ועדת החוקה של הכנסת מקדמת את הצעת "חוק העמותות" של ח"כ אריאל קלנר (הליכוד) – הצעה שמטרתה המוצהרת לבלום השפעה זרה על מדינת ישראל.

אלא שבחינה מבנית מגלה שלושה ערוצים נפרדים של מימון זר: מימון ממדינות זרות לעמותות  – שהוא מדווח ושקוף; מימון של נדבנים פרטיים זרים לעמותות, שאינו מדווח ואינו שקוף; והשפעות של מדינה זרה הפועלת דרך לוביסטים וחברות יחסי ציבור – שהם בלתי שקופים, ולפעמים מעלים חשד לפלילים, כפי שעולה מהחשדות הנחקרים בפרשת "קטארגייט".

הצעת החוק של קלנר מטילה סנקציות דווקא על ערוץ התרומות השקוף והמדווח, ומתעלמת משני הערוצים שאינם שקופים.

מה הוא מימון זר?

הביטוי "מימון זר" נשמע חד-משמעי, אך בפועל הוא מאגד תופעות שונות מאוד: כספי תרומות של ממשלות ריבוניות; כסף של נדבנים פרטיים בעלי הון; וכסף המגיע דרך לוביסט מסחרי – שלושתם "זרים", אך כל אחד פועל במנגנון אחר, נתון לרמת פיקוח אחרת, ומשרת אינטרס אחר.

כדי לבחון אם מדיניות נגד "השפעה זרה" אכן עוצרת השפעה זרה, יש לשאול לא רק האם היא חוסמת את המימון, אלא איזה מימון היא בוחרת לחסום – ואיזה היא בוחרת להניח לו.

מה אומרת הצעת החוק נגד מימון זר?

הצעת חוק העמותות (תיקון – תרומה מיישות מדינית זרה), התשפ"ה-2024, שהגיש קלנר, התפתחה לאורך הדיונים. הנוסח שעבר קריאה טרומית בפברואר 2025 (ברוב של 47 מול 19) נועד להטיל מס של 80% על כל תרומה מ"ישות מדינית זרה" ולחסום מארגונים שמקבלים עמותות כאלה גישה לבית המשפט.

בעקבות ביקורת מצד משרד המשפטים הציג יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, נוסח מרוכך של הצעת החוק: מס בשיעור נמוך יותר (כ-23%, בדומה למס חברות) שיוטל על עמותה שלא תצהיר כי אינה עוסקת בפעילות פוליטית; הצהרת שקרית תגרור כפל מס ועיצום כספי, ולאחר שתי הפרות של החוק, יוכל רשם העמותות לפעול לפירוקה.

עוד הוצע כי במקום לחסום לגמרי את יכולתן של העמותות הפועלות במימון זר של מדינות לעתור לבתי משפט, הן תשלמנה אגרת משפט מוגדלת.

ההצעה עדיין נמצאת בדיונים בוועדת החוקה וטרם הוגשה לקריאה ראשונה במליאה.

המאפיין המכריע של ערוץ התרומות הזה הוא שהוא כבר שקוף. מאז 2008 קבועה בחוק חובת דיווח רבעוני על כל תרומה מעל 20 אלף שקל שעמותה מקבלת מיישות מדינית זרה. הדיווח – הכולל את זהות התורם, הסכום, מטרת התרומה ותנאיה – מתפרסם באתר רשם העמותות.

לפי ניתוח המכון הישראלי לדמוקרטיה, 483 ארגונים דיווחו על תרומה כזו בשנים 2012–2024. ח"כ קלנר מצטט נתון אחר שמדגיש את ההיקף – כ-1.3 מיליארד שקל שזרמו, לפי דבריו ל-83 ארגונים פוליטיים באותן שנים. כלומר: מדובר בכסף שזהותו כבר מדווחת לציבור.

שתי הוראות בהצעה ראויות לתשומת לב. הראשונה: עמותות המתוקצבות גם על ידי מדינת ישראל מוחרגות ממנה. השנייה: שר האוצר רשאי להעניק פטור מהחוק, בלא שנקבעו קריטריונים ברורים.

המכון הישראלי לדמוקרטיה והאגודה לזכויות האזרח טוענים כי המבחן בפועל, איזה עמותות ייכללו בחוק, הוא העמדה של העמותה כלפי השלטון: לדעתם של שני הארגונים, החוק נועד לחול רק על עמותות המבקרות את הממשלה ולא על אלה שתומכות בה.

אנשי פורום קהלת חוגגים את אישור חוק הלאום בכנסת, עם חלק מהח"כים שהצביעו בעדו. משמאל: ח"כ אבי דיכטר, פרופ' משה קופל יו"ר קהלת, ח"כ אמיר אוחנה, שאדי ח'לול ראש העמותה הארמית-נוצרית בישראל (צילום: באדיבות פורום קהלת)

האם יש מימון זר שאינו מגיע ממדינות?

קיים ערוץ נוסף של תרומות זרות, פחות שקוף מתרומות זרות של מדינות: תרומות מנדבנים פרטיים זרים בעלי הון לעמותות. הדוגמה המתועדת ביותר היא פורום קהלת.

לפי דיווחי פורום קהלת לרשם העמותות, בשנת 2022 עמד המחזור שלו על כ-31.5 מיליון שקל, כ-95% ממנו הגיעו מחוץ לישראל, והוא אינו מקבל מימון ממשלתי ישראלי.

לפי תחקיר העיתון הארץ, זהות התורמים המרכזיים של הפורום, המיליארדרים האמריקאים ג'פרי יאס וארתור דנצ'יק, לא הופיעה במסמכי הארגון, והכספים שלו הועברו דרך תאגידים הרשומים בארצות הברית (דנצ'יק הודיע ב-2023 על הפסקת התרומות שלו לפורום).

הצעת החוק חלה רק על "ישות מדינית זרה", כלומר על מדינה. תרומה מנדבן פרטי זר – גם אם היא מסתכמת בעשרות מיליונים, וגם אם זהות הנותן נסתרת – אינה נכנסת כלל לגדר החוק.

שני סוגים שונים של גורמים זרים המשפיעים על מדיניות ישראל, מקבלים לפי החוק יחס משפטי הפוך.

קיים ערוץ נוסף של מימון זר. בפרשת "קטארגייט" נחקר חשד שכספים של מדינה זרה – קטאר – הוזרמו למקורביו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא דרך עמותה כלל, אלא, לפי החשד, דרך הלוביסט האמריקאי ג'יי פוטליק ודרך חברת החזקות בבעלות איש עסקים ישראלי, ובמעורבות של חברות יחסי ציבור.

כלומר, התרחיש שעליו מדברים מקדמי הצעת החוק – מדינה זרה המבקשת להשפיע על השיח הישראלי – התרחש, לפי החשד, בערוץ תרומות שהצעת החוק אינה נוגעת בה כלל.

בינואר העבירה המשטרה את תיק החקירה בפרשת "קטארגייט" לפרקליטות. בפברואר 2026 פורסם כי מתגבשת טיוטת כתב אישום (בכפוף לשימוע) נגד שלושה ממקורבי ראש הממשלה – אלי פלדשטיין, ישראל איינהורן ויונתן אוריך – בעבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים בנוגע לפרשה; אוריך נחקר גם בחשד למגע עם סוכן חוץ ולהלבנת הון. החשודים עצמם מכחישים את החשדות.

יונתן אוריך בדרכו לדיון בבית המשפט בפרשת קטאר-גייט. 6 בינואר 2026 (צילום: יונתן שאול/פלאש90)

האם חוקים נגד מימון זר קיימים במדינות אחרות?

לפי סקירה השוואתית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, למודל ההגבלה המוצע – על מרכיב המס וההכבדה על הגישה לערכאות – אין מקבילה בשום דמוקרטיה אחרת.

במדינות שחוו נסיגה דמוקרטית, כמו הונגריה, נדרשים ארגונים הנתמכים במימון זר לסמן זאת, אך מס על התרומה אינו מוטל אפילו שם; תיוג ארגוני חברה אזרחית כ"סוכנים זרים" והטלת הגבלות עליהם שכיח במדינות לא-דמוקרטיות כמו רוסיה, איראן ומדינות ערב.

ניתוח של מכון "תכלית" קובע כי הבעיה בהצעת החוק אינה עצם העיסוק בהשפעה זרה, אלא הקריטריון: ההצעה מטילה מגבלות בשל עצם קבלת התרומה, ולא בשל זיקה ממשית לפעולה מטעם הגורם הזר.

כחלופה מידתית המכון מציע לאמץ מודל בנוסח החוק האמריקאי (FARA), המזהה "סוכן זר" לפי מערכת היחסים שלו עם מדינה או גורם זר בפועל (האם הוא נשלט על ידיהם?), ונועד לחשוף את מקור ההשפעה הזר ולא להגביל אותה.

מה הטיעונים בעד ונגד הצעת החוק?

מקדמי הצעת החוק טוענים כי התערבות של ממשלה ריבונית בענייניה הפנימיים של דמוקרטיה אחרת שונה מהותית מתרומה של יחיד. לטענתם, למדינה המבקשת לקדם עמדה יש ערוצים דיפלומטיים, ואל לה לעקוף אותם באמצעות מימון ארגונים הפועלים מבפנים. זהו הבסיס לעמדתם של ח"כ קלנר, שר האוצר סמוטריץ' ויו"ר הוועדה רוטמן.

מתנגדי החוק טוענים: אם החשש הוא מהשפעה זרה שאינו שקופה, דווקא תרומות ממדינות הן השקופות ביותר, והבחירה למסות אותן, בעוד הכסף הפרטי פטור – חסרת היגיון פנימי. סמכות שר האוצר להחריג עמותות מהחוק מסגירה את השיקול הפוליטי מאחוריו; ההכבדה על הגישה של עמותות לבג"ץ פוגעת בזכות יסוד; והפגיעה בתרומות ממדינות ידידותיות עלולה לפגוע ביחסי החוץ.

שלושת ערוצי התרומות

סיכום: כשמדיניות מתיימרת לעצור "השפעה זרה", המבחן אינו בכותרת, אלא בקריטריון: מה היא בוחרת לראות, ומה היא בוחרת להחמיץ. הנתונים מראים שהערוץ היחיד שהצעת החוק ממקדת בה את הסנקציות הוא ערוץ התרומות השקוף ביותר, בעוד הכסף הפרטי שאינו שקוף נותר מחוץ למסגרת החוק.

שלוש שאלות:

אם החשש הוא מכסף זר שהציבור אינו יודע מי עומד מאחוריו, מדוע נבחרה למיסוי דווקא התרומה שהזהות של מי שנתן אותה מתפרסמת ממילא – ולא זו שנשארת אנונימית?

כשאותו עיקרון עצמו, "גורם זר משפיע על מדיניות ישראל", זוכה ליחס משפטי הפוך לפי זהות הגורם – מי מהמתמודדים בבחירות מוכן להחיל אמת-מידה אחת ושקופה על כל מקורות המימון הזר, ולא רק על חלקם?

כשהחקיקה ממקדת את הסנקציה בערוץ המימון השקוף ביותר, ומותירה מחוץ לתחולה את הערוץ שדרכו, לפי החשד, פעלה מדינה זרה בפועל – האם הקריטריון שנבחר אכן עונה על המטרה המוצהרת של הגנה על הריבונות?

מקורות: המכון הישראלי לדמוקרטיה – הצעת חוק העמותות; כלכליסט – מס 23% במקום 80%; הארץ – מצב החקיקה דצמבר 2025; מכון תכלית – חוות דעת על הצעת חוק העמותות; האגודה לזכויות האזרח – הצעת החוק אינה חוקתית; כאן תאגיד השידור – האמריקנים שמאחורי הרפורמה; ynet – שתי פרשות, לשכה אחת; N12 – מתגבש כתב אישום בפרשת קטארגייט; ynet – אוריך מואשם במסירת ידיעה סודית.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.