ממשלת ישראל אחראית לעיכוב ארוך מאוד בשחרור החטופים

ביום הטבח ב-7 באוקטובר 2023 חטפו ארגוני טרור, מחבלים ועבריינים פלסטינים לרצועת עזה 251 בני אדם – גברים, נשים, ילדים, קשישים ותינוקות. חלפו יותר משנתיים, ורק ב-26 בינואר 2026 הושבה לישראל גופתו של החטוף האחרון.

במהלך פרק הזמן הזה שולבו זה בזה משא ומתן דיפלומטי, מבצעי חילוץ צבאיים דרמטיים, עסקאות חטופים, עסקאות חטופים שהוחמצו, אסונות קשים מנשוא ופרשיות פוליטיות שעדיין מהדהדות.

להלן ציר הזמן המלא, אירוע אחרי אירוע, עם ההזדמנויות שנוצלו והוחמצו להצלת החטופים. 

בסופו של דבר כל 251 החטופים חזרו לישראל ולארצות אחרות בהן חיו לפני חטיפתם. 166 שורדי שבי שוחררו בחיים, והשאר – 85 – נהרגו בטבח ובשבי וגופותיהם הושבו לארצם. אך למרות הצהרות הממשלה בנוסח "החזרנו את כל החטופים", קשה לראות בטיפול בסוגיה הזאת סיפור הצלחה.

טליק גואילי, משמאל, שגב כלפון, איציק גואילי, במרכז, שירה גואילי ואיתן הורן, מימין, בכיכר החטופים בתל אביב, 23 בינואר 2026 (צילום: פאולינה פטימר ואוריאל אבן ספיר)

41 חטופים נרצחו או נהרגו בעזה בתקופת השבי; סבל עצום נגרם לרבים אחרים בשל התארכות השבי.

נראה שחלק ניכר מכול זה יכול היה להיחסך, ולא נחסך – בשל החלטות של הממשלה ממניעים פוליטיים. אותן החלטות שבגללן ממשלת ישראל לא הביאה את המלחמה לסיומה בכוחות עצמה ולא יזמה, עד היום, הקמת שלטון שיחליף את חמאס בעזה.

בסופו של דבר, סיום האירוע נכפה על ישראל בידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. זה נעשה מאוחר הרבה יותר משאפשר היה לעשות זאת – והשאיר את ישראל במצב שבו היעד של מיטוט שלטון חמאס והחלפתו בשלטון אחר ברצועה כלל לא הושג.

כמה חטופים שוחררו בעסקה הראשונה בנובמבר 2023?

כחודש וחצי אחרי הטבח, ב-24 בנובמבר 2023, נחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס בתיווך קטארי ("עסקת דלתות שמיים"). הפסקת האש ארכה שבוע ובמהלכה שוחררו 81 שורדי שבי ישראלים – ברובם נשים וילדים – בתמורה ל-240 אסירים ביטחוניים פלסטינים.

גבריאלה ומיאה ליימברג ששבו משבי חמאס בשיחת טלפון ראשונה למשפחתן, 28 בנובמבר 2023 (צילום: לע"מ)

לצדם, במאמצים דיפלומטיים נפרדים, שוחררו גם 24 אזרחים מתאילנד ומהפיליפינים. 

הייתה זאת ההזדמנות הגדולה הראשונה שמומשה, וזו שהניחה את התשתית למנגנון המשא ומתן שיפעל, בעליות ובמורדות, לאורך כל המלחמה.

האם ניתן היה בדצמבר 2023 לשחרר חטופים שלא שוחררו?

מייד אחרי תום הפסקת האש של נובמבר 2023, בוושינגטון ובירושלים גם יחד רווחה תחושה שישראל הייתה קרובה להסכם נוסף, ושהמלחמה הייתה עשויה להסתיים עד סוף אותה שנה, מה שהיה מביא גם לשחרור החטופים.

בתחילת דצמבר 2023 התגבשה הצעה מצרית להפסקת אש בת שלושה שלבים שבסיומה הייתה אמורה להסתיים המלחמה וכל החטופים היו אמורים לשוב לבתיהם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בדיון על תקציב המדינה, 7 בפברואר 2024 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אך לפי תחקיר של "ניו יורק טיימס", ראש הממשלה בנימין נתניהו עיכב את סיום המלחמה בעזה בטענה ש"הלחימה בחאן יונס טרם הושלמה ותשתית המנהרות שם גדולה ממה שחשבו".

