רופא עובר הכשרה של שנים לפני שיורשה לגעת בחולה. טייס אינו ממריא בלי רישיון והסמכה. מפקד עולה בדרגה לפי שנות פיקוד מוכחות. שר בממשלה אינו נדרש לעבור כל הסמכה.
עמידה בראש משרד ממשלתי היא כמעט המקצוע היחיד בעל סמכויות ניהוליות רחבות ואחריות על חיים ומוות שאינו דורש שום הוכחת כשירות וידע מוקדמים.
בין 2019 ל-2022 עברה ישראל חמש מערכות בחירות. אחד הגורמים העומדים מאחורי אי-היציבות הוא השאלה העמוקה: כיצד מתמנים לתפקידם האנשים הקובעים את המדיניות ומובילים את המדינה.
לדעתי מותר, ואף צריך, לדרוש הסמכה מקצועית ממי שמוביל ומנהל את ענייני המדינה – בדיוק כפי שאנו דורשים מכל בעל מקצוע שחיי אדם תלויים בו.
מדוע ניהול משרד הוא המקצוע היחיד הפטור מהסמכה?
בכל תחום שבו טעויות עולות בחיי אדם וברווחתם, איננו עושים הגרלות. חולה שעבר אירוע לב אינו מבקש רופא "מוסכם פוליטית", אלא מנתח קרדיולוג מומחה. נאשם במשפט שישנה את חייו רוצה עורך דין מנוסה, לא מזדמן.
ההיגיון הזה אמור לחול על כל משרד ממשלתי, לא רק על אחד או שניים: מי שממנה את מנכ"לי משרדי הממשלה; מי שמתווה מדיניות ומוביל אותה בתחומי הביטחון, הכלכלה, הבריאות או החינוך אחראי על מערכת שכשל בה נמדד בחיי אדם, בחוסן לאומי, ברמת החיים ובאיכות חינוכו של דור שלם.
ובכל זאת, דווקא התפקידים האלה מחולקים כמטבע עובר לסוחר במשא ומתן קואליציוני, לפי משקל פוליטי ולא לפי כשירות.
הרכב הממשלה הנוכחית ממחיש זאת היטב: די לעבור על רשימת השרים המכהנים בממשלה ותפקידיהם ולהציב מולה את הרקע התעסוקתי של כל שר, כדי לראות את קיומה של הבעיה.
ההימור על חובבן אינו טעות שניתן לתקן במחזור הבחירות הבא – המחיר משולם בזמן אמת. בתחום שבו התוצאה נמדדת בחיי אדם, מומחיות אינה מותרות – היא תנאי סף.
![השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפני הדיון בבג"ץ על הדחתו, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/04/F260415YS136-1024x640.jpg "השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לפני הדיון בבג"ץ על הדחתו, 15 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)")
האם מומחיות של שרים ודמוקרטיה סותרות זו את זו?
ההנחה הרווחת היא שדרישת מומחיות מנבחרי ציבור באה על חשבון הדמוקרטיה. ההנחה הזאת מבוססת על קיומם של רעיונות קיצוניים ובעייתיים של "שלטון מומחים", שאכן סותרים את הרעיונות הבסיסיים של הדמוקרטיה.
הפילוסוף ג'ייסון ברנן, בספרו "נגד הדמוקרטיה", מציע "אפיסטוקרטיה" – הגבלת זכות הבחירה לפי מבחן ידע.
ואילו הכלכלן דניאל בל, בספרו "המודל הסיני" מציע לאמץ באופן חלקי את המודל של הדיקטטורה הטוטליטרית של סין העממית. הספר מתאר מודל שבו מנהיגים נבחרים במבחנים, ולא בקלפי. בשיטה כזאת, אין דרך אפקטיבית להחליף שליט כושל, וגם אין דרך לכפות על השלטון לדאוג לאזרחים.
מודל נוסף, שתאורטיקנים שונים מציעים וגם אני מציע לבחון, אינו מבוסס על שלילת הזכות הבסיסית להצביע וחובת המנהיגים להיבחר. אני מציע מודל שבו הבחירות יתקיימו, זכות הבחירה האוניברסלית תתקיים, והממשלה תמשיך להיות ניתנת להחלפה בקלפי. לאלה אני מבקש להוסיף סף כשירות מקצועי לתפקיד השר. בדיוק כמו רישיון מקצועי.
האם יש גופים ציבוריים שעומדים בראשם רק אנשי מקצוע?
