מעמדה הבינלאומי של ישראל נשחק באופן משמעותי מאז סוף 2022. בתוך שלוש וחצי שנים התרחב בהדרגה מעגל של צעדים מדיניים, משפטיים וכלכליים נגדה: ממשלות מערביות פרסמו אזהרות מפני פעילות בהתנחלויות, מוסדות פיננסיים בחנו מחדש השקעות, חברות נדרשו להתמודד עם סיכוני ציות וחשיפה משפטית, ובתי דין ומוסדות בינלאומיים יצרו מסגרת שמגבירה את הלחץ על ישראל.
מלחמת חרבות ברזל הייתה זרז מרכזי להרעה, אך השחיקה החלה עוד קודם לכן, על רקע ה"רפורמה המשפטית" (ההפיכה המשטרית), הרחבת הבנייה בהתנחלויות המבודדות והתבטאויות של שרים בכירים.
גם המחיר הכלכלי מתחיל להצטבר: בנק ישראל מצא פער של כ-1.5 מיליארד דולר ביצוא למדינות אירופיות שנקטו קו ביקורתי יותר כלפי ישראל ב-2025, ובמקביל מתרבות עדויות לזהירות גוברת של משקיעים וחברות בינלאומיות.
ישראל אינה עומדת בתקופה הקרובה בפני סכנה מוחשית של חרם כולל. אבל המדינה צוברת בהדרגה "פרמיית סיכון" מדינית, משפטית וכלכלית – תהליך שכל צעד בו נראה קטן בפני עצמו, אך הצטברותם עלולה לשנות באופן מהותי את מקומנו בכלכלה ובקהילה הבינלאומית.
האם מעמדה של ישראל בשנים האחרונות השתנה?
מעטות התקופות בתולדות מדינת ישראל שבהן חל שינוי כה חד במעמדה הבינלאומי בתוך פרק זמן קצר כל כך. בסוף 2022, עם הקמת הממשלה הנוכחית, נהנתה ישראל ממעמד בינלאומי חזק יחסית: הסכמי אברהם התרחבו, הכלכלה הפגינה עמידות, חברות ההייטק הישראליות גייסו הון מכל העולם, והיחסים עם מדינות המערב התבססו על שיתוף פעולה ביטחוני, מדעי וכלכלי הדוק.
שלוש וחצי שנים לאחר מכן התמונה שונה לחלוטין. ישראל עדיין אינה מדינה מבודדת במובן הקלאסי. היא ממשיכה לקיים קשרי מסחר ענפים, לקבל סיוע ביטחוני מארצות הברית ולשמור על יחסים אסטרטגיים עם מדינות רבות.
אולם במקביל התרחב בהדרגה מעגל של צעדים מדיניים, משפטיים וכלכליים שלא היו קיימים בהיקף דומה בעבר: מדינות פרסמו אזהרות רשמיות מפני השקעות בהתנחלויות; מוסדות פיננסיים הקשיחו את מדיניות ההשקעה; חברות בינלאומיות החלו לשקול מחדש פעילות עסקית; ובתי משפט ומוסדות בינלאומיים יצרו מסגרת משפטית שמגבירה את הלחץ על ממשלות ותאגידים.
![מפגינים פרו־פלסטינים נושאים שלטים עם תמונתה של ראשת ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, ועליהם הכיתוב: "שותפה לרצח עם", בכיכר סן ג'ובאני ברומא, 4 באוקטובר 2025 (צילום: AP/Alessandra Tarantino)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/12/I3-1024x640.jpg "מפגינים פרו־פלסטינים נושאים שלטים עם תמונתה של ראשת ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, ועליהם הכיתוב: "שותפה לרצח עם", בכיכר סן ג'ובאני ברומא, 4 באוקטובר 2025 (צילום: AP/Alessandra Tarantino)")
השאלה המרכזית היא כיצד התפתחה המציאות הזאת. האם מדובר בתוצאה של המלחמות בעזה, לבנון ואיראן, או שגם למדיניות הממשלה ולהתבטאויות שריה היה תפקיד משמעותי ביצירתה?
התשובה, כפי שעולה מן הנתונים ומההתפתחויות בשנים האחרונות, היא שהמלחמות היו זרז משמעותי, אך תהליך השחיקה החל עוד קודם לכן, והועצם על ידי שורה של החלטות מדיניות והתבטאויות של שרים וחברי קואליציה.
כיצד מדיניות הממשלה פגעה במעמד ישראל בעולם?
כבר בראשית 2023 החלה ישראל להתמודד עם ביקורת בינלאומית חריגה בעקבות קידום ההפיכה המשטרית. במשך חודשים ארוכים הזהירו כלכלנים, משקיעים, חברות דירוג אשראי וממשלות ידידות מפני השלכות אפשריות של שינוי חד במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית.
רוב המדינות המפותחות והגופים הכלכליים מעדיפים לפעול מול דמוקרטיות ליברליות עם הפרדת רשויות אפקטיבית. החקיקה שקידמה ממשלתו הנוכחית של בנימין נתניהו פגעה בהפרדת הרשויות והגבירה משמעותית את כוח הממשלה, ובכך הפכה את ישראל לשותפה פחות אטרקטיבית.
![שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן בפגישה בניו יורק עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', 13 במרץ 2023 (צילום: עמוד הטוויטר של בצלאל סמוטריץ')](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/03/FrH69RvWcAgf7ll-1024x640.jpg "שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן בפגישה בניו יורק עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', 13 במרץ 2023 (צילום: עמוד הטוויטר של בצלאל סמוטריץ')")
במקביל, הורחבה הבנייה במאחזים הלא-חוקיים, ושרים בכירים בממשלה הציגו עמדות קיצוניות שקראו לסיפוח יהודה ושומרון ולחיסול הרשות הפלסטינית, שבעבר נשמעו רק מהשוליים הקיצוניים ביותר בישראל. ההצהרות הללו קיבלו תהודה בינלאומית, משום שנאמרו בידי שרים המשפיעים על המדיניות ביו"ש – השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
כשפרצה מלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, ישראל זכתה בתחילה לתמיכה רחבה בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר. אולם ככל שהתמשכה הלחימה, גדל מספר ההרוגים ברצועת עזה והמשבר ההומניטרי החריף, הלכה ונשחקה התמיכה. לכך נוספה ביקורת גוברת על הבנייה במאחזים והיעדר אכיפה נגד אלימות מתנחלים.
השילוב בין המלחמה לבין מדיניות הממשלה יצר מציאות חדשה: בעיני רוב הממשלות באירופה וכל הממשלות בעולם הערבי והמוסלמי, סוגיית ההתנחלויות חדלה להיות נושא נפרד מן המלחמה והפכה לחלק בלתי נפרד מהערכת היחסים הכוללת עם ישראל.
התבטאויות של שרים בכירים על כוונה להקים התנחלויות ברצועת עזה פגעו בקו ההסברה של ישראל, שלפיו המלחמה בעזה היא אך ורק נגד ארגון הטרור חמאס, ובכך הקלו על גורמים בינלאומיים עוינים למתוח ביקורת על ישראל המבוססת על אמירות של בכירים ישראלים.
אילו גורמים יוצרים כיום לחץ כלכלי על ישראל בעולם?
אחת הטעויות הנפוצות בדיון הציבורי היא לייחס כל צעד נגד ישראל לתנועת BDS ולאנטישמיות. בפועל, בשנים האחרונות התרחש שינוי עמוק הרבה יותר.
יש להבחין בין שלושה סוגי צעדים: קמפיין החרם הפוליטי של BDS; רגולציה ממשלתית בנושאי מקור מוצרים, מכס ורכש; והחלטות עסקיות של חברות וגופים פיננסיים המבוססות על ניהול סיכונים. ערבוב בין שלושת המסלולים הללו מטשטש את התמונה.
במשך שנים רבות עמד BDS במרכז השיח, אך השפעתו הכלכלית הישירה הייתה מוגבלת. לעומת זאת, בשנים האחרונות החלו ממשלות מערביות, בתי משפט ומשקיעים מוסדיים לקבל החלטות עצמאיות הנשענות על שיקולים של משפט בינלאומי, סיכוני ציות, חשיפה משפטית ופגיעה במוניטין – גם כאשר אין להן כל זיקה לתנועת BDS.
האם יש צעדים מעשיים של ממשלות וארגונים נגד ישראל?
במשך שנים היה נדמה שהביקורת הבינלאומית על ישראל מתמצה בעיקר בגינויים ובהצהרות.
אלא שבמהלך 2024 ו-2025 חל שינוי מהותי: יותר ויותר מדינות החלו לתרגם את עמדותיהן לצעדים אופרטיביים. לא מדובר בחרם כולל על ישראל, אלא במארג הולך ומתרחב של הנחיות רגולטוריות, הגבלות השקעה, סנקציות ממוקדות ואזהרות לעסקים – כולן יוצרות מציאות חדשה עבור חברות בינלאומיות ומשקיעים.
אחד המהלכים המשמעותיים הגיע מבריטניה. הממשלה הבריטית עדכנה את הנחיות הסיכון לעסקים הפועלים בשטחים וחידדה את האיסור (שכבר היה קיים בבריטניה עוד קודם) על פעילות כלכלית או פיננסית בהתנחלויות.
ההנחיות אינן מדברות על חרם על ישראל – אדרבה, בבריטניה יש תקנות האוסרות בפירוש על החרמת ישראל – אלא אך ורק על סיכונים ביטחוניים ועל איסור עסקים בהתנחלויות. ההנחיות מפרטות שורה של אזהרות לגבי פעילות עסקית בשטחים שעשויה לעורר חשיפה להליכים משפטיים, פגיעה אפשרית במוניטין וסיכוני ציות. הן מתייחסות להשקעות, עסקאות פיננסיות, שירותים ורכש ביו"ש – הרבה מעבר ליישום החובה הישנה על סימון מוצרים מהשטחים.
ההנחיות הבריטיות אמורות להדאיג כיוון שלא מדובר בארגון פוליטי או בקמפיין אזרחי, אלא במדיניות ממשלתית רשמית של מעצמה שהיא אחת מבעלות בריתה המרכזיות של ישראל. בכך הממשלה מאותתת למגזר העסקי כי פעילות בשטחים אינה רק סוגיה פוליטית, אלא גם סוגיה של ניהול סיכונים.
במקביל המשיך האיחוד האירופי להעמיק את ההבחנה בין שטח ישראל שבתוך הקו הירוק לבין ההתנחלויות. הנציבות האירופית חידדה את ההנחיות הקיימות כבר מ-1995, ושאושרו בבית הדין האירופי ב-2019, לפיהן מוצרים שמקורם בהתנחלויות ביו"ש אינם יכולים להימכר באירופה כחלק מהסכם הסחר החופשי עם ישראל, ויש לסמן אותם כדי להחריג אותם מהפטורים ממכס.
גם בזירה המדינית התחולל שינוי משמעותי. החלטת מועצת הביטחון 2334, שכבר קראה למדינות להבחין בין ישראל לבין השטחים שנכבשו ב-1967, קיבלה חיזוק ביולי 2024 עם חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. בית הדין הורה למדינות להבחין ביחסיהן הכלכליים בין שטח ישראל לבין השטחים, והוסיף כי עליהן להימנע מסיוע לשימור מצב שהוגדר כ"בלתי חוקי".
במאי השנה פרסמו בריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, נורבגיה והולנד הצהרה משותפת שבה קראו לחברות עסקיות שלא להשתתף בפרויקטים בהתנחלויות. ההצהרה אינה קוראת לפגוע ביחסים עם ישראל, ואף חוזרת על המחויבות לביטחונה, אלא מזהירה מפני ההשלכות המשפטיות והמוניטריות של השקעות בהתנחלויות. כל המדינות הללו – ולמעשה כל מדינות העולם – התנגדו להתנחלויות תמיד, אך מעולם לא נקטו בצעדים כה ברורים.
באותה תקופה קידמה ממשלת אירלנד הצעת חוק שתאסור כליל יבוא סחורות מההתנחלויות. גם כאן הודגש כי אין מדובר בחרם על כלל התוצרת הישראלית, אלא במהלך שמטרתו ליישם את פרשנותה של אירלנד למשפט הבינלאומי – שממילא אוסר על הקמת ההתנחלויות.
