לישראל עדיין לא ברור לאן מועדות פניו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במלחמה מול איראן. הדיווחים האחרונים מוושינגטון גורסים כי הנשיא האמריקאי שוקל להכריז על ניצחון ולהמשיך הלאה, לקראת בחירות האמצע שלו.
האפשרות הזו מעוררת דאגה רבה בישראל, בייחוד בכל הנוגע לפרויקט הגרעין ולידיעה שאיראן ממשיכה להכשיר מרחבי חסינות תת-קרקעיים (הר המכוש) כדי לשקם אותו.
בנקודת הזמן הנוכחית, עדיין לא ברור האם פניה של איראן מועדות לפצצה, או לחלופין לחזרה אל "מדיניות הסף" – קרי, השגת כלל היכולות הנדרשות, מבלי להרכיב את הפצצה בפועל.
בנקודת הזמן הנוכחית, עדיין לא ברור האם פניה של איראן מועדות לפצצה, או לחלופין לחזרה אל "מדיניות הסף" – קרי, השגת כלל היכולות הנדרשות, מבלי להרכיב את הפצצה
מי שהקפיד באדיקות על מדיניות הסף היה המנהיג העליון לשעבר, האיתוללה עלי חמינאי. אף שבשנתיים האחרונות לחייו הוא קידם את התוכנית באופן משמעותי – כולל מתן הוראה שקטה להקים מחדש את "קבוצת הנשק" (הצוות שאמון על הרכבת ראש הקרב של הפצצה) – הוא עדיין הקפיד להותיר את התוכנית במרחק בטוח מחציית הסף.
המציאות הזו השתנתה באחת עם חיסולו של חמינאי ב-28 בפברואר 2026. הכוחות השונים בהנהגה האיראנית מושכים כעת לכיוונים מנוגדים, על פני מנעד רחב: החל מפריצה מהירה לפצצה, דרך חידוש מדיניות הסף, ועד לזניחה מוחלטת של תוכנית הגרעין לטובת התמקדות בבניית צבא קונבנציונלי חזק.
ד"ר רז צימט, ראש תוכנית איראן והציר השיעי במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), פרסם השבוע מאמר נרחב בנושא תחת הכותרת: "מסף גרעיני לנשק גרעיני? בחינה מחודשת של דוקטרינת הגרעין של איראן".
במאמרו, מנתח ד"ר צימט את הזרמים השונים בהנהגה האיראנית, אך נזהר מלקבוע מסמרות בשאלה לאן מועדות פניה של הרפובליקה האסלאמית. באופן מפתיע, התמונה שהוא מצייר ביחס להמשך הפרויקט אינה אחידה כלל.
במאמרו, מנתח ד"ר צימט את הזרמים השונים בהנהגה האיראנית, אך נזהר מלקבוע מסמרות בשאלה לאן מועדות פניה של הרפובליקה האסלאמית. באופן מפתיע, התמונה שהוא מצייר ביחס להמשך הפרויקט אינה אחידה
כך, למשל, מביא צימט ציטוט של מוחמד רזא נקדי, בכיר לשעבר במשמרות המהפכה ומי שעמד בעבר בראש מיליציית הבסיג', אשר העלה בנובמבר 2025 (אחרי "מלחמת 12 הימים") תהיות של ממש לגבי הצורך של איראן בפצצת גרעין:
"נקדי טען כי הניסיון ההיסטורי מוכיח שנשק גרעיני אינו מהווה גורם מרתיע וכי גם מדינות המחזיקות בנשק גרעיני הותקפו. הוא הביא עשר דוגמאות היסטוריות למקרים שבהם מדינות גרעיניות הותקפו, ובהן ארצות הברית, שכוחותיה הותקפו בידי וייטנאם, תימן ואיראן; ישראל, שהותקפה בידי הפלסטינים; רוסיה, שהותקפה בידי אוקראינה; ופקיסטן והודו, שהותקפו זו על ידי זו".
כלומר, ישנם קולות בטהרן הטוענים כי נשק גרעיני – שפיתוחו יקר להחריד ומסוכן מאוד מבחינה מדינית – לא בהכרח יניב את ההרתעה המצופה.
למתנגדי הגרעין יש גם טיעונים נוספים, כמו המחיר הכלכלי הכבד. הדוגמה של פקיסטן, לשיטתם, מוכיחה כי לצד יכולת גרעינית חובה לבנות גם צבא קונבנציונלי חזק, ולאיראן אין בשנים הקרובות אורך הנשימה הכלכלי הנדרש כדי לממן את שני התהליכים במקביל.
מנגד, אל מול הקולות הללו (והם אינם מעטים) ניצבות שתי מגמות של המצדדים בגרעין: אלו התומכים בפריצה מיידית לפצצה, ואלו הקוראים להמשיך במדיניות הסף, שהוכיחה את עצמה כמוצלחת למדי בעשור האחרון.
מנגד, אל מול הקולות הללו (והם אינם מעטים) ניצבות שתי מגמות של המצדדים בגרעין: אלו התומכים בפריצה מיידית לפצצה, ואלו הקוראים להמשיך במדיניות הסף, שהוכיחה את עצמה כמוצלחת למדי בעשור האחרון
הקולות הדורשים חידוש מואץ של פרויקט הגרעין התגברו משמעותית לאחר שני סבבי הלחימה מול ישראל וארצות הברית. הטענה המרכזית שלהם היא שאיראן גרעינית – או אפילו ספק-גרעינית – תיהנה ממרחב חסינות מוחלט, בדומה לקוריאה הצפונית.
בהקשר זה, מביא ד"ר צימט ציטוט חד וברור של חבר פרלמנט איראני בכיר, אחד החותמים על המכתב מספטמבר 2025 שבו קראו מחוקקים לנשיא ולמועצה העליונה לביטחון לאומי לבחון מחדש את מדיניות הגרעין:
"חבר נשיאות המג'לס, אחמד נאדרי, טען כי הדרך היחידה לשמור על שלמותה הטריטוריאלית וביטחונה הלאומי של איראן היא באמצעות השגת נשק גרעיני. לדבריו, פרישה מהאמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני (NPT), אימוץ מדיניות של עמימות ולבסוף עריכת ניסוי גרעיני – הן האפשרויות היחידות שיכולות לחלץ את איראן מגורלן של עיראק ולוב".
עדיין מוקדם לדעת כיצד יוכרע הוויכוח הפנימי הזה, ולאיזה כיוון ייטה המנהיג העליון החדש, האיתוללה מוג'תבא חמינאי. מבחינת ישראל, ארצות הברית, מדינות המפרץ והעולם כולו, איראן תמיד תישאר "החשודה המיידית", ולכן המאמצים המדיניים והמודיעיניים חייבים להיות ערוכים בהתאם.
מעבר לדינמיקה הפנימית, חובה לשים לב לתהליך אזורי רחב יותר שעלול להאיץ באחת את פרויקט הגרעין: שעון החול של מצר הורמוז.
אם בתוך שנתיים המדינות הסוניות בצידו הדרום-מערבי של המפרץ הפרסי ישלימו את הנחת צינורות הנפט לים האדום, מצר הורמוז יהפוך לחסר חשיבות בהיבט הכלכלי שלו. מבחינת איראן, מדובר במנוף לחץ אסטרטגי שירד לטמיון. עד כה, היא לא הצליחה להרתיע את העולם באף מנוף אחר שעמד לרשותה – לא הצבאי, לא מנוף הטרור ולא הגרעין.
תהליך בניית צירים עוקפי הורמוז הוא בלתי נמנע וכבר יצא לדרך. בהיעדר הקלף של סגירת המצר, איראן תהיה חייבת לייצר לעצמה מנופי לחץ חדשים, כאלה שירתיעו מספר רב ככל האפשר של שחקנים אזוריים ובינלאומיים. בנסיבות הללו, נשק גרעיני עלול להצטייר בעיניה כפתרון היחיד.
תהליך בניית צירים עוקפי הורמוז הוא בלתי נמנע וכבר יצא לדרך. בהיעדר הקלף של סגירת המצר, איראן תהיה חייבת לייצר לעצמה מנופי לחץ חדשים, כאלה שירתיעו מספר רב ככל האפשר של שחקנים אזוריים ובינלאומיים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו