במשך יותר משלושים שנה התנהלה הפוליטיקה הישראלית לפי כלל לא כתוב אך מוסכם כמעט על כולם: את הכהניזם מחרימים. לא משתפים איתו פעולה, לא נותנים לו במה, ובוודאי שלא מביאים אותו לשולחן הממשלה.

הכלל הזה נשבר, בהדרגה ובמתכוון, בידי מי שהציג את עצמו במשך שנים כשומר הסף האחראי של הימין הישראלי – ראש הממשלה בנימין נתניהו. הדרך שבה זה קרה, ומה שהיא אומרת על מחיר הכוח הפוליטי, ראויה לפירוט.

כיצד הליכוד התייחס בעבר לתנועת כך הימנית-קיצונית?

הרב, הפעיל הפוליטי ופעיל הטרור מאיר כהנא נבחר לכנסת ה-11 ב-1984 כחבר כנסת בודד מטעם מפלגת הימין הקיצוני כך.

תנועת כך ומפלגת כך שכהנא הקים, דגלה בסיפוח יהודה ושומרון, שלילת האזרחות מערבים אזרחי ישראל, הפיכת כל הערבים בארץ לתושבים חסרי זכויות, עידוד הגירה וגירוש של חלק מהם ("לפי שיקולי ביטחון"), וכן בהפיכת ההלכה היהודית לחוקה וכפיית מצוות דתיות על יהודים חילונים.

מאיר כהנא ב-1985 (צילום: משה שי/פלאש90)

חלק מפעילי התנועה והמפלגה, ביניהם פוליטיקאים ששובצו ברשימת המפלגה לכנסת, היו שותפים לפעולות טרור, כמו יהודה ריכטר, מספר שתיים ברשימה, שהורשע בביצוע פיגוע ירי על פלסטינים. התנועה הקימה גם ארגון שביצע פעולות אלימות נגד ערבים. בעקבות זאת, היא הוכרזה על ידי המדינה כארגון טרור.  

מרגע כניסתו של כהנא לבית המחוקקים גויסה נגדו כמעט כל המערכת הפוליטית. ח"כים מכל המפלגות, כולל מפלגות ימין והליכוד ביניהן, נהגו לצאת מהאולם בכל פעם שעלה לנאום.

ב-1985 תיקנה הכנסת ברוב גורף, ימין ושמאל יחד, את חוק יסוד: הכנסת, וקבעה שרשימה שיש בתכניה הסתה לגזענות אינה יכולה להתמודד בבחירות. התיקון נועד במפורש נגד כהנא, ובבחירות 1988 אכן נפסלה כך מלהתמודד.

גם ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שאותו ראה כהנא כ"מורה דרך אידאולוגי בשאלת ארץ ישראל השלמה", לא הסכים לצרף אותו לשורותיו: כשעלה הרעיון להכניס את כהנא כמועמד הליכוד עם הקמת המפלגה ב-1973, הנהגת גח"ל (המפלגה שממנה יצאה הליכוד) דחתה זאת.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת סיעת הליכוד, כשמאחוריו תמונתו של מנחם בגין, מרץ 2016 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

יצחק שמיר, שעמד בראש הליכוד וכיהן כראש ממשלה בשנים שבהן כהנא ישב בכנסת, לא נתן לו כל לגיטימציה פוליטית – למרות שגם שמיר וגם בגין היו רחוקים מלהיות אנשי שמאל.

ההבחנה שעשו הייתה ברורה: אפשר להיות ניצי בשאלות מדיניות-ביטחוניות ועדיין לסרב להכשיר תנועה הדוגלת בגזענות, בטרנספר ובאלימות. זה היה קו אדום שחצה את מפת המחנות הרגילה.

כיצד נתניהו מתייחס לממשיכי דרכו של כהנא כיום?

נתניהו עצמו, כפעיל ליכוד צעיר בשנות השמונים, פעל באותה מערכת פוליטית שהחרימה את כהנא.

אלא שבבחירות ב-2021, כשניצב מול חקירות פליליות ואיום ממשי על המשך כהונתו, שינה נתניהו כיוון. הוא לחץ באופן אישי ופומבי על מפלגות הבית היהודי והאיחוד הלאומי להתאחד עם עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר.

איתמר בן-גביר נואם באזכרה לציון 27 שנים למותו של מאיר כהנא, 7 בנובמבר 2017 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עוצמה יהודית היא ממשיכת דרכו הישירה של כהנא. בן גביר בצעירותו היה רכז הנוער של כך ואחר כך, לפי פרסומים, היה הדובר שלה. על כך הורשע ב-2007 בעבירה של תמיכה בטרור. פורסם גם שהשתתף בפעולות לא-חוקיות של התנועה. בהמשך דרכו, שימש כיועץ המשפטי של טרוריסטים פעילי כך ותנועת ההמשך שלה, "כהנא חי". בן גביר נהג בעבר לכנות את כהנא "מורי ורבי".

התוצאה הייתה הסכם שבו קיבל האיחוד הלאומי-הבית היהודי-עוצמה יהודית הבטחה לשני תיקי שרים (בממשלה שלא קמה לבסוף) ומקום משוריין ברשימת הליכוד (ח"כ אופיר כץ מהציונות הדתית, שנכנס לכנסת ברשימת הליכוד), במטרה מוצהרת להבטיח שקולות ימין לא "יתבזבזו" מתחת לאחוז החסימה.

זו לא הייתה טעות חד-פעמית. נתניהו חזר על האיחוד בין שתי המפלגות לקראת הבחירות ב-2022. כשהצליח להרכיב ממשלה אחרי הבחירות, לצרף את עוצמה יהודית לקואליציה ומינה שלושה מחבריה לשרים, ביניהם בן גביר שהתמנה לשר לביטחון לאומי – תפקיד עם סמכות ישירה על המשטרה ועל מדיניות. יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' התמנה לשר האוצר ולשר במשרד הביטחון.

מי שהודר עד לפני עשור משולחן הדיונים המרכזי של הימין, קיבל את אחד מתיקי הממשלה הרגישים ביותר.

יושב ראש עוצמה יהודית איתמר בן גביר באזכרה השנתית למאיר כהנא בירושלים, 10 בנובמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

האם הלגיטימציה שנתן נתניהו לכהניזם חיזקה אותו?

כשהשד יוצא מהבקבוק – הוא גדל.  בבחירות 2021 הצליחו בן גביר וסמוטריץ', שרצו יחד תחת השם "הציונות הדתית", לעבור את אחוז החסימה ולזכות בשישה מנדטים. בבחירות 2022 – שנה אחרי שהייתה תלויה על חוט השערה – זינקה הרשימה המאוחדת ל-14 מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת.

זו לא צמיחה טבעית של אידיאולוגיה שהמתינה בשוליים – זו תוצאה ישירה של כניסה לזרם הפוליטי המרכזי, גיבוי מפלגתי, תקציבים וסטטוס של שותפה קואליציונית לגיטימית.

ההשפעה לא נעצרה בגבולות עוצמה יהודית. הכהניזם חלחל פנימה אל הליכוד עצמו. השרה מאי גולן הצהירה בריאיון כי "אין הרבה פערי אידיאולוגיה בין עוצמה יהודית לליכוד… אין באמת הרבה פערים" – הצהרה שמבטלת את עצם קו הגבול שעליו הקפידו בגין ושמיר.

סגן יושב ראש הכנסת ניסים ואטורי, חבר ליכוד, הכריז פעמיים במליאת הכנסת כי "כהנא צדק בהרבה דברים" וכי "הליכוד טעה שהדיר אותו", והוסיף שאילו כהנא היה חי כיום "היה מקבל פרס ישראל".

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ומפכ"ל המשטרה דניאל לוי, 23 בספטמבר 2024 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

אלה אינם דברי שוליים אנונימיים אלא הצהרות של שרה מכהנת וסגן יו"ר הכנסת – מתוך אותה מפלגה שבה נתניהו התחיל את דרכו, ושפעם התייחסה לכהניזם כאל טאבו מוחלט.

האם נתניהו היה חייב להתקרב לכהניסטים?

יש מי שטוענים כי נתניהו פעל "מתוך הכרח": המפה הפוליטית התפצלה, השמאל-מרכז לא היה מוכן להצטרף אליו, ובלי עוצמה יהודית והציונות הדתית לא הייתה קמה "ממשלת ימין". במונחי אריתמטיקה קואליציונית זו טענה נכונה חלקית – אך היא מניפולטיבית.

ראשית, "אין ברירה" מניח שהיעד – ממשלה בכל מחיר, בראשות נתניהו, ללא הפסקה – הוא נתון קבוע שאין לערער עליו. אבל זאת הייתה בחירה, לא גזרת גורל.

אחרי הבחירות ב-2021, בהן חבר נתניהו לראשונה לכהניסטים, הציעו לליכוד מובילי הגוש שהתמודד מול הליכוד – יו"ר כחול לבן, בני גנץ (איש ימין-מרכז), יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד (איש מרכז) ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן (איש ימין) – להצטרף לממשלת אחדות בלא נתניהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר במליאת הכנסת, עם חזרתו של בן גביר לממשלה, 19 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם המפלגה הייתה מקבלת את ההצעה, הייתה קמה ממשלה ימנית בעיקרה, עם הליכוד, אבל ללא נתניהו, כיוון שהוא נאשם בפלילים. אבל הליכוד בחרה להישאר תחת הנהגתו של נתניהו, ללכת יחד עם בן גביר לאופוזיציה, ושנה אחר כך – להפיל את הממשלה ולהתמודד שוב בבחירות בשיתוף פעולה עם הכהניסטים.

נתניהו יכל לוותר ולאפשר למפלגתו להצטרף לממשלת אחדות בלעדיו. הבחירה לחזור שוב ושוב לקמפיין על בסיס איחוד עם הימין הקיצוני, ולא לחפש ברצינות אלטרנטיבה, הייתה שלו ושל המפלגה שלו.

שמיר ובגין נאלצו גם הם להתמודד עם כהנא כעובדה קיימת בשדה הפוליטי. ההבדל הוא שהם בחרו להשאיר אותו מבודד במקום להעצים אותו, גם במחיר קולות שאבדו להם.

אחרי הבחירות של 1984, הליכוד בראשות שמיר ויתרה על הניסיון להקים ממשלה ימנית צרה, בין השאר בגלל שלא רצתה את כך בקואליציה, והצטרפה לממשלת אחדות, שבראשה עמד בשנתיים הראשונות שמעון פרס.

נתניהו עשה את ההפך: השקיע הון פוליטי אישי כדי להבטיח שממשיכי כהנא לא רק ישרדו, אלא יתחזקו ויקבלו עמדת שררה.

ראש הממשלה נתניהו והשר בן גביר בהרמת כוסית באירוע הגיבושון של הקואליציה, 14 בספטמבר 2023 (צילום: שרון רביבו)

הלחץ להכשיר את עוצמה יהודית התעצם בדיוק כשנתניהו נזקק לה באופן אישי כדי לשרוד פוליטית מול כתב אישום. כמו שקורה כמעט תמיד עם נתניהו – קשה להפריד את ההחלטה האסטרטגית מהאינטרס האישי הישיר של הישרדותו. מה שהופך את "לא הייתה ברירה" לניסוח מכובס למציאות שבה הוא העמיד את שיקוליו האישיים מעל טובת המדינה. 

מה הנזק המעשי שגרמה כניסת בן גביר לממשלה?

לא מדובר בהכשרה תאורטית בלבד. תחת בן גביר הפכה משטרת ישראל, לדברי מבקריה ואף לפי פסיקות בג"ץ, לכלי פוליטי בשירות השר. בן גביר התערב שוב ושוב בפעולות מבצעיות והתמנו קצינים על בסיס נאמנות אישית ולא מקצועיות, והשתמש בה בניסיון להשתיק מחאות.

במקביל, זינק היקף הטרור היהודי ביהודה ושומרון לממדים חסרי תקדים; ראש שב"כ לשעבר רונן בר התריע כי התופעה "יצאה משליטה" וגורמת לישראל "נזק בל יתואר". משרדי ממשלה מממנים חוות בלתי חוקיות שמהן יוצאות פעולות טרור.

נזק חמור נוסף נגרם לניהול המלחמה. לפי דיווחים, נתניהו הנחה את הרמטכ"ל שלא להציג בפני הקבינט המורחב את החלטתו להימנע מממשל צבאי בעזה, מחשש לתגובת סמוטריץ' ובן גביר – כלומר, שיקולים קואליציוניים דחקו הצידה שיקולים אסטרטגיים-צבאיים בזמן אמת.

המשטרה מפנה מפגינים למען החטופים מחוץ לביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. 16 בספטמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

באותה עת איימו סמוטריץ' ובן גביר שוב ושוב לפרק את הקואליציה בכל פעם שהוצעה לישראל ולחמאס עסקה לסיום המלחמה ושחרור החטופים, עד כדי כך שעינב צנגאוקר, אימו של מתן צנגאוקר שהיה חטוף בעזה וממובילי המאבק לשחרורם, פנתה בפומבי לראש הממשלה בבקשה "אל תתיישר עם הקיצוניים".

התוצאה המצטברת הייתה שמדיניות "היום שאחרי" בעזה לא גובשה מעולם ברצינות בשל החשש הקואליציוני, המשא ומתן לשחרור חטופים נדחה שוב ושוב, והלחימה נמשכה מעבר למה שהיה נחוץ מבחינה צבאית טהורה.

בסופו של דבר, החטופים נשארו במשך שנתיים בעזה, ורבים מהם נרצחו; המלחמה התארכה לשנתיים, ומאות חיילים נהרגו בה; ישראל יצאה מהמלחמה עם הישגים צבאיים משמעותיים נגד חמאס, אך ללא הישגים מדיניים, ללא תוכנית שלטון סדורה ברצועה וללא שליטה אמיתית על מה שיתרחש בה, והתוצאה הישירה היא המשך שלטון חמאס בחלק מעזה.

הכישלון הזה נבע במידה רבה מהעדפת הישרדות הקואליציה עם בן גביר וסמוטריץ' על פני הכרעה אסטרטגית בזמן.

הכשרת הכהניזם, חרף תוצאותיה הקשות, אינה בהכרח "נקודת אל-חזור" גורלית. התוצאה שלה תלויה בעמידות מוסדות המדינה מול פגעי הכהניזם ובתגובת שאר המערכת הפוליטית והחברה האזרחית – ולא רק בכוונותיו של המנהיג שפתח לו את הדלת.

איתמר בן גביר, שלמה קרעי ואריאל קלנר מובילים בריקודים את משתתפי כנס הכיבוש וההתנחלות בעזה שנערך בבנייני האומה, ירושלים, ב-28 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/לע"מ)

נתניהו הכשיר את השרץ וגרם לו לגדול. האחריות להימלט מקטסטרופה ולוודא שלא מדובר בנקודת אל-חזור מוטלת על החברה הישראלית, על הממשלות הבאות ועל מוסדות המדינה.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית