סקר שערך מכון אגם ב-9–10 באפריל בקרב 1,312 ישראלים, ימים ספורים לאחר הפסקת האש עם איראן, חושף נתון שכדאי להתעכב אליו: רק 10% מהציבור הישראלי רואים את המלחמה עם איראן כהצלחה משמעותית.
32.1% – החלק הגדול ביותר מהנשאלים – מגדירים אותה ככישלון. 38% רואים בה הצלחה חלקית בלבד.
במילים אחרות, 62.7% מהציבור – כמעט שני שלישים – מגדירים את המלחמה ככישלון, או כהצלחה חלקית בלבד. אבל הנתון המטריד ביותר אינו המספר עצמו – אלא מי עומד מאחוריו.
צה"ל מלמד חיילים מרגע גיוסם: לוחם המאמין במשימה נלחם טוב יותר מלוחם שנשלח אליה בכפייה. האמון בפיקוד, ביעד, בנרטיב – הוא משאב לחימה חשוב לא פחות מתחמושת. כשהאמון הזה נשבר, אי אפשר לפקוד "קדימה" ולצפות לאותה תגובה.
עוד קובע הסקר כי בתחילת המערכה היו 66% מהציבור אופטימיים בנוגע לאיראן ו-33% פסימיים. ואילו באפריל המצב התהפך – 62% היו פסימיים ורק 38% אופטימיים.
| מצב רוח | תחילת המערכה | אפריל 2026 |
|---|---|---|
| אופטימיים | 66% | 38% |
| פסימיים | 33% | 62% |
מקור: ד"ר נמרוד ניר, מכון אגם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 9–10.4.2026
הנתון שצריך להטריד אותנו: מי מאוכזב?
במילים אחרות, 62.7% מהציבור – כמעט שני שלישים – מגדירים את המלחמה ככישלון, או כהצלחה חלקית בלבד. אבל הנתון המטריד ביותר אינו המספר עצמו – אלא מי עומד מאחוריו.
צה"ל מלמד חיילים מרגע גיוסם: לוחם המאמין במשימה נלחם טוב יותר מלוחם שנשלח אליה בכפייה. האמון בפיקוד, ביעד, בנרטיב – הוא משאב לחימה חשוב לא פחות מתחמושת. כשהאמון הזה נשבר, אי אפשר לפקוד "קדימה" ולצפות לאותה תגובה.
מי תמך ביציאה למלחמה עם איראן? אלו שהאמינו יותר מכולם בנראטיב לפיו ישראל לעולם אינה מרכינה את ראשה. בתחילת המערכה 63% תמכו בהתקפה על איראן, לעומת 24% בלבד שהתנגדו. כיום, פחות מ-40% היו תומכים בצאתה לפועל לו ידעו מראש את תוצאותיה.
בדיעבד, לפי הסקר, הם אלו שמרגישים הכי מרומים.
בפוליטיקה ובצבא, זו הסכנה הגדולה ביותר: לא מתנגד שלא שוכנע – אלא מאמין שהתפכח.
קריסת הנראטיב הרשמי: הציבור לא מאמין
הממשלה ניהלה את המלחמה גם בשדה התודעה. "איראן חלשה מאוד." "איראן על סף קריסה." "ישראל שינתה את המזרח התיכון": אלה לא היו ניתוחים אסטרטגיים – אלא כלי מנהיגות, ניסיונות לשמר את המורל ציבורי בשעה קשה. זה לגיטימי. פיקוד צבאי עושה זאת כל הזמן.
אבל לנראטיב יש מחיר. הסקר שאל, עד כמה הציבור מאמין כיום להצהרות השונות – והתוצאות חד-משמעיות:
| הצהרה רשמית | לא מאמין | מאמין |
|---|---|---|
| "הציבור מקבל תמונה מלאה ואמינה" | 71% | 29% |
| "סיכוי להסכם ארה"ב–איראן" | 79% | 21% |
| "איראן וחזבאללה נחלשו לשנים" | 77% | 23% |
| "איראן על סף קריסה" | 70% | 12% |
מקור: סקר מכון אגם, ד"ר נמרוד ניר, אפריל 2026
למעלה מ-70% מהישראלים סבורים שהציבור אינו מקבל תמונת מצב מלאה ואמינה על המלחמה. 44% כלל אינם מאמינים לטענות שאיראן על סף קריסה.
בסקר, שנערך הרבה לפני גיבוש ההסכם שכנראה ייחתם השבוע בין ישראל לאיראן, 79% ראו את הסיכוי להסכם בין ארה"ב לאיראן כנמוך, או כבלתי אפשרי. בתרחיש שבו מושג הסכם, 78.5% ראו אותו מראש – כבר באפריל, כשההסכם שגובש בפועל עדיין לא היה קיים – ככזה שיסכן את ביטחון ישראל.
הספקנות כלפי הנרטיב הרשמי אינה נחלת השמאל בלבד. היא פשתה עמוק לתוך המרכז והימין. זהו שבר אמון מבני, לא פוליטי בלבד.
ציוני המנהיגות: הציבור שפט
הסקר שואל את הנשאלים לדרג את ניהול המערכה על ידי ארבעה גורמים מרכזיים. התוצאות קשות:
| גורם | גרוע/גרוע מאוד | סביר ומעלה |
|---|---|---|
| ראש הממשלה בנימין נתניהו | 54.9% | 45.1% |
| שר הביטחון ישראל כץ | 57.9% | 42.1% |
| הרמטכ"ל אייל זמיר | 29.2% | 52.4% |
| נשיא ארה"ב דונלד טראמפ | 41.8% | 37.8% |
54.9% מעניקים לראש הממשלה בנימין נתניהו ציון "גרוע" או "גרוע מאוד" על ניהול המערכה. 57.9% מעניקים לשר הביטחון ישראל כץ ציון "גרוע" או "גרוע מאוד". לעומתם, הרמטכ"ל אייל זמיר זוכה לציון "סביר" ומעלה מ-52.4%.
הפער בין הרמטכ"ל לבין הדרג המדיני הוא קריטי: הציבור מבחין בין כישלון צבאי לכישלון מדיני. הביקורת מכוונת בעיקר כלפי מקבלי ההחלטות הפוליטיים. יתרה מכך, מעמדו של נתניהו נחלש בהשוואה לתחילת המערכה. במדידה שנעשתה בקרב אותם נשאלים עצמם. זהו שחיקה מתוך הבסיס התומך בממשלה, לא רק מהאופוזיציה.
ראש עיריית קריית שמונה, אביחי שטרן אמר בעניין זה:
"לא שולחים חייל לקרב בלי שכפ"ץ, אז למה שמים אזרחים בחזית בלי מגן? המינימום הוא לספק ביטחון – וכשלתם". אביחי שטרן, ראש עיריית קריית שמונה, מרץ 2026
מי שמגיע מרקע צבאי מבין שהאנלוגיה של שטרן מדויקת. שליחת לוחם לקרב ללא ציוד אינה רק כשל לוגיסטי – זו עבירה אתית. היא אומרת לחייל: חייך פחות חשובים מהמשימה.
שטרן לקח את הלוגיקה הזו ויישם אותה על אזרחי הצפון: שלוש שנים אתם בחזית, ולא דאגו לכם. זוהי אינה בהכרח ביקורת פוליטית, אלא תיאור של כשל מוסרי יסודי. הסקר מוכיח שהציבור הרחב מסכים אתו.
הייאוש כסכנה אסטרטגית: מדד הרגשות
לשאלה "מה התחושה הדומיננטית אצלך בתקופה זו?" השיבו הנשאלים כך:
| תחושה | אחוז |
|---|---|
| ייאוש | 36.8% |
| בלבול | 18.1% |
| כעס | 15.6% |
| תקווה | 14.2% |
| פחד | 7.9% |
| גאווה ואחר | 7.4% |
מקור: ד"ר נמרוד ניר, מכון אגם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 9–10.4.2026
58% מהציבור מדווחים על תחושת שחיקה משמעותית בעקבות המלחמה. למעלה מ-60% מצהירים שהמציאות בשטח פחות טובה מהציפיות שהיו להם בתחילת המערכה. 74% סבורים שהאיום מצד איראן וחזבאללה יחזור בעתיד – תחושת מבוי סתום ומלחמות אין קץ.
ניתן לראות בתוצאות הסקר ביטוי לרגש. כדאי לראות בהם אזהרה אסטרטגית. ייאוש ציבורי אינו רק מצב נפשי – הוא שוחק את הלגיטימציה לפעולה עתידית. ממשלה שתרצה ביום מן הימים לנקוט צעד ביטחוני נוסף תמצא ציבור מותש, שאינו מאמין ולא מוכן לשלם מחיר נוסף. זה הנזק המצטבר של שבר אמון: הוא אינו רק פוליטי בהווה – הוא מגביל את יכולת הפעולה הלאומית בעתיד.
מה נדרש עכשיו: שלושה צעדים חיוניים
שיח ציבורי בריא לאחר מלחמה מחייב שלושה דברים: חשבון נפש כן – לא הצגת ניצחון מלאכותי; הודאה בכישלונות לצד הישגים; ובניית ציפיות ריאליות לקראת מה שעוד יבוא.
ישראל 2026 אינה עוסקת באף אחד מהם. הדיון הפוליטי ממשיך לעסוק על הגדרת "הניצחון", בעוד שהציבור כבר ביצע את שיפוטו-שלו.
הממצא החשוב ביותר של הסקר אינו שהציבור מאוכזב. ממשלות מאכזבות, זה חלק מכללי המשחק. הממצא הקריטי הוא שהאכזבה מגיעה מבפנים. מאלו שהאמינו בנראטיב, שאמרו "סבלנות, שכרנו בוא יבוא".
כשגם הם אומרים "כשלתם" – כדאי להקשיב.
המאמר מבוסס על: "עמדות הציבור בישראל ביחס למערכה מול איראן והמגעים להפסקת אש", ד"ר נמרוד ניר, מכון אגם והאוניברסיטה העברית בירושלים. מדגם: 1,312 ישראלים, 9–10.4.2026. שגיאת דגימה ±3.2%, רמת ביטחון 99%. כל הנתונים המוצגים במאמר לקוחים ישירות מהסקר.
רום הרפז, בעלת תואר שני בניהול מידע וידע. יוקר המחיה וזכויות אדם בוערים בעצמותיה
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו