מקדמי המהפכה המשפטית, ובראשם שר המשפטים יריב לוין, מציגים בפני הציבור תמונה של "שלטון שופטים", כביכול. לפי לוין ותומכיו, "קבוצת משפטנים לא-נבחרת שחוסמת את רצון הרוב ומבטלת חוקים של נציגי הציבור".

מכאן, לטענתם, נבע הצורך ב"רפורמה המשפטית" (ההפיכה המשטרית), בפסקת התגברות שתאפשר לכנסת לגבור על פסילות בג"ץ ברוב של 61 חברי כנסת, בשינוי שיטת בחירת השופטים, בביטול עילת הסבירות ובמהלכים נוספים, שחלקם הצליחו וחלקם לא, להחליש את מערכת המשפט.

אבל הנתונים סותרים את התמונה שמצייר לוין. מאז הקמת המדינה פסל בג"ץ 27 חוקים בלבד – פחות מפסילה אחת בשנה. רובן המכריע של פסילות החוקים הגן על זכויות אדם בסיסיות.

בהשוואה בינלאומית, בג"ץ מרוסן יחסית ובהחלט לא אקטיביסטי. ומעל הכול: בישראל, שחסרה כמעט כל בלם אחר על כוח השלטון, הביקורת השיפוטית היא הבלם היחיד כמעט.

השופטים רות רונן, דפנה ברק-ארז, יצחק עמית, נעם סולברג וגילה כנפי-שטייניץ בדיון בג"ץ בעתירות נגד מינוי עו"ד מיכאל ראבילו למבקר המדינה. 28 ביוני 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

כמה חוקים פסל בג"ץ?

הטענה על אקטיביזם שיפוטי מתארת בית משפט שכביכול פוסל חוקים בקצב גבוה. המספרים מראים אחרת.

בג"ץ פסל מאז הקמת המדינה ועד היום 27 חוקים בלבד – פחות מחוק אחד בשנה. החוק הראשון שנפסל בבג"ץ היה תיקון לחוק מימון מפלגות, כבר ב-1969 ("בג"ץ ברגמן"). בשנות ה-80 נפסלו שני תיקוני חוק נוספים לחוק רשות השידור ושוב לחוק מימון מפלגות.

שלושת תיקוני החוקים נפסלו על סמך חוק יסוד: הכנסת, שנחקק ב-1958, אסר על הכנסת לחוקק בעתיד חוקים הסותרים אותו בלי לשנות אותו, וקבע כי אין לשנותו אלא בהכרעת רוב הח"כים (ולא ברוב רגיל של משתתפי ההצבעה).

ב-1997 פסל בג"ץ סעיף חוק נוסף – סעיף בחוק הסדרת ייעוץ השקעות – כיוון שקיבל עתירה בה נטען כי סתר את חוק יסוד: חופש העיסוק. מאז ועד הקמת הממשלה הנוכחית ב-2022 נפסלו 20 חוקים נוספים.

בזמן פעילות הכנסת הנוכחית נפסלו שלושה תיקוני חקיקה נוספים: התיקון לחוק יסוד: השפיטה שביטל את עילת הסבירות, חלקים מ"חוק בן גביר" (התיקון לפקודת המשטרה), ולאחרונה הוקפא בצו ביניים של בג"ץ החוק האוסר מעצר של עריקים שהינם תלמידי ישיבות.

ח"כ יעקב אשר מגיב במהלך דיון והצבעה במליאת הכנסת על הצעת חוק לפיצול סמכויותיו ותפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה בין שני בעלי תפקידים נפרדים, ירושלים. 15 ביולי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מי שהעניק לבג"ץ סמכות לפסול חוקים הייתה הכנסת, כאשר קבעה שלחוקי יסוד יש מעמד חוקתי וכתבה בשלושה מהם – חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק – שאסור לה לחוקק חוקים הסותרים אותם. רוב החוקים שנפסלו – נפסלו בשל סתירה בינם לבין שלושת החוקים הללו, או לעקרונות שהופיעו במגילת העצמאות, שעליה מבוסס חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

מאז כינון הכנסת ב-1949 היא העבירה אלפים רבים של חוקים. פסילה של 27 מהם היא שיעור זעום.

בית המשפט העליון שומע כ-1,500 עתירות בג"ץ בשנה, לעומת פחות ממאה בבריטניה, בקנדה ובארצות הברית. עומס התיקים אדיר, אך פסילות החוקים נותרות נדירות.

התדירות אף אינה עומדת בהלימה לפעילות החקיקה. מספר העתירות לפסילת חוקים גדל עם השנים, אך שיעור העתירות שהתקבלו דווקא ירד.

הטענה על "שלטון שופטים" אינה נתמכת בעובדות.

ארמון וסטמיניסטר, משכנו של הפרלמנט הבריטי, 24 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Matt Dunham, File)

האם בג"ץ הישראלי אקטיביסט בהשוואה למדינות אחרות?

כדי לבחון אם בג"ץ פוסל יותר חוקים מבתי משפט עליונים אחרים, השוו ד"ר גיא לוריא ופרופ' יובל שני מהמכון הישראלי לדמוקרטיה את ישראל לחמש מדינות דמוקרטיות אחרות: בריטניה, אירלנד, קנדה, ארה"ב ודרום אפריקה.

התוצאה חד-משמעית. מבין שש המדינות שנבדקו, ישראל נמצאת בתחתית דירוג ההתערבות השיפוטית, לא בראשו.

המחקר בדק את השנים 1995-2024. בישראל נפסלו בתקופה הזאת בממוצע 0.8 חוקים בשנה. באירלנד המספר עמד על 1.3, בקנדה ובבריטניה על 1.6, בארה"ב על 2.3, ובדרום אפריקה על 3.6 – פי ארבעה וחצי מישראל.

לוריא ושני מצאו, אפוא, כי אין בסיס לטענה שבית המשפט הישראלי אקטיביסט יותר ממקביליו בעולם. ההפך הוא הנכון: תדירות הפסילה בישראל נמוכה יחסית.

בית המשפט העליון של ארצות הברית בוושינגטון, 21 באפריל 2023 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)

על מה ועל מי הגן בג"ץ כשפסל חוקים?

הטענה של יריב לוין ועוזריו על "ריבונות עממית שנרמסת" מתעלמת ממה שבג"ץ עשה בפועל בפעמים הנדירות שבהן פסל חוקים. אף אחד מהחוקים שנפסלו לא היה בתחום המדיני והביטחוני. רובם המכריע לא עסקו במדיניות מאקרו-כלכלית או ביטחונית. רוב הפסילות הגנו על זכויות יסוד חברתיות של הפרט מפני כוחה של הממשלה, או מפני אפליה.

בג"ץ פסל, למשל, סעיף חוק ששלל גמלת הבטחת הכנסה מאנשים שמחזיקים רכב, מפני שהחוק הזה פגע בזכות לקיום אנושי בכבוד. הוא הגביל את זמן המעצר של חיילים; הגדיל את הפיצוי למפוני ההתנתקות.

בג"ץ אסר על הענקת קצבאות לאברכים שתורתם אומנותם, בשל אפליה בינם לבין סטודנטים (איסור שהממשלה מצאה דרכים לעקוף); שחרר מבקשי מקלט שהוחזקו במשמורת במשך שנים, בשל פגיעה בזכותם לחירות. הוא פסל שלילת קצבאות ילדים מהורים שילדיהם ריצו עונשי מאסר, בשל פגיעה בשוויון.

בפסילה נוספת קבע בג"ץ כי החרגת זוגות חד-מיניים וגברים יחידים מהליך הפונדקאות פוגעת בשוויון, והורה לפתוח בפניהם את ההליך. גם כאן ההגנה הייתה על זכות הפרט, לא ביטול מדיניות כלכלית או ביטחונית.

זהו גרעין תפקידו של בית משפט חוקתי בכל דמוקרטיה: לרסן את הממשלה כשהיא פוגעת ביחיד. משעה שרוב הפסילות עסקו בזכויות אדם ואזרח, הן ביטאו את המנדט השיפוטי המוסכם – לא חרגו ממנו.

הוועדה לבחירת שופטים שבחרה ביוסף אלרון לשופט בית המשפט העליון בישיבתה מיום 22 בפברואר 2017. בראש השולחן השרים משה כחלון ואיילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם שופט שלא נבחר משמעו שאיננו מרוסן?

הטיעון המרכזי של מקדמי ההפיכה המשטרית גורס ש"שופטים לא-נבחרים אינם רשאים לבטל חוקים של נציגי העם". הטיעון הזה מתעלם גם מהעובדה שנבחרי הציבור כן מעורבים בבחירת השופטים, ובעיקר, מהמבנה השלטוני החריג של ישראל, שאין בו מגבלות אחרות על כוחה האדיר של הממשלה.

ראשית, השופטים בישראל כן נבחרו, בוועדה לבחירת שופטים. מאז 2008, חברים בוועדה ארבעה פוליטיקאים שנבחרו בבחירות – שני שרים בממשלה ושני ח"כים, לצד שני נציגים של לשכת עורכי הדין (שנבחרו גם הם בבחירות של עורכי הדין ללשכה), ושני שופטים. גם הח"כים נבחרו בבחירות שמתקיימות כל ארבע שנים, והשרים מייצגים רק חלק מהמפלגות בכנסת ולא את העם כולו.

בנוסף, ישראל שונה מרוב המדינות הדמוקרטיות האחרות בעובדה שהממשלה הישראלית חזקה יותר, והבלם היחיד על כוחה הוא בית המשפט.

ברוב הדמוקרטיות פועלים במקביל כמה בלמים על כוח הממשלה הנבחרת. יש חוקה קשיחה שקשה לשנות; פרלמנט המחולק לשני בתים, עליון ותחתון, המאזנים זה את זה; וטו נשיאותי על חקיקה. בחלק מהמדינות הפרלמנט אינו בוחר את הממשלה, אלא הנשיא שנבחר בבחירות נפרדות, ולכן הרשות המבצעת (הנשיא והממשלה) והמחוקקת הן שתי רשויות נפרדות לגמרי, שלא כמו בישראל.

בניין הקונגרס בוושינגטון הבירה (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

בנוסף, לדמוקרטיות רבות יש מבנה פדרלי – הן בנויות מתת-מדינות רבות, שלכל אחת מהן יש פרלמנט, חוקים מקומיים וממשלה מקומית משלה, וייצוג נפרד בפרלמנט הארצי.

מדינות רבות נוספות – כולל כמעט כל המדינות באירופה – כפופות לחוקים ולבתי דין בינלאומיים, כמו החוקה האירופית וביה"ד האירופי לזכויות אדם, שמעמדם גבוה מזה של החוקים הלאומיים שלהן.

בישראל אין כמעט אף אחד מאלה. אין חוקה, אלא רק חוקי יסוד, שניתנים לחקיקה ולתיקון בהחלטה רגילה של הכנסת. אין פרלמנט שני. אין בחירות נפרדות לממשלה ולכנסת ואין הפרדה של ממש ביניהן. אין לישראל מבנה פדרלי ואין לה כפיפות לערכאה בינלאומית.

עמיר פוקס ופרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מסכמים כי "בישראל המוסד האפקטיבי היחיד שמקיים ביקורת חוקתית על הרשות המחוקקת והמבצעת הוא בית המשפט העליון".

מחקר שבחן 66 מדינות חופשיות מצא כי ישראל היא היחידה שבה לא קיים אף אחד מחמשת מנגנוני ביזור הכוח המקובלים  כמו חוקה קשיחה ובית פרלמנט שני.

השופט יצחק עמית עמד על כך שהמסקנה מהיעדר בלמים בישראל היא שיש להוסיף מנגנוני ריסון על כוח הממשלה, ולא להחליש את המנגנון היחיד הקיים.

מכאן שהמסקנה הפוכה מזו של מקדמי ההפיכה המשטרית. דווקא משום שהשופטים אינם הרוב הפוליטי, הם הבלם היחיד עליו. החלשתם אינה מחזירה איזון אלא מסירה את האיזון האחרון.

האם הכנסת חסרת אונים מול בג"ץ?

התמונה של בג"ץ כמילה אחרונה מוחלטת אינה מדויקת. גם היום מתקיים דיאלוג חוקתי בין בית המשפט לכנסת.

ד"ר בל יוסף, חוקרת משפט חוקתי, מתארת מודל של דו-שיח מוסדי שבו המחוקק מגיב לפסיקה: מתקן את החוק, מנסח מחדש את ההסדר, או מעגן אותו בחוק יסוד. כשבג"ץ פסל את חוק יועצי ההשקעות ב-1997, הכנסת תיקנה אותו והחוק המתוקן נותר על כנו.

יוסף אף טוענת כי הבעיה האמיתית אינה עוצמת בג"ץ, אלא חולשת הכנסת מול הממשלה. כאשר רוב מוחלט של הצעות החוק הן ממשלתיות, והממשלה מנהלת את החקיקה באמצעות ועדת השרים לחקיקה, הכנסת מתקשה לפקח על הרשות המבצעת.

פסקת התגברות על החלטות בג"ץ ברוב של 61 לא תחזק את הכנסת, אלא את הממשלה, ותעניק לה כלי לעקוף את הבלם האחרון.

הממשלות – במיוחד הממשלה הנוכחית, אך גם אלה שלפניה – מרבות להתעלם מפסיקות בג"ץ. בין השאר, החלטות בג"ץ, שפסלו חוקים שאסרו על גיוס חרדים, אינן מקוימות כבר יותר מ-25 שנה: הממשלה מתעלמת מהן, בטענה הקבועה שהיא "מכינה הצעות חוק חדשות".

הטענה על "שומרי סף שחוסמים את רצון העם" לא רק שאינה נכונה – אלא גם הפוכה מהמציאות. הכלי שמוצג כהחזרת כוח לנבחרי הציבור הוא בפועל העברת כוח לממשלה, על חשבון האזרח ועל חשבון הכנסת כאחד.

הנתונים במבט מרוכז

הטבלה מציגה את תדירות פסילת החוקים בשש דמוקרטיות בעלות מסורת משפט מקובל. ישראל נמצאת בתחתית – בג"ץ פוסל חוקים בקצב הנמוך ביותר מבין המדינות שנבדקו, נתון שסותר את הטענה לאקטיביזם שיפוטי חריג.

מקורות עיקריים: המכון הישראלי לדמוקרטיה – תדירות פסילת הוראות חוק; המכון הישראלי לדמוקרטיה – ביזור סמכויות ולא הפרדת רשויות (פוקס וקרמניצר); המכון הישראלי לדמוקרטיה – פסקת ההתגברות (עמיחי כהן).

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.