ראש הממשלה הציג חזון למדינת ישראל, שאותו כינה "סופר ספרטה": מדינה אוטרקית המייצרת לעצמה את כל צרכיה וכך יכולה לשרוד כשהיא מבודדת מהעולם. אבל עיר-המדינה ספרטה ביוון העתיקה לא בחרה בבידוד; הוא נכפה עליה, ובסופו של דבר הביא לקריסתה.
המספרים מראים שישראל כבר נמצאת על המסלול הזה. אין חרם עולמי מלא על ישראל או חשש מחרם כזה, אבל יש תהליך, בו המדינה הופכת להיות יותר ויותר מבודדת ונקלעת בהדרגה לחרם בינלאומי חלקי. לכאורה, כל מדרגה בתהליך הזה נראית "סמלית", אך יחד הן משנות את מעמדה של המדינה.
ישראל אינה אשמה בכל סנקציה המוטלת עליה. אבל למדיניות הממשלה יש השפעה על מהלך הדברים. בידוד הוא תהליך, לא אירוע, ולכן יש עדיין חלון הזדמנויות לעצור אותו. אבל החלון הזה נסגר בהדרגה.
כיצד נקלעת ישראל בהדרגה לבידוד?
בידוד מדיני אינו נולד, בהכרח, מהכרזה דרמטית, כלל-עולמית, או בינלאומית, על חרם מלא. בידודה של ישראל נוצר ברצף של צעדים קטנים, שכל אחד מהם נבלע בחדשות של יומו. כדי להבחין בו, יש להביט על התמונה המלאה כפי שהיא מתפתחת לאורך זמן.
המדרגה הראשונה בתהליך הבידוד: החרם הקבוע בעולם המוסלמי והערבי. ישראל נמצאת מהקמתה ועד היום, בבידוד חלקי מרוב האזור בו אנו חיים. לחלק מהמדינות המוסלמיות (עיראק ופקיסטן, למשל) אין כל קשר עם ישראל; לאחרות (ערב הסעודית) יש קשר חשאי בלבד; לאחרות, כמו מצרים, ירדן וטורקיה, יש קשרים גלויים בין הממשלות, אך ארגונים רבים בתוכן מחרימים את ישראל.
המדרגה השנייה: חרם תרבותי ומדעי וולונטרי בעולם. ארגון BDS מקדם מזה שנים חרם תרבותי, מדעי וכלכלי על ישראל ברחבי העולם, כולל בעולם המערבי. עד לשנים האחרונות, החרם זכה להצלחה מעטה בלבד, ורוב החברות המסחריות, האמנים והמוסדות האקדמיים המשיכו במופגן בקשרים הדוקים עם ישראל. בשנתיים האחרונות התמונה משתנה, והחרם הוולונטרי מתפשט.
המדרגה השלישית: סנקציות של ממשלות מערביות על ישראלים יחידים. האיחוד האירופי, בריטניה, קנדה נורבגיה, ומדינות נוספות אישרו סנקציות על ארגונים ואישים המקדמים בנייה בהתנחלויות, אלימות כלפי פלסטינים ביו"ש וחבלה בהובלת הסיוע לאזרחים בעזה, כמו "צו 9", "נחלה" ו"רגבים" ופעילים בהם.
האיחוד האירופי הטיל חלק מהסנקציות במקביל לסנקציות שהוטלו על בכירי ארגון הטרור חמאס (אף כי האיחוד הכחיש כי הוא משווה בין המתנחלים הישראלים לפעילי חמאס). חלק ממדינות האיחוד, כמו צרפת וסלובניה, שואפות להרחיב את החרם האירופי, או, לחילופין, להטיל סנקציות נוספות משלהן.
המדרגה הרביעית: סנקציות על שרים מכהנים. שורת מדינות מערביות, ביניהן בריטניה, אוסטרליה, קנדה ועוד, הטילו חרמות אישיים על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר והשר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ'. באיחוד האירופי יש דיונים על חרם על שרים קיצוניים, אך טרם התקבלה החלטה, בשל הסתייגות של בעלות ברית של ישראל, כמו צ'כיה, למשל.
מדובר בשינוי פרדיגמה, המציב שרים בכירים בממשלת ישראל כ"מנודים", בשורה אחת עם מנהיגים מוחרמים בעולם, כמו, למשל, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, או נשיא סוריה לשעבר, בשאר אל אסד.
המדרגה החמישית: סנקציות מעשיות של מדינות מערביות: בשנים האחרונות, שורת מדינות מערביות הנמיכו את דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, הטילו אמברגו על מכירת נשק לישראל ויישמו באופן מעשי את החרם הבינלאומי (שקיים באופן פורמלי כבר עשרות שנים) על סחורה שמקורה בהתנחלויות ועסקים עם מתנחלים.
על המדינות המערביות שהטילו חרם מעשי חלקי ברמה כזו או אחרת נמנות צרפת, ספרד, נורבגיה, סלובניה, ניו זילנד ועוד.
כל מדרגה בדרך לתהום הבידוד הבינלאומי היא "לא נוראית" כשלעצמה. יחד, הן מציירות קו ברור: מבידוד של יחידים, דרך שרים, אל עבר איום על הסחר עצמו.
המדרגה השישית היא אירוע שעדיין לא התרחש: ביטול ההסכמים המסחריים, המדעיים והחברתיים הנרחבים עם האיחוד האירופי, המקנים לישראל מעמד של מדינה "כמעט חברה" באיחוד. מפלגות ומדינות בתוך האיחוד דוחפות לקיומו של חרם כזה, והלחץ שלהן הולך וגובר.
אחד הגורמים שהאיצו את צעדי הבידוד מצד האיחוד האירופי היה החלפת הממשלה בהונגריה. הממשלה ההונגרית הקודמת, בראשות ויקטור אורבן, הטילה וטו אוטומטי על חלק מהצעדים של האיחוד נגד ישראל. ראש הממשלה החדש, פטר מגיאר, הצהיר מיד עם היבחרו שלא יטיל עוד וטו כזה. התוצאה הייתה שמספר סנקציות שנבלמו במשך יותר משנה אושרו תוך שבועות.
מההתפתחות הזאת ניתן ללמוד לקח אסטרטגי החורג מעבר לסנקציות הספציפית הללו: אם ישראל מבססת את קשריה המדיניים על נאמנות אישית או מפלגתית להנהגה ספציפית – היא תיפול יחד איתה.
החשבון הכלכלי – כמה תעלה לנו "ספרטה" במספרים?
לחרם יש מחיר כלכלי כבד. כלכליסט אמד את הנזק האפשרי מסנקציות מלאות של האיחוד ("המדרגה השישית", שעוד לא קיימת) ב-5.8 מיליארד יורו בשנה – כ-36% מהיצוא הישראלי לאיחוד, שהוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל.
5.8 מיליארד יורו בשנה – כ-23 מיליארד שקל – הם יצוא, כלומר הכנסה של חברות ועובדים, לא של הממשלה. אבל גם המדינה מפסידה את חלקה: לפי נטל המס הכולל בישראל, כ-30% מהתוצר, אובדן פעילות בהיקף כזה עלול להפוך לאובדן הכנסות ממסים של שבעה מיליארד שקל, בערך, מדי שנה לקופת המדינה.
שבעה מיליארד שקל בשנה הם שלוש שנים מלאות של בניית כל כיתות הלימוד בישראל (תקציב הבינוי השנתי: כ-2.3 מיליארד שקל), או שישה מגדלי אשפוז בסדר גודל של מגדל האשפוז החדש בסורוקה (מעל מיליארד שקל כל אחד).
כאמור, לא מדובר בהוצאה שכבר יצאה מכיסנו ומכיסה של המדינה, אלא בתרחיש שיתממש רק אם האיחוד (או מדינות אחרות, כמו בריטניה) יבטלו את הקשרים הכלכליים המיוחדים עם ישראל. אבל דווקא משום שזה תרחיש שעדיין אפשר למנוע – כדאי לדעת מה עלול להיות מחירו.
החשבון הזה אינו כולל את הפגיעה, שכבר קיימת, במחקר מהחרמות האקדמיים על ישראל, בתעשייה הביטחונית מהאמברגו על נשק ישראלי, ועוד.
מצב של בידוד פירושו פחות סחר, פחות תחרות, מחירים עולים וציבור שמשלם מסים גבוהים יותר כדי להחזיק מדינה מנותקת – בזמן שהוא כבר משלם על מלחמה. ספרטה הייתה מעצמה כאשר נמצאה בברית עם ערי-מדינה אחרות (הליגה הפלופונסית); כשנקלעה לבידוד, היא דעכה.
הדלת שעדיין פתוחה – ולמה היא נסגרת
יש חדשות טובות בתוך התמונה: הבידוד של ישראל הוא עדיין חלקי מאוד. ישראל היא עדיין מדינה מועדפת בסחר עם האיחוד האירופי, יש לה קשרים ביטחוניים וכלכליים ושיתופי פעולה מחקריים עם מדינות רבות בעולם, וכמובן, היא עדיין זוכה לסיוע נדיב מארה"ב.
בתוך האיחוד יש "גוש חוסם" של מדינות כמו גרמניה, הבולם סנקציות מלאות או הורדה של דרג היחסים. מצבה של ישראל שונה לחלוטין ממצבן של מדינות שבאמת נמצאות תחת חרם בינלאומי, כמו רוסיה ואיראן. ישראל היא עדיין מדינה שמתווכחים עליה – ולא מדינה שכבר הוחרמה. ההבדל הזה הוא הכול.
אבל ההבדל הזה שביר. היחסים עם ארה"ב תלויים כיום בקשרים עם דונלד טראמפ והמפלגה הרפובליקאית, כפי שהיחסים עם האיחוד היו תלויים בקשרים עם ממשלת ויקטור אורבן ובווטו האוטומטי שהטיל על צעדים נגד ישראל. ראשת ממשלת איטליה, שהגנה על ישראל בתוך האיחוד, כבר מתנערת ממנה. כל "מגן" שנשען על חסדיה של ממשלה זרה אחת הוא זמני מעצם הגדרתו.
הפתרון לאיומים בחרם הוא ביוזמה מדינית היעדר יוזמה מדינית יעמיק את החרם – וגם יוביל לפתרונות מדיניים שייכפו על ישראל.
השבוע התכנסה בפריז ועידה בינלאומית של שרי חוץ מרחבי העולם, במלאת שנה להחלטת האו"ם שסללה דרך להכרה במדינה פלסטינית. זוהי בדיוק הדרך להסדר כפוי, שעלול להיבנות בלי שישראל נמצאת ליד השולחן.
ישראל שתיזום מהלך מדיני רציני תשנה את התפקיד שלה: מ"נאשמת" שמגיבה לאיומים בסנקציות, לשחקנית פעילה שמעצבת את המציאות האזורית. זו הדרך היחידה להחליף את התלות הזמנית בממשלה כזאת בתמיכה בינלאומית יציבה.
ישראל עדיין יכולה לבחור
ההבדל בין מדינה מבודדת, כמו ישראל, למדינה מוחרמת אינו דרגת החומרה – אלא השאלה, אם המדינה עדיין יכולה לבחור את דרכה. מדינה מבודדת נמצאת בתהליך; מדינה מוחרמת כבר נמצאת במסלול ללא חזרה. ישראל עדיין לא שם.
"סופר ספרטה" אינה חזון. היא תיאור של מבוי סתום, שעיר-המדינה העתיקה שנתנה לו את שמה הגיעה אליו, וקרסה. אחת השאלות שהבחירות הקרובות מציבות בפנינו היא: האם נמשיך לרדת במדרגות אל הבידוד מתוך אינרציה – או שמישהו יעצור, יסתכל מסביב, ויבחר בדלת שעוד פתוחה, לפני שתינעל.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו