הממשלה הפקירה את המידע הרגיש של האזרח – כך זה קרה

בזמן שמתקפות הסייבר על ישראל מתעצמות, מערכות המידע של הממשלה נותרו חשופות. לפי דוח מבקר המדינה שפורסם במאי 2026, במשרד החוץ נמצא כונן רשת פרוץ שהיה פתוח לכלל אלפי עובדי המשרד והכיל עשרות אלפי מסמכים רגישים ביותר, ובהם דרגות שכר של מאות עובדים ומידע רפואי ואישי.

במקביל, במשרד הבינוי והשיכון לא נרשמו כחוק במשך שמונה שנים תשעה מאגרי מידע המכילים מיליוני רשומות של אזרחים. המבקר קובע כי הכשל נובע מתרבות ארגונית וניהול לקויים, לא רק מפערים טכנולוגיים.

מה בדיוק היה חשוף, ולמי?

הממצא החמור ביותר נמצא במשרד החוץ. לפי הדוח, כונן הרשת שהיה "פתוח לכלל אלפי עובדי המשרד" הכיל עשרות אלפי מסמכים רגישים ביותר. בין החומרים: דרגות שכר של מאות עובדים, מידע רפואי ואישי, ואף רשימות של עובדים שהוערכו כ"חלשים".

כלומר, לא מדובר בפרצה חיצונית של האקר, אלא במידע שהמשרד עצמו הותיר נגיש מבפנים. המבקר מתאר "ליקויים חמורים המשקפים תרבות ארגונית לקויה במשרד החוץ בכל הנוגע לשמירה על מידע רגיש ופרטי", ו"פער טכנולוגי מתמשך" שנמשך שנים רבות.

כמה גדל הסיכון בזמן המלחמה?

החשיפה התרחשה בדיוק כשהאיום הגיע לשיא. לפי הדוח, במהלך המלחמה נרשם במשרד החוץ זינוק של 500% באירועי הגנת מידע בנציגויות ישראל בעולם.

המבקר מציין כי חלק מהממצאים על אבטחת הסייבר במשרד היו ברמת סיכון "גבוהה ביותר", וכי חלק מהדוח לא פורסם לציבור בשל ענייני ביטחון. הוא אף קרא לשב"כ לפעול בעקבות הממצאים כדי להבטיח שרמת ההגנה תהלום את איום הייחוס שהוגדר למשרד.

בהיעדר מדיניות הגנת סייבר מקיפה ועדכנית, קובע הדוח, גוברת חשיפת המשרד לדליפת מידע רגיש.

האם זו בעיה של משרד אחד?

לא. לפי הדוח, גם במשרד הבינוי והשיכון עלה מספר ההתרעות על פעילות חשודה כאיום סייבר בכ-130% בשנת 2024, אך המשרד לא הסדיר במשך שמונה שנים את רישומם כחוק של תשעה מאגרי מידע המכילים מיליוני רשומות רגישות של אזרחים.

מעבר לכך, לפי הדוח, כ-65% ממשרדי הממשלה המשיכו להשתמש בכלי תוכנה פגיע במשך עשרה חודשים אחרי שמערך הסייבר הלאומי הורה להפסיק את השימוש בו.

אף שישנם כ-4.6 מיליון אזרחים הרשומים לשירותים הדיגיטליים, רק 16% מהשירותים ו-6% מהרשויות המקומיות חוברו למערכת ההזדהות הלאומית.

מה עשתה הממשלה כדי לתקן את זה?

חלק מהתיקונים נעשו רק אחרי שהמבקר התריע. לפי הדוח, ממונה אבטחת מידע בפועל מונה לראשונה בעקבות הביקורת – כלומר לא ביוזמת המשרד, אלא בעקבות הביקורת החיצונית.

המבקר קורא לכלל משרדי הממשלה לבצע בדיקה מעמיקה של הסיכונים בתחום הסייבר, לחזק את מנגנוני הפיקוח והרגולציה, לשפר את תקצוב תחום התקשוב ואבטחת המידע, ולתקן את התרבות הארגונית הלקויה.

הקריאה מופנית גם למערך הסייבר הלאומי ולשב"כ, ומדגישה שהאחריות אינה של גורם טכני אחד אלא של הדרג המנהל בכל משרד.

הפער במבט מרוכז

שאלות לבוחר

אם כונן רשת במשרד החוץ היה פתוח לאלפי עובדים והכיל דרגות שכר ומידע רפואי, מי במשרד אחראי לכך שהמידע הרגיש של העובדים והאזרחים הופקר?

אם אירועי הגנת המידע בנציגויות זינקו ב-500% בזמן המלחמה, מדוע נותר משרד החוץ בלי מדיניות הגנת סייבר מקיפה ועדכנית?

אם משרד הבינוי לא רשם כחוק תשעה מאגרים עם מיליוני רשומות במשך שמונה שנים, מי אחראי להפרה המתמשכת, ומדוע היא נמשכה זמן רב כל כך?

אם 65% מהמשרדים המשיכו להשתמש בכלי פגיע עשרה חודשים אחרי שמערך הסייבר הורה להפסיק, מי מוודא שהוראות ההגנה על מידע האזרח נאכפות בכלל?

אם רק 16% מהשירותים ו-6% מהרשויות חוברו למערכת ההזדהות הלאומית, מדוע מתעכב מנגנון שנועד להגן על זהות האזרח, ומי מתחייב להשלימו?

סיכום

מבקר המדינה מתאר ממשלה שאינה שומרת על המידע שהיא עצמה אוספת מן האזרח: כונן פתוח לכול, מאגרים שלא נרשמו, וכלים פגיעים שנשארו בשימוש חודשים אחרי אזהרה.

המבקר קובע במפורש שהשורש הוא ניהול ותרבות ארגונית, לא רק טכנולוגיה. המדינה דורשת מהאזרח למסור לה את פרטיו הרגישים ביותר, ובאותה עת מותירה אותם חשופים.

ערב הבחירות עומדת בפני הבוחר שאלה פשוטה: מי מהמתמודדים מתחייב שהמידע הזה יישמר, ולא יופקר על כונן פתוח?

מקורות

• המבקר מזהיר: מתקפות הסייבר משתכללות, אך משרדי הממשלה אינם ערוכים ("דבר", 26.5.2026)
• פער טכנולוגי ותרבות ארגונית רשלנית: מחדל הסייבר של הממשלה (ynet, 26.5.2026)
• הודעת מבקר המדינה על דוחות הסייבר השנתיים (מבקר המדינה, 26.5.2026)

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.