שני עשורים של הבטחות שלא קוימו – כך הופקר הצפון, פעם אחר פעם

מלחמת לבנון השנייה הסתיימה בקיץ 2006, ומאז ליוותה כל ממשלה ישראלית את יישובי הצפון באותה הבטחה: הפעם באמת ילמדו את הלקח. יוקם מיגון, יפותחו תשתיות, יובטח עתיד כלכלי לגליל ולגולן.

כמעט עשרים שנה אחר כך, ועם מלחמה נוספת מאחורינו, התמונה שמצטיירת ממסמכי ביקורת המדינה, מתחקירים עיתונאיים ומעדויות של ראשי רשויות ותושבים היא של מחדל נמשך – לא של אירוע חד-פעמי.

ממתי קיימת תוכנית מיגון גבול הצפון, וכמה ממנה בוצע?

ועדת וינוגרד, שהוקמה בספטמבר 2006 לחקור את מלחמת לבנון השנייה, ופרסמה את מסקנותיה בשנים 2007-2008, מצאה ליקויים עמוקים בהיערכות המדינה כלפי תושבי הגבול הצפוני.

אלא שהממצאים לא תורגמו למעשים. כפי שמתאר תחקיר שערכה מערכת "שומרים", כישלון המיגון בקו העימות נמשך גם כעבור שמונה שנים מהחלטת ממשלה ייעודית בנושא – התקציבים לא הגיעו, המודל שהועתק מעוטף עזה לא התאים למציאות בצפון, משרד הביטחון גרר רגליים, וקבלנים נטשו פרויקטים באמצע.

רקטה של חזבאללה פגעה בגן ילדים בנהריה, 2 באפריל 2026 (צילום: דוברות המשטרה)

מסקנת התחקיר הייתה חדה: "יש כאן כישלון ברור של ממשלת ישראל בביצוע פרויקט לאומי".

הנתונים היבשים מחזקים את התמונה. לפי נתונים שאסף אתר "פאנדר" מבדיקת מבקר המדינה, הלמ"ס ומרכז המחקר והמידע של הכנסת, בעוד שברמה הארצית כ-40%–45% מהדירות כוללות ממ"ד תקני, בחלק ניכר מיישובי הגליל העליון והמערבי השיעור הוא 20%–30%. זאת, במרחב בו זמן ההתרעה מירי טילים נמדד עד לאחרונה בשניות או שלא היה קיים בכלל.

עלות מיגון אזור הגבול מוערכת בעשרות מיליארדי שקלים, והקמת ממ"ד בודד יכולה להימשך בין שלושה לתשעה חודשים – כך שגם החלטה ממשלתית מיידית לא הייתה משנה את התמונה בטווח הקצר. הבדיקה סיכמה: "נחצו כל הקווים האדומים בין המדינה לאזרחים".

אותו דפוס חזר על עצמו ב-2018. אביגדור ליברמן, אז שר הביטחון, יזם תוכנית ממשלתית להשקעה של כחמישה מיליארד שקל במיגון יישובי קו העימות בצפון, בפריסה של עשור.

:בסוף אותה שנה, בעקבות מה שהגדיר "כניעה לחמאס" פרש ליברמן מהממשלה, וב-2019 גילו ראשי יישובי קו העימות כי תוכנית מיגון קו העימות בצפון הוקפאה.

כאלף מפגינים בכניסה לקריית שמונה במחאה על "נטישת העיר", 16 בדצמבר 2025 (צילום: דיאנה בלטר)

ראש עיריית נהריה רונן מרלי ציין כי חלק מהבעיה נבע מהיעדר ממשלה מתפקדת בתקופת הבחירות – שלבסוף נמשכה יותר משנה ברצף, עד פרוץ מגפת הקורונה..

עד פרוץ גל המלחמות באוקטובר 2023, רק כמה מאות מכ-5,000 הדירות שהיו אמורות להיות ממוגנות במסגרת התוכנית מ-2018 מוגנו בפועל. לפי דיווח שפורסם השנה, רק כ-10% מהמבנים ביישובי קו העימות הצפוני מוגנו במסגרת אותה תוכנית, אחרי שמונה שנים.

האם ראשי הרשויות בצפון מרוצים מהיחס של הממשלה?

כשפרצו שתי המלחמות האחרונות בגבול הצפון – "חרבות ברזל" והמערכה האחרונה עם איראן – המחדל שהצטבר לאורך שנים נחשף במלוא עוצמתו. עסקים שנבנו במשך עשורים קרסו, ענף תיירות הפנים בצפון נפגע אנושות (ותיירות החוץ כמעט נעלמה), חקלאים איבדו יבולים, ומשפחות שלמות מצאו את עצמן נעות בין בתי מלון לפתרונות דיור זמניים – חלקן עדיין לא שבו לשגרה.

הביקורים הרשמיים של אנשי הממשלה באזור היו לרוב חטופים ומכוונים בעיקר ליחסי ציבור, ולא לוו במעשים שתאמו את היקף ההצהרות.

שר הביטחון יואב גלנט בשיחה עם ראשי המועצות בפורום קו העימות, 30 בספטמבר 2024 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

בוועידת הביטחון הלאומי של ynet ו"ידיעות אחרונות" בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), שהתקיימה החודש, תיארו דוברים המעורים בנעשה בקו העימות "משבר אמון כפול" של תושבי גבול הצפון – כלפי הממשלה וצה"ל.

ד"ר עידית שפרן גיטלמן מ-INSS הצביעה על הפער בין ההבטחות שפיזרה הממשלה לאחר תחילת המלחמה לבין המציאות בשטח, והזהירה: "לא להבטיח הבטחות שאי אפשר לקיים".

ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום יישובי קו העימות, משה דוידוביץ', תיאר כיצד תושבי הגבול נדרשים להיאבק על כל דבר – מהטבות מס ועד פיצויים – במקום לקבל התייחסות יזומה מהמדינה. דוידוביץ' הצהיר הצהרות כאלה שוב ושוב אינספור פעמים במשך שנים, וכמעט לא קיבל עליהן התייחסות.

האם הממשלה פגעה בקריית שמונה לנקום באביחי שטרן?

אם יש עיר שממחישה את יחס הממשלה כלפי קו העימות בצפון בשנים האחרונות, זו קריית שמונה. המצב בעיר קשה מאוד, קודם כל בגלל המלחמות מול ארגון הטרור חזבאללה.

תושבי העיר פונו ממנה באוקטובר 2023, עד נובמבר 2024. כרבע מהבתים נפגעו מירי הרקטות מלבנון, ורבים מהם נהרסו. התמותה של תושבי העיר זינקה מאז הפינוי בכ-20%, בעיקר בשל מצבם הנפשי של הקשישים.

ההערכה, של עיריית קריית שמונה ושל ארגונים אזרחיים, היא שרק כשני שליש עד שלושה רבעים מתושבי העיר חזרו לבתיהם לאחר הפסקת האש בסוף 2024, ואלפים מאלה שחזרו עזבו שוב, זמנית או לצמיתות, במרץ השנה. לפי דיווח ב"כלכליסט" כ-80 מורים בעיר הודיעו על עזיבתם לקראת שנת הלימודים, בשל המצב המתמשך.

לכך נוספת הזנחה מצד הממשלה, במיגון ובתחומים אחרים. ראש העירייה אביחי שטרן מצא את עצמו שוב ושוב במאבק פומבי מול משרדי הממשלה על תקציבי שיקום ומיגון שאינם מגיעים, או מגיעים באיחור ניכר ובאופן חלקי. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן בישיבת הממשלה בעיר, 1 בפברואר 2026 (צילום: מעיין טואף / לע"מ)

לטענתו, תקציבים שהובטחו לא הועברו בפועל גם לאחר שאושרו רשמית, ותקציבי חירום גויסו בסופו של דבר מתרומות ציבוריות ולא ממשלתיות. שטרן תקף בחריפות את הטיפול הממשלתי בעיר ואמר: "הממשלה נעלמה, הכישלון צורב".

כאשר הגיעה הממשלה סוף סוף לישיבה בעיר היא הכריזה על שורת תוכניות שיקום – שעל חלקן כבר הוחלט מזמן – אבל תוך זמן קצר הוסרה מהחלטת הממשלה שורת הטבות שנחשבו למשמעותיות במיוחד עבור התושבים ובעלי העסקים – בהן הנחות ארנונה וסיוע מיידי לעסקים ומענקים לרוכשי דירות.

הזירה שבה טיל ששוגר מלבנון לעבר ישראל וגרם נזק בקריית שמונה, 30 במאי 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

יו"ר מפלגת ביחד ורה"מ לשעבר, נפתלי בנט, טען בפומבי כי קיימת "שיטה" שבמסגרתה תושבי קריית שמונה נענשים על כך שלא בחרו בעבר במועמד הליכוד לראשות העיר. בנט טען כי שמע על "הוראה בלתי פורמלית להימנע מהעברת תקציבים לעיר". בנט כינה את המהלך הנטען "שיטת זפרני", על שמו של אלי זפרני, מועמד הליכוד לראשות העיר, שהפסיד לשטרן בבחירות המקומיות. 

בנט לא ביסס את הטענה הקשה, וזפרני דחה אותה מכול וכל, כינה אותה "אוסף של שקרים, בדיות והמצאות מוחלטות", והצהיר כי יגיש נגד בנט תביעת לשון הרע (עד כה, ככל הידוע, התביעה לא הוגשה). 

עם זאת, עצם העובדה שבעיר שחלק גדול מתושביה – כולל שטרן – הזדהו בעבר עם הליכוד, אנשים רבים משמיעים טענות מסוג זה ומבטאים תחושה חזקה וקשה של הזנחה, ממחיש עד כמה חוסר האמון בין הממשלה לעירייה ולחלק מתושביה עמוק, ומחדד את השאלה, האם מעורבים במדיניות שיקולים החורגים מהצרכים הענייניים של תושבי העיר.

האם הממשלה מזניחה את גבול הצפון בשל מיעוט תושביו?

טענה שחוזרת ועולה בפי פעילים ומנהיגי דעת קהל בצפון היא שיחס הממשלה לאזור נובע לא רק מהזנחה בירוקרטית, אלא משיקול אלקטורלי צונן. ניסן זאבי, מייסד ארגוני "לובי 1701" ו"הביתה – חוזרים לגליל" הפועלים למען יישובי קו העימות, טוען כי אחת הסיבות המרכזיות לכך היא פשוט "היעדר המשקל האלקטורלי".

שלט חוצות ליד ראש פינה המבשר על סלילת רכבת לקריית שמונה, יולי 2025 (צילום: תני גולדשטיין)

לשם המחשה הוא משווה בין כ-230 אלף תושבי בני ברק – עיר אחת ומרוכזת פוליטית – לבין כלל תושבי יישובי הגליל, הפרוסים על פני כ-120 ק"מ גבול ומונים יחד כ-240 אלף תושבים בלבד.

זאבי הצביע על העובדה שהמדינה מעבירה בין-לילה מאות מיליוני שקלים למגזרים שנתפסים כבעלי משקל פוליטי מובהק, בעוד שתקציבי שיקום ומיגון לצפון בהיקף של מיליארדים נתקעים שנים מעבר למועדים שהובטחו.

זאבי הוא יליד מטולה ותושב קיבוץ כפר גלעדי. רובם המכריע של תושבי הקיבוצים והיישובים הקטנים באזור מצביעים בקביעות למפלגות האופוזיציה, ולכן אינם נתפסים כ"לקוח" של הממשלה, ורבים מהם חשים וטוענים כי האזור מוזנח מסיבות פוליטיות. הטענה הזאת אינה רלוונטית לקריית שמונה – אך בהחלט ייתכן שהממשלה מתעלמת מהאזור כולו בגלל דלילות האוכלוסין.

זאבי עצמו, המספר שהצביע בעבר פעמיים לליכוד, אומר כי "תושבים רבים בצפון מאבדים אמון במפלגת השלטון", ומעריך (או מקווה) כי הצבעתם עשויה להכריע את הבחירות הבאות. ככל הידוע, גורמים בממשלה לא התייחסו עד כה במישרין לטיעון הקשה שהוא מעלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיח פעם בתושבת האזור, שהתלוננה על כך שאין בק"ש בית חולים, "את משעממת אותי".

ניסן זאבי, המתמודד לראשות המועצה האזורית הגליל העליון, מצביע בבחירות לרשויות המקומיות בקלפי בכפר גלעדי, 18 בפברואר 2025 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

לסיכום: בין אם מדובר בהמלצות ועדת וינוגרד שלא יושמו במלואן, בפער העצום שנותר בין שיעורי המיגון בפריפריה הצפונית למרכז הארץ, בתקציבי שיקום שהובטחו ולא זרמו, או בטענות לשיקולים פוליטיים בהקצאת משאבים – התמונה שעולה ממקורות שונים ובלתי תלויים היא עקבית.

יישובי גבול הצפון נשארים, שוב ושוב, בתחתית סדר העדיפויות הלאומי – עד שמגיע המשבר הביטחוני הבא, שחושף מחדש את המחיר של ההזנחה המצטברת. מה שמצטייר כעובדה ברורה הוא שמן הקואליציה הנוכחית לא תגיע שום בשורה לקו העימות בצפון.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית