הליכוד החלה את דרכה כמפלגה ליברלית. היא לא כזאת היום

מפלגת הליכוד זוהתה וזיהתה את עצמה במשך עשרות שנים כמפלגה ליברלית ופעלה בהתאם לערכי האידיאולוגיה הליברלית. אבל בשנים האחרונות היא הפכה להיפך הגמור מליברליזם ולכל מה שליברלים נאבקים נגדו. 

מה הוא ליברליזם?

ליברליזם – מהמילה הלטינית Liber, חופש – הוא תפיסת עולם המעמידה במרכזה את החופש. ההגדרה השתנתה שוב ושוב במשך מאות שנות קיומה, אבל יש לה כמה רעיונות ליבה שמשותפים כמעט לכל הליברלים, כיום וגם בעבר: 

• זכויות אזרח ושוויון בפני החוק – ביטול אפליה, זכויות הפרט, ושוויון לנשים ולקבוצות מיעוט.

• דמוקרטיה ליברלית – שלטון החוק, הפרדת רשויות, בחירות חופשיות ותקשורת חופשית.

• חירויות הפרט – חופש דת וחופש מכפייה דתית, חופש עיתונות והתאגדות, ויחס סובלני כלפי סגנונות חיים ותרבויות שונים.

• חופש כלכלי – חופש העיסוק, בעלות פרטית על אמצעי הייצור והגבלת מונופולים. מאז המאה ה־20 רובם המוחלט של הליברלים – אף כי לא כולם – מאמינים במדיניות רווחה, בצמצום פערים, בחינוך ובבריאות ציבוריים וברגולציה המגנה על הסביבה, על העובדים ועל השכבות החלשות, תוך חיפוש איזון עם עקרון השוק החופשי.

טקס חתימת חוזה השלום בין ישראל למצרים על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון, ארה"ב. בצילום, ראש הממשלה מנחם בגין (מימין) לוחץ ידו של נשיא מצרים אנואר סאדת כשבמרכז מביט עליהם נשיא ארה"ב ג'ימי קארטר. 26 במרץ 1979 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

מתי נוצרה הליכוד, והאם היא השתנתה עם השנים? 

שורשיה של הליכוד נוצרו במאי 1965, כאשר מנחם בגין ז"ל – לימים ראש הממשלה – איחד את תנועת החרות בראשותו, שצמחה ממחתרת האצ"ל, עם "המפלגה הליברלית הישראלית" לסיעה משותפת בשם "גוש חרות ליברלים" – גח"ל (חלק קטן מהמפלגה הליברלית פרש והפך לסיעת "הליברלים העצמאים").

ב-1973, הצטרפו למפלגה מספר סיעות נוספות: "הרשימה הממלכתית" שלפני כן עמד בראשה דוד בן גוריון, "המרכז החופשי" וקבוצה של פורשי מפלגת השלטון, "המערך" (מפלגת העבודה). אז הוקמה באופן רשמי הליכוד בראשות בגין, כיוזמה פוליטית שהוביל האלוף אריאל שרון. בגין המשיך להוביל את הליכוד עשור נוסף. כל הסיעות הללו האמינו בציונות, בארץ ישראל השלמה – ובליברליזם.

אבל מאז ועד היום עברה הליכוד שינוי. המפלגה היא כיום שותפה בממשלה ובדרך של מפלגות כהניסטיות וחרדיות, מובילה מהלך שיטתי להחלשת מערכת המשפט והכנסת, ותלויה לחלוטין בציבור חרדי לא-ציוני וציבור חרדי-לאומי משיחי, ששניהם מתנגדים באופן מוצהר ומובהק לרוב עקרונות הליברליזם.

נעבור כעת על כל עקרונות הליברליזם ונראה איך התנועה שהוביל בגין האמינה בהם בעבר והליכוד של ראש הממשלה בנימין נתניהו התנערה מהם.

ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין נושא דברים בכנסת, 1983

האם הליכוד תומכת בזכויות אזרח ושוויון בפני החוק?

"חרות" של שנות ה-60: שוויון מלא ללא הבדל דת ולאום

ב-1948 הצהיר מנחם בגין, לימים מנהיג הליכוד ורה"מ מטעמה, לערבים תושבי מדינת ישראל הצעירה: "הממשלה העברית תעניק לכם שיווי-זכויות מלא; השפה העברית והשפה הערבית תהיינה שפות הארץ; לא תהא הפליה בין ערבי ליהודי".

עד 1966 האזרחים הערבים של ישראל חיו תחת משטר צבאי. בתחילת שנות ה-60 החלה להישמע על כך יותר ויותר ביקורת ציבורית גם בקרב היהודים. ח"כ מנחם בגין, אז יו"ר האופוזיציה ולימים מנהיג הליכוד וראש ממשלה מטעמה, נאם בכנסת ב-1962 ויצא נגד המשך המשטר הצבאי. בגין קרא בנאומו לשוויון זכויות מלא לאזרחי ישראל הערבים: 

"יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא… אף זאת טענה מוזרה… משום מה עלינו במו ידינו ובמו פינו לבטל את אשר אנחנו נותנים לתושביה ולאזרחיה של מדינתנו ללא הבדל דת ולאום?"
מנחם בגין, הכנסת, 20 בפברואר 1962

מתוך דבקות זו בשוויון הזכויות ובערכים הדמוקרטיים, נמנה בגין עם המנהיגים שהובילו את המאבק לביטול הממשל הצבאי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי ממשלה וחברי כנסת משתתפים בדיון במליאה ובהצבעה על הצעת חוק להקפאת מעצרים של משתמטי גיוס חרדים באולם מליאת הכנסת בירושלים. 14 ביולי 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הליכוד של נתניהו היום: גזענות מוצהרת וקידום זכויות יתר לחרדים

שותפתו הקבועה של הליכוד בממשלה, עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר, היא נצר ישיר לתנועת "כך" של הרב מאיר כהנא, שנפסלה ב-1988 על רקע גזענות מוצהרת; חוקרי ימין קיצוני מגדירים את האידאולוגיה של עוצמה יהודית כ"נאו-כהניזם".

ב-2019 עוצמה יהודית נפסלה מהתמודדות לכנסת. שופטי בית המשפט העליון שאישרו את הפסילה אמרו כי דבריהם של בן ציון גופשטיין וברוך מרזל, אז שותפיו של בן גביר להובלת המפלגה, כוללים הסתה לגזענות ו"מגלים נקודת שפל חדשה בשיח הגזעני".

תנועה שאת מנהיגיה פסל בג"ץ בעבר על רקע גזענות מחזיקה כיום בתיק השר לביטחון לאומי בממשלת הליכוד.

לאחרונה, במסגרת המאמצים לשימור הקואליציה, חוקקה הכנסת ביוזמת הליכוד סדרת חוקים המפלים לטובת הציבור החרדי על חשבון עקרון השוויון, ובהם החוק האוסר מעצר עריקים חרדים, לצד הגדלה ניכרת של תקציבי הישיבות והכוללים, שבחלקם לומדים תלמידים שהשתמטו מצה"ל.

חברי הכנסת מנחם בגין, דינה רזיאל נאור ובנימין הלוי בישיבת סיעת חירות בבית ז'בוטינסקי בתל אביב, 14 בדצמבר 1969 (צילום: פריץ כהן/לע"מ)

האם הליכוד דוגלת בשלטון החוק ובהפרדת הרשויות?

מנחם בגין: הכרה גורפת בסמכות החוק

ב-1948, מנחם בגין – לימים המנהיג הראשון של הליכוד – שהיה אז המפקד היוצא של מחתרת האצ"ל, הצהיר: "ובמדינתנו יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה". לפי בגין, הצדק, ולא הרוב השולט, נועד להיות הריבון העליון במדינת ישראל, מעל לשליטים עצמם.

ב-1951 נאם בגין בכנסת ואמר:

"עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, את חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים המתקבלים על ידי בית הנבחרים… מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו…

"יש וישאלונו – בשם ה'דמוקרטיה', כמובן: כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל על-ידי החלטתם הקרויה 'פסק דין' החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם?

"זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם.

"אפשר להקשות נגדו (נגד מי שיערער על סמכות השופטים, י.כ): כלום זוהי דמוקרטיה שאיש אחד, או אחד-עשר או חמישה-עשר אנשים הקרויים 'מיניסטרים', ישללו מאת העם את זכויותיו האלמנטריות ויניעו את ה'רוב שלהם' בבית הנבחרים לקבל 'חוק' שעל פיו כל חייל או שוטר רשאי לאסור ולכלוא כל אדם שיהיה חשוד בעיניו, או להיכנס לביתו של אזרח ולערוך בו חיפוש, או לפתוח את מכתביו של האזרח ובתוכם מכתביו המשפחתיים האינטימיים…

"על כן חייב העם, אם הוא בוחר בבחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו – המשרת את השלטון יותר משהוא מפקח עליו – לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר קביעת החירויות כ'חוק יסוד' או 'חוק עליון', ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל תוקפו של חוק הנוגד את חוק היסוד וסותר את החירויות האזרחיות".
מנחם בגין, 1951

מפעל ההתנחלויות: הקמת ההתנחלות פצאל בבקעת הירדן, מייסד גוש אמונים הרב משה לוינגר נואם בפני מפגינים, הכנסת ספר תורה לבית הכנסת הזמני בהתנחלות קדום בשומרון, והקמת ההתנחלות אלון מורה (צילום: דן הדני, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

לאחר עליית הליכוד לשלטון ב-1977 הוקמה ההתנחלות אלון מורה על קרקע פרטית של תושבים פלסטינים, שהופקעה בצו צבאי. בעלי הקרקע עתרו לבג"ץ נגד המתנחלים.

ב-22 באוקטובר 1979 קבע בג"ץ, בהרכב בראשות הנשיא משה לנדוי, כי לא ניתן להפקיע קרקע פרטית לשם הקמת יישוב אזרחי כאשר אין לכך הצדקה ביטחונית ישירה. בית המשפט הורה לפנות את היישוב ולהחזיר את הקרקע לבעליה.

פסק הדין היה מכה קשה לממשלת בגין ולתומכי ההתיישבות. אף על פי כן, בגין הודיע כי הממשלה תקיים את פסק הדין. בגין אמר אז בהערכה על בג"ץ: "יש שופטים בישראל" (משפט שנחרט בזיכרון הציבורי בטעות כ"יש שופטים בירושלים").

בכך ביקש בגין להדגיש שגם הממשלה, במדינת חוק, מחויבת לציית לפסקי דין של בית המשפט – אפילו כשהם מנוגדים לעמדתה. האמירה הפכה לסמל של כיבוד שלטון החוק, הכרה בסמכותו של בית המשפט העליון להכריע בסכסוכים בין הרשויות, ונכונות הרשות המבצעת לציית לפסיקות גם כשאינן נוחות לה מבחינה פוליטית.

כראש ממשלה, וחרף התנגדותו האישית, הסכים בגין ב-1982, מול הפגנת מאות אלפים, להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת מעורבות ישראל בטבח שביצעו נוצרים לבנונים במחנות הפליטים סברה ושתילה בביירות. הועדה המליצה על הדחת שר הביטחון בממשלת בגין, אריאל שרון, וההמלצה יושמה. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בתל אביב לצורך המשך עדותו, 28 באוקטובר 2025 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הליכוד של נתניהו היום: מלחמה בשלטון החוק

הממשלה והעומדים בראשה מותחים ביקורת ארסית על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, בטענה שהיא "מסכלת את מדיניות הממשלה", פיטרו אותה באופן בלתי חוקי – פיטורים שנפסלו על ידי בג"ץ, והעבירו לאחרונה חוק המחליש את סמכויותיה. פרשנים משפטיים רואים בכך ניסיון לפגוע בשלטון החוק.

מאז הקמתה בינואר 2023 מובילה הממשלה בראשות הליכוד ונתניהו שורת חוקים (ההפיכה המשטרית, או "הרפורמה המשפטית") שנועדו לפגוע בעצמאות הרשות השופטת, באמצעות צמצום סמכויות בית המשפט העליון, שינוי אופן מינוי השופטים והגבלת עצמאות הייעוץ המשפטי לממשלה.

נתניהו הוא נאשם במשפט פלילי, והתחייב בפני שופטיו שלא יתערב בפעילות מערכת המשפט, כדי למנוע ניגוד עניינים. משפטנים טוענים שקידום ה"רפורמה" עומד בניגוד להבטחתו ולהסדר ניגוד העניינים שנקבע בעניינו בשל משפטו הפלילי.

בנאום ההשקה של ההפיכה המשטרית ("הרפורמה") הכריז שר המשפטים יריב לוין, גם הוא חבר הליכוד:

"אני מאמין שיש שופטים בירושלים. אבל יש גם כנסת וממשלה בירושלים… פעם אחר פעם אנשים שלא בחרנו מחליטים עבורנו."
יריב לוין, שר המשפטים, ינואר 2023

שר המשפטים יריב לוין ושר התקשורת שלמה קרעי בכנסת, 22 בפברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בינואר 2026 האשימה הליכוד בהנהגת נתניהו בהודעה רשמית שהוציאה לתקשורת את הפרקליטות, היועצת המשפטית והמשטרה במה שכינתה בכינוי השקרי "פשיעה של דיפ סטייט" שמטרתה "הפלת ממשלת הימין".

זאת, בעוד ממשלתו של נתניהו נמנעת, בשונה מבגין, למעלה משנתיים מהקמת ועדת חקירה ממלכתית לכשלים שהובילו לטבח ה-7 באוקטובר, ואף ניסתה להעביר חוק שיאפשר לה להקים "ועדת חקירה" שתישלט על ידי נתניהו עצמו.

בדיון בכנסת בנובמבר 2025 הסביר נתניהו מפורשות מדוע הוא מתנגד למתכונת הקבועה בחוק:

"השאלה היא לא רק מה בודקים, ולא רק את מי בודקים… השאלה היא מי בודק את האמת… חלק עצום מן העם לא יקבל את הרכב הבודקים שאתם מציעים."
בנימין נתניהו, דיון בכנסת, נובמבר 2025

עמדה זו הפוכה מזו של בגין, שקיבל ב-1982 את מסקנות ועדה שלא מינה בעצמו.

חברי הקואליציה מוחאים כפיים לדונלד טראמפ בכנסת, 13 באוקטובר 2025 (צילום: Chip Somodevilla/Pool via AP)

שרים וחברי כנסת מהקואליציה ומהליכוד תקפו פסקי דין והאשימו את בית המשפט ב"חריגה מסמכות" וב"התערבות במדיניות שקבעו נבחרי הציבור"; שר התקשורת שלמה קרעי מהליכוד, אף קרא בפירוש שלא לציית לפסיקות בג"ץ.

בנוגע להתנגדות להקמת ועדת חקירה ממלכתית בטענה שאין לתת אמון בנשיא בית המשפט העליון הממנה את חבריה – מבקרים מציינים שזהו הנימוק היחיד שהעלה נתניהו לסירובו, וכי הוא נסתר על ידי עמדתו שלו עצמו, שקבע ב-2006 שנימוק דומה שהעלה אולמרט היה מופרך.

האם הליכוד תומכת בחופש הביטוי והעיתונות?

בגין בימי הקמת המדינה: תמיכה מלאה בחופש הביטוי

הביטוי "כל יחיד הוא מלך" הוא עיקרון מרכזי בהגותו הליברלית של זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרוויזיוניסטית שממנה צמחה מפלגת "חרות" ואחר כך הליכוד. לפי ז'בוטינסקי, הדמוקרטיה האמיתית נמדדת בחופש הפרט, ועל המדינה להגן על האדם מפני עריצות הרוב – כל אדם הוא עולם ומלואו, ובעל זכויות טבעיות שאין לפגוע בהן.

ב-1958 פרסם בגין בעיתון "חרות" – ביטאון המפלגה שלו – הגנה עקרונית על התחרות החופשית בין דעות:

"האנושות עוד לא המציאה שום דרך אחרת, כיצד להכריע בין דעותיהם השונות, המנוגדות, המתנגשות של אנשים חופשיים."
מנחם בגין, "חרות", 4 באפריל 1958

מנחם בגין נואם בוועידת תנועת החירות ב-1970 (צילום: IPPA, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית)

ב-1953 ניסח בגין את העיקרון כזכות אנושית אוניברסלית: "כאדם חופשי, המאמין כי החרות אינה ניתנת לחלוקה, לא אוותר על הזכות האנושית לעמוד על כל תופעה המסכנת את חירות האדם, גם אם השפעתה הישירה היא בתחומי מדינה זרה".

הליכוד של נתניהו כיום: מתקפה על חופש הביטוי

באפריל 2024 דיווח מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה כי "חופש הביטוי נמצא תחת מתקפה". המחקר תיאר כיצד ביקשה לשכת ראש הממשלה מהיועמ"ש בהרב-מיארה "להזהיר עיתונאים שפרסום ציטוטים מדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני יעמיד אותם לדין פלילי".

חוק התקשורת שהוביל קרעי, שהקואליציה בהובלת הליכוד אישרה, פוגע בחופש הביטוי ובחופש העיתונות: הוא מחליש את עצמאות גופי החדשות, מרחיב את השפעת הדרג הפוליטי על הפיקוח על השידורים, מצמצם מנגנוני הגנה מפני התערבות ממשלתית בתוכן חדשותי, ומעניק לממשלה כוח רב יותר לעצב את שוק התקשורת – באופן העלול לפגוע בפלורליזם ובביקורת השלטון.

העיתונאי רונן ברגמן, מ"ידיעות אחרונות" ומ"ניו יורק טיימס", חשף לאחרונה כי שב"כ משתמש ביכולותיו כדי לאתר את מקורותיהם של עיתונאים ביקורתיים.

איתמר בן-גביר נואם באזכרה לציון 27 שנים למותו של מאיר כהנא, 7 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

האם הליכוד מקדמת שוק חופשי ומדיניות רווחה?

הליכוד של בגין: פתח את השוק, דאג לשכבות החלשות

שר האוצר הראשון שהתמנה מטעם הליכוד, שמחה ארליך, פתח ב-1977 במה שהגדיר כ"מהפך כלכלי".  ארליך קיבל את השראתו מהכלכלן הנאו-ליברלי מילטון פרידמן. התוכנית כללה ליברליזציה חדה במטבע החוץ, שעד אז השימוש בו הוגבל בידי ממשלות המערך הסוציאליסטיות.

ממשיכו של ארליך, השר יורם ארידור – גם הוא מהליכוד – פעל תחת הסיסמה של בגין "להיטיב עם העם" וקיצץ את המכס והמס. למעשה, הצעדים הללו הציתו גל מופרז של קניות, ניפחו את הגירעון המסחרי וגרמו להתפרצות אינפלציה.

במקביל, סגנו של בגין, דוד לוי, גם הוא מהליכוד, הוביל תוכנית לשדרוג מדיניות הרווחה ולשיקום שכונות המצוקה. בכך, שרי הליכוד ביטאו נאמנות לשני העקרונות הכלכליים-חברתיים המרכזיים של הליברליזם המודרני ושל תורת ז'בוטינסקי: שוק חופשי ומדיניות רווחה.

בפועל, המדיניות של הממשלה ההיא כשלה, והובילה את המשק אל סף קריסה – חוב לאומי של 212% מהתוצר והיפר-אינפלציה תלת-ספרתית.

ראש הממשלה דאז יצחק שמיר ובנימין נתניהו, ב-1986 (צילום: משה שי/פלאש90)

ואולם, ב-1985, שר האוצר יצחק מודעי, גם הוא מהליכוד, הוביל יחד עם רה"מ דאז, שמעון פרס, ורה"מ שבא אחריו, יצחק שמיר מהליכוד, את "תוכנית הייצוב" – תוכנית כלכלית שבלמה את ההיפר-אינפלציה תוך שילוב משמעת שוק עם פיקוח ממשלתי ממוקד. גם מודעי פעל לפי עקרונות האידיאולוגיה הליברלית.

הליכוד של היום: חלוקת כספים למגזרים לא-יצרניים והפקרות תקציבית

הליכוד של היום פוגעת בעקרונות השוק החופשי. לפי ניתוח של קרן ברל כצנלסון, הכספים הקואליציוניים זינקו פי שבעה בתוך ארבע שנים ומתפקדים בפועל כ"קופה קטנה" למפלגות הקואליציה – תקציב מדינה שמנותב לא לפי מדיניות רווחה או פיתוח לאומי, אלא לפי כוח מיקוח פוליטי-סקטוריאלי.

הגירעון התקציבי זינק ל-4.1%, 6.8% ו-5.2% מהתוצר בין 2023 ל-2025, בעוד היצוא הישראלי מפגר אחר קצב הסחר העולמי והכלכלן הראשי באוצר מזהיר מפני חוב תופח ותשלומי ריבית מתנפחים.

זהו היפוכה הגמור של המשמעת התקציבית שאפיינה את תוכנית הייצוב של מודעי. ובניגוד למדיניות הכלכלית הכושלת של ממשלת בגין, זוהי אינה מדיניות שמוכוונת מעקרונות ליברליים של שוק חופשי ומדינת רווחה לכל. זוהי מדיניות שמניעיה פוליטיים-קואליציוניים ולא עקרוניים.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר השיכון יצחק גולדקנופף בישיבת מועצת רשות מקרקעי ישראל, 20 במרץ 2024 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ)

לסיכום, האם הליכוד נשארה מפלגה ליברלית?

ראינו, אפוא, כי הליכוד תמכה בעבר באופן עקבי, גם בשעות קשות וגם כשהדבר פגע בה-עצמה, בהגבלות על כוחה של הממשלה, כבוד לזכויות המיעוט, ציות לפסקי דין, עצמאות לוועדות חקירה, סובלנות לביקורת וחלוקת משאבים לאומית.

ואילו כיום, בנימין נתניהו מוביל מפלגה השותפה עם מפלגות לא-ציוניות ואנטי-דמוקרטיות בממשלה הפועלת לריכוז כוח מוחלט בידי הממשלה, מקדמת גזענות, פוגעת בתקשורת ובחופש הפרט ומקיימת הפקרות בחלוקת המשאבים הלאומיים.  

זאת, ללא ספק, איננה מורשתו של בגין. אין מנוס מן ההכרה שהליכוד, שבתחילת דרכה הייתה מזוהה עם עקרונות ליברליים, הפכה למפלגה אנטי-ליברלית בעליל. מי שהצביע לליכוד בשנות ה-70, היה מתרחק מן הליכוד של ימינו כמו מאש.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית