המחקר האקדמי בישראל נמצא בנקודת מבחן, עם סיכון הולך וגובר להיפגע, בעיקר בשל בריחת המוחות, וכן בשל בידוד עולמי ולחצים פוליטיים. זאת, למרות שהנתונים על מצב האקדמיה שהצטברו לאורך השנים עדיין מצביעים על חוסן.

כמה מהאוניברסיטאות בישראל נמצאות בצמרת המחקר העולמית וזוכות למענקי מחקר נדיבים.

מצד שני, נרשמת עלייה בהגירת אקדמאים לחו"ל ("בריחת מוחות"), חוקרים צעירים משדרים מצוקה, קיים איום פוליטי על תקציב האקדמיה, ונשמעות אזהרות של מדענים מובילים. כל אלה מובילים למסקנה אחת: מצב האקדמיה הישראלית יציב – בינתיים.

האם האקדמיה הישראלית בסכנה?

מצב האקדמיה (כמו תופעות אחרות), נמדד בשתי צורות: מדדים מצטברים, המשקפים את ההתפתחויות בעבר, ומדדים שוטפים, המשקפים את המצב בהווה. 

מדדים מצטברים סוכמים מוניטין שנבנה במשך עשורים, ולכן משתנים לאט ומגיבים באיחור. מדדים שוטפים דומים לדוח רווח והפסד רבעוני: הם לוכדים את הפעילות העכשווית ומגיבים מהר. רוב הראיות ליציבותה של האקדמיה הישראלית שייכות לקטגוריה הראשונה; הראיות למצוקה שלה – לשנייה.

מוסד שמואל נאמן שליד הטכניון מצא בדוח שפרסם במאי כי מדדי המחקר – מענקים שאוניברסיטאות וחוקרים ישראלים מקבלים, פרסומים אקדמיים ושיתופי פעולה בינלאומיים – מציגים יציבות יחסית. עם זאת, בדוח נכתב כי האקדמיה הישראלית נתקלת ב"עוינות גוברת".

בדירוג שנגחאי של האוניברסיטאות המובילות בעולם לשנת 2025 הגיעו שלושה מוסדות אקדמיים ישראלים – האונ' העברית, אונ' תל אביב והטכניון – למאה המקומות הראשונים מבין רבבות מוסדות אקדמיים בעולם.

עם זאת, מדד שנגחאי מבוסס על רישום של הזוכים בפרסי נובל ושל ציטוטים של חוקרים, ולכן משקף את כל העשור האחרון, ולא רק את 2025.

האקדמיה הישראלית זוכה למספר גדול של מענקים. תוכנית המחקר האירופית הורייזן (Horizon) לבדה העניקה לאקדמיה בארץ כ-1.1 מיליארד אירו בשנים 2021–2024. עם זאת, רובן הוענקו עוד לפני המלחמה בעזה.

הנתונים מצביעים, איפוא, על כך שמצבה של האקדמיה הישראלית יציב – אך הנתונים הללו הצטברו במשך שנים; המשבר של השנתיים האחרונות עדיין אינו משתקף בהם.

הנשיא יצחק הרצוג ורעייתו מיכל הרצוג במכון ויצמן, לאחר שנפגע מירי מתימן, 17 ביוני 2025 (צילום: עמוס בן גרשום / לע"מ)

מה מראים המדדים השוטפים על מצב האקדמיה?

מדד המגזין Nature שבוחן את המספר השנתי של הפרסומים הבינלאומיים של כל מוסד אקדמי, משקף צניחה במספרם. לפי המדד, מספר הפרסומים של מכון ויצמן ירד אשתקד מהמקום ה-75 למקום ה-111 בעולם ויצא מרשימת 100 המוסדות המובילים בעולם במספר הפרסומים, לראשונה מאז 2014. גם האונ' העברית, הטכניון ואונ' בן-גוריון רשמו אשתקד ירידה חדד במדד Natue.

לירידה במדד יש שתי סיבות. האחת: במלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן ביוני 2025 פגעו שני טילים איראניים במכון ויצמן. הטילים השביתו כ-52 מעבדות וכרבע מפעילות המחקר, וגרמו לעזיבת 60% מהחוקרים הבינלאומיים. גם אונ' בן גוריון נפגעה.

הסיבה השנייה היא תהליך גלובלי שאינו קשור לישראל: בשנה שעברה ירד הדירוג של אוניברסיטאות ומכוני מחקר מערביים נוספים, כמו, למשל, מכון מקס פלאנק הגרמני, ובמקביל, במקומם, עלו אוניברסיטאות ומכוני מחקר סיניים.

האם גם נפגעה גם איכות המחקר, ולא רק הכמות שלו?

בנוסף לירידה בכמות הפרסומים מסתמן סיכון לירידה באיכות. דוח מצב המדע של האקדמיה הלאומית מצביע על קשיים בפרסום מאמרים של ישראלים בכתבי עת ואתרים מדעיים בינלאומיים, ביטול רוב הכינוסים הבין-לאומיים שתוכננו להתקיים בישראל ל-2024–2025, וצמצום שיתופי הפעולה הבין-לאומיים.

מאמרים שנכתבים בשיתוף בין-לאומי זוכים בממוצע ליותר ציטוטים, כך שירידה בהם היא עלולה לנבא ירידה בהשפעה שלהם.

החרמות האקדמיים על ישראל פוגעים לא רק במוסדות, אלא גם בחוקרים, באופן אישי. אפילו חתן פרס נובל, פרופ' אהרן צ'חנובר, נתקל בביטול של הזמנה להרצאה באירופה; חוקרים בכירים לא הוזמנו לכנסים בחו"ל במשך שנתיים. לחוקרים אין, איפוא, חסינות אישית מפני האווירה, החרמות והסירוב לשתף פעולה עמם בעולם.  

עם זאת, טרם פורסם נתון מדיד של מספר הציטוטים האקדמיים ב-2025. ממוצע הציטוטים של חוקרים ישראלים היה נמוך יחסית לרמה הגבוהה שלהם עוד קודם לכן, מסיבות מבניות. 

סטודנטיות מחזיקות שלט "יהודים למען פלסטין" בקמפוס אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 8 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Ted Shaffrey)

כמה אקדמאים עזבו את ישראל?

ב-2025 עזבו את ישראל כ-69,300 תושבים וחזרו אליה כ-18,800 בלבד (פחות משליש ממספר העוזבים). מספר התושבים החוזרים נמצא בשפל של עשור. לפי נתוני מרכז טאוב, ההגירה השלילית של ילידי ישראל זינקה בכ-42%.

בין העוזבים הללו יש שיעור גבוה של אקדמאים. מחקר של איתי אטר, ניתאי ברגמן ודורון זמיר מאוניברסיטת תל אביב בחן את הפילוח המקצועי של העוזבים בשנים 2023–2024. בתקופה זו עזבו כ-949 רופאים.

כן עזבו מאות דוקטורים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה.  עזבו יותר מ-21 אלף ישראלים בעלי תואר ראשון, כ-7,400 מהם בוגרי מקצועות מדעיים. יותר משלושה רבעים מהעוזבים הם צעירים מתחת לגיל 40.

ההון האנושי שעליו נשענת התפוקה האקדמית העתידית מידלדל. רוב התפוקה המחקרית מיוצרת בידי חוקרים צעירים לפני קבלת הקביעות, והם גם אלה שנוטים לעזוב, יותר מהחוקרים הוותיקים וגם הנפגעים העיקריים מהמשבר. 

מדי שנה יוצאים 500 עד 1,000 חוקרים ורופאים ישראלים להכשרת פוסט-דוקטורט בחו"ל, רובם למוסדות מובילים בארה"ב ובאירופה. אך רק כ-300 מהם נקלטים בארץ בקביעות. התקציב לקליטה שלהם אף הוקפא בעבר.

מאחר שעזיבת חוקר צעיר פוגעת בפרסומים ובמענקים עתידיים, הנזק האמיתי שלה יגיע בעוד שנים ואינו מופיע כיום במדדים. הפגיעה בדור הצעיר היא "מוקש מושהה": היא תתבטא בתפוקה רק בעוד חמש עד עשר שנים, אם המגמה תימשך.

יש מי שמנסים להרגיע וטוענים שבריחת המוחות ניתנת להיפוך. באופן תאורטי, בריחת המוחות תלויה במדיניות, אך בפועל, התיקון רחוק מלהיות ודאי.

ראשית, חלק ניכר מהיוצאים פשוט אינם חוזרים: שיעור החוזרים נמצא בשפל של עשור, וצוואר בקבוק של תקנים (כ-300 משרות קביעות בשנה מול 500 עד 1,000 יוצאים) חוסם את החזרה של מי שכן מעוניין לחזור.

שנית, אין כל ודאות שתקום כאן ממשלה שתשנה את המדיניות המזינה את היציאה. שלישית, הסנטימנט האנטי-ישראלי באוניברסיטאות בארה"ב ובאירופה אינו צפוי להתפוגג במהירות, גם אם וכאשר המלחמה תסתיים. מגמה "הפיכה, בעיקרון" אינה "מגמה שתתהפך בפועל".

מה מזהירים המדענים הבכירים?

מי שמנהלים את המערכת אינם מתארים קריסה – אלא סיכון. נשיא האקדמיה הלאומית למדעים וחתן פרס ישראל, פרופ' דוד הראל, אמר בדיון בכנסת בפברואר ש"ישראל הופכת למבודדת מדעית ואקדמית". בדצמבר 2023 הראל עדיין היה סבור שמוקדם לקבוע שיש חרם, אבל מאז הוא הקצין את הטון.

נשיא הטכניון פרופ' אורי סיון קבע בראיון מפברואר 2025: "אני כבר לא מדבר על פגיעה בתקציבים; אלא על עוינות (לישראל) שנובעת מבורות". על בריחת המוחות אמר סיוון: "מי שעוזבים הם דווקא החזקים". נשיא מכון ויצמן פרופ' אלון חן אמר כי פגיעת הטילים במכון גרמה "נזק חסר תקדים".

האם קיצוצים בתקציב מאיימים על המחקר?

בנוסף, בכירי האקדמיה מתריעים גם מפני איום תקציבי על המערכת. תקציב המחקר עלה במשך שנים והגיע ב-2022 לכ-14 מיליארד שקל. אבל מ-2023 הוא החל לעבור קיצוצים חוזרים.

ב-2023 קוצצו כ-450 מיליון שקל; ב-2025  – כ-222 מיליון. בנוסף, התבצעו קיצוצים בשכר העובדים. יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות הזהיר מפני "עשור אבוד". רוב הקיצוצים היו חלק מקיצוצים רוחביים בשל עלויות המלחמה, ולא "ענישה" ממוקדת של האקדמיה.

איום נוסף מגיע מהחקיקה. הצעת חוק שהגיש ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) במאי 2026, אמורה, אם וכאשר תעבור, להעניק לשר החינוך שליטה במינויי המועצה להשכלה גבוהה ובחלוקת התקציב, ואפשרות להטיל סנקציות על המוסדות.

האקדמיה הלאומית למדעים הזהירה שחקיקה מהסוג הזה "תעניק הצדקה נוספת לקולות הקוראים להדיר את ישראל".

המדדים – מה הם אומרים, ומאיזה זמן

לסיכום: האם התפוקה האקדמית יציבה, או לא? שתי התשובות נכונות בו-זמנית. במדדים המצטברים (מוניטין, מענקים שנצברו) ישראל עדיין יציבה; במדדים השוטפים (פרסומים, הגירה, כניסת כישרונות) כבר ניכר לחץ. ההבדל הוא שאלה של מאיזה זמן הנתון.

האם צניחת מכון ויצמן במדד מגזין Nature מצביעה על כך שהאקדמיה נתונה בבידוד עולמי? לא במישרין. חלקה נובע מנזק פיזי מירי טילים, וחלקה ממגמה גלובלית של עלייה ביוקרת מוסדות המחקר הסיניים, שמביאה לירידת המוסדות המערבים, ביניהם גם מוסדות ישראלים.

מהו הסיכון המרכזי לעתיד? עזיבת החוקרים הצעירים – צוואר בקבוק של תקנים והגירה של מדענים צעירים יוצרים נזק שיתגלה בתפוקה רק בעוד שנים.

מה אומרים ראשי המערכת? שהמצב מסוכן, אך אינו אבוד. הם מתארים מגמה ברת-היפוך באופן עקרוני אם המדיניות והתקצוב ישתנו, אך מדגישים שבפועל, ההיפוך אינו אוטומטי ואינו מובטח.

מקורות עיקריים

• מוסד שמואל נאמן – דו"ח החרם האקדמי, מאי 2026
• האקדמיה הלאומית למדעים – דוח מצב המדע החמישי
• הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני הגירה 2025 
• מדד Nature 2025 – מוסדות ישראליים 

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.