בפוסט שפרסמתי כאן לאחרונה, סקרתי את סיפורה של חסידות בּוֹהוּשׁ – קהילה פרו-ציונית ומודרנית יחסית במקורה, שבהובלת האדמו"ר הנוכחי הפכה את עורה ועברה לחוגי הקנאים.

בהקשר זה של חסידות בוהוש ואדמו"רים ציוניים, ראוי להרחיב על אודות הדמויות בשושלת.

ראשית נזכיר את יעקב פרידמן, שהוזכר במאמר הקודם, בנו הצעיר של הרבי הראשון מבוהוש.

יעקב פרידמן נולד בשנת 1878 בעיר בוהוש שברומניה ובגיל 16 נישא לבת דודו, הרבי ישראל מהוּסְיַאטִין (בזמנו עיירת ספר בגבול בין רוסיה לאוסטריה, כיום באוקראינה), ענף אחר בשושלת רוז'ין שמנה גם הוא רבבות חסידים. לשם גם עבר יעקב להתגורר.

בשונה משאר אדמו"רי השושלת שברובם לא הצטיינו בלימודים תורניים, יעקב נחשב לעילוי תורני ורכש גם ידע כללי, לרבות שפות זרות.

עם מות אביו הוא לא נתמנה לאדמו"ר ונותר נאמן לחותנו.

בשונה משאר אדמו"רי השושלת שברובם לא הצטיינו בלימודים תורניים, יעקב פרידמן נחשב לעילוי תורני ורכש גם ידע כללי, לרבות שפות זרות. עם מות אביו הוא לא נתמנה לאדמו"ר ונותר נאמן לחותנו

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברחה המשפחה לווינה, שם ייסד יחד עם חמישה אדמו"רים אחרים מקרוביו (עליהם ארחיב בהמשך) את ההסתדרות החסידית-ציונית "חברת יישוב ארץ ישראל", אשר חָבְרָה בשנת 1918 להסתדרות המזרחי, שיעקב עצמו היה אחד ממנהיגיה.

ב־1920 השתתף יחד עם קרובו האדמו"ר מסַדִיגוּרַה בוועידת התנועה הציונית העולמית בלונדון מטעם תנועת המזרחי בווינה. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה השתתפו אדמו"רים חסידיים באספה ציונית.

הוא פרסם מאמרים על הציונות בעיתון הווינאי Morgen-Zeitung ובעיתונים נוספים. באחד המאמרים הוא פנה לדודו, הרבי מצ'וֹרְטְקוֹב, מי שנחשב אז לבכיר אדמו"רי השושלת וממנהיגיה הבכירים של היהדות החרדית בזמנו, וקרא לו לחזור בו מתמיכתו באגודת ישראל ולהצטרף לתנועת המזרחי.

ב־1924 נתמנה לחבר מרכז המזרחי במרכז אירופה ובבלקן, לצד דוד צבי פנקס, לימים מחותמי מגילת העצמאות ושר התחבורה. העיתונות דאז תיארה כיצד בסיום כל כינוס היה נעמד האדמו"ר פרידמן יחד עם שאר הצירים לשירת "התקווה" בחרדת קודש.

במאמר שפרסם באותה שנה טען האדמו"ר פרידמן כי הציונות היא תנועה המותאמת אותנטית לרוח החסידות וכי התנגדות המיינסטרים החסידי לציונות נובעת מאי-הבנת גודל השעה.

העיתונות דאז תיארה איך בסיום כל כינוס נעמד האדמו"ר פרידמן בחרדת קודש עם שאר הצירים לשירת "התקווה". במאמר שפרסם טען כי הציונות היא תנועה המותאמת אותנטית לרוח החסידות

הרב יעקב סבל מרדיפות מצד קנאים ומצד מתנגדי הציונות בשל פעילותו זו. ניתן רק לנחש ש"ממשיך דרכו" כיום, הרבי הנוכחי מבוהוש, היה מוקיע אותו היום ככופר.

בשנת 1937 הוא עלה לארץ ישראל יחד עם חותנו, והתיישב בתל אביב. בריאיון עיתונאי שנערך עימו בשנת 1939 הוא יצא בחריפות נגד הצהרת אגודת ישראל כי התנועה מכירה בפתרון הסכסוך בדמות פדרציה ערבית על כל השטח שתכלול אוטונומיה יהודית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה התבטא בחיוב לגבי התנדבות לגיוס לצבא הבריטי. לדבריו, "הגיוס הינו חובה קדושה ובו תלוי כבוד העם היהודי". הגיוס לצה"ל בהמשך, אם כן, הפך בעיניו לקודש קודשים. אותו גיוס שעליו מכריז נכד אחיו כיום, האדמו"ר הנוכחי: "נמות ולא נתגייס".

עם מות חותנו בשנת 1949 הוא הפך לאדמו"ר השלישי מהוסיאטין. הרב יעקב נהג לחגוג את יום העצמאות באמצעות "טיש" חסידי שבו היה נושא דברי תורה בעברית ולא ביידיש כמקובל בחצרות האדמו"רים. בבחירות לכנסת תמך במפד"ל.

ערב מלחמת סיני, עקב המצב החמור בגבולות המדינה, התעוררה תנועה ספונטנית של התרמת כספים למימון רכישת נשק לצה"ל שנקראה "קרן המגן". במכתב שצירף הרב פרידמן לתרומתו לקרן, קרא לציבור להשתתף והסביר את מניעיו:

"אמנם אמר כבר דוד המלך 'לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ', אך אנו רואים כי יעקב אבינו עצמו יצא למלחמה באנשי שכם בהגינו על עצמו, וכן לקראת המפגש עם עשיו לא הסתמך יעקב רק על תפילה אלא הכין עצמו גם למלחמה".

תרומת האדמור יעקב פרידמן לקרן המגן, "הצופה" ⁨ 27 באוקטובר 1955⁩.

את הסיבה לכך הסביר האדמו"ר בציטוט מדברי הרמב"ן (מחשובי הרבנים בימי הביניים) לפיו:

"אין חפץ הקדוש ברוך הוא לשנות טבעו של עולם למעט אם לא קיימת דרך אחרת להצלה".

את המכתב הזה הייתי מציע לצה"ל לתלות על בית הכנסת של חסידות בוהוש בבני ברק. לא שזה יעזור, סתם בשביל האירוניה.

יעקב התבטא בחיוב לגבי התנדבות לגיוס לצבא הבריטי: "הגיוס הינו חובה קדושה ובו תלוי כבוד העם היהודי". הגיוס לצה"ל בהמשך הפך בעיניו לקודש קודשים. אותו גיוס עליו מכריז נכד אחיו, האדמו"ר הנוכחי: "נמות ולא נתגייס"

יעקב פרידמן מת בשנת 1957 והותיר אחריו כתבים רבים שכונסו על ידי חסידיו לספר "אהלי יעקב". רוב דברי התורה שנשא לכבוד יום העצמאות נשארו (משום מה) בכתב יד, מלבד דרשה אחת שנאמרה בשבת, ו' באייר תש"ח (כ־24 שעות לאחר ההכרזה על קום המדינה), ודרשה נוספת שנאמרה באחת השנים הראשונות לקום המדינה כאשר ה' באייר חל בשבת (תחת הכותרת "פרשת תזריע-מצורע" וללא ציון כי מדובר ביום העצמאות).

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.