הטענה גורסת שעילת הסבירות היא כלי עמום, המצאה ישראלית שמאפשרת לשופטים לפסול החלטות ממשלה לפי טעמם. שלושה נתונים סותרים אותה.

ראשית, מקור העילה אינו ישראלי אלא במשפט המקובל הבריטי, מהלכת Wednesbury משנת 1948 ואילך. שנית, הרף לפסילה גבוה – "אי-סבירות קיצונית" – והיא חלה ברובה על פקידות מקצועית, לא על נבחרי ציבור. שלישית, דווקא נוסח הביטול של 2023 היה גורף, ולכן נפסל.

הסיפור על "המצאה אקטיביסטית" אינו מתאר את הדוקטרינה, אלא את יריביה.

מאיפה בכלל הגיעה עילת הסבירות – מירושלים או מלונדון?

עילת הסבירות פותחה במשפט הבריטי. בפסק דין Wednesbury משנת 1948 קבע הלורד גרין שהחלטה מנהלית תיפסל אם היא כה בלתי סבירה, עד שאף רשות סבירה לא הייתה מקבלת אותה.

כעבור עשורים, ב-1984, חידד פסק הדין בעניין GCHQ את הרף: החלטה "כה קיצונית ביחס להיגיון או לאמות המידה המקובלות, שאף אדם בר-דעת לא היה מגיע אליה".

מכאן נקלטה העילה בשיטות משפט רבות שהושפעו מהמשפט המקובל, ובהן הישראלית. השופט יצחק זמיר אף ציין שהעילה נהוגה, ולעיתים בהיקף רחב יותר, במדינות כקנדה, הודו, אוסטרליה וארצות הברית.

השופטת אילה פרוקצ'יה תיארה אותה כ"מכשיר מרכזי וחיוני" של הביקורת השיפוטית על המנהל, הניצב במוקד ההגנה על הפרט מפני שרירות השלטון. במילים אחרות, לא ישראל המציאה אותה, ולא היא חריגה בשימוש בה.

האם כל החלטה "לא סבירה" נפסלת, או רק קיצונית?

כאן טמונה אי-הבנה מרכזית. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת הרשות בשלו. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הרשות רשאית לקבל מגוון החלטות בתוך "מתחם הסבירות", ובית המשפט מתערב רק כאשר ההחלטה חורגת ממנו לכדי "אי-סבירות קיצונית" – למשל כשלא נשקל שיקול מהותי, או כשניתן משקל מעוות באופן קיצוני.

זהו רף גבוה, לא טעם אישי. הרשות יכולה לטעות, לבחור באפשרות פחות מוצלחת, ועדיין להיות בתוך המתחם. רק כשההחלטה יוצאת מכול היגיון סביר, נפתח פתח להתערבות.

חשוב להבין גם מדוע העילה נחוצה. החלטה יכולה להתקבל באופן פורמלי בתוך גבולות הסמכות, ובכל זאת להיות מופרכת: להתעלם משיקול חיוני, או לתת משקל מעוות לאינטרס זר. העילות ה"קלאסיות" של המשפט המנהלי אינן תמיד לוכדות מקרים כאלה, ועילת הסבירות ממלאת את החלל הזה.

אם זו עילה שגרתית, על מי היא חלה בפועל?

בניגוד לרושם שנוצר, המכון הישראלי לדמוקרטיה מדגיש שרק לעיתים רחוקות מדובר בהחלטה של גוף נבחר כמו ממשלה או שר; הרוב המכריע של המקרים עוסק בהחלטות של פקידות מקצועית קבועה. העילה היא בעיקר מגן של האזרח מול מנגנון, לא כלי פוליטי נגד נבחרים.

ודווקא הדוגמאות ממחישות זאת. בג"ץ 8397/06 קבע שהחלטת שר הביטחון שלא למגן את כיתות הלימוד בשדרות, אלא להסתפק ב"מרחבים מוגנים", חורגת ממתחם הסבירות נוכח הסכנה המיידית. כאן הבלם השיפוטי לא "השתלט על מדיניות"; הוא הגן על ביטחונם של ילדים.

מעבר להגנה על האזרח, לעילה תפקיד נוסף שממעטים להזכיר: לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, היא כלי מרכזי במניעת שחיתות וניגודי עניינים ובשמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי, שכן היא מאפשרת לפסול החלטות שהתקבלו משיקולים זרים. ביטולה אינו רק עניין מנהלי, אלא נגיעה ישירה בהגנה מפני שרירות והשחתה.

רף של "אי-סבירות קיצונית", המופעל ברובו על הדרג הפקידותי ולא על נבחרים, אינו שלטון שופטים; הוא מנגנון בקרה שגרתי בדמוקרטיות.

ומה באמת ביטל החוק של 2023 – "תיקון צר" או שלילה גורפת?

הביטול שחוקקה הקואליציה לא צמצם את העילה במקום שבו נטען שהיא גורפת מדי; הוא שלל אותה כליל ביחס להחלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים.

לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הנוסח היה כה רחב עד שמנע ביקורת גם על החלטות שלטוניות מופרכות ובלתי סבירות בעליל, ולא רק על מקרי גבול.

זו הסיבה שבית המשפט פסל אותו בינואר 2024, ברוב של 8 מול 7. דעת הרוב קבעה שהתיקון פוגע פגיעה חמורה במאפיינים הגרעיניים של הדמוקרטיה. ההכרעה על חודו של קול ממחישה שלא מדובר בפסילה קלת דעת, אלא בתגובה לנוסח הגורף עצמו.

מקור העילה והתפתחותה

שאלות שעולות מן הדוקטרינה

אם העילה בריטית, מדוע מתייחסים אליה כהמצאה ישראלית? משום שבישראל הורחבה בפסיקה משנות ה-80. אך המקור, הרף והשם לקוחים מהמשפט המקובל, והיא נהוגה גם בקנדה, הודו, אוסטרליה וארצות הברית.

האם עילת הסבירות מאפשרת לשופט לפסול לפי טעמו? לא. ההתערבות מוגבלת ל"אי-סבירות קיצונית" מחוץ למתחם הסבירות, ורוב המקרים עוסקים בפקידות מקצועית, לא בנבחרים.

אם הביטול היה מוצדק, מדוע נפסל? משום שנוסחו היה גורף ושלל ביקורת גם על החלטות מופרכות בעליל. גם רף כזה, לדעת רוב השופטים, פוגע קשות בשלטון החוק.

סיכום

עילת הסבירות אינה המצאה ישראלית אקטיביסטית, אלא כלי בקרה בן עשורים שמקורו במשפט הבריטי, בעל רף גבוה, המופעל ברובו על פקידות.

שלוש שאלות לבוחר ערב הבחירות:

• אם כלי הבקרה מקובל בדמוקרטיות רבות ומופעל רק במקרי קיצון, מדוע הוצג ביטולו כתיקון הכרחי של "אקטיביזם"?
• כשמסירים ביקורת גם על "החלטות מופרכות בעליל", מי נשאר מוגן מפני שרירות השלטון?
• כשמבטיחים "לשחרר את הממשלה מכבלים משפטיים", מהו הכבל שמוסר, ומי נותר בלי הגנה?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.