אנחנו נמצאים שנתיים ותשעה חודשים אחרי הטבח ב-7 באוקטובר. מאז, ברציפות, ישראל נמצאת במלחמה, או אולי רצף של מלחמות. במהלך הזמן הזה, המלחמה לא חיזקה את הביטחון לטווח הארוך, אלא שחקה אותו.

בכמה גדל נטל המילואים מאז ה-7 באוקטובר?

לפני המלחמה שירת מילואימניק ממוצע כ-9.6 עד 13.4 ימים בשנה. ב-2023 המספר זינק ל-61 ימים, בגלל גיוס מילואים עצום באוקטובר, וב-2024 – ל-72 ימים – עלייה של יותר מ-500%. בחטיבות המילואים הלוחמות המספרים חריגים עוד יותר: שם שירתו ב-2024 בממוצע יותר מ-200 ימים.

דוח מבקר המדינה מצא כי בעשרת חודשי המלחמה הראשונים נקראו כ-318 אלף אזרחים לשירות, ומספר ימי המילואים המצטבר הגיע לכ-35 מיליון – פי 20 מהממוצע בתקופות שגרה.

ב-2024 ממוצע השירות הפעיל עמד על כ-94 ימים, וב-2025 על כ-78 ימים – כלומר גם שנתיים אחרי פרוץ המלחמה, הנטל היה עדיין רחוק מלחזור לשגרה.

כוחות צה"ל בגבול סוריה, 8 בדצמבר 2024 (צילום: מיכאל גלעדי/פלאש90)

האם הממשלה מבינה ששחיקת צה"ל היא סכנה אסטרטגית?

שחיקה מצטברת לאורך זמן אינה תקלה זמנית שנעלמת כשהמלחמה נגמרת – היא פוגעת ביכולת הבסיסית של הצבא לתפקד בטווח הארוך, ולכן ראוי להתייחס אליה לא כ"מחיר סביר" שהממשלה לוקחת אלא כסיכון קיומי בפני עצמו.

הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר הזהיר מפני כך במילים חדות: "צבא המילואים יקרוס לתוך עצמו… אם לא יהיה שינוי, אנשי המילואים לא יוכלו לעמוד בעומס בשנים הקרובות".

קצינים בשטח מדווחים שחיילים אומרים בגלוי "לסבב הבא לא אגיע". בצה"ל מרגישים שלמערכת הפוליטית "פשוט לא אכפת".

הממשלה הנוכחית, ככל שניתן להתרשם ממדיניותה בפועל, מסרבת להכיר בשחיקת צה"ל כבעיה דחופה, ומנהלת את האירוע כאילו הכוח האנושי והצבאי העומד לרשותה הוא משאב אינסופי – בלי מגבלת זמן ובלי תוכנית יציאה מוגדרת מסבב המלחמות.

סגן הרמטכ"ל, אלוף אמיר ברעם, משוחח עם חיילים בסיור ברצועת עזה. 20 באוגוסט 2024 (צילום: דובר צה"ל )

קיצור הלחימה בעזה וייזום פתרון מדיני לרצועה היו נותנים לצבא מרחב נשימה ממשי: פחות ימי מילואים, פחות שחיקת ציוד ותחמושת, ופחות זמן שבו מאות אלפי אזרחים מנהלים חיים מושהים בין סבב מילואים אחד למשנהו. זה לא קרה, בשל כישלון אסטרטגי של הממשלה – הריק השלטוני והיעדר תוכנית ל"יום שאחרי" לרצועת עזה. 

הבחירה המתמשכת להאריך את הלחימה בלי הכרעה מדינית, משיקולים פוליטיים – המירה, ובמידה חלקית עדיין ממירה, משאב מתכלה – כשירותו של הצבא – בהישג פוליטי לטווח קצר.

מה עשתה הממשלה כדי לגייס את החרדים?

נטל המילואים והשירות הסדיר לא התחלק שווה בשווה, והממשלה לא רק שהתעלמה מכך – היא פעלה באופן שיטתי להנציח את אי-השוויון.

ביוני 2024 קבע בג"ץ פה אחד כי אין מסגרת חוקית המבחינה בין תלמידי ישיבות לשאר האוכלוסייה, וכי על המדינה לגייס אותם כמו כל אזרח אחר.

אלפי חסידי גור מפגינים מחוץ לכלא הצבאי שליד כפר יונה במחאה על מעצר עריקים. 20 ביולי 2026 (צילום: טל גל/פלאש90)

בפועל, מתוך כ-80 אלף צעירים חרדים שמעמדם הצבאי אינו מוסדר, יצאו לאורך התקופה עשרות אלפי צווי התייצבות – שיעור ההיענות עמד על כ-3% עד 5% בלבד.

באחד המבדקים, מתוך 24 אלף צווים שהופצו רק כ-1,200 אנשים התייצבו בפועל.

במקביל, הממשלה המשיכה לתקצב ישיבות בהן לומדים תלמידים שהיו חייבים בגיוס לפי החוק והשתמטו ממנו, במעקף בוטה של פסיקת בג"ץ – עד שהיועצת המשפטית לממשלה נאלצה להורות במפורש שלא להגדיל את התקציב, כדי למנוע מעקף נוסף של פסק הדין. לאחר מכן, הועברו כספים לאותן ישיבות במסלולים אחרים.

במילים אחרות: בזמן שמילואימניק ממוצע נקרא לשרת פי 5 עד פי 7 מכפי ששירת לפני המלחמה, הממשלה הקדישה משאבים פוליטיים לא לחיזוק שירותו או לשיפור תנאיו, אלא להגנה על מי שבחר שלא לשרת כלל, בניגוד לחוק.

חיילי מילואים, 2026 (צילום: דובר צה"ל)

כיצד מתמודדים אנשי מילואים ומשפחותיהם עם העומס?

המספרים היבשים מסתירים מחיר אנושי כבד. מחקר של עמותת נט"ל מצא כי כמחצית ממשרתי המילואים שפיתחו תסמיני פוסט-טראומה עדיין לא חזרו למעגל העבודה, או מתקשים באופן מהותי להשתלב בו מחדש.

סקר של הלמ"ס מצא שכמחצית מבנות הזוג של משרתי מילואים דיווחו על פגיעה בקשר הזוגי בעקבות השירות, ושליש מהן הודו שהפגיעה הובילה למחשבה על פרידה או גירושין.

דוח מבקר המדינה על מערך בריאות הנפש מצא כי כשליש מהישראלים דיווחו על תסמיני פוסט-טראומה או דיכאון בעקבות המלחמה, ורובם המכריע לא קיבלו כל טיפול – בין היתר בשל תורים בלתי נסבלים לטיפולים נפשיים בקופות החולים ובמרכזי החוסן.

מהן עלויות המלחמות בעזה, לבנון ואיראן?

נגיד בנק ישראל העריך ב-2024 כי עלות המלחמות לשנים 2023–2025 תעמוד על כ-250 מיליארד שקלים, הכוללים כ-40 מיליארד הפסד מיסים, לצד הוצאות ימי מילואים, תחמושת וסיוע אזרחי.

עשן מיתמר במהלך תקיפה ישראלית באזור התעשייה בעיר עזה. 12 ביולי 2026 (צילום: Omar AL-QATTAA / AFP)

נכון לינואר 2026, העלות המצטברת של המלחמה בעזה, בלבנון ובאיראן בשנים 2023-2025 הוערכה כבר בכ-222 מיליארד שקל. ראש הממשלה בנימין נתניהו התחייב להוסיף למערכת הביטחון 300 מיליארד שקל נוספים בעשור הקרוב, לצד יעד לחיסכון פנימי של 50 מיליארד שקל בצה"ל שטרם מומש במלואו. לכל זאת נוספה עלות של כ-65 מיליארד שקל למלחמה עם איראן וחזבאללה במרץ השנה.

אלה סכומים שנגזרים ישירות מתקציב המדינה, על חשבון ההשקעה בבריאות, בחינוך, ברווחה ובצרכים נוספים לשנים רבות קדימה.

האם כשירות צה"ל נפגעה במלחמות שמאז ה-7 באוקטובר?

זו אינה רק שאלה של תקציב. דוח חריף של מבקר המדינה שפורסם ב-2025 קבע כי נכון לינואר של אותה שנה עדיין קיימים פערים ביכולת הייצור העצמאית של ישראל בחומרי גלם חיוניים לתחמושת.

מדובר ביכולות שאבדו לפני כעשור בעקבות סגירת קווי ייצור מטעמים כלכליים, וכי קו ייצור אחד של חומר גלם חסוי אינו מספק את הכמות הנדרשת לפי הצורך המבצעי.

הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, נואם בטקס חילופי מפקד חיל האוויר, 5 במאי 2026

בלשון המבקר, ישראל "סיכנה לוחמים בשדה הקרב". צה"ל השיב למבקר כי יכולות הלחימה לא נפגעו וכי לא נגרם סיכון לחיי לוחמים. אך עצם קיומו של דוח כזה, אחרי למעלה משנתיים של לחימה רב-זירתית רציפה, מלמד שהמשוואה בין עצימות הלחימה ליכולת הייצור והחימוש אינה מובנת מאליה.

כמה חזיתות נפתחו במלחמה מאז ה-7 באוקטובר?

המלחמה שהחלה כתגובה להתקפת חמאס בעזה התרחבה תוך שנה למלחמה רב-חזיתית. כבר בחודשים הראשונים תיארו חוקרי ביטחון את המלחמה כמתנהלת בחמש חזיתות גלויות ועוד אחת חשאית: עזה, לבנון וחזבאללה, יהודה ושומרון, תימן, סוריה, ואיראן.

בספטמבר-נובמבר 2024 הסלים העימות מול חזבאללה לתמרון קרקעי בדרום לבנון. במרץ השנה העימות עם חזבאללה התחדש, וצה"ל שוב נכנס קרקעית ללבנון, עד היום.

טילי "זולפיקאר" (למעלה) ו"זולפיקאר באסיר" מתוצרת איראן מוצגים בתערוכה זמנית בכיכר עזאדי (חירות) בטהרן, לצד כרזה נגד טראמפ בפרסית ובאנגלית שבה נכתב "נהרוג אותך". 29 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

באפריל ובאוקטובר 2024 תקפה איראן את ישראל ישירות בטילים; מאז פרצו שתי מלחמות בין ארה"ב וישראל לבין איראן: מלחמת 12 הימים ("עם כלביא") ביוני 2025 והמלחמה ("שאגת הארי") שפרצה ב-28 בפברואר השנה, נפסקה בתחילת אפריל אך ייתכן שטרם הסתיימה.

בסוף 2024, עם קריסת משטר הנשיא הקודם בשאר אל-אסד בסוריה, נכנס צה"ל לסוריה, ומאז הוא שולט על כ-200 קילומטרים רבועים משטח סוריה (שטח שגודלו כאחוז משטח ישראל) ופועל לסירוגין בכ-3,000 קמ"ר בסוריה (יותר מ-10% משטח ישראל).

כל חזית נוספת משמעה עוד הרוגים, עוד פצועים, עוד אנשים שביתם נחרב, עוד גיוס מילואים, תחמושת ועומס על מערכת שכבר פועלת שלוש שנים ברציפות.

כמה חיילים ואזרחים נהרגו מאז ה-7 באוקטובר?

באוקטובר אשתקד, מספר החיילים ואנשי הביטחון שנפלו בשירות מדינת ישראל מאז ה-7 באוקטובר עמד על כ-1,152, מהם 1,035 חללי צה"ל, לצד 100 חללי משטרה, 9 חללי שב"כ ו-8 חללי שב"ס, כולל חיילים ושוטרים שנרצחו בטבח.

חיילים אבלים על חברם שנהרג בלחימה ברצועת עזה, 11 ביולי 2025 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

מאז נהרגו 26 חיילים נוספים בלחימה בלבנון ובגבול הצפון. בסך הכול, אחרי הטבח ומאז הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה באוקטובר 2023, נהרגו יותר מ-750 חיילים ואנשי ביטחון בחזיתות השונות.

778 אזרחים ישראלים וזרים ששהו בישראל נרצחו ב-7 באוקטובר. מאז, נהרגו בישראל יותר מ-240 אזרחים נוספים מירי טילים, רקטות וכטב"מים ופיגועי טרור. 