השילוב בין מומחיות לדמוקרטיה אינו ניסוי תאורטי – הוא כבר עובד, בכמה גרסאות.
הדוגמה הברורה ביותר היא העצמאות של הבנקים המרכזיים, כמו בנק ישראל. עשרות דמוקרטיות – ובהן ישראל – מסרו את ניהול המדיניות המוניטרית לגוף שמנוהל בידי כלכלנים ומבודד מהלחץ של הבוחרים.
הכלכלן גארט ג'ונס מראה בספרו "10% פחות דמוקרטיה" שההפרדה בין פוליטיקה לבנקים המרכזיים מייצרת אינפלציה נמוכה יותר ותוצאות טובות יותר. את ניהול הכסף כבר הוצאנו מהמיקוח הפוליטי – ומרוויחים מכך.
באיחוד האירופי, כל מועמד לנציבות האירופית (הממשלה המשותפת של האיחוד) מקבל תיק ספציפי שהוא יכול להחזיק רק בו, ולפני הכניסה לתפקיד הוא עובר סינון קפדני של הפרלמנט האירופי (שנבחר בבחירות).
ועדת המשפט של הפרלמנט בודקת ניגודי עניינים כתנאי מקדים למינויו. לאחר מכן המועמד מתייצב לשימוע פומבי בפני ועדת מומחים בתחום התפקיד שלו, המעריכה את הידע והכשירות שלו לתפקיד.
זהו מנגנון עם שיניים: מאז 2004 אילץ הפרלמנט האירופי להחליף או להעביר מתפקידם מספר מועמדים שלא שכנעו אותו – מי שלא הוכיח שליטה בתיק שיועד לו קיבל תיק אחר, או נדחה, ומועמדים נוספים נאלצו לפרוש. באיחוד, הכשירות המקצועית נבחנת בפומבי, בידי גוף נבחר, ומי שאינו עומד בה פשוט אינו ממונה.
ישנה דוגמה אחת למדינה שבנתה שיטה שלמה של מינויים לפי מצוינות: סינגפור. סינגפור אינה דמוקרטיה של ממש, אך גם לא דיקטטורה, אלא מוגדרת כ"משטר היברידי, אותוריטרי-בחלקו". לכן, לא כדאי לאמץ את המודל הסינגפורי כפי שהוא – אבל כן יש מקום לשקול את המנגנון שקיים בה למינויי מנהיגים על פי כשירות.
מנהיגיה של סינגפור נשלפים ממשרות בכירות בשירות הציבורי, בצבא ובעסקים, ורק לאחר שהוכיחו יכולת ניהולית הם נכנסים לפוליטיקה. התוצאה היא אחד המנגנונים הציבוריים היעילים בעולם.
בשיטה הפוליטית הישראלית, השרים אינם נדרשים, על פי חוק או נוהג, לכשירות מקצועית כלשהי. אבל כבר היו ממשלות בישראל שחלק ניכר מהשרים שכיהנו בהן היו אנשי מקצוע או בעלי ניסיון בתחום שאותו ניהלו או בתחום קרוב. האחרונה בין הממשלות מסוג זה הייתה ממשלת השינוי – ממשלת האחדות בראשות נפתלי בנט, ולאחר מכן יאיר לפיד, שכיהנה בין יוני 2021 לדצמבר 2022.
כיצד ניתן לשלב בין בחירת הממשלה למקצועיות השרים?
הרעיון להתנות מינוי שרים במומחיות ובניסיון מקצועיים מעורר התנגדות משמעותית וברורה: הממשלה בישראל מתמנה על ידי נבחרי הציבור – חברי הכנסת, בהסכם קואליציוני בין מפלגות, והשרים הם מינויים של מפלגות ורובם ח"כים. במיקוח הקואליציוני, חלוקת תיקים בממשלה היא חלק מהשותפות.
אבל ראשית – בבחירות אנו בוחרים את הח"כים, לא את השרים. גם במשטר עתידי, אפשרי, בו מינוי השרים ייעשה על פי הרקע המקצועי שלהם, הכנסת תמשיך להיבחר בבחירות חופשיות ולא ניתן יהיה להתנות מינוי ח"כ בשום תנאי, בוודאי לא בהסמכה מקצועית.
שנית – גם במשטר עתידי כזה, ראש המדינה – בישראל, ראש הממשלה – ימשיך להיבחר בלא התניית הבחירה והמינוי שלו ברקע או בידע מקצועי כלשהו.
