מי שמסתובב בין האוהלים הבלויים והמתפוררים, הנוטים לקרוס, עשוי לשמוע מתוך אחד האוהלים ילד שאומר לאימו: "אני מתגעגע לאכול בשר". הילד הזה אכן לא אכל בשר זמן רב.

יתרה מזאת, יש ילדים שנולדו במהלך המלחמה, גדלו וכמעט מלאו להם שלוש, בלי שהם מכירים מילים בסיסיות הנשמעות בכל בית חמים שיש בו מטבח – כמו בשר או בננה.

בבוקר חג הקורבן האחרון התקשרה אליי קרובת משפחה שחיה באוהל עם דודיה לאחר מות הוריה. אף שכבר עברה את גיל ארבעים, ומעולם לא נישאה ולא ילדה ילדים, כשדיברה איתי קולה רעד מבכי ונשמע ילדותי: "הלוואי שהייתי אוכלת בשר בבוקר החג כמו בכל שנה, כשהעשירים היו תורמים לנו כמויות גדולות של בשר, אותן הייתי שומרת במקפיא בביתי ומבשלת במשך חודשים לאחר מכן".

בין האוהלים בעזה אפשר לשמוע ילד שאומר לאימו: "אני מתגעגע לאכול בשר". יש ילדים שנולדו במהלך המלחמה, שמלאו להם שלוש, בלי שיכירו מילים בסיסיות הנשמעות בכל בית חמים עם מטבח, כמו בשר או בננה

אולם המציאות כיום היא שאין עוד בעזה בקר או צאן שאפשר לאכול בחג הקורבן או בשאר ימות השנה. לפני המלחמה היו מאפשרים כניסת כבשים ופרות לרצועה לקראת חג הקורבן, והיו מגדלים אותם במשקים חקלאיים במשך כל השנה. כיום הבשר מצוי לרוב בראש רשימת האיסורים מאז תחילת המלחמה: הכנסת החיות לרצועה נאסרה, וכך גם הכנסת בשר טרי. לרוב מוכנס בשר קפוא, שאיבד את רוב ערכו התזונתי, ואף תועדו מקרים של הכנסת בשר שהתקלקל בשל אחסון לקוי או בשל חמדנותם של סוחרים עזתים שייבאו אותו בכל זאת, אף שידעו שאינו ראוי למאכל אדם.

בסצנה יומיומית אפשר לראות ילדים, נשים וזקנים מנופפים בכלי אוכל ששוליהם חרוכים ובלויים, כשהם מתקבצים סביב התכייה – סוג של בית תמחוי, מקום שבו ארגוני צדקה הומניטריים מחלקים מזון בחינם לאנשים רעבים שאינם מסוגלים לקנות אף לא אחד מהמוצרים המוצעים בשווקים.

התבשילים שמכינים בתכייה מורכבים מסוגי מזון פשוטים המצויים ברשותם. סוגי המזון ומחיריו המצויים ברצועה אינם יציבים: לעיתים השווקים בעזה מלאים סחורות יקרות מאוד, ופעמים אחרות המעברים נסגרים ונמנעת כניסת סחורות, ואז השווקים ריקים לחלוטין.

כך היה למשל במהלך חודשי הרעב שפקדו את הרצועה בשנת 2025, כשמאות איבדו את חייהם בחיפוש אחר חופן קמח ליד הגבולות והמעברים, עד שאותן נקודות ציון קיבלו את הכינוי "מלכודות המוות".

היום, בעקבות החתימה על הסכם הפסקת אש באוקטובר 2025, ובטענה שהמלחמה בעזה הסתיימה, כ־77% מסך האוכלוסייה שנותרה ברצועה, כלומר כ־1.6 מיליון בני אדם, מתמודדים עם מצב חמור של חוסר ביטחון תזונתי.

במהלך חודשי הרעב שפקדו את הרצועה בשנת 2025, מאות איבדו את חייהם בחיפוש אחר חופן קמח ליד הגבולות והמעברים, עד שאותן נקודות ציון קיבלו את הכינוי "מלכודות המוות"

הכוונה היא ליכולת להבטיח מזון בכמות ובאיכות מספקות לכל בני האדם בחברה, מצב הקשור במישרין ליכולת של יחידים ומשפחות להגיע אל המזון באופן סדיר ובטוח.

בפועל, תושבי עזה סובלים מהיעדר ביטחון תזונתי, במיוחד משום שלרובם כמעט שאין מקור הכנסה מאז פרוץ המלחמה. מצב זה מחייב את רוב המשפחות להפנות את רוב הכנסתן, קטנה ככל שתהיה, להבטחת המזון הבסיסי ביותר, כאשר שיעור ההוצאה על מזון הגיע בקרב משפחות רבות לכ־100% מהכנסתן החודשית הצנועה, אם זו בכלל קיימת.

כאמור, מרבית המשפחות בעזה איבדו לחלוטין את מקורות ההכנסה העיקריים שלהן. רובן חיו בעוני עוד לפני המלחמה: רוב המשפחות התקיימו מהכנסה יומית, מעבודה יומית בעבודות חופשיות או בחקלאות, ומיעוטן קיבלו משכורות, שגם הן נעשו לא־יציבות על רקע משבר פיננסי חריף שבו הרשות הפלסטינית נתונה.

קיימת קבוצה נוספת של אנשים שמקבלים משכורות אחת לשלושה חודשים או יותר מממשלת חמאס, אשר ממשיכה לחלק את המשכורות כיום בשטרות בלויים וכמעט בלתי־סחירים בקרב סוחרים ותושבים. היא עושה זאת כדי להבטיח את נאמנותה של שכבת אוכלוסייה זו כלפיה, אף שנאמנות זו אינה נובעת מהזדהות אמיתית עם ממשלת חמאס אלא מהצורך בכמה שקלים שאפילו אינם יכולים להשביע את רעבונם.

על פי נתונים שפורסמו על ידי מוסדות הומניטריים ברצועה, מעגל העוני התרחב בהיקף חסר תקדים לאחר שיותר מ־90% מתושבי הרצועה חצו את קו העוני על פי מושגים כלכליים וחברתיים המקובלים בעולם. בעזה שיעור זה כבר עבר את שלב חוסר הביטחון התזונתי, והגיע בפועל לשלב של רעב ממשי, שפגע בכבודם של העזתים ודחק אותם אל פי התהום של ההשפלה וההמתנה בתור לתכייה.

יותר מ־90% מתושבי הרצועה חצו את קו העוני. בעזה שיעור זה כבר עבר את שלב חוסר הביטחון התזונתי, והגיע לרעב ממשי, שפגע בכבודם של העזתים ודחק אותם אל פי התהום של ההשפלה וההמתנה בתור לתכייה

אם בעבר נתפסה התכייה כמקור התזונה העיקרי לרוב העקורים החיים באוהלים, הרי שכיום גם התכיות הללו הפכו למעטות ודלות. תושבי האוהלים מדווחים כי המזון המוגש בהן חסר טעם, דל בחלבון מן החי, ורק לעיתים נדירות נוספים אליו בשר קפוא או עוף.

אך כעת חלה גם ירידה משמעותית במספר התכיות עצמן, בעקבות צמצום פעילותו של ארגון המטבח העולמי המרכזי (World Central Kitchen) בכ־80% מסך השירותים שסיפק לאוכלוסייה. 

אם בעבר הייתה התכייה מקור התזונה הנפוץ ביותר ברצועה, הרי שכיום יש גם חשש שמקור זה ייעלם מן הרצועה. היעדרם של חומרי הגלם ומחסור באנרגיה לבישול הובילו לצמצום השירותים הניתנים בנקודות חלוקת המזון המבושל.

כמו כן, קיימות ברצועה נקודות לחלוקת לחם במחיר סמלי, כמעט בחינם, אך צמצום אספקת הדלק להפעלת הגנרטורים, לצד היעדר חשמל ברצועה מאז תחילת המלחמה, השפיעו על יכולתן של נקודות חלוקה אלה לספק לחם לאוכלוסייה הענייה. אנשים אלה מוציאים כיום את כל מה שנותר בידם על רכישת קמח ועל אפיית לחם באמצעים פרימיטיביים באוהלים.

בשעה שבעבר ייעדו חלק מהמשפחות כ־20%–30% מהכנסותיהן החודשיות למזון, ואת יתרת ההכנסה הפנו לצרכים חיוניים נוספים של בני המשפחה, כגון בריאות, חינוך, ביגוד, פנאי ושאר מרכיבים של חיים אנושיים נורמליים ובכבוד – הרי שכיום הפכו צרכים אלה לחלום רחוק עבור מי שאיבדו את בתיהם.

אם בעבר הייתה התכייה מקור התזונה הנפוץ ברצועה, כיום יש חשש שגם מקור זה ייעלם שם. היעדרם של חומרי הגלם ומחסור באנרגיה לבישול הובילו לצמצום השירותים הניתנים בנקודות חלוקת המזון המבושל

ילדיהם איבדו כל אפשרות לחינוך או לטיפול רפואי; המחלות מכרסמות בגופם הרזה, והם חווים תת־תזונה ואת השלכותיה.

על פי הדיווחים של קבוצת התזונה של ארגון הבריאות העולמי (Nutrition and Food Safety) מאמצע 2025, אחד מכל חמישה ילדים מתחת לגיל חמש בעיר עזה סבל אז מתסמיני תת־תזונה חריפה, ולמעלה מ־40% מן הנשים ההרות והמניקות שנבדקו דווחו כסובלות מתת־תזונה חריפה, שכידוע יש לה השלכות ארוכות טווח.

אינאס מעזה סיפרה שהייתה צמחונית לפני המלחמה ואהבה במיוחד לאכול חצילים ועדשים. אולם היום לדבריה היא החלה לשנוא את שני המאכלים האלה משום שהם היו הנפוצים ביותר והיא בישלה אותם למשפחתה במהלך חודשי הרעב.

היא עדיין מבשלת אותם שוב ושוב, לאחר שאיבדה את עבודתה ונאלצת להתפרנס ממקור הכנסה זעום – אפיית לחם ביתי ומכירתו למשפחות המתגוררות בסמוך לאוהל שלה.

לכן, היא אומרת, היא רק חולמת על היום שבו תוכל לקנות בשר ופירות לילדיה, שהפכו לכחושים וחלשים. אינאס מוסיפה בכאב: "אפילו מי השתייה שלנו הפכו למצרך נדיר. בעבר קיבלנו מים לשתייה באמצעות מכליות גדולות שנתרמו על ידי גורמים מחוץ לרצועה, אבל היום גם התרומות האלה נעשו מועטות ודלות". 

ילדים איבדו אפשרות לחינוך או טיפול רפואי; המחלות מכרסמות בגופם הרזה, והם חווים תת־תזונה והשלכותיה. מאמצע 2025, אחד מכל 5 ילדים מתחת לגיל חמש בעזה סובל מתת־תזונה חריפה

"נראה שאין מי שמתעניין עוד בנסיבות הקשות שבהן אנחנו חיים", מסכמת אינאס, "עם היעדר מזון בריא וחוסר במי שתייה נקיים".

ג'נאת יוסף היא עיתונאית וסופרת המתגוררת ברצועת עזה. היא כותבת בשם בדוי עבור הפורום לחשיבה אזורית במכון ון ליר. תרגמה מערבית: נטע תלמוד