יותר מ-20 אלף חיילים סבלו מפציעות פיזיות ונפשיות מאז ה-7 באוקטובר. כ-86 אלף אזרחים הוכרו כנפגעי פעולות איבה בשל פציעות פיזיות ונפשיות, בנוסף לעשרות אלפי פצועים קל שנפגעו לזמן קצר מירי הרקטות וטופלו בבתי החולים.

דיווחי צה"ל מלמדים על עלייה בהתאבדויות חיילים בעקבות המלחמה – 27 ב-2023 ו-21 ב-2024, חלקם הגדול משרתי מילואים וקבע – מדד נוסף למחיר שאינו נגמר עם תום קרב ספציפי. המידע על התאבדויות אזרחים מעובד באיחור, ולכן לא ידוע אם הייתה או לא הייתה עלייה בהתאבדויות אזרחים, אך יש אינדיקציות לתמותה שקשורה ישירות להידרדרות במצב הנפשי, כולל דיווח של רשויות הבריאות על עלייה של כ-20% בתמותה בגבול הצפון ב-2024.

ילדה פלסטינית מחפשת חפצים לשימוש חוזר באתר פסולת בדייר אל-בלח שבמרכז רצועת עזה. 23 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Abdel Kareem Hana)

מדוע המלחמה בעזה נמשכת כל כך הרבה זמן?

נתניהו הנחה את הרמטכ"ל שלא להציג בפני הקבינט המורחב את החלטתו להימנע מהקמת ממשל צבאי בעזה, מחשש לתגובת סמוטריץ' ובן גביר. כלומר שיקולים קואליציוניים דחקו הצידה תכנון אסטרטגי מסודר.

התוצאה, כפי שתיארו זאת פרשנים, הייתה מדיניות "יום שאחרי" שמעולם לא גובשה ברצינות, ותחתיה פנטזיות כמו שלטון "חמולות" שהתפוגגו תוך שבועות.

כתוצאה מכך, גם אחרי הישגים צבאיים משמעותיים נגד חמאס, ישראל נותרת ללא תוכנית שלטון סדורה ברצועה – מצב שמנציח את שלטון חמאס ומייצר תמריץ מתמשך לחזרה ללחימה, כי אין חלופה מדינית שממלאת את הריק שהכוח הצבאי משאיר מאחוריו.

האם מדיניות הממשלה מאז ה-7 באוקטובר השיגה ביטחון?

אפשר לטעון שכל המחיר הזה היה הכרחי. הטבח הרצחני שביצע ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר חייב תגובה נחרצת. חלק מהחזיתות שנפתחו במלחמה, אולי כולן, נכפו על ישראל ולא נבחרו על ידה. 

איתמר בן גביר, שלמה קרעי ואריאל קלנר מובילים בריקודים את משתתפי כנס הכיבוש וההתנחלות בעזה שנערך בבנייני האומה, ירושלים, ב-28 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/לע"מ)

אבל ההכרח להגיב אינו פוטר מהשאלה כיצד להגיב: האם קנה המידה להצלחה הוא רק הפעלת כוח והכרעה צבאית מוחלטת, בלי מגבלת זמן, בלי תוכנית מדינית מקבילה, וחשבון של מה שהמשך הלחימה עולה לחברה שמנהלת אותה?

"הכול באמצעות כוח" היא סיסמה שאפשר היה להבין בבוקר שאחרי טבח אוקטובר. הבעיה מתחילה כשהיא הופכת לאסטרטגיה יחידה, בלי מגבלת זמן ובלי הגדרת ניצחון ברורה.

במקרה זה, גם מי שרואה בביטחון ערך עליון צריך לשאול האם האסטרטגיה הזו השיגה ביטחון בר-קיימא, או קנתה הישגים טקטיים במחיר של שחיקה מצטברת: צבא שסובל ממחסור ביכולות ייצור, מילואימניקים שלא מסוגלים לחזור לחיים אזרחיים, תושבים שגלו מבתיהם, וריק מדיני שמבטיח כי העימות הבא כבר מתחיל להתבשל.

ונטל שממשיך להיות מוטל על אותן כתפיים בדיוק, בזמן שהממשלה הנשענת על אותן כתפיים משקיעה את כוחה הפוליטי בהגנה על מי שבחר שלא לשאת בו.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית