במהלך החודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צפויה לפרסם את נתוני הצמיחה לרבעון השני של 2026. ההערכה הרווחת בקרב כלכלנים היא שנתוני הצמיחה הרבעוניים יהיו גבוהים.
לאחרונה, משרד האוצר הפיץ בתקשורת הכלכלית הערכות לפיהן נתוני הצמיחה השנתיים "יהיו גבוהים, 4%, הרבה מעל הממוצע ב-OECD". שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבר מציג את המשק כ"מצוין" ומתגאה בהורדת הגירעון.
אבל ראשית, לאיש, כולל כלכלני האוצר, אין שום מושג מה יהיו נתוני הצמיחה ברבעון השלישי והרביעי, כך שהערכות הצמיחה השנתית הגבוהות הן לגמרי בלתי-מבוססות.
שנית, הצמיחה הגבוהה ברבעון השני אינה נובעת משיפור במצב הכללי של המשק, אלא בעיקר מהעובדה שברבעון הראשון נרשמה צמיחה שלילית בגלל המלחמה, וכן – מזינוק עולמי בביקוש למוצרי תעשייה ביטחונית ולשבבים לתעשיית הבינה המלאכותית. למעשה, חלק גדול מאוד מהצמיחה מגיע מחברה אחת ויחידה – אנבידיה, בשעה שרוב המשק סובל מגירעון גבוה וחוב תופח.
למה צפויה להירשם צמיחה גבוהה ברבעון השני?
הרבעון השני נמדד מול הרבעון שקדם לו, ואותו רבעון היה רבעון מלחמה. ברבעון הראשון של 2026 התכווץ המשק בשיעור שנתי של 3.8%, נתון שהלמ"ס ייחסה למלחמת "שאגת הארי" מול איראן וחזבאללה, שפרצה בסוף פברואר ונמשכה לאורך כל מרץ עד תחילת אפריל.
מדובר באחד הרבעונים הגרועים ביותר לכלכלה הישראלית ב-20 השנים האחרונות – התוצר התכווץ עוד יותר רק בזמן הסגר הראשון בזמן מגפת הקורונה וברבעון שלאחר הטבח ב-7 באוקטובר.
וכאשר המשק מתכווץ בצורה כה חדה ואחר כך חוזר לשגרה, ברבעון שאחריו נרשמת קפיצה בצמיחה. אך זו קפיצת התאוששות מבסיס נמוך, לא צמיחה חדשה.
המלחמה יצרה שפל ברבעון הראשון, וכך ניפחה את הצמיחה ברבעון השני. גם במשרד האוצר מסבירים את הצמיחה כהתאוששות לאחר המערכה מול איראן, ולא כפרי של מדיניות כלכלית מוצלחת. ניתן גם להזכיר כי המלחמה ששיתקה את כלכלת ישראל לחודש ברבעון הקודם הייתה יוזמה של הממשלה.
כמה מהצמיחה במשק מגיעה מאנבידיה?
שני כלכלנים ראשיים של בתי השקעות, אלכס זבז'ינסקי מ"מיטב" ויונתן כץ מ"לידר", פרסמו לאחרונה ניתוחים דומים: לפי זבז'ינסקי וכץ, נתוני הצמיחה לא ממש מייצגים את מצב המשק משום שהם נשענים על קומץ חברות, ובעיקר על חברה אחת – אנבידיה.
לפי חישובי זבז'ינסקי, בלי הפעילות החריגה של אנבידיה, הצמיחה ב-2025 הייתה 1.6% בלבד במקום 2.9%. אותו חישוב מלמד גם שבלעדי אנבידיה, התכווצות התוצר ברבעון הראשון של 2026 הייתה מגיעה ל-10.5% במקום 3.8%.
עיקר הפעילות מזוהה עם מלאנוקס, חברה-בת ישראלית של אנבידיה, שייצוא הסחורות שלה כלל אינו עובר בגבולות ישראל, וזינק בכ-74% ב-2025.
לא מדובר בעיוות סטטיסטי, אלא במדידת צמיחה תקנית לפי כללי קרן המטבע הבינלאומית. אבל אנבידיה ישראל מעסיקה רק כ-0.14% מהעובדים בישראל; מלאנוקס העסיקה לפני שנמכרה לאנבידיה כ-0.06% מהעובדים. כלומר, הצמיחה נשענת על ענף ההייטק שמעסיק כעשירית מהעובדים בלבד, ובעיקר, על חברה אחת שמעסיקה כאלפית מהם.
האם הצמיחה בייצוא הביטחוני היא הישג של הממשלה?
מנוע נוסף של התאוששות המשק ב-2025 וברבעון השני של 2026 הוא התעשייה הביטחונית. היצוא הביטחוני של ישראל שבר ב-2025 שיא של 19.2 מיליארד דולר. מדובר בזינוק של כ-30% בייצוא הביטחוני, ושל 100% בתוך חמש שנים. התעשייה האווירית לבדה סיכמה את 2025 עם הכנסות של 7.4 מיליארד דולר.
אלא שהסיבה לזינוק בייצוא היא שמדינות רבות בעולם הגדילו בשנים האחרונות את תקציבי הביטחון שלהן, בגלל המתיחות הביטחונית בעולם, הפלישה הרוסית לאוקראינה, המלחמות בין ארה"ב לאיראן והמתיחות בין סין לטאיוואן. סיבה נוספת לגידול ברכישת אמל"ח מישראל, למרות התערערות יחסי החוץ, היא הביצועים המרשימים של צה"ל, בעיקר חיל האוויר, בשדות הקרב בלבנון ובאיראן.
צמיחה שמקורה באיומים ביטחוניים גלובליים, בהתחמשות עולמית ובתקציבי ביטחון שתופחים אינה עדות להצלחת המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל, אלא לסביבה גאופוליטית שאין לממשלה השפעה עליה.
אם המשק צומח, למה רמת החיים יורדת?
הנתון שמשקף את מצב האזרח אינו התוצר הכולל אלא התוצר לנפש, המדד המקובל לרמת החיים. וכאן התמונה הפוכה: התוצר לנפש בישראל ירד במשך שנתיים ברציפות. התוצר הישראלי לנפש ירד ב-0.1% ב-2023 וב-0.3% ב-2024.
מכיוון שהאוכלוסייה גדלה בכ-2% בשנה, צמיחה מצרפית המרוכזת בכמה חברות גדולות אינה מורגשת ברמת הפרט. המשק הממוצע צמח, אך בעל העסק הקטן והעובד במפעל רגיל או בחנות קמעונאית לא הרגישו בכך.
האם מדיניות הממשלה תרמה לצמיחה במשק?
במגרש שבו למדיניות הממשלה השפעה ישירה על הכלכלה, התמונה חד-משמעית: הממשלה פגעה בצמיחה, לא תרמה לה.
ב-2024 ספגה ישראל את הורדות דירוג האשראי הראשונות בתולדותיה: סוכנות דירוג האשראי S&P הורידה את הדירוג של ישראל פעמיים, מ-AA מינוס ל-A, סוכנות פיץ' הורידה ל-A, ומודי'ס בשתי דרגות. הדירוג טרם שב לרמה הקודמת שלו.
הסוכנויות נימקו זאת גם במלחמה אבל גם ב"חולשה פיסקלית משמעותית", במדיניות תקציבית מתירנית של הממשלה ובהיעדר תוכנית מרסנת. הגירעון חצה את רף 5% מהתוצר שלוש שנים ברציפות, והחוב הציבורי טיפס מכ-50% תוצר לכ-70%.
סוכנויות דירוג האשראי מייחסות את ההתאוששות הכלכלית להייטק ולסיום המלחמה בעזה, בעוד את החולשה הפיסקלית הן זוקפות לניהול הממשלתי.
| מדד | הכותרת שהאוצר פרסם | ניתוח של כלכלנים |
|---|---|---|
| הצמיחה ב-2025 | צמיחה מצרפית של 2.9% | 1.6% בלי אנבידיה; צמיחה לנפש של 1.6%; צמיחה לנפש בלי אנבידיה של כ-0.4% |
| צמיחה ב-2024 | צמיחה מצרפית של 1% | ירידה של 0.3% בתוצר לנפש, שנה שנייה ברציפות |
| הצמיחה ברבעון הראשון של 2026 | 3.8% ירידה (-3.8%) | 10.5% ירידה בלי אנבידיה |
| הירידה בדירוג האשראי | "בגלל המלחמה" | בגלל המלחמה ובגלל אופן הניהול הממשלתי |
| גירעון | מעל 5% מהתוצר בשנה במשך שלוש שנים | מעל 5% מהתוצר בשנה, במשך שלוש שנים |
| יצוא ביטחוני 2025 | 19.2 מיליארד דולר, שיא, מוצג כהישג של הממשלה | שיא של 19.2 מיליארד דולר, מונע מהתחמשות עולמית ומביצועי צה"ל בשדה הקרב |
שאלות שעולות מן הנתונים
האם הנתונים על צמיחה גבוהה ב-2025 וברבעון השני של 2026 מזויפים?
לא. הצמיחה נמדדת לפי כללי החשבונאות הלאומית של קרן המטבע, כפי שנוהגות כל המדינות. הנתונים הם מדויקים. אבל אם בודקים אותם מגלים שהצמיחה הגבוהה אינה מאפיינת את המשק כולו, אלא נובעת בעיקר מחברה אחת – אנבידיה.
אם ההייטק הישראלי פורח, האם זו לא הצלחת מדיניות?
מנוע הצמיחה העיקרי הוא חברות השבבים, בעיקר אנבידיה, והוא נובע בעיקר מביקוש עולמי לשבבים לפיתוח הבינה המלאכותית. הפעילות של אנבידיה בישראל נשענת בעיקר על חברה-בת שלה, מלאנוקס, שנרכשה ב-2019. הממשלה לא יצרה את גל ה-AI העולמי ואת הביקוש לשבבים.
האם הייצוא הביטחוני צומח בזכות הסכמי אברהם?
כ-36% מעסקאות היצוא הביטחוני ב-2025 היו מול אירופה, על רקע ההתחמשות של מדינות אירופה בצל הפלישה הרוסית לאוקראינה. רק כ-15% מהעסקאות נעשו מול מדינות המפרץ. הסכמי אברהם אכן פתחו שווקים במפרץ, אך הם רק נתח מצומצם מהכלל.
לסיכום: בקרוב יתפרסמו נתונים על צמיחה גבוהה ברבעון השני של 2026, והשלטון צפוי להציג אותם כהישג שלו. זאת, למרות שהצמיחה הגבוהה ברבעון נובעת מההתכווצות החדה של הכלכלה הישראלית ברבעון הראשון.
שלוש שאלות:
- כשמנוע הצמיחה המרכזי הוא חברה זרה אחת ושוק גלובלי שאין למדינה שליטה עליו, עד כמה נכון לזקוף את הנתון לזכות השלטון?
- כשהתוצר לנפש ירד במשך שנתיים ברציפות והכותרות מספרות על "צמיחה", האם הן מתארות טוב את מצבנו?
- וכשהמדדים הכלכליים שנמצאים בשליטת הממשלה נשחקים, מי מהמתמודדים בבחירות מציג תוכנית לתקן אותם, ולא רק חוגג הישג שאינו שלו?
מקורות מרכזיים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני הרבעון הראשון 2026 (ynet); ניתוח מיטב ולידר על ריכוזיות הצמיחה ("כלכליסט"); דירוג האשראי ונימוקי מודי'ס (TheMarker); דוח הייצוא הביטחוני 2025, משרד הביטחון (ynet)
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.



תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו