הצונאמי של החברה החרדית – איום קיומי על מדינת ישראל

ישראל ניצבת מול איום קיומי מרכזי, שמקורו אינו באויב חיצוני אלא בתהליך פנימי, איטי אך עקבי: שילוב של צפיפות אוכלוסין קיצונית, שיעור ילודה חריג, ואי-שילוב כלכלי, חינוכי וביטחוני של מגזר אחד בחברה.

האם צפיפות האוכלוסייה בישראל גבוהה ביחס לעולם?

צפיפות האוכלוסין בישראל היא מהגבוהות בעולם. לפי נתוני ארגון OECD (ארגון המדינות המפותחות), ישראל נמצאת במקום השלישי בצפיפות לקילומטר רבוע מבין 38 מדינות הארגון אחרי דרום קוריאה והולנד.

צפיפות האוכלוסין במרכז וצפון ישראל, ללא הנגב, היא הגבוהה ביותר ב-OECD, כיוון שהנגב – שמהווה יותר ממחצית שטח המדינה – דליל מאוד באוכלוסין. עם זאת, גם בחלק משאר המדינות הצפופות יש אזורים שאינם כאלה.

שיעורי הילודה החריגים בישראל צפויים להוביל אותנו כבר סביב 2040 להיות המדינה הצפופה בעולם המפותח ואחד המקומות הצפופים בכדור הארץ, בערך כמו בנגלדש.

כבר היום אנחנו רואים את ההשלכות של הצפיפות הזאת בעומס בכבישים, בבתי החולים, בשטחים הירוקים המצטמצמים, בשמורות הטבע ובפארקים הציבוריים, ובמשבר הדיור. אם לא יהיה שינוי, תוך כשלושה עשורים אוכלוסיית ישראל תכפיל את עצמה. נסו רק לדמיין מה זה אומר על התרסקות איכות החיים שתהיה כאן.

צמצום ילודה הוא תנאי הכרחי לאיכות החיים במדינת ישראל.

פקק בדרך איילון. 12 באפריל 2025 (צילום: יהושוע יוסף/פלאש90)

האם הילודה בישראל גבוהה במיוחד? ובאיזה מגזרים?

הסיבה לכך שאנחנו נמצאים על מסלול ההתרסקות הזה היא שיעור הפריון הכולל במדינת ישראל, הנמדד במספר הילדים הממוצע לאישה.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור הפריון הכולל באוכלוסייה עומד על כ-2.9 ילדים לאישה – גבוה בהרבה מאשר בכל מדינה מפותחת אחרת.

שיעור הפריון הגבוה ביותר נרשם בקרב נשים יהודיות, ואחריהן הנשים המוסלמיות, אחריהן הדרוזיות והנוצריות, והשיעור הנמוך ביותר נרשם בקרב נשים ללא סיווג דת.

ואולם, בתוך האוכלוסייה היהודית שורר פער גדול, בין נשים חרדיות, ששיעור הפריון שלהן נע היסטורית סביב שישה-שבעה ילדים לאישה, נשים דתיות, שהפריון שלהן נע סביב ארבעה ילדים, ונשים חילוניות, שהפריון שלהן נע סביב שני ילדים.

ילדים חרדים חוזרים הביתה בירושלים מתלמוד תורה, ב-18 באוקטובר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מכון טאוב לחקר המדיניות החברתית דיווח שפריון הילודה בחברה החרדית נמצא במגמת ירידה מתמשכת מאז 2004, והגיע ב-2023 לשפל של 43 שנה – כ-6.1 ילדים למשפחה.

מנגד, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו מאוחר יותר הראו דווקא עלייה חדה, לכ-6.75 ילדים לאישה בשנים 2022–2024, לעומת 6.34 בשנים 2020–2022.

