הסכנה לדמוקרטיה בת זמננו כבר אינה טנק בכיכר. היא כרסום שקט בשלושה מנגנונים: תפקוד השלטון והאמון בו, מערכת האיזונים והבלמים, וחירויות האזרח. בשלושת אלה בדיוק נמדדת ישראל, ובשלושתם היא בנסיגה.
מכון V-Dem הוריד אותה מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה בחירתית"; ארגון עיתונאים ללא גבולות מיקם אותה במקום 116 מתוך 180 בחופש העיתונות, שפל היסטורי; ומדד הדמוקרטיה הישראלית מראה שרק כרבע מהיהודים מדרגים את הדמוקרטיה כטובה. שלושת המנגנונים אינם ציון מול השכנים – הם קנה מידה לשיפוט הנהגה.
מדוע דמוקרטיות בנות זמננו כבר לא נופלות בהפיכה?
במאה ה-21 דמוקרטיות אינן קורסות בין לילה. הן יורדות דרגה. מכון V-Dem שבאוניברסיטת גטבורג, המפעיל את מאגר הנתונים הגדול בעולם על משטרים, מתעד "גל שלישי של אוטוקרטיזציה": כרסום הדרגתי שמתרחש דווקא בדמוקרטיות ותיקות.
בדוח 2026 סיווג המכון את ארצות הברית כ"דמוקרטיה בחירתית" בלבד, ואיתר נסיגה גם באיטליה ובבריטניה. התופעה חוצה יבשות: מדד הדמוקרטיה של יחידת המודיעין של "האקונומיסט" (EIU) הוריד את צרפת ואת דרום קוריאה ממעמד "דמוקרטיה מלאה" ב-2024, על רקע אי-יציבות פוליטית והכרזת משטר צבאי קצרה בסיאול.
ישראל הקדימה את כולן. בדוח שפורסם במרץ 2024, המשקף את שנת 2023, הוריד V-Dem את ישראל מ"דמוקרטיה ליברלית" ל"דמוקרטיה בחירתית", לראשונה מזה כחמישים שנה. הסיבה שנקב בה המכון: הפגיעה בסמכות בית המשפט העליון במסגרת ההפיכה המשפטית. בדוח 2026 ישראל עדיין מסווגת "בחירתית", הדמוקרטיה היחידה מסוגה במרחב.
מדוע דווקא בישראל קל לכרסם בכללי המשחק?
לכך יש הסבר מבני. ישראל היא מן הדמוקרטיות הבודדות בעולם ללא חוקה כתובה, כפי שמזכיר פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי. במקום מסמך-על משוריין, כללי המשחק מעוגנים בחוקי יסוד שרוב פרלמנטרי מזדמן יכול לשנות. כשאין חוקה שמגינה על הכללים, כרסום בהם אינו דורש מהפכה – הוא דורש רוב של קואליציה ליום אחד.
אך חוקה אינה קמע. ארצות הברית, צרפת, דרום קוריאה ואיטליה ירדו כולן בדרגה למרות חוקה כתובה. המסקנה כפולה: היעדר חוקה חושף את ישראל במיוחד, אך עצם קיומה במקומות אחרים לא עצר שם את הנסיגה.
מה שמגן על דמוקרטיה אינו המסמך לבדו, אלא שלושת המנגנונים – ואזרחים שאומנו להגן עליהם.
מה מראים שלושת המנגנונים כשבוחנים את ישראל?
המנגנון הראשון הוא תפקוד השלטון והאמון בו. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שרק כרבע מהיהודים – 24% במאי, 27% בנובמבר – נותנים לדמוקרטיה הישראלית ציון טוב או מצוין, המשך ירידה מתמשכת. האמון ברוב מוסדות המדינה נמוך מהממוצע הרב-שנתי, והאמון ביועצת המשפטית לממשלה עומד על 37% בלבד בקרב היהודים.
המנגנון השני הוא מערכת האיזונים והבלמים. אותו מהלך שבגינו ירד הדירוג – חוק שצמצם את יכולת בג"ץ לפסול החלטות ממשלה ושרים בעילת חוסר סבירות – הוא דוגמה לכרסום בלם מוסדי מבפנים, ביוזמת הרוב הפרלמנטרי ולא בשל איום חיצוני.