מאחורי הקלעים, באותה עת בדיוק כבר ניכרה השפעה של הפוליטיקה הפנים-ישראלית על המשא ומתן. לפי דיווחים, בעוד צוות המו"מ הישראלי יושב עם המשלחת המצרית, ההצעה הודלפה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'.

סמוטריץ', שתמך, ועדיין תומך, בסיפוח רצועת עזה לישראל ובחידוש ההתיישבות ברצועה, ולכן התנגד לסיום המלחמה לכל אורכה, הגיב, לפי הדיווחים, באיום: "זו עסקה מופקרת, אני אפרק את הממשלה – אם חלילה תחליט להניף דגל לבן, לממשלה בראשותך לא תהיה זכות קיום".

לפי הדיווח, בעקבות האיום שינה נתניהו את מנדט המו"מ של הצוות הישראלי, מאחורי גבם של שותפיו לקבינט המלחמה דאז, בני גנץ וגדי איזנקוט.

ישראל, בסופו של דבר, סירבה להצעה המצרית. נשיא ארה"ב דאז, ג'ו ביידן, שתמך בעסקה, התאכזב מנתניהו, ולפי דיווחים, שיחת טלפון בין השניים הסתיימה כשביידן טרק את הטלפון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, 14 באפריל 2024 (צילום: דוברות ראש הממשלה)

מדוע נהרגו שלושה חטופים בדצמבר 2023 מירי של צה"ל?

כוח צה"ל שפעל בשכונת שג'אעייה בעיר עזה זיהה בטעות כאיום שלושה חטופים ישראלים – יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה – שככל הידוע ברחו משוביהם. החטופים היו לא חמושים, כמעט עירומים, נופפו בסמרטוט לבן, הרימו ידיים וקראו לעזרת החיילים.

למרות זאת, שני חיילים בכוח ירו לעברם והרגו אותם. תחקיר צה"ל קבע כי אירעה שרשרת כשלים: חיים נורה למוות כרבע שעה אחרי שחבריו נהרגו, לאחר שיצא מהמבנה שאליו נמלט, חרף הוראת מפקדו של החייל שלא לירות.

בפברואר 2024, פשיטה של צה"ל, שב"כ והימ"מ בלב רפיח הביאה לחילוצם בחיים ולהשבתם לישראל של פרננדו מרמן ולואיס הר, לאחר 129 יום בשבי.

האם ניתן היה להציל את החטופים כבר באפריל-מאי 2024?

לפי פרסומים רבים – למשל, תחקיר של "ניו יורק טיימס", באפריל 2024 החמיצה ישראל באופן ישיר הזדמנות לשחרר את החטופים.

השלט המאולתר "הצילו 3 חטופים" שתלו אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה בבית שבו הוחזקו ברצועת עזה, 17 בדצמבר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

חצי שנה אחרי פרוץ המלחמה, נתניהו התכונן להוביל הפסקת אש ממושכת – לפחות שישה שבועות – שכללה שחרור של יותר מ-30 חטופים, עם אפשרות לשחרור חטופים נוספים אם ההפוגה תוארך.

לפי הדיווחים, ליוזמה הייתה גם השלכה אזורית: רמזים סעודיים על נכונות לחדש את המגעים לנורמליזציה עם ישראל, בתנאי שהלחימה תיפסק.

נתניהו תכנן להציג את ההצעה לקבינט בהפתעה, כדי למנוע התארגנות נגדה מראש. אבל רגע לפני שהציג אותה, קטע סמוטריץ' את הדיון והכריז: "אם מובאת הצעה להסכם כניעה כזה – אין לך יותר ממשלה".

נתניהו, לפי הדיווחים, הכחיש בפני סמוטריץ' שקיימת הצעה כזו כלל ("לא, לא, אין דבר כזה"), ולחש בשקט ליועציו הביטחוניים: "אל תציגו את התוכנית".

תיעוד שאיתרו כוחות הביטחון של הירש גולדברג-פולין, אלכס לובנוב, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי וכרמל גת בהיותם בשבי חמאס ברצועת עזה

גורמים ביטחוניים ומדיניים ישראלים ואמריקאים שהתראיינו אחר כך לכלי תקשורת ישראלים ומערביים אמרו כי לכל דחייה כזו הייתה עלות כבדה בחיי חטופים שנרצחו בשבי בהמשך.

לפי הפרסומים השונים, בסביבות אותה תקופה הציג הממשל האמריקאי בפני נתניהו סקר שהראה תמיכה של למעלה מ-50% מהציבור הישראלי בעסקה. לפי הדיווח ב"ניו יורק טיימס", נתניהו אמר בתגובה: "אלה לא הבוחרים שלי".

במאי, הצדדים התקרבו לחתימה על מתווה שפורסם תחילה כ"מתווה נתניהו", ולאחר מכן שונה שמו ל"מתווה ביידן".

המחלוקת המהותית נגעה לאופי הפסקת האש: ישראל דרשה הפסקת אש זמנית שבסיומה יוכל צה"ל לשוב ולהילחם ברצועה, ואילו חמאס דרש הפסקת אש קבועה ונסיגה מלאה של הכוחות.

יחיא סנוואר ב-2019 (צילום: Abed Rahim Khatib/Flash90)

בסופו של דבר ההסכם לא נחתם; ישראל וחמאס החליפו האשמות הדדיות על חוסר רצינות במשא ומתן.

לצד המחלוקת המהותית, לתהליך היה גם רכיב פוליטי-פנים-ישראלי שתועד היטב. מייד לאחר שהנשיא ביידן חשף את המתווה ב-31 במאי, איימו סמוטריץ' ובן גביר בפומבי לפרק את הממשלה אם יאושר. סמוטריץ' הצהיר: "לא נסכים להפסקת המלחמה לפני השמדת חמאס", ובן גביר כינה זאת "עסקה מופקרת".

לפי פרסומים, ביניהם תחקיר חדשות 12, ההצעה הישראלית "לא הובאה כלל לדיון בקבינט המדיני-ביטחוני המורחב" – שבו יושבים גם סמוטריץ' ובן גביר – אלא רק בקבינט המלחמה הצר, מחשש להדלפה ולהתנגדות מוקדמת, בדיוק כפי שקרה כבר בדצמבר 2023. למרות זאת, שני שרי הימין הקיצוני גילו על ההצעה ולחצו על נתניהו לסרב לה, כפי שאכן עשה.

מה התרחש במבצע בו חולצה נועה ארגמני ביוני 2024?

ביוני 2024, כוחות שב"כ, ימ"מ ויחידות הניוד המטכ"ליות חילצו ממחנה הפליטים נוסייראת בחיים ארבעה שורדי שבי ישראלים – נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו.

לוחם הימ"מ ארנון זמורה, שנהרג במבצע לשחרור החטופים ברצועת עזה ב-8 ביוני 2024 (צילום: עמוד הפייסבוק של מיכל זמורה)

במהלך חילופי אש כבדים במחנה הפליטים נהרג מפקד הימ"מ, רפ"ק ארנון זמורה ז"ל. לפי דיווחי משרד הבריאות הפלסטיני שבשליטת חמאס, נהרגו בפעולה ובקרבות שהתנהלו בדרך אליה ומסביבה 274 פלסטינים בעזה וכ-700 נפצעו. בצה"ל אישרו את התרחשותם של חלק ממקרי המוות.

לפי הודעת חמאס, בעקבות המבצע לשחרור הוציא הארגון הנחיות חדשות לשוביו: לרצוח חטופים אם כוחות צה"ל יתקרבו למקום החזקתם – מדיניות שגבתה כעבור חודשים מחיר דמים כבד.

באותה תקופה, השר וחבר הקבינט לשעבר גדי איזנקוט, ולפי פרסומים גם הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי  – המליצו לקדם עסקה להפסקת אש ושחרור חטופים במקום להמשיך את המלחמה לכיוון כיבוש רפיח. זאת, בטענה שאין ערך ביטחוני ממשי בכיבוש זה. איזנקוט אמר: החטופים ישוחררו רק במשא ומתן, לא בכוח, ויש להעדיף את שחרורם על פני המשך הלחימה.

