מקדמי ההפיכה המשטרית ("הרפורמה המשפטית") בממשלה ובכנסת טוענים כי "הציבור מעדיף ממשלה שמבצעת דברים מהר על פני מערכת שמפקחת ובולמת אותה".

לפי טענות השרים ודובריהם, מדובר בביטוי מובהק של שלטון הרוב: הבוחר בחר ממשלה כדי שתפעל, ומנגנוני הפיקוח שמעכבים אותה פוגעים, כביכול, ברצון שהביע בקלפי.

אלא שבמציאות לא קיימת העדפה עקבית כזאת. מחקרים מראים כי לציבור אין עמדות עקביות בנוגע לריסון החוקתי והמקצועי של השלטון. עמדת הציבור בנושא הזה תלויה בשאלה אחרת: האם הצד "שלי" – המפלגה או גוש המפלגות של מי שהסקר פונה אליו – נמצא בשלטון, או באופוזיציה.

זו אינה בחירה רציונלית קבועה אלא מה שהמחקר מכנה "צביעות דמוקרטית". הכוונה אינה לצביעות, אלא לנטייה של בני אדם לתמוך בעקרונות דמוקרטיים כל עוד הם משרתים את האידיאולוגיה והאינטרסים שלהם, ולנטוש אותם כשהם פוגעים בהם.

קלפי בבחירות לכנסת ה-24, 23 במרץ 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

האם רוב הציבור תומך בבלמים על השלטון?

סדרת מחקרים בדקה את עמדות הציבור במדינות שונות בעולם בנוגע לבלמים החוקתיים והמנהליים החלים על השלטון הנבחר. החוקרים ביקשו לבדוק אם התמיכה וההתנגדות בבלמים ואיזונים הן עקרונות, או שהציבור הפכפך בנושא הזה ובוחן אותו לפי האינטרס של הפוליטיקאים שהוא מצביע להם.

החוקרים הונורטה מזפוס ודימיטר טושקוב ניתחו נתונים מ-26 מדינות באירופה. הם מצאו כי אזרחים התומכים במפלגות שהפסידו בבחירות תומכים בבלמים ובאיזונים על השלטון הרבה יותר מאזרחים שהצביעו למפלגה שניצחה בהן.

כלומר, אותו אדם עשוי לתמוך בריסון השלטון כשהמפלגה שלו באופוזיציה, ולהתנגד לו כשהיא בשלטון. העיקרון לא השתנה, רק מיקומו הפוליטי.

המחקר מצא גם קשר נוסף: ככל ששביעות הרצון של האזרחים ממצב הכלכלה גבוהה יותר, כך התמיכה בבלמים יורדת. הריסון נתפס כמכשול כשהדברים מתנהלים לטובת האזרח, ולא כערך קבוע.

גם כאן התמיכה וההתנגדות לעיקרון הדמוקרטי של ריסון השלטון אינן עומדות בפני עצמן, אלא נמדדות מול האינטרסים של האזרח. כשהאזרח מרוצה, הוא מוכן לוותר על הפיקוח.

ניסוי שערכו השניים באוקראינה חידד את התמונה. תומכי מפלגת השלטון ומתנגדיה העריכו באופן הפוך לחלוטין רפורמה שפגעה בעצמאות של הרשות השופטת, בהתאם לשאלה "מי קידם את הרפורמה".

נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי בשטח ארמון מרינסקי שבקייב, 10 במאי 2025 (צילום: Ludovic MARIN / POOL / AFP)

ההבחנה בין תומכי המפלגות המנצחות לתומכי המפלגות המפסידות היא לב הממצא. מי שמפלגתו ניצחה נוטה לראות בבלמים על השלטון מכשול מיותר, ומי שהמפלגה שלו הפסידה רואה בהם הגנה חיונית. אותם בלמים עצמם, הערכה הפוכה – לפי המיקום הפוליטי בלבד.

הרוב של היום הוא המיעוט של מחר, והבלם על השלטון שנתפס כיום כמכשול יהפוך למגן חיוני מחר. מי שתומך במשילות כיום עשוי להזדקק לבלמים עליה מחר

האם אזרחים סולחים להפרות חוק של מי שבחרו בהם?

אם עמדות הציבור בנוגע לריסון השלטון היו קבועות ועקרוניות, האזרחים היו מענישים פוליטיקאים שפוגעים בעקרונות שלהם בנושא, ללא קשר למפלגה. המציאות רחוקה מכך.

מתיו גרהם ומילן סבוליק מאוניברסיטת ייל בחנו זאת בניסוי מייצג בארצות הברית. הם מצאו שרק חלק קטן מהאמריקאים מתעדפים עקרונות דמוקרטיים בבחירתם, וכי נכונות זו פוחתת ככל שהקיטוב הפוליטי גובר.

הנתון הבולט ביותר הוא שיעור הבוחרים שהיו מוכנים להעניש מועמד מהמחנה שלהם על הפרת העקרונות הדמוקרטיים. רק כ-3.5% היו מוכנים להחליף את המפלגה שהם מצביעים לה כדי לעשות זאת.

תמונה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על שטר של מאה דולר מוצגת בבורסה בניו יורק, 21 בינואר 2025 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

במילים אחרות, כשפוליטיקאי "מהצד שלי" פוגע בעיקרון דמוקרטי, הסיכוי שאעניש אותו על כך ואצביע בשל כך לצד השני זעום. ההזדהות הפוליטית גוברת על העיקרון הדמוקרטי כמעט תמיד.

ממצא דומה נמצא במחקר על שבע דמוקרטיות באירופה. מהמחקר עולה כי בוחרים מסוימים מגלים סובלנות גבוהה במיוחד להפרות דמוקרטיות, כל עוד הן משרתות את המחנה הפוליטי שלהם.

גרהם וסבוליק ביססו את מסקנתם גם על מערכת בחירות שנערכה במונטנה, ארה"ב, ב-2017. הם הראו שהנטייה שנצפתה במחקרים תאורטיים מתקיימת גם בהתנהגות הבוחרים בהצבעה ממשית.

המסקנה שלהם הייתה חדה: ככל שהקיטוב הפוליטי עמוק יותר, כך "מחיר" ההצבעה לפי עיקרון דמוקרטי עולה, והבוחר מעדיף על פניו את הנאמנות המפלגתית. מתברר שהציבור הוא בלם חלש לשאיפות אנטי-דמוקרטיות של פוליטיקאים.

צ'רלי צ'פלין בסרט "הדיקטטור הגדול" (צילום: IFC)

מכאן נובעת מסקנה חשובה: אם אי אפשר לסמוך על הציבור שיעניש את נבחריו על הפרות של עקרונות דמוקרטיים, הבלמים המוסדיים על השלטון הופכים חיוניים אף יותר. הם התחליף למשמעת העצמית שהבוחרים אינם מפעילים.

מי שמפרק את הבלמים על השלטון כשהמחנה שבחר בו בממשלה, מסיר הגנה שתשמור עליו כשהמפלגה שהצביע לה תעבור לאופוזיציה. עמדה פוליטית זמנית אינה יכולה להצדיק הסרת מנגנון שנועד להגן על כולם, בכל עת

האם לישראלים חשוב שהמנהיגים ישמרו על הדמוקרטיה?

נתוני מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראים כי האמון בבית המשפט העליון – הבלם העיקרי על הממשלה בארץ – נחלק באופן חד בין המחנות הפוליטיים.

לפי מדד הדמוקרטיה ל-2023, אמון הציבור בביהמ"ש העליון בין תומכי השמאל עמד על 84%, בין תומכי המרכז על 61%, ואילו בימין על 24% בלבד. באותה שנה נרשם בימין שיעור האמון הנמוך ביותר עד אז.

השאלה אם בג"ץ מתערב יתר על המידה בהחלטות הממשלה מציגה את אותו קרע. בקרב אנשי ימין רוב של 69% סבורים שבג"ץ מתערב יותר מדי, בעוד שבקרב אנשי השמאל והמרכז הרוב סבור בדיוק ההפך.

המכון לדמוקרטיה מצא כי במשך השנים חלה התחזקות מובהקת של הקשר בין המיקום הפוליטי של המרואיינים לבין עמדותיהם בשאלות על דמוקרטיה. הפערים בין המחנות ברורים ושיטתיים.

הפילוח חוזר גם בשאלות לדעתם של המרואיינים על מידת המקצועיות של השופטים. בימין, הרוב סבורים כי החלטות שופטי העליון מושפעות מעמדותיהם הפוליטיות (אם כי מדובר ברוב קטן, בעוד שמיעוט גדול בתוך הימין אינו סבור כך). ואילו בשמאל ובמרכז הרוב סבור שהחלטות השופטים כלל אינן מושפעות מעמדותיהם הפוליטיות. אותה מערכת משפט, שתי תפיסות מנוגדות.

רכבו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, לאחר שנפגע בתאונת דרכים ברמלה, 26 באפריל 2024 (צילום: Jamal Awad/FLASH90)

למה לבלום את השלטון, אם רוב הציבור אינו תומך בכך?

הממצאים מצטרפים לתמונה אחת. התמיכה בהעדפת המשילות על פני הבלמים על השלטון אינה עמדה עקרונית יציבה, אלא נגזרת מהשאלה איזה מחנה פוליטי מעוניין בה.

התמיכה בבלמים פוליטיים, או בהסרת הבלמים, מתהפכת לפי המצב הפוליטי. אבל הבלמים המוסדיים הם קבועים והצורך בהם קבוע.

מי שמפרק את הבלמים כשמחנהו בשלטון, מסיר את ההגנה שתשמור עליו כשהמפלגה שהצביע לה תעבור לאופוזיציה. עמדה שמתהפכת עם הכוח אינה יכולה לשמש הצדקה להסרת מנגנון שנועד להגן על כולם, בכל עת.

הרוב של היום הוא המיעוט של מחר, והבלם שנתפס כמכשול בעת שלטון הופך למגן חיוני בעת אופוזיציה. פירוק קבוע על בסיס עמדה זמנית מותיר את כולם חשופים בתורם. דווקא מי שתומך במשילות מהירה כיום עשוי להזדקק לבלם הזה מחר.

תמצית הנתונים

מקורות עיקריים: מזפוס וטושקוב – תמיכה אזרחית באיזונים ובלמים ב-26 מדינות (Comparative Political Studies); גרהם וסבוליק – דמוקרטיה בארצות הברית, אוניברסיטת ייל; המכון הישראלי לדמוקרטיה – עמדות הציבור כלפי מערכת המשפט.

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.