הפער בין המקורות נובע משיטות מדידה שונות (סקר חברתי לעומת נתונים מנהליים), אך שני הצדדים מסכימים על כיוון אחד: הפריון החרדי נותר גבוה כמעט פי שלושה מהפריון בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות, שירד באותו זמן לכ-2.37 ילדים לאישה.

כלומר, גם בחברה היהודית-חילונית יש פריון גבוה ביחס למדינות מפותחות, אבל הפער בינה לבין האוכלוסייה החרדית עצום. הנתון הזה עושה את ההבדל בין סתם מדינה עם איכות חיים בלתי נסבלת, לבין מדינה שאין לה אופק של קיום.

תלמידים בתלמוד התורה תורת שלום בבית שמש, 28 באוגוסט 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

האם שיעורי הילודה הגבוהים של החרדים מהווים בעיה?

האוכלוסייה החרדית, שמתאפיינת בשיעורי הילודה הגבוהים בישראל ובעולם המפותח, היא האוכלוסייה הענייה ביותר ובעלת ההכשרה וההתאמה המוגבלות ביותר לשוק העבודה.

התוצאה היא שהחברה החרדית מקבלת מהמדינה הרבה ונותנת מעט מאוד. לפי אומדן שפרסם העיתונאי וחוקר החברה החרדית, שחר אילן בעיתון "כלכליסט", החברה החרדית מקבלת כיום בכל שנה שירותים ציבוריים (חינוך, בריאות, רווחה, תשתיות וביטחון) בשווי הגבוה בכ-35–36 מיליארד שקל מתרומתה הכוללת לקופת המדינה.

הסיבה למצב הזה אינה נובעת מתנאים אובייקטיביים או מאפליה לרעה מצד המדינה, אלא מבחירה אידיאולוגית קולקטיבית של החרדים, המעוגנת בהשקפת עולם רגרסיבית ואנטי-ליברלית.

לפי אומדן שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בסוף 2024 מנתה האוכלוסייה החרדית בישראל כ-1.39 מיליון נפש – לעומת כ-750 אלף בלבד ב-2009 – והיוותה כ-13.9% מכלל אוכלוסיית ישראל, לעומת כ-10% ב-2009. קצב הגידול הטבעי השנתי שלה עומד על כ-4.2%, לעומת כ-1.9% בכלל האוכלוסייה וכ-1.4% בכלל האוכלוסייה היהודית.

תלמידים חרדים בבית ספר בנווה יעקב, 2021. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפי תחזית הלמ"ס, אם לא ישתנה משהו במבנה האוכלוסייה, המגזר החרדי ישלש את חלקו באוכלוסייה מ-2015 ל-2065.

במבנה האוכלוסייה הצעירה המגמה חדה עוד יותר: המגזר החרדי הצעיר צפוי להוות כמחצית מכלל האוכלוסייה הצעירה, לעומת כחמישית בלבד היום.

בעקבות החלטות של הממשלה והכנסת שהתקבלו לאורך השנים, לספק למגזר החרדי תמריצים נוספים לעידוד הימנעות מעבודה ומרכישת כישורי חיים, התמונה בפועל עלולה להיות קשה אף יותר מהתחזית הרשמית.

האם רמת החינוך החרדי נמוכה משל החינוך הממלכתי?

רמת ההשכלה של הציבור החרדי נמוכה מאוד, שכן מדובר, כפי שכתב פרופ' דן בן דוד ממכון טאוב במחקרו "פריון העבודה בישראל", ב"קבוצה המקבלת חינוך יסודי מהגרועים בעולם המערבי". קביעה זו נתמכת גם על ידי דוח מיוחד של חטיבת המחקר של בנק ישראל.

לפי נתוני המכון לדמוקרטיה, בין ינואר 2023 לינואר 2024 קפץ מספר לומדי הישיבות והכוללים ב-8.5% – קצב כפול משיעור הגידול הטבעי של האוכלוסייה החרדית, והגבוה ביותר מאז 2015.

תלמידי ישיבה לומדים בישיבת חברון בירושלים. 28 באוגוסט 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

במבט של עשור לאחור, מספר הלומדים בישיבות גדל ב-83%, בעוד שמספר החרדים המתגייסים לצה"ל דווקא ירד ב-36% באותה תקופה. מנגד, לפי דוח מצב החברה החרדית 2024 של המכון, החינוך הממלכתי-חרדי (המשלב לימודי ליבה) הכפיל את גודלו בשנים האחרונות, אך הוא עדיין מהווה רק כ-8% מכלל התלמידים החרדים.

האם פריון העבודה של החרדים נמוך יותר?

בגלל השכלתו הנמוכה, יכולתו של הציבור החרדי לפרנס את עצמו ולתרום משמעותית לכלכלת המדינה היא מוגבלת מאוד.

החולשה הזאת מתבטאת בפריון עבודה נמוך מאוד. גם אלה שעובדים מועסקים בדרך כלל בתפקידים בשכר נמוך, ובמקרים רבים – במשרות שאין בצידן תועלת אמיתית למשק (מורים בבתי ספר שאינם מלמדים כישורי חיים, משגיחי כשרות וכדומה).

התוצאה היא שהתרומה של הציבור החרדי, כהכללה ובממוצע, לצמיחה ולרווחה הכללית של ישראל היא שלילית.

אברכים לומדים בקפסולות בישיבת קמניץ, 2 בספטמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפי תחזית משקל המגזרים בשוק העבודה של בנק ישראל, משקלם של בני המגזר החרדי בגיל העבודה יזנק מסביבות ה-10% לקרוב ל-30% ב-2065. נסו לדמיין מה זה אומר על החיים כאן ב-2065, כאשר ציבור כללי קטן יותר ייאלץ לתמוך בציבור נתמך הגדול פי שלושה מאשר היום.

התמונה העדכנית מלמדת על תהליכים מעורבים. לפי שנתון החברה החרדית 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיעור העוני בקרב חרדים ירד מ-53% ב-2014 ל-39% ב-2022, ושיעור התעסוקה של נשים חרדיות צעירות (20–24) הגיע לשיא של כ-89%.

גם בקרב גברים חרדים צעירים באותם גילים חל שיפור: שיעור התעסוקה שלהם עלה פי שלושה מאז 2005, מ-10% ל-30%.

אבל התמונה הכוללת מראה כי הבעיה המבנית רחוקה מפתרון.

שיעור התעסוקה של גברים חרדים עמד ב-2024 על כ-54%, אחרי שירד קלות מ-55.5% ב-2023. זאת, אחרי שלוש שנות עלייה רצופה. הבלימה הזאת מדאיגה במיוחד לנוכח הזינוק המקביל במספר לומדי הישיבות.

מתנדבים חרדים בשירות הלאומי עוברים הכשרה בסיסית (צילום: באדיבות המצולמים)

לשם השוואה, שיעור התעסוקה של גברים יהודים לא-חרדים עומד על כ-86.5%.

לפי דוח מצב החברה החרדית 2024 של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, גברים חרדים עובדים בממוצע כ-36.5 שעות שבועיות בלבד, לעומת 45 שעות אצל יהודים לא-חרדים, ורק כ-3.5% מהם מועסקים בהייטק, לעומת ממוצע של יותר מ-10% בכלל האוכלוסייה.

שכרו הממוצע של גבר חרדי (כ-10,157 שקל ברוטו בחודש ב-2022) נמוך בכ-71% משכרו של גבר יהודי לא-חרדי (כ-20,838 שקל ברוטו בחודש באותה שנה).

המספרים אינם מספרים את כל הסיפור. בפועל, המצב יהיה גרוע הרבה יותר, שכן המספרים אינם מביאים בחשבון את ההשפעה שתהיה למצב על הציבור היצרני באוכלוסייה, זה המחזיק את כל ה"מפעל החרדי" על כתפיו, כלכלית, חברתית וביטחונית.

הציבור החרדי הוא ברובו עני, חסר השכלה וחסר התאמה לשוק העבודה. כלכלית, הוא תלוי בשאר המגזרים במדינה לקיומו. חלק ניכר מהגברים החרדים אינם עובדים. רובם אינם משרתים בצבא או בשירות לאומי אחר.

סטודנטים של תכנית מיגו – להכשרת גברים חרדים להייטק – מתנדבים בהקמת חממות במושב קדימה (צילום: שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, מחשבון הטוויטר של יאיר שרקי)

בנוסף, זהו ציבור שתפיסת העולם הרווחת בו היא דתית-פונדמנטליסטית ומרביתו תומך, לפי סקרים ודפוסי הצבעה, בהנהגת מדינת הלכה.

ככל שחלקו של הציבור החרדי באוכלוסייה יגדל, בעקבות הריבוי הטבעי הפנומנלי שלו, הוא ימשוך את מדינת ישראל למטה מבחינה כלכלית, חברתית וערכית.

במקביל, יקטן חלקו של הציבור היצרני, והוא ייאלץ לעמוד בנטל מיסים גבוה יותר, ויגלה שהוא חי במדינה שהולכת ונצבעת בצבעים דתיים-פונדמנטליסטים ואנטי-ליברליים.

בתרחיש כזה, אנו עלולים לראות יותר ויותר תופעות של ייאוש וריחוק אצל הציבור היצרני. זה עלול להתבטא בהעברת חברות הייטק לחו"ל, ובירידה (הגירה) מואצת מן הארץ.

כל זה עלול לקרות הרבה לפני 2065 – את ניצני התהליך הזה אפשר כבר לראות היום.

הניתוח הזה, שמבוסס על נתונים רשמיים של מדינת ישראל, מוביל למסקנה חד-משמעית: בתנאים האלה, לטווח הארוך, אין למדינת ישראל אפשרות קיום. אם המצב הזה לא ישתנה בקרוב, ישראל משולה לאותו שור המובל בנתיב הקוראלס אל מותו הכמעט-וודאי.

יעקב ליצמן (משמאל) עם האדמו"ר מגור הרב יעקב אריה אלתר בחתונת נכדו בירושלים, 19 בפברואר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה יקרה אם לא המדינה לא תפעל לשינוי בחברה החרדית?

• מדינת ישראל עלולה לקרוס;
• ילדינו ונכדינו עלולים שלא להישאר כאן, ואנחנו נאבד את זכותנו המוסרית לדרוש מהם להישאר כאן, ולהילחם על המדינה;
• הציבור שיישאר כאן, עלול לחיות במדינה שקרסה וללא יכולת להגן על עצמו כלכלית וביטחונית. הוא עלול אף להימצא בסכנת השמדה פיזית.

מה קרה לאוכלוסייה החרדית בשלוש השנים האחרונות?

בשלוש השנים האחרונות התרחשו בישראל כמה תהליכים מקבילים שהפכו את הבעיה הדמוגרפית-כלכלית שמעוררת החברה החרדית משאלה תיאורטית לוויכוח יומיומי, משפטי ופוליטי פעיל.

כיצד השפיעה החקיקה המשפטית על החברה החרדית?

במהלך כהונת הממשלה הנוכחית, קודמו חוקים ומהלכים רבים להחלשת בתי המשפט, היועצת המשפטית לממשלה, עצמאותה המקצועית של המשטרה, עצמאות התקשורת ושלטון החוק.

ח"כ אריה דרעי מש"ס וח"כ משה גפני מיהדות התורה מסתודדים במליאת הכנסת, 10 בפברואר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

המהלכים הללו נעשו בתמיכה נלהבת של המפלגות החרדיות, שקיבלו תוספות תקציב גדולות לישיבות ולמוסדות החינוך והדת שלהן וחוקים המחזקים עוד יותר את האוטונומיה ההרסנית שהן זוכות לה.

כיצד השפיעו ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל על יחסי חרדים-חילונים?

הטבח ב-7 באוקטובר, וגל המלחמות שפרץ בעקבותיו, הפכו את שאלת חלוקת הנטל בין הציבור המשרת לציבור הפטור לשאלה קיומית, ולא תיאורטית.

מילואימניקים גויסו לתקופות ארוכות וחוזרות, המשק ספג פגיעה קשה, ולראשונה זה עשורים הפער בין מי שנושא בנטל הביטחוני והכלכלי לבין מי שפטור ממנו הפך לנושא שיחה מרכזי במרחב הציבורי הישראלי.

ב-25 ביוני 2024 קבע בג"ץ פה אחד שעל המדינה לגייס תלמידי ישיבות ולהפסיק את המימון לישיבות בהן לומדים תלמידים שחמקו מגיוס, בקובעו שאין הצדקה חוקית להבחין בין תלמידי ישיבות לשאר הגברים באוכלוסייה.

מאז מתנהל מאבק שוחק בין הפרקליטות, הצבא, הממשלה והמפלגות החרדיות: יעדי הגיוס של החרדים לא מומשו (כ-4,800 מגויסים בשנת 2024 מתוך כ-80 אלף חייבי גיוס), וסנקציות כלכליות שבג"ץ הורה להטיל על החברה החרדית יושמו רק חלקית. "חוק הגיוס" – שממילא נועד בעיקר לפטור חרדים מגיוס – לא עבר, והממשלה עוברת כבר שנים על החוק בכך שאינה מגייסת אותם.

הפגנה של חרדים ליד כפר יונה נגד מעצר עריקים, 17 ביוני 2026 (צילום: טל גן/פלאש90)

במקביל, ממש לפני פיזור הכנסת, אושרו חוק יסוד לימוד תורה וחוק חסינות זמני לעריקים חרדים – מהלכים שהעצימו את הביקורת הציבורית על אי-השוויון בנטל דווקא בעיצומה של מלחמה.

מפלגות התורה השונות מאשימות בפומבי את ראש הממשלה בכך שהוא משטה בהן כבר שנתיים, בעוד הליכוד וגורמים בציונות הדתית חוששים מהשלכות ציבוריות של הענקת הטבות נוספות לחרדים בשנת בחירות. הכול מתנהל על רקע הבחירות המתקרבות.

בנוסף, המדינה נקלעה למשבר כלכלי: שתי שנות מלחמה (2023–2024) הביאו לצמיחה שלילית לנפש, ובשנים 2023-2025 לא נרשמה צמיחה לנפש (חיובית או שלילית).

תחזיות הצמיחה ל-2026 מתעדכנות כלפי מטה, והגירעון התקציבי ממשיך להעיק – מציאות שמחדדת עוד יותר את מחיר אי-השתלבותו הכלכלית של הציבור החרדי.

משתתפים בבני ברק לוקחים חלק בהפגנה נגד גיוס בני הציבור החרדי לצה"ל, 29 ביוני 2026 (צילום: פלאש90)

האם יש פתרון לבעיות שמייצרת החברה החרדית?

לדעתי האישית – יש פתרון. המטרות שמדינת ישראל צריכה להציב לעצמה, לדעתי, כדי לשרוד:

• הקטנת שיעור הילודה, על ידי הפסקת התמריצים למשפחות להקים משפחות מרובות ילדים;
• הפסקת ההסתגרות של החרדים ושילוב הציבור הגדול הזה במערכת החינוך הנורמטיבית, בשוק העבודה ובשירות הצבאי.

הצעדים המעשיים הנגזרים מכך:

• ביטול קצבאות הילדים והשקעת הכספים המשתחררים ישירות במערכת החינוך;
• הכפפת בתי ספר חרדיים לחינוך הממלכתי (ממלכתי-חרדי), ומניעת תמיכה ממלכתית מאלה שיבחרו לא לעשות כן.

בשנים 2002–2003 קוצצו קצבאות הילדים באופן חד, במסגרת התוכנית להבראת המשק מיוני 2003. את התוכנית הוביל שר האוצר דאז בנימין נתניהו.

בנימין נתניהו, אריק שרון ואהוד אולמרט בכנסת, 2004 (צילום: Nati Shohat/Flash90)

מחקר של המוסד לביטוח לאומי מ-2009, שבחן את השפעת הקיצוץ בקצבאות על שיעור הילודה, קבע כי קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות ללדת בכ-6%–7% ושל נשים חרדיות – בכ-3%. כהכללה, לא נמצא כי הייתה לקיצוצים בקצבאות הילדים השפעה על הילודה של נשים יהודיות לא-חרדיות, נוצריות ודרוזיות.

נשים מבוגרות, מטופלות בהרבה ילדים, בעלות הכנסה משפחתית נמוכה, וכאלו שגדלו במשפחות ברוכות ילדים, הגיבו בדרך כלל חזק יותר לשינויי גובה הקצבה.

המספרים מראים שהקטנת הקצבאות הייתה שינוי בכיוון הנכון. ביטול מוחלט של הקצבאות יהיה מן הסתם אפילו יותר אפקטיבי.

את ההוצאה התקציבית העצומה שתיחסך ניתן להשקיע במערכת החינוך, או בהורדת המע"מ – מס רגרסיבי במיוחד עם השפעה מיידית על הורדת יוקר המחיה.

אלפי חסידי גור בהובלת האדמו"ר מגור מפגינים מחוץ לכלא הצבאי ליד כפר יונה שבמרכז הארץ, במחאה על כליאתם של תלמידי ישיבות שלא התייצבו לצו הגיוס לצה"ל. 20 ביולי 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

אחרי המהפך של 1977, הסיר ההסכם הקואליציוני שחתמה הליכוד עם המפלגות החרדיות את המגבלה על הסדר "תורתו אומנותו" שנהגה עד אז, ובעצם התחיל את הצונאמי ההרסני שאת תוצאותיו אנחנו חווים כבר היום. התוצאה הייתה ששיעור המועסקים בקרב גברים חרדים ירד מ-80% ב-1980 לכ-54% כיום.

אגב, החישוב הזה נעשה לפי קריטריונים מקלים מאוד של המושג "מועסק", שהוגדר כ"מי שעבד בעבודה כלשהי שעה אחת לפחות בשבוע" – ובפועל כשליש מן המועסקים החרדים עבדו במשרה חלקית, לעומת כ-13% בלבד באוכלוסייה הכללית.

בכל מקרה, ניתן להסיק שאפשר לגרום לציבור הגברים החרדים לצאת לשוק העבודה, ובתנאי שלא יינתן להם תמריץ לא לעבוד ולהימנע מחינוך לכישורי חיים.

לשם כך נדרשת אחריות מן הגורמים הפוליטיים המובילים, והקמת קואליציה ללא המפלגות החרדיות והקיצוניות (עוצמה יהודית, הציונות הדתית ובל"ד).

יו"ר נעם אבי מעוז, יו"ר דגל התורה משה גפני, יו"ר הקואליציה אופיר כץ, יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן-גביר, יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ', יו"ר אגודת ישראל יצחק גולדקנופף, שר החינוך יואב קיש, שר המשפטים יריב לוין, יו"ר ש"ס אריה דרעי וראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת ראשי הקואליציה, 22 בינואר 2023

המכשול המרכזי לצעד כזה עלולה להיות הליכוד, שמשיקולים פוליטיים ואישיים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנתה קואליציה עם מפלגות חרדיות לא ציוניות ומפלגות משיחיות.

האפשרות שהליכוד תתעשת ותחזור להיות מפלגה ליברלית, שטובת המדינה לנגד עיניה, תלויה במידה רבה בתוצאות הבחירות הקרובות.

אנחנו צופים בהילוך איטי בצונאמי אדיר העולה על מדינת ישראל. ספק אם נצליח לעצור אותו, אבל אנחנו חייבים לנסות.

ההפיכה המשטרית וטבח אוקטובר הקפיצו את הצפרדעים המנומנמות מהסיר, וגרמו לחלק ניכר מהציבור להבין ששום דבר, כולל הקיום של מדינת ישראל, אינו מובן מאליו, וצריך להילחם למענו.

בנימין נתניהו לצד חברי הכנסת החרדים יצחק גולדקנופף ומשה גפני לפני ההצבעה במליאת הכנסת על חוק יסוד לימוד התורה, 1 ביולי 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

במקביל, חשפו האירועים הללו את ההתנהגות החמדנית והסחטנית של המפלגות החרדיות, ואת מטרתן להעמיד את הציבור שלהן מעל עקרון השוויון בפני החוק.

בעקבות הטבח, התמזגה תנועת המחאה הישנה נגד ההפיכה המשטרית עם מחאת המילואימניקים, ויצרה קואליציה ציבורית רחבה סביב שאלת השוויון בנטל.

תנועת המחאה כבר עצרה בעבר צונאמי קטן יחסית, שתוכנן בשיטת "זבנג וגמרנו" – ההפיכה המשטרית בגל הקודם שלה, ב-2023. כעת עליה לפנות ולטפל בצונאמי הגדול שמתרגש עלינו בהילוך איטי, אשר ההפיכה המשטרית מתגמדת לעומתו.

הדבר יחייב ירידה מן הבמה של נתניהו, שכבר הראה שאינו מסוגל לשים את המדינה מעל לטובתו ולפחדיו האישיים – שאלה שתוכרע, ככל הנראה, בבחירות הקרובות.

פעילות ליוצאים בשאלה של ארגון "הלל" בתל אביב (צילום: "הלל יוצאים בשאלה")

מעבר לכל זה, חשוב לזכור שהאוכלוסייה החרדית מגלמת בתוכה פוטנציאל אנושי משמעותי. מדובר בבני אדם, שלמרבה הצער הובלו על ידי מנהיגי הקהילות החרדיות למסלול של עוני ולהכשרה גרועה שהותירה אותם ללא כישורים מתאימים לשוק העבודה ולחיים המודרניים.

החברה החרדית כיום היא קורבן של מנהיגיה, שכדי לשמור אותה בגטו שיצרו, מונעים מן החברים בה כישורי חיים.

מדינת הרווחה חולקת את משאביה עם הפרטים חסרי המזל או חסרי היכולת שבתוכה – זהו חלק מן האמנה החברתית שלנו. עם זאת, קידוש העיקרון של הימנעות מרכישת כישורי חיים, ושל ניצול ללא תמורה של משאבי האחר, גורם נזק עצום הן לציבור החרדי עצמו והן למדינת ישראל.

כאשר המגזר הזה הולך וגדל במימון הציבור שמפרנס אותו, מדובר במודל שלא יכול להתקיים לאורך זמן, ועלול לגרום לקריסתה של מדינת ישראל.

מקורות: הלמ"ס – תחזית אוכלוסיית ישראל עד שנת 2065 (מאי 2017); בנק ישראל – דוח מיוחד של חטיבת המחקר – העלאת רמת החיים בישראל באמצעות הגדלת פריון העבודה (אוגוסט 2019); המוסד לביטוח לאומי – השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה (2009); דן בן דוד, מרכז טאוב – פריון העבודה בישראל (2013); מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית – סקירה דמוגרפית 2024; המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית – דוח מצב החברה החרדית 2024; המכון הישראלי לדמוקרטיה – שנתון החברה החרדית בישראל 2024 ו-2025.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית