ממשלות עוברות. נזקים מסוימים – לא. המאמר הזה ממפה את סוגי הנזקים שאירעו במדינות תחת שלטונן של ממשלות פופוליסטיות, ובודק מה מהם ניתן לתקן בקדנציה אחת, מה צפוי לקחת עשור שלם, ומה עלול להפוך לצלקת שלא ניתן לתקן כלל.
הדוגמאות מגיעות מפולין, הונגריה ואיטליה – שלוש מדינות שבהן שלטו ממשלות פופוליסטיות. כל אחת מהן לימדה את העולם שיעור אחר.
מה ניתן לתקן מהר – במהלך קדנציה אחת?
יש סוג נזק אחד שתיקונו, טכנית, פשוט: הוא לא דורש כסף, זמן או שינוי תרבותי – רק החלטה והצבעה.
על הנזקים הללו נמנים מינויים שנעשו בניגוד לנהלים; ועדות שהיו צריכות לקום ולא הוקמו; תקנות שנחתמו ברגע האחרון. כל אלה ניתנים לביטול ביום הראשון של כל ממשלה, מכל צד של הקשת הפוליטית, שתרצה בכך.
הבעיה בתיקון הנזקים מהסוג הזה נמצאת בביצוע. כל ממשלה נשאבת לטפל בביטחון, בתקציב, במשברים המתגלגלים. הנושאים השוטפים הללו דוחקים שוב ושוב את תיקון הנזקים ה"קלים" מהסוג הזה. כל דחיקה הופכת את הנזקים, בהדרגה, לעובדה קיימת שקשה יותר לשנות.
המקרה הפולני: בפולין שלטה במשך שמונה שנים מפלגת PIS. הנשיא הנוכחי של פולין, דונלד טוסק, ניצח את PIS וחזר לשלטון בדצמבר 2023. כעת מתברר שניצחונו הוא רק ההתחלה.
שופטים בפולין שנבחרו באופן פוליטי המשיכו לכהן; רפורמות מתעכבות; בית המשפט החוקתי נותר בידיה של המפלגה שהודחה מהשלטון. אחרי שנתיים וחצי בשלטון – טוסק עדיין מנקה אחרי אלה שהיו בו לפניו.
המסר הפולני: תיקון מוסדי אפשרי – אבל לוקח יותר משנתיים-שלוש, ומחייב להתחיל בו מהיום הראשון, לפני שהנושאים הדחופים תופסים את כל סדר היום.
מה ניתן לתקן, אך ייקח חמש-עשר שנים?
נזקים כמו גירעון שתפח ופגיעה באמון הבינלאומי ניתנים גם הם לתיקון. אך התיקון שלהם דורש עקביות לאורך שנים. כוח אדם מקצועי שעזב את השירות הציבורי לא חוזר בן-לילה: העובדים כבר מצאו לעצמם תפקידים אחרים.
המקרה האיטלקי: סילביו ברלוסקוני – אחד מראשוני הגל הפופוליסטי בפוליטיקה העולמית – כיהן כראש ממשלת איטליה לסירוגין במשך קרוב ל-20 שנה.
מחקר של Brennan Center מצא כי איטליה התאוששה משלטונו. אבל החוק להגנה על עצמאות התקשורת נחקק רק ב-2015, ארבע שנים אחרי שהודח. ההתאוששות לא הייתה אירוע. היא הייתה תהליך.
המסר האיטלקי: מדינות יכולות להתאושש – אבל קצב ההחלמה אטי מקצב ההידרדרות. ארבע שנות נזק מצריכות יותר מארבע שנות תיקון.
מה שנשאר לתמיד – הצלקות
חלק מהנזקים דומים לעצם שבורה שהתאחתה באופן עקום: היא מתפקדת, אבל היא לא כפי שהייתה.
אוכלוסיות שנדחקו מחוץ לשוק העבודה צוברות פערים שלא ניתן לתקן באופן רטרואקטיבי. ילד שלא למד במשך שנה לא "יתעדכן" לאחר מכן. ואנשים מוכשרים שעזבו את המולדת וחיים כיום בברלין, בניו יורק או בציריך, לא בהכרח יחרו.
המקרה ההונגרי: ויקטור אורבן כיהן כראש ממשלת הונגריה מטעם מפגלת "פידס" הפופוליסטית במשך 16 שנה. באפריל 2026 ניצחה אותו האופוזיציה בבחירות. אירופה חגגה. אבל מחקרים, כמו של ארגון CSIS או של Democratic Erosion מראים כי הניצחון בקלפי אינו מבטיח התאוששות.
יו"ר בית המשפט העליון בהונגריה הוא מינוי של אורבן. רשתות התקשורת נמצאות בידי מקורביו. החוקה שכתב עדיין בתוקף.
ב-2018, הצהיר יו"ר הפרלמנט ההונגרי, לאסלו קוֹבֶר: "אם נשלוט עוד ארבע שנים, חלק מהשינויים שעשינו יהפכו לבלתי-הפיכים".
זהו הלקח ההונגרי: ההבדל בין נזק הפיך לצלקת קבועה הוא לא עניין של חומרה, צד פוליטי או כוונה – הוא עניין של זמן. בכל מדינה, תחת כל ממשלה, כל תקופה נוספת מעבירה עוד פריטים מהעמודה הראשונה לשנייה, ומהשנייה לשלישית.
לסיכום: פולין לימדה את העולם שאפשר לנצח ממשלה פופוליסטית, אבל הניקוי של נזקיה אורך שנים. איטליה לימדה שההחלמה אורכת כמו המחלה. הונגריה לימדה את השיעור הקשה מכולם: יש נקודה שאחריה גם החלפת השלטון לא תחזיר את מה שאבד.
כל הלקחים הללו רלוונטיים למדינות רבות נוספות, ביניהן ישראל. הזמן רץ, בכל מדינה, כל הזמן. חלק מהנזקים הם כמו שבר שנרפא. חלקם כמו צלקת – הם נשארים.
כל דמוקרטיה שתרצה ללמוד מהניסיון של שלוש המדינות האלה – כולל ישראל – תגלה שהשאלה הנכונה אינה רק "מה ניתן לתקן"? אלא גם "כמה זמן נשאר לפני שהתשובה משתנה"?
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו