שני בנקים אירופיים ענקיים שביצעו חיתום לאיגרות חוב של ממשלת ישראל, וקבוצה גדולה של מוסדות פיננסיים אירופיים כמו חברות ביטוח וקרנות פנסיה, הפסיקו לעבוד עם ישראל. זאת התפתחות מסוכנת לא פחות מחרמות ממשלתיים, כיוון שיהיה קשה יותר וייקח זמן רב יותר לתקן אותה.

איזה בנקים בינלאומיים גדולים הפסיקו לעבוד עם ישראל?

ממשלת ישראל גייסה ב-2025 למעלה מ-60 מיליארד דולר בהנפקות של איגרות חוב ממשלתיות. בינואר השנה גייסה הממשלה שישה מיליארד נוספים. הביקושים להנפקות היו עצומים – 36 מיליארד דולר – פי שישה מההיצע. שרי הממשלה ודובריה משתמשים רבות במספרים הללו כ"הוכחה" לכך שהמשק הישראלי "ממשיך לתפקד כרגיל", כביכול.

אבל מאחורי המספרים הללו מסתתר שינוי מבני. קבוצת החתמים שמבצעת את ההנפקות הללו – הבנקים שמוכנים לחתום בשמם על התשקיף ולתווך בין ישראל למשקיעים בינלאומיים – הצטמצמה. שניים מהם עזבו את ישראל.

שבעה בנקים מערביים, מהגדולים בעולם ביצעו את החיתומים של כ-29 מיליארד דולר מהאג"ח הממשלתי הישראלי שהונפק מאז פרוץ המלחמה בעזה באוקטובר 2023: גולדמן זאקס, בנק אוף אמריקה, סיטיגרופ, ו-JPMorgan Chase האמריקאים; דויטשה בנק הגרמני; ברקליס הבריטי; BNP Paribas הצרפתי.

אלא שברקליס לא חיתם אף הנפקה ישראלית בינלאומית מאז ינואר 2024, ו-BNP Paribas לא עשה זאת מאז מרץ באותה שנה. שני בנקים מהקונסורציום המעניק שירותי חיתום לישראל יצאו ממנו בשקט. כל הבנקים שהמשיכו בו הם אמריקאים וגרמנים; אלה שעזבו הם בנק בריטי ובנק צרפתי.

העובדה האחרונה מתיישבת עם ההבדלים המוכרים בעוצמת הלחץ הציבורי והרגולטורי על מוסדות פיננסיים בבריטניה ובצרפת לנתק את הקשרים עם ישראל, לעומת ארה"ב וגרמניה.

ב-BNP Paribas הסבירו את פרישת הבנק באופן שקוף. הבנק מסר לפלטפורמת Follow the Money כי "תפקידו כמתווך כבר הסתיים". לפי הודעת הבנק, שתי העסקאות שבהן השתתף מאז פרוץ המלחמה בעזה "נקבעו עם בנקים אחרים עוד לפני המלחמה". בברקליס, לעומת זאת, נמנעו מלהסביר או להגיב לפניות בנושא.

ברקליס לא הצהיר חרם, איפוא, על חרם על ישראל.

עם זאת, הבנק עמד תחת לחץ ציבורי גלוי נגד מעורבותו בהנפקות האג"ח של ישראל בקיץ 2024: אמנים החרימו פסטיבלי קיץ בחסותו, במחאה עליהן. לפי דיווח ב-Financial Times הבנק שקל באותו זמן להפסיק להנפיק אג"ח ישראלי, אבל דווקא הכריז בפומבי שהוא "מחויב לחלוטין" להמשיך בהן. החשב הכללי של ישראל, יהלי רוטנברג, הודה לברקליס על "מחויבותו למדינת ישראל".

אבל לאחר מכן, בשקט, ברקליס פשוט הסתלק. אי אפשר לדעת בוודאות מה עומד מאחורי העזיבה. אבל הרצף העובדתי – לחץ נגד המשך מעורבותו בהנפקות, הצהרת מחויבות פומבית ואז היעדרות שקטה ועקבית מכל הנפקה – מעורר שאלות. רצף כזה עשוי להצביע על דינמיקה שמטרידה יותר מחרם מוצהר, כיוון שלמדינה קשה יותר להתמודד איתו.

האם גם קרנות פנסיה וחברות ביטוח עוזבות?

הבנקים אינם לבד. כמה ממוסדות הפיננסים הגדולים באירופה צמצמו את הקשרים שלהם עם חברות ישראליות.

UniCredit האיטלקי הציב את ישראל ב"רשימה אסורה" כבר ב-2023. AXA הצרפתית, אחת מחברות הביטוח הגדולות באירופה, מכרה את רוב אחזקותיה במניות בנקים ישראליים, והותירה רק החזקה שולית בבנק לאומי.

קרן הפנסיה הציבורית האירית (ISIF) יצאה משש חברות ישראליות. הבנק המרכזי באירלנד ויתר על תפקידו כרגולטור שמאשר את תשקיפי האג"ח הישראליים לשוק האירופי, ומאז 2025 ישראל משווקת את האג"ח שלה דרך לוקסמבורג במקומו. קרן הפנסיה האקדמית הדנית הוציאה את ישראל מתיק ההשקעות שלה לחלוטין.

אף אחד מהמהלכים הללו, כשלעצמו, אינו דרמטי. אבל יחד הם מציירים תבנית: מוסדות שמייצגים הון "אתי" – קרנות פנסיה ציבוריות, חברות ביטוח עם מדיניות ESG מוצהרת, רגולטורים שחייבים להראות עמידה בסטנדרטים בינלאומיים – נסוגים מישראל בהדרגה. ההון הזה לא נעלם; הוא פשוט עובר למקום אחר.

ההון עדיין זורם, רק ממקור צר יותר

אין מחלוקת על כך שהביקוש לאג"ח הישראלי עודנו גדול, וכי הדבר מצביע על עוצמת הכלכלה הישראלית. אבל הביקוש הזה מגיע כיום מקבוצה מצומצמת יותר של שחקנים פיננסיים מאשר בעבר. מקורות המחיה של שוק ההון הישראלי הצטמצמו והוא נעשה תלוי יותר בשווקים מסויימים, בעיקר האמריקאי והגרמני.

ההבדל המרכזי בין הדינמיקה הזו, לבין סנקציות גלויות שמדינות מערביות עלולות להטיל על ישראל, הוא שהדינמיקה השקטה של עזיבת מוסדות פיננסיים עלולה להיות בלתי הפיכה.

סנקציה ממשלתית יכולה להתבטל בהצבעה אחת; החלטה תאגידית של בנק להפסיק לחתום על אג"ח, או של קרן פנסיה להוציא חברה מתיק ההשקעות, נשענת על תהליכי ציות פנימיים, מדיניות ESG ארוכת טווח והערכות סיכון משפטי – גורמים שהרבה יותר קשה להפוך, כי הם לא תלויים בקואליציה פוליטית, אלא במבנה ארגוני שמשתנה לאט.

בנק ברקליס לא יחזור לחתום על אג"ח ישראלי ברגע שמפלגה ידידותית תעלה לשלטון בדירקטוריון שלו; הוא יחזור, אם בכלל, כשיגיע למסקנה שהסיכון התדמיתי והמשפטי בהיעדרותו מהשוק הישראלי עולה על הסיכון שבחזרה אליו.

סיכום: עזיבת מוסדות פיננסיים מהווה בעיה משמעותית

הסיקור של תהליך הבידוד הבינלאומי של ישראל מתמקד בעיקר בהצהרות של שרי חוץ והודעות דרמטיות של ממשלות. אבל המהלך שתואר כאן – פרישה שקטה של שני בנקים, נסיגה הדרגתית של קרנות פנסיה וחברות ביטוח, ויתור של רגולטור אירי על תפקידו – לא היה כרוך באף הצהרה, ולא קיבל את תשומת הלב הציבורית שמקבל אירוע דיפלומטי בודד.

זה בדיוק מה שהופך אותו למשמעותי: בידוד מוסדי לא תמיד מתבטא בהצבעה דרמטית שאפשר להתווכח עליה בטוקבקים. לעיתים קרובות יותר הוא מתבטא בהיעדרות שקטה מרשימת משתתפים, שמצטברת אט אט ושאי אפשר לבטל אותה בקלות באותה מהירות שבה הצטברה.

ישראל עדיין מגייסת הון בהצלחה – אבל השאלה שראוי לשאול היא לא רק "כמה", אלא "ממי", ואיך המעגל הזה ייראה בעוד חמש שנים אם המגמה הנוכחית תימשך בלי שתיעצר.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.