תפקיד רה"מ שונה במהותו מתפקידו של שר. השר מנהל תחום מקצועי אחד, שבו מידת ההבנה והניסיון שלו משפיעים על תפקודו, וניתן לדרוש ממנו רישיון בתחום. רה"מ אינו מפעיל תחום יחיד, אלא בוחר מי ינהל כל תחום, קובע סדר עדיפויות ומכריע בין המומחים – תפקיד של מנהיג בלא הסמכה מקצועית אחת.
ההסמכה של רה"מ היא הבחירה עצמה. כל עוד בחירתו ומינויו אינם מותנים בידע ובמומחיות, אין הגבלה על זכות הציבור לבחור את ההנהגה, שהיא אחד המרכיבים הבסיסיים של דמוקרטיה.
בהלכה המשפטית הקיימת בישראל ("הלכת דרעי-פנחסי") נאסר על שרים בממשלה להיות נאשמים בפלילים, אך הדבר לא נאסר על הח"כים ועל ראש הממשלה, שאותם בוחר הציבור. באופן דומה, ניתן לדרוש מהשרים גם מקצועיות.
שלישית – סף כשירות מקצועי אינו אמור לקבוע מי יהיה השר, אלא רק לסנן החוצה את מי שאין לו כל רקע בתחום. גם במשטר עתידי בו שרים יידרשו להיות בעלי הסמכה מקצועית, ניתן יהיה למנות אותם בהתאם להסכמים ולתוצאות המיקוח הקואליציוני, מקרב המפלגות, אך בתוך מאגר של מועמדים כשירים.
שאלות שעולות מהמאמר
מהו "סף כשירות מקצועי" של שר בממשלה?
"סף כשירות מקצועי" הוא ניסיון והישגים מוכחים בתחום המשרד שעליו הוא אחראי – רקע פיקודי לביטחון, ניהול כלכלי בכיר לאוצר, ניסיון בתחום החינוך או הבריאות – שנקבע מראש, בשקיפות, ולא לפי שיקול פוליטי.
מדוע מי שמציעים שהשרים יהיו מקצוענים לא דורשים זאת מראש הממשלה?
משום שתפקידו של רה"מ שונה במהותו. השר מנהל תחום מקצועי אחד, שבו כשירות נמדדת כמו רישיון. ראש הממשלה אינו מנהל תחום, אלא בוחר מי ינהל כל תחום, קובע סדר עדיפויות ומכריע בין המומחים. הטלת סף ידע על ראש הממשלה פירושה להגביל את זכות הציבור לבחור את מנהיגו – כלומר להנהיג אפיסטוקרטיה במקום דמוקרטיה.
האם הנהגת סף כשירות מקצועי לשרים תפגע בדמוקרטיה?
לא. גם במשטר עתידי, אפשרי, בו השרים יתמנו לפי סף כשירות מקצועי, הציבור יבחר את הממשלה ויוכל להחליף אותה בקלפי. הסף אמור לחול על השאלה מי כשיר לנהל תחום, לא על מי מנצח בבחירות.
האם ניתן למנות שר מומחה שאינו פוליטיקאי?
כן. בדמוקרטיות רבות, כולל ישראל, ממנים לפעמים שרים בעלי מומחיות מקצועית שאינם פוליטיקאים. בישראל היו רק מעט מינויים כאלה; במשטר הנשיאותי האמריקאי ובנציבות האירופית זהו נוהג מקובל – מועמד מתמנה לפי מקצועו ומאושר בידי גוף נבחר.
לסיכום: בכל תחום שבו טעות עולה בחיי אדם או ברווחתם, אנו דורשים מומחה מוכח, ולא "מגרילים" את המינוי. מדוע דווקא ממי שמנהל את ביטחוננו, את משקנו ואת עתיד ילדינו, אנו מוכנים לדרוש פחות מכפי שאנו דורשים מכל רופא, טייס ומנהל?
אינני מציע, חלילה, לוותר על הדמוקרטיה. אני מציע לדרוש ממי שמחזיק בתיק ממשלתי לעמוד בסף המקצועי שאנו דורשים מכל בעל מקצוע שחיינו בידיו. ובינתיים, אני מציע לבחון את הממשלות האחרונות, ולשאול מי מהן מינתה שרים בעלי התאמה מקצועית כלשהי לתפקידם, ומי עשתה בדיוק את ההפך.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו