האלימות החרדית במסגרת המאבק נגד חוק הגיוס עולה ושוברת שיאים. בתדמית הציבורית נוצר רושם לפיו מדובר ב"חרדים קיצוניים" מ"הפלג הירושלמי" או בקנאי מאה-שערים – מגזרים שמאז ומתמיד היו מזוהים עם קנאות ואנטי-ציונות.

אלא שהאמת ההיסטורית מורכבת יותר. למעשה, הציבור החרדי עובר רדיקליזציה הולכת ומתרחבת עם השנים מאז קום המדינה. חוגים מתונים במקורם הולכים ומצטרפים לקנאים שכוחם רק הולך וגדל.

כזה הוא הסיפור המסתתר מאחורי פיגוע הטרור-נסיון הלינץ' שבוצע בפברואר האחרון בשתי החיילות בבני ברק, ברחוב חגי בעיר. ברחוב חגי נמצא מרכזה של חסידות בּוֹהוּשׁ, קהילה עתיקה בת כ-170 שנה, שבהובלת האדמו"ר הנוכחי הפכה לפנאטית במיוחד ולחלק אינטגרלי מחוגי סאטמר והקנאים.

נוצר רושם ש"חרדים קיצוניים" אחראים לאלימות החרדים. אלא שהאמת מורכבת יותר. הציבור החרדי עובר רדיקליזציה מתרחבת מאז קום המדינה. חוגים מתונים במקורם מצטרפים לקנאים שכוחם רק הולך וגדל

אלא שזה לא תמיד היה כך. האדמו"ר הנוכחי הוא למעשה רפורמטור. להלן הסיפור בקצרה:

חסידות בוהוש נוסדה במאה ה-19 בעיר קטנה ברומניה. המייסד, יצחק פרידמן, היה נכדו-בכורו של הרבי ישראל מרוז'ין, מי שהמציא מחדש את האריסטוקרטיה החסידית.

אדמו"רי שושלת רוז'ין שמו דגש תיאולוגי של ממש על פאר, הדר ואסתטיקה. הם גרו בארמונות מלכים בלב אחוזות פאר, לֻוּוּ במשרתים רבים, התלבשו במיטב מחלצות האופנה והעניקו לילדיהם חינוך פחות או יותר משכיל.

הם שלטו ברבבות חסידים שראו בהם קדושים מלידה ואף משיחים בפוטנציה.
המשיחיות והקירבה הזו למודרנה השתלבה היטב בהמשך עם נטייה לציונות, אך הרבה לפני כן, אדמו"רי השושלת היו אוהדים מושבעים של יישוב הארץ.

ראש פינה, למשל, נוסדה בידי חסידי האדמו"ר הראשון מבוהוש, בראשם דוד שוב, פורץ הדרך של העלייה הראשונה. קבוצה אחרת של חסידים השתתפה בייסוד זכרון יעקב וקבוצה שלישית התיישבה בשליחות האדמו"ר בצפת.

האדמו"ר הראשון הותיר אחריו במותו 13 ילדים. הגדול שבהם, ישראל שלום יוסף, מונה למלא את מקומו. הוא הרחיב את ההתיישבות בארץ לכדי 6 קהילות, גם בטבריה ובירושלים. בעירו שברומניה הוא הקים ישיבה בה השתלמו התלמידים גם במה שנקרא כיום ליב"ה.

אדמו"רי שושלת רוז'ין שלטו ברבבות חסידים שראו בהם קדושים מלידה ואף משיחים בפוטנציה. המשיחיות והקירבה למודרנה השתלבו בהמשך עם נטייה לציונות, אך הרבה לפני כן היו אוהדים מושבעים של יישוב הארץ

בן אחר, יעקב, שכיהן לימים כאדמו"ר בפני עצמו, הפך לפעיל ציוני נלהב ולאחד מראשי תנועת המזרחי באוסטריה. הצטרף אליו גיסו, חתנו של האדמו"ר הראשון, האדמו"ר חיים שפירא שציוניותו הנלהבת גרמה לו לעלות ארצה עוד בשנות ה-20.

לאחר מותו של האדמו"ר השני, מילא את מקומו חתנו מנחם מנדל, ולאחר מותו שלו מילא את מקומו אחיינו, יצחק פרידמן.

יצחק, כמיטב המסורת המשפחתית, הגיב לתקומתה של מדינת ישראל בהתאם. הוא הקים את חצרו בתל אביב וחגג את יום העצמאות כיתר אדמו"רי המשפחה.
בתו היחידה היתה נשואה לקרוב משפחתה שהיה מורה בבית הספר תחכמוני בעיר. החתן לא נהג בגינוני חסידות כך שבנם נועד להיות ה"ממשיך".

וכאן מגיע הטוויסט:

בשלהי שנות ה-80 ובעשור התשיעי לחייו, הועבר הרבי הרביעי מבוהוש על-ידי חסידיו לבני ברק, שם החלו בבניית חצר "רגילה" ומותאמת למיינסטרים החרדי.
כמה שנים לאחר-מכן הרבי הקשיש והפרו-ציוני מת והנכד הצעיר הוכתר לאדמו"ר, הלא הוא הרבי הנוכחי.

אלא שהאדמו"ר הנוכחי, יליד תל אביב וחניך חגיגות יום העצמאות בבית-מדרשו של סבו – אכל סיבוב. הוא החליט שהוא מצטרף לקנאים. את סגנון הלבוש האלגנטי של סבו והמאפיין את השושלת – הוא החליף בקוד לבוש המזוהה עם חוגי הפנאטים ואת התיאולוגיה הפרו-ציונית – באנטי-ציונית חריפה.

את ההיסטוריה הכל-כך קרובה – האדמו"ר הקודם מת בשנת 1992, הוא ללא בושה משכתב. כאילו מאז ומעולם חסידות בוהוש הייתה בעצם סניף של סאטמר.

האדמו"ר הנוכחי, יליד ת"א, אכל סיבוב והחליט להצטרף לקנאים. את סגנון הלבוש האלגנטי של סבו, המאפיין את השושלת, החליף בקוד לבוש המזוהה עם חוגי הפנאטים, והתיאולוגיה הפרו-ציונית הוחלפה באנטי-ציונית חריפה

מכירים את תסמונת המתחזה? או לחלופין: מכירים את מנגנון הנחיתות הפסיכולוגי שמאפיין בעלי תשובה? את הצורך להיות יותר צדיק מהאפיפיור?
ובכן, זה בדיוק מה שמאפיין את הרבי המשכתב מבוהוש ואת חסידיו.

האלימות הטרוריסטית לה היינו עדים כולנו בפברואר האחרון, היא לא רק תוצר של פנאטיות קלאסית. היא תוצר של קהילה מתונה שעברה טרנספורמציה פנאטית וחייבת לעמוד בנטל ההוכחה שהיא פנאטית עוד יותר מהמקור.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.