בבתי הספר החרדיים לבנים בישראל לא נלמדים לימודי ליבה – מתמטיקה, מדעים ואנגלית. למרות זאת, הם פועלים בחופשיות ומקבלים תקציבים ממשלתיים.

השוואה עם שלוש מדינות מערביות אחרות שבהן מתגוררת אוכלוסייה חרדית גדולה – מדינת ניו יורק בארה"ב, בריטניה ובלגיה – מראה כי הן אינן מאפשרות לרשתות החינוך החרדיות להימנע מלימוד מקצועות ליבה.

ההנהגה החרדית טוענת שלמערכת החינוך שלה מגיעה אוטונומיה. לטענתה, לכל קהילה הזכות לעצב את חינוכה, וכפיית לימודי ליבה פוגעת בחירות ובגיוון החברתי. זו טענה שנשמעת משכנעת – עד שמציבים אותה במבחן בינלאומי.

ההשוואה לריכוזים החרדיים הגדולים האחרים בעולם מגלה שההבדל אינו בשאלה אם בכל מקום מצליחים לאכוף לימודי ליבה – לא תמיד מצליחים – אלא בעמדת המדינה: בכל מקום אחר המדינה היא הרגולטור, מי שמסדיר את לימוד מקצועות הליבה, מתנה תקציבים בלימוד שלהם או אוסר על חינוך בלעדיהם, או, לפחות, מנסה; בישראל היא הפטרון, מי שמממן בלא בקרה.

ילדים חרדים חוצים כביש במונסי, ניו יורק, 30 בדצמבר 2019 (צילום: AP/Seth Wenig)

מה קורה כשמדינות אחרות מגלות ישיבה בלי לימודי ליבה?

מחקר השוואתי של ד"ר לוטם פרי-חזן, חוקרת החינוך החרדי, בחן את שיטת המימון של חינוך חרדי בישראל מול שלוש מדינות מערביות עם קהילות חרדיות גדולות. הממצא חד: במדינות אלה המדינה אוחזת במנוף, ובישראל היא מרפה ממנו.

בארה"ב הרגולציה על חינוך פרטי משתנה מאוד ממדינה למדינה: יש מדינות הדורשות "שוויון מהותי" או "רצפת ליבה" – כמו ניו יורק, קליפורניה ומרילנד – ויש מדינות כמו אלסקה, טקסס ואיידהו, בהן בית ספר פרטי שאינו מתוקצב בידי המדינה כמעט אינו כפוף לדרישת תוכן.

אך בארה"ב, במקום בו הכסף הציבורי זורם, מופעל איתו מנוף הפיקוח. במדינת ניו יורק החוק קובע שתוכנית הלימודים בבית ספר פרטי חייבת להיות "שוות ערך מהותית" לזו הציבורית, כולל מתמטיקה, אנגלית ומדעים.

תחקיר של "ניו יורק טיימס" מ-2022 מצא כי ישיבות יהודיות חרדיות רבות קיבלו כמיליארד דולר מכספי ציבור ובכל זאת לא לימדו מקצועות ליבה, והותירו תלמידים שמתקשים באנגלית ובהשתלבות בעבודה.

עידן הקורונה: ילדים חרדים בניו יורק מתקהלים כדי לצפות בשרפת חמץ לפסח, אפריל 2020 (צילום: AP Photo/Mark Lennihan)

ב-2024 שלל מינהל החינוך של מדינת ניו יורק מימון משש ישיבות בברוקלין שסירבו לשתף פעולה עם הפיקוח. המהלך לא עבר חלק: ב-2025 ריכך הקונגרס המקומי של ניו יורק את הסטנדרט והוסיף "מסלולים חלופיים לעמידה ביעדים", כפי שתיעד איגוד החירויות האזרחיות של ניו יורק.

במאי 2025, בלחץ של שתדלנים חרדים, שולבו בחוק התקציב של מדינת ניו יורק הוראות שריככו ודחו את אכיפת לימודי הליבה: לוח הזמנים לציות לחוק נדחה לשנת 2032 ודרישות המבחנים רוככו.

מינהל החינוך של המדינה כינה זאת "רשלנות חינוכית", ובספטמבר 2025 הוגשה תביעה ייצוגית נגד שינוי החוק, הטוענת שהשינוי סותר את הזכות החוקתית לחינוך בסיסי.

אבל גם אחרי הריכוך נותר הבדל יסודי בין ניו יורק לישראל: בניו יורק המדינה עדיין שוללת מבתי הספר החרדיים תקציב, עדיין נאבקת מולם בבית משפט, ועדיין מחזיקה בעמדה שחינוך נטול ליבה הוא בעיה. עצם קיומם של רצפת חוק ושל מנוף תקציבי – גם כשאכיפתם מתמהמהת – הוא בדיוק מה שחסר בישראל.

חרדים ברחוב בשכונת בורו פארק בברוקלין, ניו יורק, 1 בינואר 2014 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

לעיתים נטען בתקשורת הישראלית כי "המצב בארה"ב מוכיח שאפשר להסתדר בלי לימודי ליבה – החרדים שם 'מפרנסים את עצמם'".

אבל הנתונים מצביעים על ההפך. דוח של ארגון YAFFED (אפריל 2025, מבוסס על נתוני American Community Survey) מצא שכ-63% מהחסידים בניו יורק חיים מתחת לקו העוני או סביבו, לעומת כ-27% מיתר התושבים. עוד נמצא שהחרדים בניו יורק מקבלים תלושי מזון בשיעור גבוה פי שלושה מהממוצע הכללי, ומסתייעים בשיעור כפול בביטוח הבריאות הציבורי לעניים Medicaid.

הדוח קושר את עוניים של החרדים ישירות להיעדר לימודי ליבה: אנגלית לקויה ומיומנויות חסרות מתורגמות להכנסה נמוכה ולתלות בסיוע ציבורי.

ואילו באנגליה הגישה הפוכה לגישה בישראל. הממשלה הבריטית מחייבת מוסדות חינוך ברישום ופיקוח, והפיקוח מוודא שהם מלמדים לימודי ליבה.

ועדת החקירה הלאומית לפגיעות בילדים (IICSA) מצאה כי יש בלונדון ישיבות יהודיות-חרדיות ש"מלמדות אך ורק טקסטים דתיים" וכי רבות מהן פועלות מחוץ למערכת הרישום. בדצמבר 2024 נמנו ברובע הקני בלונדון 1,586 ילדים ובני נוער ב"מסגרות לא רשומות", רובם יהודים חרדים.

צעירים חרדים נאספים סביב עיתונאי שמקיים ריאיון בפינת הרחוב בשכונת בורו פארק בברוקלין, ניו יורק. 7 באוקטובר, 2020 (צילום: AP/John Minchillo)

דיווחי רשות הפיקוח הבריטית (Ofsted), שצוטטו בדוחות ארגון Humanists UK, תיארו צעירים שיצאו ממערכת החינוך החרדית בלי יכולת לדבר אנגלית – אף שהם לונדונים דור שלישי או רביעי.

אמנדה ספילמן, לשעבר ראש מערך הפיקוח הבריטי, אמרה בדיון בבית הלורדים כי אף ישיבה חרדית לא רשומה לא הועמדה לדין בהצלחה, וכי החוק הקיים פשוט אינו ערוך להתמודד עם מוסדות חינוך שמתחמקים ממנו.

ועם זאת, הממשל הבריטי אינו חסר שיניים. ניהול בית ספר במשרה מלאה בלי רישום הוא עבירה פלילית בבריטניה.

לפי נתוני Ofsted, כ-64% ממוסדות החינוך שלא לימדו ליבה וקיבלו התראה שינו את פעילותם כדי לציית לחוק ו-20% נסגרו לחלוטין. תגובת הממשלה הבריטית אינה ויתור – אלא הובלת חקיקה חדשה, המרחיבה את סמכויות הפיקוח. עמדת הממלכה המאוחדת היא שחינוך נטול ליבה הוא דבר שיש להפסיק, לא לממן.

ואילו בפלנדריה שבבלגיה הממשלה אוכפת לימודי ליבה ומפקחת באופן קפדני על הוראתם. בית המשפט החוקתי הבלגי דחה עתירת הורים חרדים וקבע שהדרישות ללימודי ליבה אינן פוגעות בחופש החינוך. המודל הפלמי מפעיל פיקוח קפדני, לצד יתרון תקציבי למי שבוחרים ללמד ליבה.

צילום מסך מכתבה ב"כאן" על הפגנות החרדים בניו יורק, אוקטובר 2020

בשלוש המדינות המערביות שנבדקו, נמצאו תקנות שחייבו לימודי ליבה, ומי שהפר אותן – הסתכן בסגירת בית הספר. בבלגיה החוק נאכף בקפדנות, בבריטניה הוא נאכף לאט ותוך קשיים, ובארה"ב מתנהל מאבק מול ניסיון לשנות את החוק כך שיאפשר לקהילות החרדיות לחמוק מפיקוח. אבל בשורה התחתונה, בשלוש המדינות מופעל פיקוח – בישראל המדינה מממנת בשתיקה.

