתממש. אך אם האופוזיציה תתעשת בזמן ותזמין את הערבים להצטרף לממשלה – שער זה יינעל

באשר למכשול הראשון, על האופוזיציה להחליף את נרטיב הבחירות שקבע נתניהו "מימין פטריוטי נגד שמאל בוגד" ל"יושרה נגד שחיתות" – ובהקדם. זה הסיפור האמיתי של חיינו ושל הבחירות.

באשר למכשול השני, מוזר שממשלה שיזמה את "חוק הלאום", המחריג את הערבים מן השותפות במדינה, דורשת מהם גיוס – בעוד היא מצדיקה את השתמטותם של יהודים כשרים למהדרין.

אפשר למצוא למכשול השני פתרון אמיתי: לגייס את הנוער הערבי למשטרה – לא כיחידות נפרדות, אלא כחלק אורגני ממשטרת ישראל.

המלחמה בפשע הגואה בחברה הערבית מעניקה להתגייסות הזאת תמריץ עצום, והשתתפות הערבים במשטרת ישראל תציל אותה מתהליכי ה"כהניזציה" הגואים בה. מסיסמת "מוות לערבים" נעבור כולנו, יהודים וערבים, אל סיסמת "חיים לישראל".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.