יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, אמר לאחרונה שדחיית בחירות בשעת חירום "עשויה להיות מוצדקת". סולברג הבהיר כי "דחייה מוגבלת, מפוקחת ומנומקת של הבחירות עשויה להיות מוצדקת – ובלבד שלא תהפוך לכלי בידי השלטון להארכת כהונתו".

בחירות רבות בעולם מתקיימות במהלך מלחמות וסכסוכים. ישראל נמצאת בסכסוך תמידי והבחירות התקיימו בה גם במהלך מלחמת ההתשה, מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה השנייה. אבל ברוב המקרים בהם מדינות דמוקרטיות נמצאות במלחמות טוטליות, שמאיימות על עצם קיומן, הבחירות נדחו.

השאלה היא לא "האם מותר לדחות בחירות", אלא האם ברירת המחדל היא שהבחירות כן מתקיימות, כיצד מתבצעת הדחייה, האם היא הכרחית, ומי מבטיח שהיא לא תהפוך לכלי בידי הממשלה שרוצה להישאר בשלטון.

האם בחירות התקיימו בעבר בזמן מלחמות גדולות?

דחיית בחירות בשעת חירום התקיימה בעבר פעמים רבות. הבחירות הראשונות, שנועדו להתקיים בישראל אחרי הקמת המדינה, נדחו בשמונה חודשים, עד תום מלחמת העצמאות, והבחירות שנועדו להתקיים אחרי מלחמת יום הכיפורים נדחו בחודשיים.

בריטניה דחתה את הבחירות בשתי מלחמות העולם, למשך שנים, עד סופן. כך עשו גם צרפת ופינלנד במלחמות העולם. באוקראינה, הבחירות שנועדו להתקיים ב-2023 נדחו לזמן בלתי מוגבל במסגרת "משטר צבאי" שהכריז הנשיא וולודמיר זלנסקי בהתאם לחוקה האוקראינית. קיימת מחאה באוקראינה על דחיית הבחירות, אך באופן כללי היא מתקבלת בהבנה, גם בקרב מתנגדי זלנסקי.

בניין מגורים רב־קומות באודסה שניזוק בעקבות מתקפת נרחבת של טילים ושל כלי טיס לא מאוישים, ששוגרו לאוקראינה על ידי רוסיה, 7 בספטמבר 2025 (צילום: OLEKSANDR GIMANOV / AFP)

במובן הזה, דברי סולברג אינם חידוש – הם שיקוף של מסורת דמוקרטית מקובלת.

קיימים גם מספר מקרים חריגים שבהם דמוקרטיות קיימו בחירות בזמן מלחמה טוטלית. ארצות הברית קיימה בחירות בנובמבר 1864, בזמן מלחמת האזרחים, ובנובמבר 1944, בזמן מלחמת העולם השנייה.

קוריאה הדרומית קיימה בחירות ב-1952, בעיצומה של מלחמה קיומית ועקובה מדם עם קוריאה הצפונית. קוריאה הדרומית נמצאה במצב לא פחות קשה מזה שאוקראינה נמצאת בו כיום – חלקים ממנה נמצאו תחת כיבוש של הצפון, אך בחרה לקיים בחירות, בטענה שהדמוקרטיה היא בדיוק הדבר שעליו נלחמה.

אבל מחקרים מראים שחלק ניכר מהמצביעים בארה"ב בזמן מלחמת האזרחים, והמצביעים הקוריאנים בזמן מלחמת קוריאה, לא יכלו להצביע בפועל בבחירות, כיוון שהיו בחזית, או באזורים שבהם התנהלה לחימה. 

ואילו האמריקאים במלחמת העולם השנייה נלחמו בתנאים נוחים יחסית, שאפשרו בחירות חופשיות ומלאות. ארה"ב מעולם לא הופצצה מהאוויר, מלחמות העולם לא התנהלו על אדמתה, האויב לא כבש חלקים ממנה כפי שהרוסים כובשים חלק מאוקראינה, והחיילים האמריקאים בחזית הצביעו בקלפיות ניידות, שהוצבו על אוניות ובמחנות צבאיים ברחבי העולם.

