הערבים ינהרו לקלפיות

אחרי כיתות רגליים בחברה הערבית בישראל ושיחות עם אזרחי ישראל הערבים, אי אפשר שלא להגיע למסקנה ברורה – בבחירות האלה הערבים ינהרו לקלפיות. שיעור ההצבעה של הערבים צפוי להיות חסר תקדים, והקול הערבי עשוי להכריע את הבחירות.

יש מגוון דעות לגבי מטרת הבחירות האלה מנקודת המבט של אזרחי ישראל הערבים, אבל דבר אחד מאחד את כולם: רצון עז להעיף את הממשלה הזאת – בדגש על בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.

הצורך לנהור לקלפיות נובע לא רק מן הרצון לשנות, אלא גם מן הספק לגבי כוונות האופוזיציה, והתהייה אם גם לה יש אותו רצון לנער את הממשלה הקיימת מן היסוד. כוח ערבי חזק בכנסת עשוי לאלץ את האופוזיציה לקבל את השותף הערבי.

יש מגוון דעות לגבי מטרת הבחירות האלה מנקודת המבט של אזרחי ישראל הערבים, אבל דבר אחד מאחד את הבוחרים הערבים: רצון עז להפיל את הממשלה הזאת – בדגש על נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר

למי יצביע הבוחר הערבי?

רוב המצביעים הערבים, להערכתי, יצביעו לרשימות הערביות ולא לרשימות הכלליות, אם כי יש אהדה ליאיר גולן ולגדי איזנקוט.

המסקנות שלהלן אינן מבוססות על משאל מסודר ומדעי, אלא על התרשמות משיחות רחוב. באשר ליאיר גולן, אחד מן המרואיינים אמר כי לא נהג להצביע עד היום משום שאינו מאמין לרשימות הערביות, אבל הפעם הוא יצביע לגולן, כי הוא מרגיש מחויב להצביע, אך לא לרשימה ערבית.

אבל בכל זאת הרוב הגדול יצביע לרשימות הערביות, וצריך להבין מה ההבדל ביניהן מבחינת המצביע הערבי.

האכזבה מהרשות הפלסטינית

החיבור בין רע"ם של מנסור עבאס לבין יתר הרשימות נתפס כבלתי אפשרי, בשל שאלת הלגיטימציה שהחברה הערבית מייחסת למדינה אשר נתפסת ככובשת חלקים מפלסטין. יש אכזבה עמוקה מן הרשות הפלסטינית, והאזרח הערבי מן השורה מבין שהכיבוש נמשך לא מעט באשמת הרשות.

האכזבה מן הרשות הפלסטינית יצרה נתק רגשי בין הערבים אזרחי ישראל לבין הפלסטינים בשטחים, ואין ביניהם תחושה של זהות גורל. אבל בכל הנוגע לישראל – העובדה שהיא עדיין מדינה כובשת עוצרת את הבוחר הערבי הממוצע מלהצביע למפלגה "ישראלית" רגילה.

אחד המרואיינים אמר: "ברגע שאיזנקוט יאמר את המשפט 'שתי מדינות לשני עמים' אעזוב את המפלגה הערבית שלי ואצביע לו. וזה כולל גם נכונות של רשימה ערבית להיות חלק מממשלה 'כובשת'. אך בתנאים הנוכחיים – תמיכה מבחוץ להפלת הממשלה? בוודאי. להצטרף? עדיין מוקדם".

אחד המרואיינים אמר: "ברגע שאיזנקוט יאמר את המשפט 'שתי מדינות לשני עמים' אעזוב את המפלגה הערבית שלי ואצביע לו. וזה כולל גם נכונות של רשימה ערבית להיות חלק מממשלה "כובשת"

החידוש של רע"ם: עבאס וסגלוביץ

וכאן נעוץ החידוש הגדול של רע"ם של מנסור עבאס מול שאר המפלגות. תומך של עבאס אמר לנו: "אנו יודעים שאנו, ערביי ישראל, לא יכולים לפתור את הבעיה הפלסטינית. היא גדולה בכמה מספרים על מידותינו. אנו מאחלים כל טוב לאחינו הפלסטינים, אבל אנו חייבים לטפל בבעיות שלנו".

צירופו המסתמן של יואב סגלוביץ לריצה משותפת עם מנסור עבאס מנתק את רע"ם מן "הגטו" הערבי ומכניס אותה למסגרת הישראלית הרחבה, דבר המציף את שאלת גיוס החברה הערבית כצעד לקראת שוויון מלא. התשובה של תומכי עבאס לא צריכה להפתיע – כן, ואת זה אמר מנסור עבאס בעצמו.

ההסבר מעניין – הצורך ליצור מסגרות גיוס, או כפי שהערבים מכנים זאת: "התנדבות", אינו צורך שנכפה עליהם, אלא צורך של החברה עצמה.

אחת הבעיות של החברה הערבית היא נוער חסר מעש, טרף קל לכנופיות הפשע. הצורך החברתי הוא לשלב אותו במסגרות תורמות עד שיחליטו לאן פניהם מועדות – ללימודים גבוהים או לרכישת מקצוע.

לצירופו של סגלוביץ לריצה משותפת עם עבאס יש עוד משמעות. טבח העוטף הגביר את הייאוש של הערבים בישראל מן הסיכויים להתקרב לחברה היהודית, והנה דמות בכירה מלב המחנה הציוני-ביטחוני מתחברת לרשימה ערבית.

זה לא היה יכול להתרחש אילו רע"ם הייתה שומרת על המסגרת של מפלגות ערביות שלא מבקשות להתחבר לזרם המרכזי הציוני של המדינה. הביקורת על עבאס שבחר לא להתחבר עם הרשימות הערביות השתנתה באחת, וקיבלה הצדקה למפרע.

צירופו המסתמן של סגלוביץ לריצה לצד עבאס מנתק את רע"ם מ"הגטו" הערבי ומכניס אותה למסגרת הישראלית הרחבה. מה שמציף את שאלת הגיוס כצעד לשוויון מלא. תשובת תומכי עבאס לא צריכה להפתיע – כן

מוכנים להתגייס, אבל לא לנשק

על השאלה – מדוע שלא תתגייסו למשטרה, שהרי הפשע הגואה הוא בעיית יסוד שלכם – התשובה הייתה מפתיעה: מוכנים לעשות הכול, אבל לא לאחוז בנשק. הנשק מייצג מצד אחד את הכיבוש, ומצד שני את הפשע.

"זה יותר מדי טוב"

אבל מעבר לרצון העז לקחת את גורלם בידיהם, כמעט כל מי שדיברתי עימו משוכנע למדי כי לא ייתכן שהממשלה לא תחבל בבחירות. הבחירות מסתמנות כסיכוי הגדול לשינוי, אבל "זה טוב מכדי להיות אמיתי". ככל שהם רוצים שינוי, כך הם חוששים שהממשלה לא תאפשר זאת.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.