מפגינים, הקוראים לשחרור החטופים שבשבי ולסיום המלחמה ברצועת עזה, מוחים בתל אביב, 23 באוגוסט 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

האם חמאס הציע ביולי 2024 לשחרר את החטופים?

לפי פרסומים רבים שהתבססו על הדלפות מדיוני הקבינט ומהמו"מ העקיף עם חמאס, חמאס הציע ביולי 2024 עסקה דו-שלבית, שכללה, בסופה, סיום של המלחמה, נסיגה ישראלית מעזה ושחרור של אסירים פלסטינים רבים, וגם של החטופים.

הקבינט דן בהצעה, אך סמוטריץ' ובן גביר התנגדו לה מכול וכל.

בעוד המו"מ נמשך, נתניהו החל להדגיש בפומבי את מה שתיאר כ"חשיבות ההיאחזות הצבאית בציר פילדלפי", עמדה שסתרה את המתווה שהוא עצמו קידם באפריל.

גורמים בכירים בצה"ל טענו אז, לפי פרסומים, כי "אין יתרון צבאי משמעותי בהמשך הלחימה".

יואב גלנט, שר הביטחון דאז, שהתנגד גם הוא לעמדת נתניהו, תקף את רה"מ. הוא טען כי המפות שהציג נתניהו נכפו על צה"ל – והטיח בו: "אתה יכול להצביע גם על להרוג את כל החטופים".

דגל ענק שמשפחות החטופים הציבו סמוך לשגרירות ארה"ב בישראל, 26.8.2025 (צילום: מטה משפחות החטופים)

סמוטריץ' ובן גביר הצדיקו את עמדתם כהתנגדות עקרונית לכל נסיגה לפני "הכרעה מוחלטת" של חמאס, מחשש ששחרור מאות מחבלים יוביל לחזרתם לטרור.

במטה משפחות החטופים התייחסו להחלטת הקבינט ומסרו: "אחרי כמעט שנה של הפקרה, נתניהו לא מחמיץ אף הזדמנות כדי לוודא שלא תהיה עסקה. אין יום שבו נתניהו לא פועל באופן ממשי כדי לסכן את שובם של כל החטופים הביתה".

האם חמאס רצח שישה חטופים באוגוסט 2024?

באוגוסט 2024 אירע אסון: כוחות אוגדה 162 פעלו להכרעת גדוד תל-סולטאן ברפיח. במהלך הפעילות זיהו תצפיתני חמאס את הכוחות המתקרבים. במקום היו מחבלים שהחזיקו בחטופים הירש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת ז"ל. כשגילו על הכוח המתקרב, רצחו את כל השישה בדם קר.

גופותיהם אותרו ב-1 בספטמבר. פרסום דבר הרצח הצית את אחד מגלי המחאה הגדולים ביותר במלחמה נגד הממשלה.

יונתן אוריך מגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב. 14 ביולי 2026 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

בסמוך למועד שבו התפרסם דבר רצח ששת החטופים בספטמבר 2024, הודלף לעיתון הגרמני "בילד" מסמך מסווג, שהוצג כ"מסמך שמקורו בהנהגת חמאס", תוך רמיזה שמקור המסמך הוא ברב-המרצחים יחיא סנוואר שעמד בראש הארגון, או במקורותיו, ושהוא מייצג את עמדת חמאס. גורמי ביטחון קבעו כי ההדלפה הזאת סיכנה מקור, ובכך פגעה בביטחון המדינה.

ההדלפה הלא-חוקית והפרסום המטעה שימשו את נתניהו ומקורביו לטענתם כי "המחאה הציבורית למען עסקה משרתת בפועל את חמאס", כביכול. הטענה הזאת לא הייתה מבוססת על עובדות כלשהן, והפרסום ב"בילד" נועד לבסס אותה.

לפי כתב האישום שהוגש ב-2026 נגד היועץ יונתן אוריך ודובר ראש הממשלה דאז אלי פלדשטיין, הם אלה שהדליפו את המסמך המסווג, לכאורה במטרה להשפיע על דעת הקהל בישראל נגד המחאה, ובעקיפין נגד סיום המלחמה ושחרור החטופים.