ההתפתחויות הללו ממחישות כי השיח הבינלאומי השתנה. במשך שנים כל הלחץ הכלכלי נגד ישראל נבע מקמפיינים אידיאולוגיים של ארגונים אנטי-ישראלים קיצוניים כמו BDS. אולם בשנים האחרונות מרכז הכובד עבר דווקא לממשלות, לרגולטורים ולבתי משפט, והתמקד בהתנחלויות. עבור חברות בינלאומיות, ההבדל הזה דרמטי: מקמפיין ציבורי אפשר לעיתים להתעלם, אך הנחיות ממשלתיות, כללי ציות וסיכונים משפטיים מחייבים שינוי מדיניות.
האם הממשלה תרמה לפגיעה במעמד ישראל בעולם?
כאן נכנסת גם אחריותה של הממשלה. כאשר שרים בכירים מצהירים על הרחבת ההתנחלויות, סיפוח עתידי או שינוי הסטטוס-קוו בשטחים, הם אינם משפיעים רק על הוויכוח הפוליטי בישראל.
התבטאויות כאלה נקראות גם על ידי רגולטורים, דירקטוריונים ומשקיעים ברחבי העולם. מבחינתם, הן מהוות אינדיקציה לכיוון המדיניות של הממשלה – ובהתאם לכך הן עשויות להשפיע על הערכת הסיכון של השקעות ופעילות עסקית בארץ.
ממשלת נתניהו הנוכחית הכניסה את הימין הקיצוני לממשלה. כתוצאה מכך, אמירות של אישים קיצוניים כגון סמוטריץ', בן גביר, שרים וח"כים מהמפלגות שלהם, מקבלות השפעה גדולה, בגלל תפקידם הרשמי בממשלה.
המצב חמור עוד יותר כיוון שכמעט בכל המקרים נמנע נתניהו מגינוי של אמירות קיצוניות של שרים אלה, שמהן משתמע רצון לקדם באופן רשמי שלטון עם מערך חוקי שונה ליהודים-ישראלים ולפלסטינים ביהודה ושומרון, תוך דחיקת הפלסטינים לקנטונים זעירים באופן קבוע ויצירת הגבלות רשמיות על חייהם.
האסטרטגיה של ארגונים אנטי-ישראליים מתבססת על האשמת מדינת ישראל בכך שהיא יצרה ביו"ש משטר הפרדה קבוע, גזעני ומפלה. אמירות של שרים בכירים על כוונתם לקדם מדיניות כזאת עושות את העבודה של אותם ארגונים קלה הרבה יותר.
לכך מצטרפים האלימות והטרור של מתנחלים קיצונים ביו"ש, שהתגברו מאוד בתקופת כהונת הממשלה, בין היתר בגלל פעולות של שרי הממשלה לצמצם את האכיפה של מערכת הביטחון נגדם, וגיבוי ותקציבים שמעבירה הממשלה למאחזים לא חוקיים שמהם יוצאים מרבית הפורעים. התמונות של תוצאות האלימות נגד הפלסטינים מגבירות את הלחץ הבינלאומי לבידוד ישראל.
האם הפגיעה במעמד ישראל בעולם משפיעה על הכלכלה?
אחת הטענות השכיחות בשיח הישראלי היא שמאחר שהייצוא הישראלי ממשיך לשבור שיאים, לא ניתן לדבר על פגיעה כלכלית הנובעת מהבידוד הבינלאומי. הנתונים מלמדים שהתמונה מורכבת בהרבה.
כיום אין בעולם חרם כלכלי כולל על ישראל. לרוב המדינות יש קשרים עסקיים פוריים עם ישראל, והכלכלה הישראלית משולבת היטב בכלכלה העולמית. ב-2025 הגיע הייצוא הישראלי לשיא, בעיקר בזכות ענפי ההייטק, שירותי התוכנה והייצוא הביטחוני ועסקאות ענק שביצעו חברות ישראליות, הודות להתפתחות המואצת של הבינה המלאכותית ומרוץ החימוש העולמי.
אולם במקביל הולכות ומצטברות עדויות לכך שההרעה במעמדה המדיני של ישראל מתחילה להשפיע על החלטות של משקיעים, חברות וממשלות. השפעות אלה אינן מתפלגות באופן אחיד בין ענפים או בין מדינות.
הממצא המשמעותי ביותר מופיע בדוח בנק ישראל לשנת 2025. הבנק בחן את ביצועי הייצוא הישראלי בשנתיים הקודמות למדינות אירופה וחילק אותן לשתי קבוצות: מדינות שנקטו במהלך השנים האחרונות קו ביקורתי יותר כלפי ישראל, לעומת מדינות ששמרו על עמדה מתונה יותר.
התוצאה הייתה ברורה: הייצוא למדינות הביקורתיות נחלש באופן משמעותי ביחס לקבוצת הביקורת, גם לאחר שנלקחו בחשבון משתנים מאקרו-כלכליים נוספים. בנק ישראל העריך כי ב-2024 הסתכם הפער בין שני סוגי המדינות באירופה בכמיליארד דולר, וב-2025 כבר הגיע לכ-1.5 מיליארד דולר לעומת התרחיש שהיה צפוי אלמלא השינוי.
בנק ישראל אינו טוען שמדינות אירופה החרימו את ישראל, ואף אינו קובע שכל הירידה ביצוא נבעה משיקולים פוליטיים. אך עצם העובדה שהפער מופיע דווקא מול מדינות שאימצו מדיניות ביקורתית יותר מחזקת את ההערכה שלפחות חלק מהפגיעה קשור לשינוי באקלים המדיני.
גם מבחינת השקעות זרות התמונה מורכבת. ישראל ממשיכה למשוך עניין מצד משקיעים בינלאומיים, בעיקר בתחומי הבינה המלאכותית, הסייבר והשבבים. אולם לצד זאת מתרבות עדויות לכך שחברות בינלאומיות מקדישות משאבים רבים יותר לבדיקות ציות, להתייעצויות משפטיות ולבחינת החשיפה שלהן לפעילות בישראל ובשטחים.
לרוב לא מדובר כיום בביטול השקעות אלא בהתארכות תהליכי קבלת ההחלטות, בעלויות רגולטוריות גבוהות יותר ובזהירות מוגברת מצד שותפים עסקיים.
השאלה אינה האם מחר יוטל חרם כולל על ישראל – כנראה שלא – אלא האם מצטברת בהדרגה "פרמיית סיכון" חדשה על הפעילות העסקית הקשורה לישראל. כאשר יותר מדינות מפרסמות אזהרות, יותר מוסדות פיננסיים בוחנים מחדש השקעות ויותר חברות מעדיפות להימנע מפרויקטים רגישים, גם אם כל החלטה בפני עצמה נראית שולית, ההשפעה המצטברת עלולה להיות משמעותית.
כיצד ישראל יכולה למנוע פגיעה ביחסי המסחר שלה בעולם?
האתגר המרכזי של ישראל כיום הוא בלימת ההתרחבות ההדרגתית של הצעדים נגדה, כך שלא יפגעו במסחר. ככל שיותר מדינות ינקטו בצעדים כמו אלה שנקטו בהם בריטניה, אירלנד, הולנד ונורבגיה, וככל שיותר מוסדות פיננסיים יראו בפעילות הקשורה להתנחלויות סיכון עסקי, כך יגדל המחיר הכלכלי המצטבר.
בסופו של דבר, המגמה ההדרגתית לקראת בידוד בינלאומי חלקי של ישראל אינה תוצאה של אירוע אחד או של החלטה אחת. מדובר בתהליך מצטבר, שנבנה שכבה אחר שכבה. המלחמה בעזה הייתה ללא ספק נקודת מפנה מרכזית, אך היא פעלה על רקע תהליך שהחל כבר עם הקמת הממשלה בסוף 2022.
הנתונים והמסמכים מלמדים כי חלק ניכר מן ההרעה במעמד ישראל נובע לא רק מעצם קיומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא גם מהאופן שבו נתפסו בעולם מדיניות הממשלה, הרחבת ההתנחלויות והתבטאויות שריה.
כל עוד תפיסות אלה אינן משתנות, סביר להניח שגם מגמת ההתרחקות של חלק מהקהילה הבינלאומית תימשך – באמצעות החלטות נקודתיות, שכל אחת מהן קטנה בפני עצמה, אך כולן יחד עלולות לשנות את מקומה של ישראל בעולם.
אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו