בלפור הצהיר, האדמו"ר יצא לרקוד ברחוב

בהמשך לסדרת הפוסטים על אודות האדמו"רים הציוניים משושלת חסידות בּוֹהוּשׁ (תת-זרם של חסידות רוּזִ'ין) – אעבור לדמות הציונית הבאה בשושלת, הלא הוא האדמו"ר "חיים מוניא" (שם חיבה ל"חיים") שפירא מדרוֹהוֹֹבִּיץ', חתנו של הרבי הראשון מבוהוש וגיסו של הרבי יעקב פרידמן שעליו הרחבתי בפוסט הקודם.

חיים-מוניא נולד בשנת 1863, ובגיל 21, עם מות אביו שכיהן כאדמו"ר בעיר סְטְרִי (כיום באוקראינה), מונה לאדמו"ר.

חיים היה האדמו"ר הראשון בשושלת חסידות רוז'ין שהביע הזדהות פומבית עם התנועה הציונית והיה מהאדמו"רים היחידים ששקלו את השקל הציוני (מטבע סמלי של ההסתדרות הציונית אשר הונהג החל משנת 1898, לציון מס חבר שנתי). ה"שוקל" היה מי שרכש שקל ציוני, מה שהקנה לו את הזכות לבחור צירים לקונגרס הציוני, ואם היה מעל גיל 24 – גם להתמודד בעצמו.

חיים-מוניא נולד בשנת 1863, ובגיל 21, עם מות אביו שכיהן כאדמו"ר בעיר סְטְרִי (כיום באוקראינה), מונה לאדמו"ר. חיים היה האדמו"ר הראשון בשושלת חסידות רוז'ין שהביע הזדהות פומבית עם התנועה הציונית

ההכנסות ממכירת השקל הציוני הסתכמו בסכומים נכבדים שאפשרו את תפקודה השוטף של ההסתדרות הציונית ואת מימון הוצאותיה המנהלתיות. מסופר כי בעקבות הצהרת בלפור, מרוב התרגשות, יצא האדמו"ר לרקוד ברחוב כשהוא מנופף בידו בהצהרה.

הציונות התעוררה בליבו עוד לפני הופעתו של בנימין זאב הרצל, כאשר בא חבר הפרלמנט הבריטי וחובב ציון לורנס אוליפנט אל סבו האדמו"ר מסַדִיגוּרַה, כדי לרכוש את ליבו למען תוכניותיו למען ציון.

מאז אותו יום – וחיים-מוניא עודנו נער קטן – נלחם האדמו"ר רבי חיים בכל נפשו ובכל מאודו למען שיבת ציון. משראה עד כמה המחלוקת הפנימית בעם היהודי מפריעה להתגשמות הרעיון הציוני, כינס בספרו "שלום ואחדות" מבחר של אמרות חז"ל, המתארות את חשיבותם של השלום והאחדות בעם ישראל.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח הרבי לווינה, בירת אוסטריה. לאחר פרסום הצהרת בלפור כאמור, ייסד שם הרבי בשיתוף עם הרבי יעקב פרידמן האמור ועוד ארבעה אדמו"רים נוספים מהמשפחה את ארגון "ההסתדרות החסידית-ציונית". מטרתו העיקרית של הארגון הייתה לארגן יהודים דתיים לפעולה למען בניין ארץ ישראל בשיתוף עם ההסתדרות הציונית. לאחר הקמתה, הסתפחה ההסתדרות החסידית-ציונית אל תנועת המזרחי.

ההכנסות ממכירת השקל הציוני, שאביו היה מרוכשיו, אפשרו את תפקודה השוטף של ההסתדרות הציונית. מסופר כי בעקבות הצהרת בלפור, מרוב התרגשות, יצא האדמו"ר לרקוד ברחוב כשהוא מנופף בידו בהצהרה

בשנת 1922 עלה חיים לארץ ישראל והשתכן בירושלים, שם הקים את "אגודת בוני הארץ בגופם" אשר חבריה התחייבו לעבוד בהתנדבות בעבודת כפיים לשם סיוע בבניין הארץ. בתקופה זו היה בקשרי ידידות קרובים עם מנהיגה הרוחני הנודע של הציונות הדתית, הרב אברהם יצחק קוק.

לאחר כשנתיים מת הרב חיים בגיל 61 ונקבר בהר הזיתים, בהותירו אחריו משפחה ציונית לתפארת.

את מקומו של הרב חיים באדמו"רות מילא בנו הרב אברהם יעקב. עוד בצעירותו עזר אברהם יעקב לארגן את העזרה לפליטי הפוגרומים מרוסיה ועמד לצד הציונים בבחירות לפרלמנט האוסטרי.

מנעוריו הצטיין אברהם יעקב בשירה, נגינה וציור, אך התמסר ללימוד התורה והוסמך לרבנות, על אף שלא שימש בה. עבר עם כל משפחתו בשנת 1914 לווינה, שם התכונן לעלייה לארץ ישראל על ידי לימוד מקצוע מדידת הקרקעות, ברוח אביו האדמו"ר שהטיף כאמור ל"בניין הארץ בגופו".

בעלותו יחד עם אביו האדמו"ר לארץ ישראל ניסה תחילה להקים בירושלים בית חרושת לחומרים חיים, ומשהוקם העסק – התפנה לעסוק בתחום מדידת הקרקעות שהשתלם בו בגולה. בין השאר השתתף גם במדידת הקרקעות של כפר חסידים.

במות אביו האדמו"ר נעשה אברהם יעקב כאמור ליורש כיסאו ולמרצה שיעור בישיבה שבביתו בירושלים. כאשר מתה עליו רעייתו, ניסה להתגבר על עצבות אַלְמְנוּתוֹ על ידי התעסקות בציור. הצייר הישראלי הנודע יעקב שטיינהרד ראה את ציוריו הראשונים, התפעל מהם ועודדו להמשיך. מאז – והוא כבר אז בן 63 – התמסר לאמנות הציור וקנה לו שם בציוריו המתארים את נופי הארץ ובפורטרטים, שהוצגו בכמה תערוכות וזכו להערכות רבות של אנשי המקצוע. על שם כך נודע בשם "האדמו"ר המצייר". הוא נהרג בתאונת דרכים בשנת 1962.

בשנת 1922 עלה חיים לארץ ישראל והשתכן בירושלים, שם הקים את "אגודת בוני הארץ בגופם", שחבריה התחייבו לעבוד בהתנדבות בעבודת כפיים לשם סיוע בבניין הארץ, והיה בקשרי ידידות קרובים עם הרב קוק

בניו היו: המשורר, הסופר, המחזאי, המסאי, העורך והמתרגם וחתן פרס ישראל המפורסם ש. שלום, ויצחק שפירא, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה. נכד אחר של הרבי חיים-מוניא מדרוהוביץ' היה ד"ר יוסף שפירא, מורה ומחנך וזוכה פרס יו"ר הכנסת.

מנדי שפירו הוא יוצר ומפיק טלוויזיה (עכשיו קרוב, מחובר/ת ועוד), בן 27 ואב לילד. בוגר ישיבות ומכון הסמכה לרבנות. דתל"ש. כותב בנושאי יהדות ודתות, היסטוריה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, תרבות, אקטואליה ופוליטיקה.