בלי קשר לעבירת ההדלפה שבה מואשמים אוריך ופלדשטיין, בחקירה נחשף, לפי מה שפורסם, שהמסמך לא היה של הנהגת חמאס אלא של גורם זוטר בארגון הטרור, ולכן העיתון "בילד" והתעמולה של מקורבי נתניהו ייחסו לו משמעות שלא הייתה לו. בהנהגת חמאס לא ייחסו "תועלת" למחאת משפחות החטופים, אך מקורבי נתניהו רצו שהציבור בישראל ובעולם יחשוב כך, כדי להקטין את הלחץ.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר וראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת בזמן ההצבעה על תקציב המדינה, 29 במרץ 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

פלדשטיין מסר בחקירתו שראש הממשלה עצמו ידע על ההדלפה – טענה שבמשרד ראש הממשלה מכחישים מכל וכול עד היום.

האם בן גביר הודה בינואר 2025 שטרפד שחרור חטופים?

ב-17 בינואר 2025 נחתמה בדוחה, קטאר, עסקה עקיפה חדשה בין ישראל לחמאס שהביאה להפסקת אש. לפי פרסומים שונים, מתווה הפסקת האש היה כמעט זהה למתווה שהוצע לישראל ולחמאס באפריל 2024, וישראל דחתה (וייתכן שגם חמאס).  

בזמן הפסקת האש, שנמשכה כחודשיים, עד סוף פברואר, שוחררו מעזה 30 שורדי שבי חיים ושמונה חטופים חללים, בתמורה לכ-1,900 אסירים ועצורים פלסטינים. הפסקת האש הייתה מה שנועד להיות השלב הראשון בעסקה.

השלב השני בעסקה, שהיה אמור לכלול את שחרור כל שאר שורדי השבי והשבת כל שאר החללים ואת סיום המלחמה, לא הבשיל מעולם.

איתמר בן גביר, שלמה קרעי ואריאל קלנר מובילים בריקודים את משתתפי כנס הכיבוש וההתנחלות בעזה שנערך בבנייני האומה, ירושלים, 28 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

סמוטריץ' והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, התנגדו לעסקה וניסו לגבש בלוק פוליטי נגדה בתוך הקואליציה. שלושה ימים לפני חתימת העסקה, פרסם בן גביר סרטון בו הודה: "בשנה האחרונה, באמצעות כוחנו הפוליטי, הצלחנו למנוע מהעסקה הזו לצאת לפועל".

בהזדמנות זאת פנה לסמוטריץ' בהצעה שיודיעו יחד לנתניהו כי יפרשו מהממשלה אם העסקה תאושר.

ראש האופוזיציה יאיר לפיד הגיב באומרו כי חודשים ארוכים טען ש"העסקה נבלמת מסיבות פוליטיות", וכי "בן גביר עצמו אישר זאת כעת בווידוי פומבי".

גורם בלשכת ראש הממשלה דחה את הדברים באותו מעמד, וטען שהגורם היחיד שמנע עסקה מאז נובמבר 2023 היה "סירובו העקבי של חמאס", וכי מה ששינה בפועל את עמדת הארגון היו ההישגים הצבאיים של ישראל מול חזבאללה, לצד הלחץ המדיני של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שנכנס אז לתפקיד במקום ביידן – ולא שינוי עמדה ישראלי.

צעדת משפחות החטופים בכניסה לירושלים, 13 ביולי 2024 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

לפי תנאי עסקת ינואר 2025, היה על חמאס לשחרר תחילה את כל הנשים האזרחיות שבידיו, ורק אחריהן חיילות.

ב-25 בינואר שחרר חמאס במקום זאת ארבע שורדות שבי ששירתו כתצפיתניות בצה"ל – לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ונעמה לוי. זאת, בעוד האזרחית ארבל יהוד, שהייתה אמורה להשתחרר לפניהן, נותרה בשבי, אולי משום שחמאס התקשה לאתר אותה או להעבירה בפועל לידי הצלב האדום וצה"ל באותו מועד.