המנגנון השלישי הוא חירויות האזרח. ארגון עיתונאים ללא גבולות הוריד את ישראל למקום 116 מתוך 180 במדד חופש העיתונות 2026, לעומת 112 ב-2025 – שפל היסטורי. הצניחה החדה ביותר נרשמה במדד המשפטי, שבו ירדה ישראל למקום 142.
גם בתוך הבית ניכרת השתקה: לפי מדד הדמוקרטיה, 53% מהיהודים ו-70% מהערבים מעדיפים לשתוק ולא להשמיע דעה פוליטית בנוכחות זרים. ובאותו מדד, 61.5% סבורים שאין למדינה זכות להתערב בתוכני כלי התקשורת הציבוריים, גם כשהיא מממנת אותם.
שלושת המנגנונים אינם נפגעים מזעזוע חיצוני אחד – הם מכורסמים בהחלטות פנימיות.
| המנגנון | המדד | הנתון | המשמעות |
|---|---|---|---|
| תפקוד ואמון | מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025 | כרבע מהיהודים מדרגים את הדמוקרטיה כטובה | כרסום אמון פנימי |
| איזונים ובלמים | V-Dem (דוח 2024, משקף 2023) | הורדה מ"ליברלית" ל"בחירתית", לראשונה זה 50 שנה | פגיעה בבלם השיפוטי |
| חירויות האזרח | עיתונאים ללא גבולות 2026, ומדד הדמוקרטיה הישראלית | מקום 116 בחופש העיתונות (מ-112 ב-2025); 53% חוששים להביע דעה פוליטית | נסיגה מבנית והשתקה עצמית |
ומי מלמד את הדור הבא לזהות כרסום שקט?
כרסום שקט מסוכן במיוחד כשאינו מזוהה, וכאן נכנס בית הספר. מקצוע האזרחות הוא אחד משבעה מקצועות חובה לבגרות בישראל, הנבחן ארצית זה עשרות שנים, אך היקפו צנוע והוראתו כוונה ברובה לקראת הבחינה בשיטות שמרניות, כפי שתיעד כתב העת של מכון מופ"ת.
מעבר לכך, תוכן המקצוע שנוי במחלוקת פוליטית ומעוצב לפי עמדת שר החינוך המכהן, כפי שמתועד בסקירת הוראת האזרחות בישראל. ועדת קרמניצר קבעה כבר ב-1996 שחינוך אזרחי ראוי חייב ליצור "מחויבות למשטר הדמוקרטי ונכונות להגן עליו", אך יישום החזון נותר חלקי.
רוב התלמידים פוגשים את המקצוע כיחידת לימוד מצומצמת בכיתות התיכון, סמוך לבחינה, ולא כחוויה אזרחית פעילה – בדיוק הפער שעליו הצביעה הוועדה.
היכן שהחינוך האזרחי דל ומקוטב, כלי האבחון של הבוחר מחליד עוד לפני שהופעל.
מדוע חינוך לדמוקרטיה הוא ליבה, ולא תוספת?
המדינה עצמה כבר סיווגה אותו כך. תוכנית הליבה, שגובשה ב-2002, מונה במפורש את "אזרחות ודמוקרטיה" כמקצוע יסוד לצד מתמטיקה, אנגלית ומדעים, כפי שמפרט מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אלא שבפועל הוויכוח הציבורי על הליבה נסב כמעט כולו על מתמטיקה, אנגלית ומדעים – הכלים לשוק העבודה – ואילו האוריינות הדמוקרטית, אף שהיא נושאת את השם "דמוקרטיה" בתוכנית עצמה, נדחקת למעמד של מקצוע הומני משני.
ההיגיון של הליבה חל עליה במלואו. אם הליבה נועדה להקנות לכל אזרח בסיס משותף לתפקוד בכלכלה, הרי שהבנת זכויות, הפרדת רשויות ומנגנוני ריסון היא בסיס מקביל לתפקוד כריבון.
שלושת המנגנונים אינם מושגים מובנים מאליהם: דור שאינו מאומן לזהות מהו בלם מוסדי, מדוע עצמאות בית המשפט חשובה או מה משמעותו של חופש עיתונות, יתקשה להבחין בכרסום בזמן אמת – קל וחומר להתייצב מולו.
כשמקצוע הליבה הזה מצטמצם לשינון לקראת בגרות, המדינה מוותרת על אחד המנגנונים המרכזיים שמייצרים מחדש אזרחים המסוגלים לזהות מתי הדמוקרטיה שלהם נסוגה.
והרי ישראל עדיין הדמוקרטיה החזקה במזרח התיכון – לא?
הטענה הנגדית מבוססת. מדד ה-EIU עדיין מסווג את ישראל "דמוקרטיה פגומה" עם ציון של כ-7.8, הגבוה במזרח התיכון. חלק מהנסיגה אכן מוסבר במצב מלחמה ממושך, ובזמן לחימה מגבלות מסוימות על סיקור נחשבות לגיטימיות. יתרה מזו, 65.5% מהציבור סבורים שהבחירות הקרובות יהיו הוגנות וחופשיות.
אלא שהמלחמה מסבירה חלק, לא את הכול. ההפיכה המשפטית שבגינה ירד דירוג V-Dem קדמה למלחמה ונמשכת בנפרד ממנה. השאלה הרלוונטית אינה הדירוג מול השכנים, אלא כיוון התנועה.
שלושת המנגנונים שכורסמו הם הכרעות פנימיות של הרוב השלטוני, לא תוצר בלתי נמנע של איום חיצוני. ואשר לתקשורת: הצניחה נרשמה דווקא במדד המשפטי, רכיב מבני שאינו נגזר ממצב ביטחוני.
דמוקרטיה חזקה אינה נמדדת בציון בודד, אלא בכך שבלמיה שורדים גם את הרוב שמנסה לעקוף אותם.
שאלות שעולות מן הנתונים
אם ישראל עדיין כ"דמוקרטיה פגומה" ולא "משטר היברידי", מדוע "הורדה בדרגה" נחשבת חמורה?
המדדים בוחנים כיוון תנועה, לא רק מיקום. הירידה מ"ליברלית" ל"בחירתית" היא הראשונה זה כחמישים שנה, והיא מסמנת פגיעה ברכיבים הליברליים – זכויות מיעוט, שלטון חוק ובלמים – ולא רק בהליך הבחירות.
האם המלחמה אינה מסבירה את מרבית הנסיגה?
היא מסבירה חלק. אך ההפיכה המשפטית שבגינה ירד דירוג V-Dem קדמה למלחמה, והצניחה החדה במדד חופש העיתונות נרשמה דווקא במדד המשפטי – רכיב מבני שאינו נגזר ממצב ביטחוני.
מה הקשר בין שיעורי אזרחות בבית הספר לכרסום דמוקרטי?
מנגנוני הדמוקרטיה – איזונים ובלמים, עצמאות שיפוטית וחופש עיתונות – הם מושגים נלמדים. אף שהמדינה מגדירה "אזרחות ודמוקרטיה" כמקצוע ליבה, בפועל הוא דל ומקוטב, ומותיר דור שמתקשה לזהות את הכרסום בזמן אמת.
סיכום
הנתונים משרטטים כיוון תנועה אחד. הורדה בדרגה. שפל היסטורי בחופש העיתונות. רבע בלבד מהנשאלים מדרגים את הדמוקרטיה כטובה. שלוש שאלות לבוחר ערב הבחירות:
כשדמוקרטיה מכורסמת בהחלטות פנימיות ולא בזעזוע חיצוני – מי מהמתמודדים מתחייב לחזק את שלושת המנגנונים, ומי מציע להמשיך להחליש אותם?
כשהמדינה מגדירה "אזרחות ודמוקרטיה" כמקצוע ליבה אך מלמדת אותו כתוספת דלה – מי מהמתמודדים מתחייב להפוך אותו לליבה של ממש, ולא לסיסמה?
וכשבלם מוסדי נמדד ביכולתו לשרוד רוב שמנסה לעקוף אותו – האם הבוחר עומד לחזק את הבלמים שנותרו, או להמשיך בכרסומם?
מקורות: V-Dem Institute – Democracy Report 2026; עיתונאים ללא גבולות (RSF) – מדד חופש העיתונות 2026, עמוד ישראל; המכון הישראלי לדמוקרטיה – מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025; המכון הישראלי לדמוקרטיה – מדד הדמוקרטיות (EIU), מבט עולמי משווה; מכון מופ"ת – כתב העת "דפים", על הוראת האזרחות; מרכז המחקר והמידע של הכנסת – תוכנית הליבה ומקצועות החובה; פרופ' ידידיה שטרן, "איך ניתן לתקן את המשבר המשטרי בישראל?" (ynet, מעורבות).
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו