בחירת ח'ליל אל-חיה - לא איראן, טורקיה

חמאס הודיע על "בחירתו" של מנהיג הארגון בעזה ח'ליל אל-חיה לראשות הלשכה המדינית – ולא מסר היכן התקיימה ההצבעה. העיתונות הערבית גילתה: בטורקיה. שם גם תתכנס הלשכה המדינית החדשה.

טורקיה היא הסיפור כאן, לא מי נבחר.

איש לא ראה כיצד פועל תהליך הבחירות החשאי הזה, ומכאן שהדעת נותנת שלא באמת היו בחירות, אלא תהליך פוליטי בהנהגת קטאר וטורקיה – אחרי הצלחת השיחות בקהיר בהנהגת נציג "מועצת השלום", ניקולאי מלאדנוב.

אל-ג'זירה דיווחה כי אל-חיה גבר על ח'אלד משעל בקול אחד. כך נראית הצבעה מהונדסת. אל-חיה זכה, ומשעל לא הפסיד.

איש לא ראה את תהליך הבחירות החשאי, לכן נראה שלא באמת היו בחירות, אלא תהליך פוליטי בהנהגת קטאר וטורקיה, אל-חיה גבר על משעל בקול אחד, בהצבעה שנראית מהונדסת. אל-חיה זכה ומשעל לא הפסיד

דווח כי העיכוב בבחירת מנהיג חמאס הבא נבע מחוסר יכולת הכרעה של ההנהגה, אבל יותר סביר כי פריצת הדרך נובעת מפריצת דרך אחרת – בשיחות קהיר על "היום שאחרי". הסימנים המקדימים היו הודעת חמאס על פיזור ועדת החירום (מעין "ממשלה") שלו, ומסירת הניהול לוועדת הטכנוקרטים בראשות עלי שעת'. ואגב, את שעת' מינו המתווכים – הקטארים, המצרים והטורקים. אנקרה כבר יושבת סביב השולחן שקובע מי ינהל את עזה.

אבל האיתות המובהק ביותר בא מכיוונו של אבו מאזן, כאשר הכריז על בחירות כלליות למועצה המחוקקת מייד אחרי הבחירות בישראל. אבו מאזן לא יכול היה להיות אדיש להתקדמות בעזה, ואותת כי הוא בעל הלגיטימיות ל"יום שאחרי".

אחרי שהסיר את מחסום ההכרה בהסכמי אוסלו, בעקבות דרישת חמאס, אבו מאזן פתח את השער בפני ארגון הטרור להיכנס לגדה בבחירות כלליות. זו בעצם הנוסחה המוצגת לחמאס באשר לוויתור על נשקו – אם תתפרקו מן הנשק הכבד, מהטילים ומהרקטות – תאפשרו את הבחירות הכלליות, שישמרו על חמאס כמפלגה פוליטית ולא כארגון חמוש.

במצגת של ג'ארד קושנר, שליחו המיוחד של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ובטיוטה שדווחה, פרי עבודתם של השליח המיוחד למזרח התיכון סטיב ויטקוף, קושנר ומלאדנוב, ההבחנה ברורה: נשק כבד – פירוק מיידי; נשק אישי – רישום והוצאה משימוש בהדרגה.

והנוסחה הזאת אינה המצאה המיועדת רק לעזה. זהו גם המודל הלבנוני: מה שמוצע לחזבאללה מוצע גם לחמאס – ויתור על הנשק הכבד תמורת שימור המסגרת הפוליטית. ולא רק זה. גם ההסדר בלבנון הוא המודל לנסיגת ישראל מעזה: נסיגה מדורגת מול פירוק מדורג, בפיקוח בינלאומי.

הנוסחה שהציג אבו מאזן לחמאס כדי שיוותר על נשקו היא: אם תתפרקו מן הנשק הכבד, מהטילים ומהרקטות – תאפשרו את הבחירות הכלליות, שישמרו על חמאס כמפלגה פוליטית ולא כארגון חמוש

מעניין שחמאס לא דחה על הסף את קריאתו של אבו מאזן לבחירות, אלא הוא דורש עכשיו להיות שותפה בהליכי הבחירות. אתר חמאס הבהיר כי התהליך שמציע אבו מאזן מעמיק את הקרע בין הגדה לעזה – ומתעורר הרושם כי חמאס דווקא מעוניין בקרע הזה, וכי הוא רוצה לשמור את עזה לעזתים גם בבחירות.

כלומר: הרשות תערוך את הבחירות בגדה, ומועצת השלום של מלאדנוב – בעזה. זה כולל את החלוקה בתוך חמאס עצמו, וזה מסביר את עיקר המחלוקת בין אל-חיה למשעל. אל-חיה שייך לעזה. משעל איננו מעזה.

בחירתו של אל-חיה עולה בקנה אחד עם אופי ההנהגה המוקמת לעזה – עזה לעזתים. כל המגעים בקהיר כללו רק עזתים. רמאללה הורחקה, ומי שייצג את פתח היו אנשי חמאס – ליתר דיוק, רק חמאס עזה, בלי אנשי משעל.

דרישת רמאללה לייצוג בגופים המוקמים לעזה נדחתה. "אנשי רמאללה" שנבחרו לוועדת שעת' היו עזתים שעברו לרמאללה אחרי ההפיכה של חמאס ב-2007, וכעת יחזרו לכור מחצבתם.

מכאן שחאלד משעל לא היה יכול להיבחר בעת הזאת, כאשר "היום שאחרי" בעזה עומד במוקד. משעל הוא מן הגדה, יליד סילוואד שליד רמאללה, ולפיכך אינו מתאים להנהגת עזה.

הפרסום על "חודו של קול" הוא עצמו חלק מן ההינדוס – פער של קול אחד משאיר לכל אחד מהם את מעמדו.

בחירתו של אל-חיה עולה בקנה אחד עם אופי ההנהגה המוקמת לעזה – עזה לעזתים. כל המגעים בקהיר כללו רק עזתים. רמאללה הורחקה, ומי שייצג את פתח היו אנשי חמאס – ליתר דיוק, רק חמאס עזה, בלי אנשי משעל

ולמען האמת – בכל תפקיד שהוא, חאלד משעל הוא המנהיג האמיתי של חמאס, כי הוא הקרוב ביותר לאמיר של קטאר, תמים בן חמד. מנהיגותו מאירה פינה שאנו בישראל מתעלמים ממנה: חמאס הוא מעל ומעבר לעזה. במסגרת האחים המוסלמים מדובר בתנועה אזורית, עם נוכחות חזקה גם באירופה.

עזה השבורה וההרוסה איבדה את מעמדה כמוקד התנועה. אל-חיה יהיה מנהיג עזה המוכה; משעל, בתוקף בכירותו בדוחה, נשאר המוציא והמביא של חמאס במרחב האזורי.

משעל הוא, להערכתי, מי שפתח את דלתות סוריה בפני אבו מוחמד אל-ג'ולאני, היום אחמד א-שרע, וההמשך ידוע. כעת ירדן ומצרים עוקבות אחריו בדאגה, שלא יעשה להן מה שעשה לסוריה.

ולכאן נכנסת טורקיה. אנקרה רוצה, דרך ההסדרים של עזה, להיכנס לעיר ההרוסה, לקבל את רווחי השיקום – ואת הנמל. דווח שהיא כבר הכינה חטיבה של כאלפיים חיילים לכוח הייצוב, אך ישראל הטילה וטו, ונתניהו הצהיר מעל בימת הכנסת ש"חיילים טורקים וקטארים לא יהיו ברצועה".

אז אנקרה עוקפת: היא מארחת את הפוליטבירו, היא שותפה למינוי הטכנוקרטים, והיא שאירחה את הבחירות עצמן. שני ערוצים במקביל – אל-חיה בעזה, משעל במרחב האזורי, ושניהם עוברים דרכה.

אנקרה עוקפת את הווטו הישראלי: היא מארחת את הפוליטבירו, היא שותפה למינוי הטכנוקרטים, והיא שאירחה את הבחירות עצמן. שני ערוצים במקביל – אל-חיה בעזה, משעל במרחב האזורי, ושניהם עוברים דרכה

ובעוד המודל הזה מתגבש, ישראל עושה בדיוק את ההפך. סוכנות AP חשפה השבוע, על סמך צילומי לוויין, כי היא בונה סוללת עפר ענקית לאורך הקו הצהוב – יותר מ-23 קילומטרים הוקמו מאז פברואר, והבנייה נמשכת. הקו הצהוב נועד להיות חלוקה זמנית עד לנסיגה מלאה, אך חומת עפר של עשרות קילומטרים אינה זמנית. ישראל מקבעת את חלוקת עזה במקום לסגת ממנה.

בזמן שישראל בונה סוללות עפר, אנקרה מכה שורשים.

המשמעות מרחיקת לכת: תקיעת יתד טורקית באגן המזרחי של הים התיכון, וקלקול הברית הטבעית של ישראל, יוון, קפריסין ומצרים.

מול ישראל, שמדברת נגד טורקיה, אבל לא עושה שום דבר ממשי כדי לסכל את כניסתה, יריבותיה האזוריות של טורקיה עושות מעשה, ואין זה מקרה שמרוקו מצאה לנכון בעיתוי הזה להודיע כי תשלח כוח לעזה במסגרת כוח הייצוב האזורי, וגם תשתתף במלאכת השיקום.

בצפון אפריקה – מרוקו וטורקיה נמצאות משני עברי המתרס. האם כעת גם בעזה?

בישראל מדברים על סכנת הקשר של אל-חיה עם איראן. הסכנה האמיתית יושבת באנקרה – ועל זה אין דיון.

בזמן שישראל בונה סוללות עפר, אנקרה תוקעת שורשים. המשמעות מרחיקת לכת: תקיעת יתד טורקית באגן המזרחי של הים התיכון, וקלקול הברית הטבעית של ישראל, יוון, קפריסין ומצרים

לסיכום: "בחירתו" של ח'ליל אל-חיה הייתה צעד טבעי בשרשרת "עזה לעזתים" של שיחות קהיר. היא לא פגעה במעמדו של חאלד משעל, שהיה ונשאר המנהיג האמיתי של חמאס מעבר לעזה – והוא אשר יקדם את טורקיה לעזה, כפי שקידם אותה בסוריה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.