באחד מסיורי המתנחלים שבהם השתתפתי, הסבירה המדריכה את החלוקה של אוסלו שהייתה אמורה להיות זמנית עד להקמת המדינה הפלסטינית, באופן הבא: "A זה ערבים, B זה ביחד, ו-C זה סלנו".
מאז נקבעה החלוקה הזו חלפו שלושים שנה, ועכשיו, אחרי שהמתנחלים הצליחו לשכנע כל כך הרבה ישראלים ש-C זה שלנו, אם זה תלוי בהם – הם יבטלו לחלוטין את האלפבית האנגלי.
האירוע הקשה בכפר תל, שבסופו נהרגו שני ישראלים וארבעה פלסטינים, מוסגר בתקשורת הישראלית כפיגוע. הצבא ביקש להעביר את הדיון הציבורי והתקשורתי לסוגיה הלא נכונה: העובדה שהטיול לא היה מתואם עימו. הדיון הציבורי החמיץ לחלוטין את העובדה המרכזית – ה"טיול" הזה לא שגה בדרך. הוא התקיים בעומק שטחי A ו-B כחלק ממדיניות.
האירוע הקשה בכפר תל מוסגר כאן כפיגוע. הצבא ביקש להעביר את הדיון הציבורי והתקשורתי לכך שהטיול לא תואם עימו. הדיון הציבורי החמיץ את זה שה"טיול" התקיים בעומק שטחי A ו-B כחלק ממדיניות
בחודשים האחרונים מובילים ארגוני ימין ומאחזים קמפיין מתוכנן היטב, שלא זוכה למספיק הד תקשורתי. המתנחלים קוראים בפירוש למחיקת ההבחנה שמתקיימת זה עשורים בין שטחי A ו-B לבין שאר הגדה המערבית. אבל המתנחלים לא מסתפקים בקריאה ועושים מה שמתנחלים עושים: הם קובעים עובדות בשטח. המאמץ לשכנע את הציבור הוא מהלך משני.
לאחר התקרית בתל הם הקימו חוות בשטח B, והשבוע הם שיווקו ברשת "טיול משפחות" לוואדי זרקה הנמצא גם הוא בשטח B. אבל בעוד שחוות חקלאיות ומאחזים המוצבים בשטחי B מובילים את החיכוך – בשטח, המדינה עצמה היא זו שמכשירה, מממנת וממסדת את התופעה.
לאתרי הארכיאולוגיה והמורשת מקום מרכזי במאמץ הממשלתי הזה. כבר ביולי 2024, הרבה לפני שהחוות חשבו לעבור לשטח B, הסמיך הקבינט את יחידת קצין מטה (קמ"ט) ארכאולוגיה לפעול בשטחי A ו-B. ומאז הכריז הקמ"ט על האתר בהר עיבל כאתר עתיקות מוכרז – אף שמדובר באתר הנמצא בלב שטח B.
עד כמה מעניינת את המתנחלים הארכאולוגיה וכמה מעניין אותם לתפוס את השטח, אפשר ללמוד מהמקרה הבא: לפני כחודשיים סימן הקמ"ט פוליגון ארכאולוגי המחבר את המבנה העתיק שבהר עיבל עם מרחב נוסף בשטח C. השבוע הקימו מתנחלים מאחז בתוך הפוליגון הארכאולוגי (בחלק הנמצא בשטח C) ובערוצי התקשורת שלהם הם כתבו:
"מי חלם לפני שנתיים שתהיה נקודת התיישבות יהודית בסמוך למזבח יהושע? זה דור של גאולה. יאללה קדימה! לפרוץ לעומק שטחי A ו-B ולבטל את אוסלו ברגליים!"
ארגוני ימין ומאחזים מובילים קמפיין שלא זוכה למספיק הד תקשורתי, וקורא בפירוש למחיקת ההבחנה בין שטחי A ו-B לבין שאר הגדה. אך המתנחלים גם קובעים עובדות בשטח ורואים במאמץ לשכנע את הציבור – מהלך משני
אחד המיתוסים הקבועים של המתנחלים כאשר הם מבקשים לשנות את מעמדו של אתר הנמצא בשטחי A ו-B הוא שנעשתה טעות בסימון הגבולות. השטח היה אמור להיות ישראלי, אבל מישהו לא שם לב.
כאילו הגנרלים הישראלים שהיו שותפים לאוסלו לא ידעו לקרוא מפה או שאחר כך בשל העובדה שהטוש היה עבה מדי עבר שטח לפלסטינים. ככה הם טענו בהר עיבל, וכך הם טוענים עכשיו גם לגבי בריכות שלמה הממוקמות בלב שטח A.
האתר שנמצא בין ארטאס לאל-ח'דר ונבנה על ידי הורדוס כדי להוביל מים לירושלים הפך בשבועות האחרונים למיקרוקוסמוס של השיטה. בחודשיים האחרונים תדירות הכניסה של ישראלים לאתר הולכת וגוברת והופכת ליומיומית. המציאות הזו אינה מגיעה לשיח הציבור המרכזי בישראל, אבל היא זוכה לחשיפה גדולה בתקשורת הימין, באופן שאינו נאמן לעובדות.
כתבה ששודרה לאחרונה ב-i24 בהגשת צביקה יחזקאלי היא דוגמה מצוינת לכך. בכתבה נראה יחזקאלי מאובטח על ידי כוח צבאי, אך הצופה לא זוכה לראות את השעה שקדמה לביקורו.
כמו בכל ביקור ישראלי באתר, פינה הצבא את המבקרים והרוחצים הפלסטינים מהמים כדי שיחזקאלי יוכל להצטלם באתר בלב שטח A. הצירים המובילים לאתר בכפר ארטאס ובעיירה אל-ח'דר נסגרו ומרקם החיים המקומי נפגע קשות, כפי שקורה כאמור כמעט מדי יום בשבועות האחרונים.
במקביל, הכתבה הציגה לציבור "היסטוריה אלטרנטיבית" – כאילו הבריכות הן אתר קדוש כמו הר הבית, וכי הן הובילו מים לבית המקדש הראשון, אף שנבנו כאלף שנים מאוחר יותר על ידי הורדוס.
הכתבה של צבי יחזקאלי הציגה לציבור "היסטוריה אלטרנטיבית" – כאילו הבריכות הן אתר קדוש כמו הר הבית, וכי הן הובילו מים לבית המקדש הראשון, אף שנבנו כאלף שנים מאוחר יותר על ידי הורדוס
על מורשתה של משפחת אליהו כתבתי כאן כבר בעבר. השבוע, במהלך ביקור באתר לצד בנו, שר המורשת עמיחי אליהו, הגדיר הרב שמואל אליהו את היעד בגלוי:
"מעט מעט אגרשנו מפניך… ככל שאנחנו מתרבים יותר הם בורחים, וכשנבוא למקומות האלה ננקה אותם ונשיב אותם למה שהם צריכים להיות".
האב מסמן את היעד, והבן מוציא לפועל: משרד המורשת, שכבר הכריז על השקעה של 10 מיליון שקלים באתר, הודיע השבוע כי התוכנית היא להקמת מרכז מבקרים באתר, וגם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מיהר להצטלם באתר ולנכס את המהלך.
המאמץ אינו נעצר בהצהרות שרים ובכתבות יחסי ציבור; הוא מחלחל גם לבירוקרטיה. השבוע פרסם בית ספר שדה כפר עציון סיור להכשרת "תו תקן" למדריכי טיולים של משרד החינוך – איפה אם לא בבריכות שלמה? הרי איפה מדריכי טיולים במערכת החינוך יעברו הכשרה מקצועית אם לא בלב שטח A? כי מה שמתחיל כעניין נרטיבי, מנורמל בממשלה הזו בתוך מערכת החינוך. גם סיפוח וגם משיחיות.
מערכת הבחירות הזו נסובה על גבולות – על גבולות חיצוניים ועל גבולות פנימיים. בארבע השנים האחרונות למדנו מה קורה כשאין גבולות: ראינו פרימה של קשרים ומחיקה של כל נורמה בחברה הישראלית, ואיך היעדר גבולות פיזיים מוביל להיעדר גבולות מוסריים.
השבוע, במהלך ביקור באתר לצד בנו, שר המורשת עמיחי אליהו, הגדיר הרב שמואל אליהו את היעד: "מעט מעט אגרשנו מפניך… ככל שאנחנו מתרבים יותר הם בורחים, וכשנבוא למקומות האלה ננקה אותם"
טשטוש הגבולות עבר מהקו הירוק אל שטחי A, B ו-C, והוא גם טשטוש הגבולות בין אמת לשקר. הממשלה ובוחריה רוצים להמשיך ולטשטש את הגבולות. בקלפי צריך להגיד להם חד-משמעית: יש גבול.
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו