ב־16 ביוני 2026, בשעות הבוקר המאוחרות, נשמעה אזעקה במספר מוקדים בישראל ללא כל התראה מוקדמת. כחמש דקות לאחר ההכרזה על הקמת מפלגת "מקום לכולנו" הערבית-יהודית בראשות רולא דאוד, זינקו טובי התועמלנים והפסוודו־פובליציסטים ממקומם בנביחות, כי באותה שנייה ממש הם זיהו באופן חד משמעי את הסיבה המרכזית והיחידה לתבוסה העתידית בבחירות שטרם הוכרזו (נכון לזמן כתיבת שורות אלו).

עם מבחר מצומצם מאוד של טיעונים לגופו של עניין והמון מלודרמה, האויב סומן.

"זה לא הזמן", "אל תפצלו את השמאל", "אתם עוזרים לביבי לזכות" ו"אתם מונעים מאינטרסים אישיים" היו ליבת הארגומנטציה של כל מי שהחליט להציל בגופו ובהקלדתו את עם ישראל מהאסון הפוליטי חסר התקדים של מפלגת "מקום לכולנו".

"זה לא הזמן", "אל תפצלו את השמאל", "אתם עוזרים לביבי לזכות" ו"אתם מונעים מאינטרסים אישיים" היו ליבת הארגומנטציה של מי שהחליט להציל את עם ישראל מהאסון הפוליטי חסר התקדים של "מקום לכולנו"

לאחר שלושים שנות ביביזם, השכבה האטמוספרית של השיח הפוליטי בישראל דלילה, רדודה ומסרסת. דיאלוג פוליטי יכול להיוולד ולמות בחילופי המילים "לך" ו"יחד ננצח".

אפשר היה לחשוב שדווקא בתוך המדבר האידיאולוגי הזה תתגבש קבוצה קטנה של אנשים המייחלים ליצירת מרחב שיח שבו מטפחים את הרחבת יריעה, מתוך הכרה בעוצמתן ההיסטורית של הבעיות שעימן עלינו להתמודד בשנים הקרובות, וזאת כדי לנסות, איכשהו, לשרוד כחברה במדינה דמוקרטית.

דווקא משום שמשטרים טוטליטריים מחסלים במכוון את האינסטינקט הביקורתי ומשקיעים את מרבית משאביהם בעיקור היכולת – והרצון – לפרק לגורמים אמיתות מלאכותיות ומיתוסים שקריים, היה נדמה שכל ניסיון לשבור את המשוואות הקיימות יתקבל בברכה.

דווקא משום שהביביזם מנצח את כל יריביו מבית כבר שלושים שנה, היה נדמה שעדת המומחים תלמד להטיל ספק בעצמה ולא תזנק עם אותם טיעונים כושלים שאכזבו פעם אחר פעם.

דווקא משום שהשמאל הישראלי התאבד פוליטית כל כך הרבה פעמים עם אותן "מפלגות געוואלד", המחשבה על מפלגה חדשה, שונה בכל מובן אפשרי מההיצע הקיים, נראית כאופציה השפויה ביותר שצמחה כאן מאז ש"מחנה השלום" הפסיק להשתמש במילה "שלום" והעדיף להסתגר – ולריב – בתוך "המחנה".

לאחר 30 שנות ביביזם, השכבה האטמוספרית של השיח הפוליטי בישראל דלילה ומסרסת. דיאלוג פוליטי יכול להיוולד ולמות בחילופי המילים "לך" ו"יחד ננצח". אפשר היה לחשוב שבמדבר האידיאולוגי תתגבש קבוצה חדשה

דווקא משום שהייצוג האותנטי והאקטיבי של להט"בים, נשים וערבים התאדה מן הפרלמנט הישראלי, היה נדמה שמפלגה המבכרת את השונות תתקבל בברכה, או לפחות תזכה להזדמנות.

דווקא משום שהמילים הטרנדיות ביותר בישראל של 2026 הן שנאה, ייאוש, מוות וציפרלקס, היה נדמה שמפלגה שתסרב לסחור בפחד ובהפחדה תעיר את מי שמגדירים את עצמם כשמאלנים.

זהו שקר גס לומר ש"מקום לכולנו" מציעה עוד מאותו הדבר.

יאיר גולן מסתובב במסדרונות מפלגתו עם תרסיס קוטל־שמאלנות, ואף אחד לא יופתע אם מחר יראו אותו שותל עצים בעופרה תוך כדי הסבר על תוכנית חדשה לרצועת ביטחון בלבנון ועל מבצעים ממוקדים בעזה.

הרשימות המשותפות אינן מחוברות לציבור היהודי, ויש להן חלק לא מבוטל באובדן העניין של הציבור הערבי בפוליטיקה הישראלית.

ההגדרה העצמית של שאר מפלגות השמאל-מרכז מבוססת על מאמץ להסביר מדוע אינן שמאל – וכל היופי הזה מתרחש בעידודה של מקהלת היועצים והקמפיינרים הרעילה והמזיקה ביותר שהייתה כאן אי פעם.

דווקא משום שהמילים הטרנדיות ביותר בישראל של 2026 הן שנאה, ייאוש, מוות וציפרלקס, היה נדמה שמפלגה שתסרב לסחור בפחד ובהפחדה תעיר את מי שמגדירים את עצמם כשמאלנים

"מקום לכולנו" נולדה לפני חמש דקות והיא מביאה לשולחן חומרים שהפוליטיקה הישראלית מפחדת מהם כמו מאש. זו מפלגה שאינה מסווה רעיונות שמאל, ואינה מגיעה ממקום של ויכוח־ניגוח ושיטוח אידיאולוגי.

דווקא התגובות ההיסטריות וחסרות הפרופורציה הן ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמפלגה הזו הייתה חייבת לקום. היא לקחה על עצמה משימה קשה ומורכבת, ועל חבריה מוטלת האחריות לעמוד בפרץ ההתנגדות שהופעל נגדם – ואחריות גדולה עוד יותר להבין את גודל השעה כאשר יתבהרו סיכוייה לעבור את אחוז החסימה.

ועדיין נותרת בי התמיהה: 

מאיזה אזור נוחות מפתה שלפו את כל אותם מקטרגים ומלעיזים? באיזו נירוונה פוליטית הם חיו עד ש"מקום לכולנו" הגיחה וחרבה את האידיליה האלקטורלית שאפפה את שלוותם?

איך אנשים המתיימרים להיות אינטלקטואלים ומעמיקים נכנעים בקלות כזו לשיח של הפחדה ופניקה? כיצד הפכה עצם האפשרות לשינוי לאיום, בעוד שהכישלון המתמשך נתפס כבחירה אחראית?

ולמה, בעצם, מפלגת שמאל שמצהירה בגלוי על ערכיה נחשבת לסכנה גדולה יותר לסיכויי השינוי מאשר ההתעקשות העיקשת על נוסחאות שכבר נכשלו שוב ושוב?

מאז רצח רבין מחנה השמאל הישראלי עסוק בשני דברים בלבד – התחזות ואסקפיזם. הצנעה והצפנה של כל מה שהוא שמאלני ובריחה אקטיבית מכל מה שעלול לעורר מחשבות שיכול להיות כאן טוב יותר.

העובדות היבשות מראות שהבחירה הזו הובילה לחיסולו הכמעט מוחלט, ולמתן לגיטימציה של השמאל למפעל הדה-לגיטימציה של עצמו. "מקום לכולנו" היא המפלגה הראשונה, מזה שנים רבות, שמתעלמת מהדינמיקה האובדנית הזו, ומדברת בשמאלנית, וכנראה שהמוסיקה הספציפית הזו מחרישה את אוזניהם של מי שכשל במשימה הזו.

"מקום לכולנו" נולדה לפני חמש דקות והיא מביאה לשולחן חומרים שהפוליטיקה הישראלית מפחדת מהם כמו מאש. זו מפלגה שאינה מסווה רעיונות שמאל, ואינה מגיעה ממקום של ויכוח־ניגוח ושיטוח אידיאולוגי

כרגע, ארבעה חודשים לפני בחירות שאיש עוד לא הבטיח לקיימן במועדן ובתקינותן, הנוכחות של "מקום לכולנו" הייתה צריכה להתקבל בחיבוק גדול, בשמחה ובמאמץ לגרד מתחתית הבור את שאריות התקווה שעוד ניתן לזהות במרחב המחיה הישראלי המדמם.

איתן לרר, יועץ ארגוני שחי על הקו איטליה-ישראל. מכור לפוליטיקה כצופה מן הצד. מאמין שמי שלא חופר - לא מוצא.