התקשורת הישראלית שרויה בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, תחת מתקפה משולבת. על התקשורת מופעלים שלושה מעגלים של לחץ: לחץ פיזי, לחץ כלכלי ולחץ רטורי.

האם הממשלה לוחצת על התקשורת דרך תקציבי הפרסום?

בנובמבר 2024 אישרה הממשלה החלטה, ביוזמת שר התקשורת שלמה קרעי, לנתק את כלל ההתקשרויות והפרסום הממשלתי עם עיתוני ואתרי רשת שוקן (קבוצת "הארץ"), לרבות ביטול מנויים לעיתון לעובדי מדינה.

הוצאת "הארץ" וארגון העיתונאים והעיתונאיות עתרו לבג"ץ. בעתירה נכתב כי מדובר ב"חרם כלכלי פסול מעיקרו… תוך שימוש לרעה בכוח השררה… במטרה להשתיק ולהחליש גוף עיתונות ותקשורת המעז לבקר את התנהלות הממשלה".

בדיון בבג"ץ במאי דיווח ציינה השופטת דפנה ברק-ארז כי "במשפט הציבורי יש חובה לנהוג בשוויון בהתקשרויות" – כלומר, גם כאשר רשות שלטונית מקצה כספי פרסום, היא כפופה לאמות מידה ניטרליות ואינה יכולה להתנות אותם בתוכן של מאמרי המערכת או באופי הסיקור החדשותי.

שר התקשורת שלמה קרעי וח"כ גלית דיסטל אטבריאן בדיון הפתיחה של הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת בכנסת, 8 בדצמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

זהו המעגל הראשון, השקט, של הלחץ של הממשלה על התקשורת: הוא אינו מותיר דלת מנופצת, אלא שורת תקציב שנמחקת בהכנסות של כלי תקשורת.

אך הפגיעה שלו בעיתונות היא ישירה. הקצאת פרסום ממשלתי היא מקור הכנסה של ממש עבור גופי תקשורת, ולכן היכולת להעניק אותו לגוף אחד ולשלול אותו מאחר הופכת את התקציב הממשלתי למנוף לחץ להשפעה על התוכן.

לפי נייר עמדה של מכון "זולת", לצד הפגיעה בגופי תקשורת שמביעים ביקורת על השלטון, ניתנה "עדיפות בתקצוב ממשלתי לגופי תקשורת אוהדים (לממשלה), תוך יצירת הבחנה בין תקשורת 'נאמנה' לתקשורת 'עוינת'" (בעיני הממשלה).

האם נבחרי ציבור עודדו אלימות כלפי כלי תקשורת?

לפני כשבועיים, בתוך שלושה ימים, נופצו דלתות הכניסה של שתי מערכות חדשות בתל אביב. במערכת "הארץ" השליך רעול פנים שתי לבנים דרך סורגי דלת הכניסה; ימים ספורים קודם לכן נופצה באורח דומה דלת הכניסה של חדשות 12.

שבועות לפני כן כבר התנוססה סמוך לאולפני החדשות כתובת גרפיטי שנקבה בשמותיהם של שלושה עיתונאים בכירים, שניים מהם מחדשות 12 – גיא פלג, רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ' – וחתמה במילים "תשלמו בדם יקירכם".

תיעוד:
אלמוני רעול פנים מנפץ את דלת הכניסה לאולפני חדשות 12, הלילה בת"א.
במשטרה פתחו בחקירה pic.twitter.com/VsHXPNMGR4

— Josh Breiner (@JoshBreiner) July 5, 2026

זהו המעגל השני של הפגיעה בתקשורת: ההסתה וההשתלחות בעיתונאים. הוא רטורי וקולני. בתקופה שקדמה לפריצה למערכות "הארץ" וחדשות 12 נתלו שלטי חוצות ונערכו קמפיינים נגד עיתונאים בכירים, לצד השתלחויות מצד נבחרי ציבור.

אברמוביץ' התייחס לכך בריאיון עמו ברדיו ב-103FM. לדבריו: "מדובר בחלק ממסע שיסוי מתוכנן ומנוהל… באופן עקרוני רוח הממשלה מנשבת מעל".

הרטוריקה אינה רעש רקע. לפי מכון זולת, הצגת עיתונאים וכלי תקשורת ביקורתיים "כאויבי הציבור" היא רכיב שיטתי בתהליך, ולא סדרה של אמירות מקריות.

משמעותה המעשית של דה-לגיטימציה של עיתונאים וכלי תקשורת היא הפיכת עצם העיסוק בביקורת על השלטון לפעולה שנתפסת כ"חשודה". זהו שלב שמכשיר את הקרקע למעגל הפגיעה השלישי, שבו המילה כבר אינה נותרת מילה.

האם האיומים הובילו לתקיפות פיזיות במערכות תקשורת?

המעגל השלישי הוא פיזי, וכאן האירועים הטריים ביותר. בתחילת יוני רוססה סמוך למערכת חדשות 12 כתובת גרפיטי שנקבה בשמות: "לבוגדים שלום, 11, 12, 13. פלג, דרוקר, אברמוביץ', פושעים. תשלמו בדם יקירכם".

הבנו את הרמז, בשבוע הבא "20 שאלות" יהיה קל יותר pic.twitter.com/tY5yoFUVl7

— Haaretz הארץ (@Haaretz) June 5, 2024

כעבור שבועות נופצו דלתות הכניסה של חדשות 12, ואחריהן, דלת הכניסה למערכת "הארץ", שם השליך רעול פנים שתי לבנים דרך הסורגים. העיתון הגיש תלונה במשטרה והודיע על הגברת האבטחה בכניסה לבניין.

מועצת העיתונות והתקשורת בישראל הגדירה את האירועים כ"חציית קו אדום בוהק", והבהירה כי "כל ניסיון להלך אימים על עיתונאים ועובדי תקשורת באמצעות הפעלת כוח ואלימות הוא בראש ובראשונה התקפה ישירה על חופש העיתונות".

למעשה, כבר בנובמבר 2025 הצמידה חברת החדשות לפלג מאבטח בעקבות איומים שקיבל על רקע הסיקור של פרשת חקירת החשדות להתעללות בעצירים והפריצה לבסיס שדה תימן.

כמה ימים לאחר דיווח "הארץ", כי פקחי אגף כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי עיכבו את המאבטח של פלג לביקורת חריגה מחוץ לתחנת הרדיו שבה שידר. כלומר, ייתכן שכלי רגולטורי-מנהלי של המדינה הופעל על סביבתו של עיתונאי ביקורתי, דווקא כשזה נזקק להגנה.

גיא פלג ואמנון אברמוביץ' (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

השאלה אם ההסתה המילולית היא שמובילה למעשי האלימות בשטח נותרה פתוחה – אך אין מדובר בחשש שולי.

המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון העיתונאים והעיתונאיות קראו להפסיק את "ההסתה הפרועה נגד עיתונאים ואנשי תקשורת לפני שיישפך דם", והזהירו כי "איומים מילוליים עלולים להפוך למעשי אלימות פוגעניים".

זו בדיוק שרשרת הסיבתיות שהעלו גם חדשות 12 וגם מועצת העיתונות בתגובותיהן לאירועים. במערכת בחירות, כשעצם הסיקור הופך למוקד מחלוקת, הלחץ בכל שלושת המעגלים נוטה להתעצם, לא לדעוך.

מה יכול אזרח לעשות כשהעיתונות תחת לחץ?

הדיון בחופש העיתונות מוצג לרוב כעניין שנתון בידי בתי משפט, רגולטורים ופוליטיקאים. אך מומחים לחופש עיתונות מצביעים דווקא על פעולה אזרחית אחת, ישירה ופשוטה: תמיכה כספית בעיתונות עצמאית.

בסקירת Poynter על דרכי ההגנה על חופש העיתונות, אליסה ליס מוניוס, המנהלת הבכירה של הקרן הבינלאומית לנשים בתקשורת (IWMF), ניסחה זאת בפשטות: "אין דבר כזה ארוחת חינם", ועיתונות מעמיקה, המשנה מציאות בקהילות, "דורשת תמיכה".

"הסודות של איתמר בן גביר", תחקיר של רביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ 13, 10 בנובמבר 2024 (צילום: צילום מסך)

באותה סקירה, בכיר בקרן חופש העיתונות הוסיף כי הדבר הראשון שאזרח יכול לעשות הוא לרכוש מנוי לכלי התקשורת ולהכניס כסף לכיסי העיתונאים, "כדי שיוכלו להמשיך להילחם".

ההיגיון הזה נוגע ישירות למקרה הישראלי. המעגל הראשון שתואר כאן – החרם הכלכלי – נועד לייבש את מקורות ההכנסה של גוף תקשורת ביקורתי. מנוי בתשלום של קורא פרטי הוא בדיוק המשקל שכנגד: מקור הכנסה שאינו תלוי בשר, ברגולטור או בהחלטת ממשלה.

בשעה שהתקצוב הממשלתי מופנה כמנוף לחץ, כספו של הקורא הוא הדבר הקרוב ביותר לחיסון של כלי תקשורת מפני אותו לחץ.

פסקה מתוך המאמר של רביב דרוקר בעניין עסקה עם בנימין נתניהו

שאלות שעולות מן הנתונים

מהי "לכידת תקשורת" (media capture)?

לכידת תקשורת היא דפוס שבו גורם פוליטי שוחק את עצמאות התקשורת, לא בהכרח באמצעות צנזורה ישירה, אלא בשילוב של לחץ כלכלי (הקצאת פרסום), לחץ רטורי (דה-לגיטימציה) ולחץ רגולטורי, או פיזי. מכון "זולת" מתאר את השילוב הזה כ"ארגז כלים" מדיני שיטתי כלפי התקשורת.

מה קבעה השופטת ברק-ארז בעניין "הארץ"?

בית המשפט טרם השיב לעתירות על עצירת הפרסום ב"הארץ", אך השופטת ציינה בדיון כי "במשפט הציבורי קיימת חובה לנהוג בשוויון בהתקשרויות שלטוניות". הדיון עסק בשאלה אם ממשלה רשאית להתנות התקשרות מסחרית עם עיתון בתוכן שפורסם בו.

האם יש קשר מוכח בין ההסתה נגד עיתונאים לאלימות נגד מערכות בשטח?

מדובר בשאלה ציבורית פתוחה. חדשות 12, מועצת העיתונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה קשרו בתגובותיהם בין ההשתלחויות המילוליות של נבחרי ציבור בעיתונאים לבין הסיכון למעשי אלימות, אך זהותם של אלה שפרצו למערכות "הארץ" ו"חדשות 12" והמניעים שלהם נבדקים על ידי המשטרה.

לסיכום שלושת מעגלי הלחץ שהופעלו כלפי התקשורת בישראל בשנים ובחודשים האחרונים – הכלכלי, הרטורי והפיזי – אינם אוסף מקרים נפרד אלא ביטוי למדיניות מתמשכת.

שלושה חודשים לפני הבחירות, כשעיתונות ביקורתית היא כלי מרכזי לפיקוח על השלטון והלחץ עליה נוטה להתעצם, מתחדדות שלוש שאלות לבוחר:

• כאשר רשות שלטונית מתנה הקצאת כספי פרסום בתוכן מאמרי המערכת של עיתון – מה נותר מחובת השוויון שעליה הצביעה שופטת בג"ץ, ומי מהמתמודדים מתחייב לשמור עליה?
• כשגופים מקצועיים מזהירים ש"איומים מילוליים עלולים להפוך למעשי אלימות" – האם נכון להתייחס לכל אירוע בנפרד, או לזהות את המכנה המשותף בעודו בהתהוות?
• מי מהמתמודדים מציב את הגנת חופש העיתונות כתנאי מדיד במצע שלו, ולא רק (אם בכלל) כסיסמה?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.