שאלות שעולות מן ההשוואה

האם ישראל היא המדינה היחידה שמאפשרת חינוך לחרדים ללא לימודי ליבה?

לא מצאנו השוואה בינלאומית על כל הקהילות החרדיות בעולם. במחקר שבדק ארבע קהילות חרדיות גדולות – בין הגדולות בעולם – בישראל, בניו יורק, באנגליה ובבלגיה, נמצא שרק ישראל מאפשרת ומממנת חינוך כזה.

האם מימון ציבורי לחינוך דתי כשלעצמו הוא חריג?

לא. ברוב מדינות אירופה המדינה מממנת גם מוסדות דתיים. החריגה הישראלית אינה במימון, אלא בהיעדר התנאי שמלווה אותו במקומות אחרים – לימודי ליבה.

מה ההבדל בין הגישה האמריקאית לגישה הבריטית ללימודי ליבה?

ארה"ב פועלת בעיקר דרך מנוף המימון – היכן שזורם תקציב ציבורי, מופעלת דרישה ל"שוויון מהותי", כלומר, ללימודי ליבה. בבריטניה החינוך כולו נמצא תחת מימון ופיקוח ציבורי (מערכת הרישום והפיקוח של Ofsted), והדבר דורש לימודי ליבה. בשורה התחתונה, שתי המדינות מסרבות לממן חינוך ללא ליבה.

האם בכל מדינות ארה"ב חייבים ללמד ליבה בחינוך פרטי?

לא. חלק מהמדינות בארה"ב, המחלקות מימון ציבורי לכל מוסד חינוך הזקוק לכך, דורשות "שוויון מהותי", כלומר לימודי ליבה. זה המצב, למשל, בניו יורק, קליפורניה ומרילנד.

ואילו במדינות כמו אלסקה, טקסס ואיידהו, בית ספר פרטי שאינו מתוקצב כמעט אינו כפוף לדרישת תוכן.

לפי סקירת משרד החינוך הפדרלי, באלסקה המדינה אינה מוסמכת כלל לחייב רישוי של בית ספר פרטי (דתי או לא דתי). כלומר, ארה"ב אינה כופה לימודי ליבה, אבל במקומות שבהם זורם מימון ציבורי בהיקף גדול הוא מותנה בפיקוח. זאת, בניגוד לשיטה הישראלית של מימון רחב למגזר שלם הפטור מלימודי ליבה, ללא פיקוח.

חרדים ברחוב בשכונת בורו פארק בברוקלין, ניו יורק, 12 בינואר 2025 (צילום: אריה לייב אברמס/פלאש90)

לסיכום: ההבדל בין היחס של הממשלה לקהילות חרדיות עם בתי ספר שאינם מלמדים לימודי ליבה בישראל לבין היחס בארה"ב, באנגליה ובבלגיה אינו באכיפה – שלעיתים כושלת גם בארה"ב ובבריטניה – אלא בעמדת המדינה.

בארה"ב, באנגליה ובבלגיה המדינה היא הרגולטור שמסדיר, מתנה במימון או אוסר בפלילים על חינוך נטול ליבה, ואילו בישראל המדינה היא הפטרון שמממן אותו בלי לפקח, בקנה מידה של מגזר שלם ומתוך בחירה.

שלוש שאלות למחשבה שנייה: כשמדינות אחרות שיש בהן קהילות חרדיות גדולות מסדירות, או לפחות מנסות להסדיר, להתנות או לאסור חינוך נטול-ליבה – מדוע ישראל היא היחידה שבה המדינה היא שמממנת אותו?

כשגוש פוליטי בניו יורק הצליח לרכך באופן זמני את הדרישה החוקית ללימודי ליבה, מבלי לבטל אותה, וגם זה עורר תגובת נגד של גורמים שהגדירו את ההחלטה כ"רשלנות חינוכית" – מה זה אומר על מי שבישראל מבקש שוב ושוב פטור גורף למגזר ענק שלם?

ואם התיקון כבר הוכח כאפשרי במקומות אחרים, מדוע לדחות אותו בארץ?

המאמר מבוסס על מחקר השוואתי של ד"ר לוטם פרי-חזן ועל מקורות ראשוניים מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בנק ישראל, Ofsted, IICSA, YAFFED ומשרד החינוך הפדרלי האמריקאי. הכותב בדק שלוש מדינות השוואה בלבד – ניו יורק, בריטניה ובלגיה – ואינו טוען לסקירה מקיפה של כלל המדינות המפותחות.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.