כשיזמית ישראלית מקימה עם רופא פלסטיני-אמריקאי כפר יתומים בעזה

כשיזמית טכנולוגיה ישראלית מקימה בעזה, ביחד עם רופא פלסטיני-אמריקאי, כפר ליתומים עזתים, זה מעורר הרבה יותר מסקרנות.

וכשבכפר הזה, ששמו "כפר התקווה", מסתופפים כרגע כ-18,000 יתומים – אני מחליטה להיפגש עם היזמית רינה נאור, כדי להבין מה הביא אותה לעזוב, זמנית, את עבודתה ולשקוע בעשייה כל כך מורכבת.

"לאחר השבעה באוקטובר יצאתי עם חברים רבים לסייע קודם כל לישראלים בעוטף", היא מספרת. "מלכתחילה היה ברור שהכיוון יהיה מתן סיוע רפואי. רבים בעוטף נשארו מייד עם פרוץ המלחמה ללא תרופות".

כשבכפר היתומים שהוקם בעזה, "כפר התקווה", מסתופפים כרגע כ-18,000 יתומים – אני מחליטה להיפגש עם היזמית רינה נאור, כדי להבין מה הביא אותה לעזוב, זמנית, את עבודתה ולשקוע בעשייה כל כך מורכבת

"הקמנו צוות שהיווה גשר מחבר בין התושבים לבין הרופאים. הרי התושבים פונו למקומות שונים בארץ ונותרו ללא תרופות או מרשמים לתרופות", היא מוסיפה ומדגישה: "אני מזכירה שהמערכות הרשמיות פשוט נעלמו. ומדובר בחולים מכול קופות החולים. חולה ממכבי או מכללית אמר מה הוא צריך, חיברנו אותו לרופא מאותה קופה, כשההיענות של הרופאים להתנדב הייתה מדהימה. גייסנו לפרויקט 300 רופאים".

רינה נאור מציינת שהיא אינה מעורה בארגוני השלום או בארגונים פילנתרופיים, ולא עסקה בזה עד השבעה באוקטובר. טבח אוקטובר היווה מבחינתה תפנית.

את הפעילות היא ניהלה במשך חודשיים מבית קמה, וכשחזרה הביתה הרגישה שמול הזוועות בעזה, אשר נחשפות על המרקע, אי אפשר כבר לחזור לשגרה.

באותה עת התפרסמה בעיתון "הארץ" כתבה על ארגונים המסייעים לתושבים בעזה. ביניהם בלט ד"ר דיוויד חסן, נוירוכירורג בכיר וחוקר באוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה.

"התקשרתי אליו", היא משחזרת. "הוא רופא שהצליח להיכנס לעזה עם רופאים מתנדבים וראה את הזוועות במו עיניו. "אמרתי לו שחייבים לפעול למען היתומים בעזה. לא ידעתי בכמה ילדים מדובר, רק היה ברור שצריך לעשות משהו, גם כדי לספק להם מזון בסיסי וגם כדי שתהיה להם מסגרת".

"הוחלט להקים אוהלים שישמשו גם בתי ספר, וגם מקום שבו הילדים יקבלו שתי ארוחות חמות ביום. לא אחת הם מגיעים עם האימהות שלהם, כי לא כל הילדים יתומים מאב ומאם. בתחילה הם הסכימו להגיע לשם רק כי הובטח שהילדים יקבלו אוכל".

הנוירוכירורג ד"ר דיוויד חסן הצליח להיכנס לעזה עם רופאים מתנדבים וראה את הזוועות במו עיניו. "אמרתי לו שחייבים לפעול למען היתומים בעזה. לא ידעתי בכמה ילדים מדובר, רק היה ברור שצריך לעשות משהו"

את האוכל מספק ארגון World Central Kitchen (WCK). "הבנו שלפני כל דבר אחר – אספקת המזון היא היעד הראשוני גם כדי שנשים לא ימכרו את גופן תמורת מזון".

רינה מספרת על מקרים רבים מדי שבהם מחלקי המזון דרשו מהנשים לקיים עימם יחסים כתנאי לקבלת הארוחות.

לאחר שהוקם המרכז הראשון בדיר אל-בלח נעשו ההכנות להקמת מרכזים נוספים. כיום, מספרת רינה נאור, מגיעים למרכזים כ-18,000 ילדות וילדים שרואים במקום את אלומת האור היחידה.

הנשים המשיכו להגיע כדי לקבל ארוחות חמות ולהתקלח. המקלחת באוהל, מאחורי יריעות ברזנט, מאפשרת להן לראשונה להיות רגע עם עצמן לבד, תחושה שהן לא חוו חודשים ארוכים.

"הקמנו אזור שלם מבודד שהנשים יכולות להתכנס בו, זה אוהל מזמין שבו הן יכולות לשוחח עם נשים שעברו את הזוועות, או לקרוא ספר או סתם לשבת ולבהות בחלל, בשקט שנמנע מהן זמן רב כל כך", היא מפרטת.

בנוסף, מספרת רינה, "הן גם שוכנעו אט-אט להצטרף לקורסים שונים שמטרתם להעניק להן מיומנויות להעצמה אישית".

"הבנו שלפני כל דבר אחר – אספקת המזון היא היעד הראשוני, גם כדי שנשים לא ימכרו את גופן תמורת מזון". רינה מספרת על מקרים רבים מדי שבהם מחלקי המזון דרשו מהנשים לקיים עימם יחסים כתנאי לקבלת הארוחות

"האם בכוונתך לחזור לעבוד בהייטק?" שאלתי לסיכום, והיא השיבה בחצי חיוך: "יש לנו כאן דברים הרבה יותר חשובים לעשות".

פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד הפעיל של מפקדים למען ביטחון ישראל, בוועדת ההיגוי של פורום ארגוני השלום ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום. היא חברה במועצה הדתית של עיריית תל אביב. בעלת ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתונים חדשות ועל המשמר ועורכת ומגישה יומני חדשות ותוכניות מלל ברשת ב של קול ישראל.