ישראל ניצחה בשדה הקרב ואיראן לא פירקה כלום – מה עושים עכשיו

הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן עצרה את הלחימה, אך לא עצרה את המשטר האסלאמי. משמרות המהפכה ממשיכות לשלוט ביד רמה, ציר ארגוני הטרור האזורי לא פורק, והידע הגרעיני שצבר המשטר לא נמחק. ישראל ניצחה בשדה הקרב – וחוזרת לאותו מקום, אך הפעם ללא שותפות אמריקנית מלאה לצידה.

פער האינטרסים בין ישראל לבין טראמפ הולך וגדל – וישראל אינה יכולה להמשיך לבסס את האסטרטגיה שלה על ההנחה שאמריקה רוצה את מה שישראל רוצה.

לבוחר בבחירות -2026 ראוי לשאול שאלה אחת לפני הכול: האם למי שמבקש את קולו יש תשובה ליום שאחרי – או שהוא מוכר "ניצחון מוחלט" שעוד יתגלה כנקודת הפתיחה של הסבב הבא.

מה אומר ההסכם בין ארה"ב לאיראן? 

שיחות אסלאמאבאד הסתיימו בהסכם. ב-14 ביוני 2026 הודיעו המתווכים על מזכר הבנות לסיום הסכסוך תוך 60 יום, פרט לנושאים המרכזיים לישראל: ביטול תוכנית הגרעין, תעשיית הטילים והתמיכה האיראנית בשלוחותיה.

הבעיה הגדולה ביותר בהסכם היא השארת הידע המדעי. כפי שמצביע מחקר מקיף של המכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS), לאיראן יש ידע גרעיני מצטבר שאינו ניתן למחיקה – תפעול צנטריפוגות מתקדמות, עיצוב ראש נפץ גרעיני וייצור רכיבים מרכזיים.

הפצצות הרסו את הבונקרים הפיזיים, לא את הידע השמור במוחם של המדענים ובמאגרי המידע המבוזרים.

האם נוצר פער אינטרסים בישראל לארה"ב?

הפער בין ישראל לארה"ב אינו תלוי באישיות הנשיא – הוא מבני. ארה"ב מאזנת בין אנרגיה, סין, רוסיה ויציבות גלובלית; ישראל מתמודדת עם איום קיומי ישיר. לכן גם ממשל אוהד יגיע למסקנות שונות מאלה של ירושלים.

ניתוח מעמיק שפורסם ב-Atlantic Council מפרט את עומק השבר, תחת הכותרת "Diverging US and Israeli interests in the war with Iran". פער היעדים הולך ומתרחב לאורך צירים מרכזיים:

• האינטרס של טראמפ: השגת "עסקה טובה יותר", לשיטתו, מזו של אובמה שתספק ניצחון דיפלומטי מהיר, פתיחה בטוחה של מצר הורמוז לשמירה על יציבות שוק האנרגיה הגלובלי, וניצחון כלכלי מובהק שישפיע לטובה על הבורסה ומחירי הדלק בארה"ב.
• האינטרס של ישראל: ריסון גרעיני מוחלט ובלתי הפיך (אפס העשרה, פירוק מתקנים), שינוי התנהגות יסודי של המשטר, וניתוק מוחלט וקבוע של חזבאללה ושאר המיליציות מצינורות המימון והחימוש של טהרן.

בנייר עמדה מיוחד שפרסם מכון המחקר RAND Corporation, כתב רפאל קוהן, מנהל תוכנית האסטרטגיה של RAND, כי נתניהו ספקן ביסודו שאיראן תוותר מרצונה על תוכנית הגרעין – ולחץ הבחירות ב-2026 מחזק את נחישותו לדרוש הוכחת ביטחון מוחשית.

בחודשים האחרונים קיבל נתניהו את כל הכלים שדרש במשך שנים, כולל שותפות אמריקנית חסרת תקדים והפצצות מטוסי B-2. אולם השורה הארוכה של ההישגים הטקטיים המרשימים הסתכמה בסופו של דבר למה שקוהן מ-RAND מכנה "כישלון אסטרטגי מהדהד" – ניצחון שדה הקרב שלא תורגם לשינוי כוח מבני.

האסטרטגיה הישראלית כולה הייתה מבוססת כמעט לחלוטין על הציפייה שארה"ב תשיג עסקה גרעינית חזקה או תמוטט את המשטר – וכעת, כשארה"ב פונה לערוץ הדיפלומטי, ישראל נותרת ללא אסטרטגיית המשך מגובשת.

האם המשטר האיראני שרד את המלחמה?

כדי להבין מדוע הפרדוקס הזה אינו מפתיע – וממה הוא נובע – יש להסתכל על ההיסטוריה של המשטר עצמו. המבצעים הצבאיים לא הפילו אותו: בפתיחת המתקפה ב-28 בפברואר 2026 חוסל המנהיג העליון עלי חמינאי ולצדו מפקדים בכירים ומדעני גרעין, אך המערכת השלטונית הוכיחה שרידות והעבירה את מוקד הכוח לבנו מוג'תבא ולמשמרות המהפכה.

התקדים ברור: איראן של 1988 קיבלה הפסקת אש שח'ומייני כינה "שתיית כוס הרעל". המשטר שרד, שיקם את צבאו ובנה את ציר השלוחות ואת תוכנית הגרעין.

ההיסטוריה מלמדת כי משטרים מהפכניים שנפגעו צבאית אך לא הוכרעו, מנצלים הפוגות כדי להשתקם. כך פעלה איראן לאחר מלחמת איראן-עיראק, וכך פעלו גם חזבאללה וחמאס לאחר סבבי עימות קודמים.

הערכת מצב של מרכז אלמא (פברואר 2026) מתעדת כי איראן כבר אימצה "דוקטרינת שיקום דיפרנציאלית" – העמקת מנהרות בפורדו, האצת עבודות ב"הר הקולאנג", וביסוס שרשראות אספקה עוקפות סנקציות מסין.

חלון ההזדמנויות שנוצר לאחר המערכה אינו קבוע; ככל שיעבור הזמן, עלויות הפעולה יעלו והאפקטיביות שלה תרד.

האם ההסכם יביא לפירוק תוכנית הגרעין האיראנית? 

תוכנית הגרעין אינה פרויקט נפרד – היא עמוד תווך של זהות המשטר. עבור משמרות המהפכה, הקרבה לסף גרעיני היא ערובת ההישרדות האולטימטיבית. לכן, כל עוד המשטר קיים, שאיפת הגרעין אינה שאלה של "אם" אלא של "מתי". הפצצות יכולות לעכב – לא לשנות את ההיגיון.

מה האסטרטגיה שישראל צריכה לנקוט בה כעת?

1. לחץ כלכלי ממוקד במשמרות המהפכה

משמרות המהפכה שולטות ביותר מ-40% מהכלכלה האיראנית. לחץ פיננסי ממוקד על רשתות חברות הקש, נתיבי הלבנת ההון וערוצי SWIFT – מיפוי דרך יחידות מודיעין פיננסי, העברת מידע לשותפות אירופיות ולמשרד האוצר האמריקאי.

2. מבצעים סמויים ממושכים ותמיכה בהתנגדות פנימית

ישראל ניהלה שנים של חיסולים, חבלות וסייבר – תחום שאינו דורש אישור מוושינגטון. כעת יש להרחיב: תמיכה אקטיבית בקבוצות אופוזיציה בתוך איראן, ערוץ משאבים לארגונים כורדיים ובלוצ'יים, הגברת לחץ סייבר על מנגנוני פיקוח המשמרות.

3. קואליציה אזורית מודיעינית

ערב הסעודית, האמירויות, ירדן ובחריין – כולן חוששות מאיראן גרעינית. מעבר להסכמי אברהם: ברית מודיעינית שוטפת, מטריית הגנה סייברנטית לתשתיות קריטיות במפרץ, ועמדה מתואמת לשלב ב' של משא ומתן אסלאמאבאד.

4. הגדרת קווים אדומים

ישראל חייבת להגדיר בפומבי קווים אדומים: פירוק מתקנים תת-קרקעיים ופינוי האורניום המועשר. הצהרה בפני מועצת הביטחון, תיאום מסרים עם ריאד ואבו דאבי כדי שיחזרו עליהם ממקור ערבי – ובניית תרחיש תגובה מראש לפריצת קו.

5. שיקום הבסיס הדו-מפלגתי בארה"ב

התמיכה האמריקנית הייתה עשרות שנים נכס דו-מפלגתי – כבר אינה כזו. Middle East Forum (מאי 2026) קבע כי ההתיישרות עם מפלגה אחת מאיימת על הברית. INSS (ספטמבר 2025) קרא לדיאלוג ישיר עם מנהיגות הדמוקרטית ועם קהילות פרוגרסיביות.

צוהר אחד שעדיין פתוח: מחקר קרנגי (אפריל 2025) מצא כי דור ה-Z פחות מפוצל בנושאי אקלים וטכנולוגיה – תחומים שישראל מובילה בהם, ללא תלות בהקשר גאו-פוליטי. זה אפשרי.

מה המסקנה מתוצאות המלחמה לגבי הצבעה בבחירות?

לבוחר הישראלי יש זכות לשאול שאלה פשוטה: הוא הצביע למנהיגות שהבטיחה ביטחון, ראה אותה חוגגת ניצחון בסרטון AI עם מפציץ B-2 ובתא הטייס טראמפ ונתניהו, ועכשיו מוגש לו הסכם שאיראן חתמה עליו בלי לפרק כלום – לא את הצנטריפוגות, לא את ארגוני הטרור, לא את מאגרי האורניום.

הפרדוקס הוא שהניצחון הצבאי המרשים ביותר בתולדות המדינה הפך לנקודת הפתיחה של הבעיה הבאה. בבחירות 2026, השאלה הרלוונטית אינה "מי הכה חזק יותר" – אלא מי מציע אסטרטגיה ברורה ליום שאחרי: מה תעשה ישראל כשאיראן תתחיל לשקם את מערכיה, ומי מהמועמדים מוכן לדבר על זה בגובה העיניים, בלי להסתתר מאחורי תמונות ניצחון מוחלט.

המשטר שרד. זה לא אומר שישראל הפסידה – זה אומר שהמלחמה האסטרטגית רק מתחילה. הפער מול ממשל טראמפ אינו זמני אלא מבני: הוא רוצה שקט ויציבות כלכלית; ישראל צריכה שינוי בלתי הפיך.

ישראל אינה יכולה עוד לסמוך על כך שאמריקה תשלים את המלאכה. במוקדם או מאוחר ההסכם החדש יופר – כפי שקרה לקודם. בטרם יצליחו משמרות המהפכה לשקם את מערכיהן, זהו חלון הזדמנויות היסטורי. השאלה הגורלית אינה מה תעשה איראן – כי זה ידוע – אלא מה תחליט ממשלת ישראל הבאה לעשות בכוחות עצמה.

אין מתכון מובטח להפלת משטר האייתולות – והיא הייתה ונשארת היעד האולטימטיבי.

אבל פעולה עקבית לאורך חמשת הצירים תיצור את התנאים שבהם קריסת המשטר מבפנים הופכת מאפשרית לסבירה: לחץ כלכלי שמרוקן את קופת המשמרות, מבצעים שמחלישים את אחיזתן פנימה, קואליציה אזורית שמצרה את צעדיהן, קווים אדומים שמגדירים את עלות ההפרה, ובסיס אמריקאי שמבטיח שהמחיר לא ייגבה רק מישראל. שום ציר אחד לא יפיל את המשטר – כולם יחד יכינו את הקרקע.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.