תקציב המדינה לשנת 2026 כולל שורה ארוכה של סעיפים המוגדרים כ"כספים קואליציוניים". מדובר בהעברה של כספים למטרות המשרתות את חברי הקואליציה ואת בסיסי הכוח הפוליטיים שלהם באמצעות תשלומים סקטוריאליים שמיועדים אך ורק למגזרי החברה שהם מייצגים.

הממשלה הנוכחית של נתניהו לא המציאה את השיטה הזאת. בשנים 2017–2022 חולקו בסך הכול כספים קואליציוניים בהיקף של 6.8 מיליארד שקל – כ-1.13 מיליארד שקל בשנה.

אבל הממשלה הנוכחית הגדילה את העברת הכספים הללו בהרבה. בארבע שנות כהונתה הסתכמו הכספים הקואליציוניים בכ-22 מיליארד שקל – כ-5.5 מיליארד בשנה, פי חמישה מההיקף שהיה מקובל קודם לכן, שגם הוא היה שנוי במחלוקת.

מדובר בתקציבי השנים 2023–2025, שמומשו תוך כדי מלחמת 7 באוקטובר, ובתקציב 2026, שאושר בזמן שהמלחה עדיין התקיימה והטילה עלויות כבדות על המשק החברה הישראלית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' טען שצמצם את היקף הכספים הקואליציוניים בתקציב לשנת 2024, לאחר תחילת המלחמה. אכן, תקציב המדינה המקורי לשנת 2024 כלל יותר מ-7 מיליארד שקל שיועדו ככספים קואליציוניים.

אך הצמצום היה מינורי בלבד. גם ב2024, בעיצומה של המלחמה, הועברו כ-5.5 מיליארד שקל ככספים קואליציוניים. חלק ניכר מהם הופנה להתיישבות ולישיבות, בזמן שמילואימניקים שירתו חודשים ארוכים בעזה ובלבנון, נכים ספגו הקפאת קצבאות, ומעמד הביניים ספג העלאות מסים וגזרות תקציביות.

כאשר מדינה נמצאת במלחמה, כל שקל שמועבר לצרכים קואליציוניים במקום למשרתים, למשפחות השכולות ולשיקום המשק מעורר שאלה ערכית קשה.

לא מדובר על "ימין" או "שמאל". מדובר על ישר מול עקום. הממשלה צריכה לבחור: האם היא משרתת את הציבור הרחב, או את ליבת הסקטורים שמרכיבים אותה? השימוש בכספים קואליציוניים ככלי לחלוקת משאבים פוליטית מוכיח שוב שנתניהו דואג בראש ובראשונה למקורביו ולשותפיו.

כמה עלו הכספים הקואליציוניים לכל אזרח?

ממשלת נתניהו הנוכחית חלקה כ-22 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים. בישראל חיים כ-10.2 מיליון אזרחים ותושבים. בחישוב ממוצע, כל אחד מהם תרם כ-2,150 שקל למימון הכספים הקואליציוניים (כולל ילדים וקשישים).

אלא שלא כולם תרמו במידה שווה – ולא כולם קיבלו במידה שווה, בלשון המעטה. ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר-גולדקנופף-דרעי הפכה את הכספים הקואליציוניים למכונה יעילה להעברת כספי הציבור דווקא לסקטורים שאינם נושאים בנטל הביטחוני והכלכלי – ישיבות ואברכים, מוסדות דת והתנחלויות מבודדות. הציבור העובד ומשלם המסים נושא בנטל גדול בהרבה.

גם הדור הבא ישתתף בתשלום

המחיר הכלכלי של התקציב ושל הכספים הקואליציוניים לא מסתכם רק בעלות הישירה שלו – אלא גם בגירעון, שישולם בידי הדורות הבאים. סמוטריץ' כבר העריך בעבר שהגירעון לא יחרוג מיעדים שהציג, אך תחזיותיו התבדו שוב ושוב. 

יעדי הגירעון עודכנו כלפי מעלה, ולעיתים, זמן קצר לאחר הצגתם כבר הוגדרו כ"גמישים". במקביל, חברות דירוג האשראי הבינלאומיות הציגו תחזיות פסימיות יותר מאלה של משרד האוצר, והעריכו שהגירעון יהיה גבוה מהיעדים הממשלתיים.

המשמעות היא ששוקי ההון וחברות הדירוג מייחסים אמינות מוגבלת להצהרות האופטימיות של שר האוצר, לאחר שבשנים האחרונות התחזיות הרשמיות לא עמדו במבחן המציאות.

בתגובה לכך, שלוש חברות דירוג האשראי הגדולות בעולם הורידו את דירוג האשראי של ישראל, וחלקן אף עשו זאת יותר מפעם אחת.

אולם במקום להתייחס להורדות הדירוג כאזהרה כלכלית חמורה, בחר סמוטריץ' פעמים רבות להגיב בזלזול ולתקוף את חברות הדירוג עצמן. גישה זו החמירה את הפגיעה באמון המשקיעים.

גם אם קיימת מחלוקת על הנימוקים שהציגו חברות הדירוג, המשמעות המעשית של ההורדות היא אחת: עלות גבוהה יותר של גיוס חוב למדינה. את העלות הזאת לא ישלמו השרים, או חברי הכנסת – אלא הציבור הרחב, באמצעות מסים גבוהים יותר או קיצוצים עתידיים בשירותים הציבוריים.

הכספים הועברו לציבור שלא משרת ולא עובד

לסיכום: תקציב המדינה לשנת 2026, הוא, בפשטות, מתווה של העברת כסף מהציבור המשרת והעובד אל ציבור גדול, שהמדינה מאפשרת לו שלא לשרת בצה"ל ולא לעבוד. 

אם להשתמש בביטוי שטבע פעם נתניהו עצמו, בזמן שכיהן כשר האוצר: התקציב מעביר כסף מהאיש הרזה, הנושא בנטל, אל האיש השמן, שמהווה את הנטל.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.