הדוגמא האמריקאית האחרונה חשובה. המבחן לקיומן של בחירות איננו: "האם המדינה נמצאת במצב של מלחמה?" אלא "האם המלחמה עלולה למנוע את קיומן של בחירות כלליות חופשיות והוגנות"? בריטניה וצרפת לא יכלו לקיים בחירות כאלה בזמן מלחמות העולם; ארה"ב כן. 

השאלה, "האם ניתן לבצע בחירות כלליות, חופשיות והוגנות בזמן מלחמה" אינה שאלה פוליטית, אלא שאלה עובדתית, התלויה במצב בשטח וניתנת לבדיקה.

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה, 18 ביוני 2026

מה הם הקווים האדומים של סולברג לדחיית בחירות?

כאן עוברים מן העיקרון אל המנגנון. סולברג לא קרא לדחות את הבחירות. סולברג, שדיבר בכנס סגור באוניברסיטה העברית, לצד מ"מ מנכ"ל ועדת הבחירות, עו"ד דין ליבנה, הציב שישה עקרונות מחמירים שרק אם הם מתקיימים ניתן בכלל לשקול דחייה של הבחירות:

עקרון ההכרח – האם הכרחי לבטל את הבחירות? סולברג הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על מי שמבקש לדחות אותן, לא על מי שמבקש לקיימן;

עקרון הזמניות – הדחייה תיעשה, אם בכלל, לזמן מוגבל ומוגדר;

עקרון הפלורליזם המוסדי – ההחלטה על הדחייה תתקבל יחד בידי גופי שלטון שונים, ולא בהחלטה חד פעמית של גוף אחד, כמו הממשלה;

עקרון המוצא האחרון – הבחירות נדחות רק אם אין דרך לקיים אותן;

עקרון השקיפות וההנמקה – ההחלטה על דחיית הבחירות חייבת להישען על עובדות פומביות הניתנות לביקורת; 

עקרון החזרה לשגרה – הסדר לדחיית הבחירות חייב לכלול מראש את מתווה היציאה ממנו.

כל אחד מששת העקרונות הוא מחסום בפני ניצול של הדחייה לרעה. הניסוח של סולברג היה חד: דחייה לגיטימית רק אם "לא תהפוך לכלי בידי השלטון להאריך את כהונתו".

במובן הזה, ברירת המחדל היא לקיים את הבחירות – ההחלטה לדחות אותן מחייבת את מי שמבקש לעשות זאת להוכיח שהדבר חיוני ושלא ינוצל לרעה.  

וינסטון צ'רצ'יל, digitized by: BiblioArchives / LibraryArchives – Flickr: Sir Winston Churchil

האם עצם הלגיטימציה לדחות את הבחירות אינה מסוכנת?

יש החוששים מעצם קיומו של דיון בדחיית בחירות. לדעתם, במציאות הפוליטית הנוכחית, לממשלה יש אינטרס מובהק בדחייה שלהן; ברגע שהאפשרות העקרונית לעשות זאת מתקבלת על הדעת, יהיה לה קל להרחיב את העיקרון.

לפי הגישה הזאת, כל דחייה זמנית של הבחירות היא צעד ראשון במדרון חלקלק לביטולן. זוהי טענה רצינית, אך היא מתעלמת מן ההבחנה המרכזית.

ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, דחה את הבחירות באימפריה בזמן מלחה"ע חמש פעמים – אך מדי שנה נדרש לאשר את הדחייה בפרלמנט מחדש. אוקראינה דוחה אותן מכוח סעיף מפורש בחוקה ובאישור הפרלמנט (גם מפלגות אופוזיציה שזלנסקי אסר על קיומן בטענה שהן סוכנות של הקרמלין, בצעד שעורר מחלוקת וביקורת עזה, קיבלו את דחיית הבחירות בהסכמה, או באדישות). 

המדרון אינו חלקלק כשיש בו מדרגות – אישור תקופתי, עיגון מראש, ופיקוח שיפוטי. הוא נעשה חלקלק רק כשמסירים אותן.

למה לבטל את הבחירות בישראל דווקא עכשיו?

הדיון אינו תיאורטי. הבחירות לכנסת ה-26 נקבעו ל-20 באוקטובר 2026 לכל המאוחר – בעוד כארבעה חודשים בלבד.

ישראל עודנה במצב מלחמה. אבל אין כרגע אין ירי טילים על המדינה שמונע הגעה לקלפיות, ואין תושבים שפונו באופן מאורגן מבתיהם, פרט לתושבי הקיבוצים בעוטף עזה שנפגעו בטבח ב-7 באוקטובר, וגרים במגורים חלופיים. חיילים רבים נלחמים בחזית, אך כולם קרובים לבסיסים שבהם יוכלו להצביע.

עם זאת, המדינה כולה נמצאה לא מזמן תחת מטח טילים מאיראן במשך יותר מחודש, ותושבי הצפון נמצאים כבר שנים, לסירוגין, תחת ירי הרקטות והכטב"מים של חזבאללה. רבים מתושבי הצפון ברחו מבתיהם בשל הירי וטרם חזרו. כך שהתשובה לשאלה "האם ניתן לקיים את הבחירות" משתנה משבוע לשבוע.

מה שמסבך את המצב עוד יותר היא העובדה שהממשלה יכולה להשפיע על גובה הלהבות ולגרום להסלמה בלחימה, שתביא לדחיית הבחירות – והיא בדיוק זאת שיש לה אינטרס שהבחירות יידחו. מדובר בממשלה ששלטון החוק אינו תמיד נר לרגליה, בלשון המעטה, ולכן יש מקום לחשש שכך יקרה.  

בה בעת, כבר נשמעים קולות המטילים ספק מראש בלגיטימיות של הבחירות. דווקא בסביבה כזו, ששת העקרונות של סולברג אינם תרגיל אקדמי – הם תשתית ההגנה מפני ניצול "החירום" כתירוץ.

כאמור,  ישראל עצמה כבר דחתה בחירות בעבר – הבחירות הראשונות נדחו מ-1948 ל-1949 בשל מלחמת העצמאות, ובחירות 1973 נדחו בשל מלחמת יום הכיפורים. בשני המקרים הדחייה הייתה קצרה, מנומקת, ואושרה בהליך תקין.

התקדים הישראלי קיים – ודווקא הוא מלמד שדחייה לגיטימית נמדדת באורכה, בהנמקתה, ובוודאות של החזרה ממנה.

סיכום: דברי סולברג אינם איום על הדמוקרטיה

רוב הדמוקרטיות דוחות בחירות בשעת חירום, ובצדק – כשהלחימה מונעת הצבעה הוגנת, אין טעם לקיים מופע ריק. 

לעתים מתקיימות בחירות תוך כדי מלחמה קיומית, אך היו מקרים בעבר שבהם המלחמה שיבשה את הבחירות, ומקרים שבהם ניתן היה לקיים את הבחירות למרות המלחמה, בלא שיבושים. 

שתי האפשרויות – לקיים בחירות תוך כדי מלחמה או לדחות אותן – הן לגיטימית. ההכרעה ביניהן אינה ערכית, אלא עובדתית: האם ניתן לקיים בחירות כלליות, חופשיות והוגנות בזמן החירום, או לא. נטל ההוכחה נמצא על מי שטוען שיש לדחות את הבחירות.

דברי סולברג אינם איום על הדמוקרטיה – הם ביטוי שלה. דמוקרטיה בוגרת אינה מתכחשת לאפשרות של חירום, אלא מתכוננת אליו מראש, עם מחסומים ברורים. אבל הכלים שבהן יש לבחון אם לקיים את הבחירות צריכים להיות חדים כתער.

ההבדל בין מי שמבקש לדחות בחירות בשל מצב חירום אמיתי, למי שרוצה להיאחז בשלטון, נמצא בשאלה אם הדחייה כפופה לאישור, להנמקה, ולמועד סיום ידוע מראש.

השאלה שכל אזרח צריך לשאול אינה "האם דוחים", אלא: מי מאשר, על סמך מה, ועד מתי – ומה קורה אם מי שאמור לאשר הוא בדיוק מי שנהנה מן הדחייה.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.