ראש הממשלה נתניהו פרסם מייד הודעה שהגדירה זאת כהפרת ההסכם, וישראל עיכבה בתגובה את פתיחת מעבר נצרים, שהיה אמור לאפשר לעשרות אלפי עזתים לשוב לצפון הרצועה.

בעוד המוני הפלסטינים המתינו במסדרון, ביצע צה"ל כמה פעמים ירי הרחקה לעברם. המעבר נפתח רק לאחר שחמאס הודיע כי יהוד תשוחרר ב-30 בינואר, והיא אכן שוחררה.

שירי ביבס ושני בניה, אריאל וכפיר, נחטפו מקיבוץ ניר עוז. לפי הערכת מודיעין וממצאים פורנזיים, הילדים נרצחו בשבי כבר בנובמבר 2023.

מתוך הריאיון עם שורד השבי ירדן ביבס בתוכנית "60 דקות" של רשת CBS, 30 במרץ 2025 (צילום: צילום מסך CBS)

כשהגיע תור השבת גופות בני המשפחה, בפברואר 2025, התברר שהגופה שחמאס טען שהיא של שירי אינה שלה אלא של אדם אנונימי – גופתה האמיתית נמסרה רק יומיים אחר כך.

מדוע החטופים לא שוחררו במרץ 2025?

השלב השני של עסקת ינואר – שהיה אמור לכלול שחרור של כל שאר החטופים וסיום המלחמה – לא נפתח כלל. כל השאלות הקשות: השלטון העתידי ברצועה, פירוק חמאס מנשק, מימון שיקום עזה, היקף הנוכחות הצבאית הישראלית בעזה אחרי המלחמה – נותרו בלי מענה.

בסוף פברואר 2025, כשהחלק הראשון של העסקה ושל הפסקת האש היה אמור להסתיים, הציע השליח האמריקאי סטיב ויטקוף להאריך את הפסקת האש בכחודש וחצי, שבמהלכם ישוחררו כל שאר החטופים בשתי פעימות. זאת, בלי הכרעה מיידית על סיום המלחמה. ישראל הסכימה להצעה, חמאס סירב לה.

חיילים בבית לאהיא בדרום רצועת עזה. 28 בנובמבר 2024 (צילום: אורן כהן/פלאש90)

בעקבות זאת, הורה נתניהו בתחילת מרץ לעצור את כניסת הסיוע ההומניטרי לעזה, כאמצעי לחץ על חמאס לקבל את המתווה. ב-18 במרץ פתח צה"ל בהפתעה במבצע "עוז וחרב" שחידש את הלחימה בעזה.

בתקשורת הישראלית והעולמית פורסם אז שההחלטה לחדש את הלחימה במקום להמתין לשינוי בעמדת חמאס, וכל ההחלטות הקודמות על טרפוד הצעות לסיום המלחמה ושחרור החטופים, הושפעו משיקולים קואליציוניים (כלומר, מכניעה של נתניהו ללחץ של בן גביר וסמוטריץ').

לשכת רה"מ דחתה מכול וכל את הטענות הללו, ומסרה כי המחלוקות עם בכירי מערכת הביטחון נבעו מאי-הסכמה על מדיניות בלבד, וכי "לא הייתה כלל עסקה ממשית על הפרק ב-2024 בשל סירוב חמאס".

חודשיים אחר כך, החייל האמריקאי-ישראלי עידן אלכסנדר שוחרר כמחווה מדינית לארצות הברית, מחוץ למסגרת של עסקה כוללת עם חמאס.

שיירה המלווה את ארונו של החטוף החלל רן גואילי, בדרכה למכון לרפואה משפטית אבו כביר בתל אביב, 26 בינואר 2026 (צילום: אריק מרמור/פלאש90)

מתי שוחררו אחרוני החטופים החיים, וכיצד הוחלט על כך?

נראה כי מבחינתה של ממשלת ישראל, המלחמה הייתה אמורה להימשך ללא גבול נראה לעין. בשלב זה, לנשיא טראמפ נמאס, והוא כפה על שני הצדדים – ישראל וקטאר שייצגה את חמאס במו"מ – את הפסקת הלחימה וההוצאה לפועל של עסקה סופית לשחרור כל החטופים והשבת כל הגופות.

בעקבות זאת נחתם הסכם שארם א-שייח', שנועד להיות השלב הראשון של "תוכנית 21 הנקודות של טראמפ. ב-13 באוקטובר שוחררו 20 שורדי השבי החיים האחרונים.

גופות החללים הושבו בשלבים שהסתיימו ב-26 בינואר 2026 עם איתור גופתו של רן גואילי ז"ל, החטוף האחרון שהושב מעזה.

לסיכום: מציר הזמן של המלחמה בעזה עולה תמונה של שתי הזדמנויות עיקריות לשחרור חטופים, בנובמבר 2023 ובינואר 2025 – שמומשו במלואן או בחלקן, לצד שני מבצעי חילוץ צבאיים מוצלחים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במפגש עם משפחות חטופים, 8 בדצמבר 2024

מנגד, שלוש הזדמנויות מתועדות הוחמצו, בדצמבר 2023, באפריל 2024 וביולי 2024. זאת, בעיקר בשל שיקולים קואליציוניים ופוליטיים של נתניהו. רבים מהחטופים שהיו אמורים להשתחרר בהזדמנויות המוחמצות הללו, נהרגו ונרצחו בשבי חמאס. 

האם העיכוב בשחרור החטופים קשור ל"יום שאחרי" בעזה?

מאחורי ההשתהות הממושכת בעסקאות ומאחורי מחיר הדמים הכבד שגבו – עומד כישלון מדיני ואסטרטגי ענק: ממשלת ישראל מעולם לא הציגה תוכנית מגובשת ל"יום שאחרי" בעזה, ולכן, מעבר להארכת הלחימה ולתקווה שחמאס יקרוס לבסוף, לא הייתה לה שום יכולת ליזום סיום של המלחמה.

וזה לא מפני שהאתגר לא היה ידוע – הוא עלה שוב ושוב בדיונים המדיניים והביטחוניים לאורך כל המלחמה – אלא מפני שכל יוזמה ממשית להקמת חלופת שלטון לחמאס, ישראלית או בינלאומית, הייתה מחייבת דיון בשאלות שהקואליציה של נתניהו לא יכלה לשרוד אותן: מעורבות של הרשות הפלסטינית, ויתור על שליטה ישראלית קבועה בשטח, או פשרה טריטוריאלית כלשהי.

סמוטריץ' ובן גביר, ששללו כל אחת מהאפשרויות הללו על הסף, החזיקו את קיום הקואליציה בידיהם, וכל ניסיון לקדם תוכנית כזו נעצר עוד בטרם הבשיל.

מפגינים בתל אביב נגד ממשלת נתניהו ולמען שחרור החטופים בעזה, 7 בדצמבר 2024 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

התוצאה הייתה שממשלת ישראל לא הצליחה להביא את המלחמה לסיומה בכוחות עצמה – לא בשל מגבלה צבאית או סירוב של מרצחי חמאס, אלא בשל שיתוק מדיני-קואליציוני.

הראיה הברורה ביותר לכך היא שהמלחמה הסתיימה בסופו של דבר לא ביוזמה ישראלית, אלא כאשר לטראמפ נמאס מהעיכובים. טראמפ הוא זה שכפה על הצדדים את מתווה 21 הנקודות ואת הסכם שארם א-שייח'.

הפתרון הזה, שנכפה על ישראל מבחוץ, סיים את סבלם של החטופים ובני משפחותיהם – מאוחר הרבה יותר משהיה יכול לסיים אותו – אך לא הביא, גם כשנה אחר כך, להקמתו של שלטון חלופי לחמאס ברצועה.

מקורות עיקריים: מאקו/N12 – תחקיר "ניו יורק טיימס" על עסקאות החטופים; ויקיפדיה – ערכי עסקאות חמאס–ישראל 2023, 2025; מבצעי יד זהב וארנון; הריגת שלושת החטופים בשג'אעייה; רצח ששת החטופים ברפיח; חטיפת משפחת ביבס; פרשת הדלפת המסמכים לעיתון "בילד"; "וואלה חדשות" – היחידה הסודית שמאחורי איתור החטופים.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית