בעקבות חיסולו של המנהיג העליון עלי חמינאי ומינוי בנו מוג'תבא חמינאי להחליפו כמנהיג העליון של איראן – יזם המנהיג החדש שורת מינויים נרחבת בצמרת הביטחונית.

ניתוח יסודי של מהלך זה משקף מנגנון מורכב של ייצוב שרשרת הפיקוד הביטחונית בעת חירום ומלחמה, לצד כשל תפקודי מבני ומושרש בתוך הרפובליקה האסלאמית.

שורת המינויים מציגה ניסיון למיסוד מבנה הפיקוד ולמילוי החלל המבצעי שנוצר בצמרת הכוחות המזוינים, במשמרות המהפכה, בזרוע הים ובארגון הבסיג' (מיליציה צבאית למחצה המשויכת למשמרות המהפכה שבה על פי הערכות משרתים כ-5 מיליון מתנדבים).

המנהיג החדש יזם שורת מינויים נרחבת בצמרת הביטחונית. ניתוח המהלך משקף מנגנון מורכב של ייצוב שרשרת הפיקוד הביטחונית בעת חירום ומלחמה, לצד כשל תפקודי מבני ומושרש ברפובליקה האסלאמית

ככל הנראה, יעדיו המיידיים של המשטר כוללים הידוק של שרשרת הפיקוד הפורמלית, שיקום הרציפות המבצעית לאחר תקופה של זעזועים תוך הקרנת יציבות ושליטה אפקטיבית בניהול המערכה הפוליטית-צבאית.

מתחת לרובד הארגוני הנגלה, בולטת זהותן האידיאולוגית והמבצעית של הדמויות שנבחרו לאייש את תפקידי המפתח. המנהיגות האיראנית נשענת באופן מוחלט על קאדר מוכר מתוך הקו הנוקשה של משמרות המהפכה ומועצת הביטחון הלאומית, שבו נכללים גנרלים ופוליטיקאים ותיקים דוגמת אחמד וחידי, מוחסן רזאי, עלי עבדוללהי וחוסיין טאיב.

מינויו של אחמד וחידי, מפקדו הראשון של "כוח קודס" ושר הפנים לשעבר, למפקד משמרות המהפכה, לצד הצבתו של מוחסן רזאי, מפקד משמרות המהפכה במהלך מלחמת איראן-עיראק, כנציג המנהיג ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי – מסמן את החזרת הניסיון המבצעי והסמכות ההיסטורית למרכז הבמה.

במקביל, מינויו של עלי עבדוללהי לראש המטה הכללי ומינויו של חוסיין טאיב, ראש מודיעין משמרות המהפכה לשעבר, לראשות הבסיג' – מיועדים להבטיח תיאום בין-זרועי הדוק וכן את הידוק הפיקוח והדיכוי הפנימי.

מינויים אלו משקפים אסטרטגיה מחושבת של ביצור מעגל הנאמנים סביב מוג'תבא חמינאי, במטרה לבסס את הלגיטימציה השלטונית שלו ולהבטיח המשכיות אידיאולוגית.

 בולטת זהותם האידיאולוגית והמבצעית של הנבחרים לתפקידי המפתח. המינויים משקפים אסטרטגיה מחושבת: ביצור מעגל הנאמנים סביב מוג'תבא, לביסוס הלגיטימציה השלטונית שלו והבטחת המשכיות אידיאולוגית

בחינה ביקורתית של פרופיל הממונים חושפת את נקודת התורפה הקריטית של המשטר: למרות היומרה להציג התארגנות מחדש ודינמיות פיקודית, שורת המינויים אינה מבטאת חילוף דורות, התרעננות מחשבתית או פתיחה של מוקדי קבלת ההחלטות לדרגים צעירים. מדובר במחזור של אותו "מעגל ישן" – דור המפקדים שנבנה בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת ומזוהה עם מורשת מלחמת איראן-עיראק.

המערכת נמנעת מקידום קצינים צעירים ומבצעיים שצמחו בשורותיה בשנים האחרונות, ומעדיפה לסגור את שורות הפיקוד בתוך מעגל מצומצם של נאמנים. תופעה זו מעידה על חשש עמוק בתוך הנהגת המשטר מפני זעזועים פנימיים ואי-ודאות פוליטית.

במציאות המאופיינת בלחצים חיצוניים חסרי תקדים ובמתחים פנימיים גוברים, צמרת השלטון נצמדת למוכר ולבטוח תוך גילוי חוסר אמון בדור ההמשך, מתוך חשש כי דרג צעיר עלול להפגין גמישות מחשבתית או תפיסות פיקודיות פחות נוקשות, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הקו האידאולוגי של המשטר.

המנגנון השמרני שנוצר מייצר השלכות ארוכות טווח, וראשיתן בקיפאון תפיסתי ומבני מסוכן. ההסתמכות על תפיסות פיקודיות היסטוריות מעמיקה את הפער בין תורת הלחימה האיראנית המסורתית לבין שדה הקרב המודרני, הדורש מהירות תגובה, יכולות סייבר ועוד.

המנגנון השמרני שנוצר מייצר השלכות, שראשיתן קיפאון תפיסתי ומבני מסוכן. ההסתמכות על תפיסות פיקודיות היסטוריות מעמיקה את הפער בין תורת הלחימה האיראנית המסורתית לשדה הקרב המודרני

במקביל, ניסיונו של מוג'תבא חמינאי לבסס את סמכותו באמצעות שומרי סף מבוגרים מעיד על חולשה פוליטית; המנהיג החדש נשען על הלגיטימציה של דור העבר במקום לבנות סמכות עצמאית.

פגיעותה הקריטית ביותר של מדיניות זו טמונה בחסימת מסלולי הקידום בפני הדרג הצעיר. התסכול והסדקים שנוצרים בקרב קציני דרג הביניים – המפקדים בשטח הנושאים בעיקר הנטל המבצעי – מחלישים את נכונותם להגן על המשטר ברגעי אמת.

מעבר לכך, שחיקת הנאמנות בשכבה פיקודית זו הופכת אותה ליעד אסטרטגי מרכזי למבצעי תודעה והשפעה חיצוניים, שמטרתם להעמיק את השבר הפנימי ואף לתמרץ סרבנות, אי-ציות או היפוך קנים בשעת מבחן.

להתפתחות זו השפעה ישירה ועמוקה גם על מערכת היחסים של איראן עם ישראל וארצות הברית, כמו גם על ניהול המערכה האזורית כולה. הצבת סגל נוקשה ואידאולוגי בצמרת הפיקוד הביטחוני מסמלת אולי את סגירת הדלת בפני אפיקים דיפלומטיים או ניסיונות להפחתת המתיחות מול וושינגטון וירושלים.

המשטר תחת מוג'תבא חמינאי תופס את העימות הנוכחי כמאבק קיומי ישיר, והמינויים החדשים נועדו להקרין נכונות להסלמה בלתי מתפשרת, תוך הגברת השימוש בכלים א-סימטריים, יכולות שיגור ארוכות טווח ופעולות מודיעיניות נגדיות, כדי למקסם את מחיר הלחימה עבור ישראל וארה"ב.

בזירה האזורית, המהלך מבטא ניסיון להדק מחדש את השליטה הפיקודית על מנגנוני "ציר ההתנגדות" ברחבי המזרח התיכון, לשקם את התיאום הרב-זירתי, ולהעמיק את אסטרטגיית השחיקה המאיימת על נתיבי שיט ותשתיות אנרגיה אזוריות.

ניסיון חמינאי לבסס את סמכותו דרך שומרי סף מבוגרים מעיד על חולשה פוליטית; המנהיג החדש נשען על הלגיטימציה של דור העבר במקום לבנות סמכות עצמאית. יש לכך השפעה ישירה גם על יחסי איראן עם ישראל וארה"ב

לסיכום, שורת המינויים בצמרת הביטחונית האיראנית תחת מוג'תבא חמינאי משיגה יעדים מיידיים של הידוק הפיקוד, שיקום הרציפות המבצעית והקרנת נחישות מול איומים חיצוניים. עם זאת, המיחזור השיטתי של "המשמרת הישנה" והדרת הדרג הצעיר חושפים כשל מבני ומושרש: היצמדות לתפיסות פיקודיות היסטוריות הפוגעות בהתאמה לשדה הקרב המודרני, לצד חסימת אפיקי קידום שמייצרת תסכול בקרב קציני דרג הביניים.

בשורה התחתונה, ניסיונו של המשטר לבצר את הישרדותו באמצעות שומרי סף ותיקים יוצר פרדוקס אסטרטגי – הוא אומנם סוגר את הדלת בפני פשרות דיפלומטיות מול ישראל וארה"ב, אך בו בזמן פותח סדק פנימי עמוק ההופך את הדרג המבצעי ליעד פגיע למבצעי השפעה ולסיכון ממשי לחוסנה של הרפובליקה האסלאמית ברגע האמת.

רועי כהנוביץ הוא חוקר, מרצה ויועץ לענייני איראן. עמית מחקר במכון לחקר מרכז אסיה והמזרח התיכון ; מחבר הספר איראן והמפרץ הפרסי.