בדקה השלושים, כשאדה הגרברג האגדית מנורווגיה, משלימה שלושער ומעלה את אולימפיק ליון ליתרון 0-4, מעיר מישהו שחוסר השוויוניות הזה הוא "אסון לכדורגל נשים".

האסון האמיתי הוא כמובן הבערות בענייני כדורגל נשים. בשלוש השנים הקודמות, שגם בהן זכתה ליון בגביע, הסתיימו משחקי הגמר בשוויון והמשיכו להארכות, ופעמיים גם לפנדלים.

השנה, זו הייתה הפעם הראשונה בעשור שבו גמר הנשים הוא משחק גמר בודד, שמסתיים בהפרש של יותר מ-2 שערים ב-90 הדקות.

ולגבי השוויוניות? התוצאה בסיום הייתה 1-4, לאחר לחימה נהדרת של ברצלונה במחצית השנייה. גם קבוצות הגברים של שני המועדונים הללו נפגשו השנה בליגת האלופות. ברצלונה ניצחה 1-5 לאחר תיקו במשחק הראשון.

המשחק, מכל מקום, הוא היסטורי. בפעם הראשונה החליטה אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית, שגמר ליגת האלופות לנשים יהיה אירוע עצמאי. עד היום הוא נערך בעיר שאירחה את גמר הגברים, באצטדיון קטן יותר.

בודפשט נבחרה להיות המארחת הראשונה, הקהל נתן אמון ומילא את אצטדיון פרנצווארוש. קרחות גדולות נצפו רק ביציעי הספונסרים, שנדמה שבכל אירוע כדורגל בינלאומי, רק מתרחבות.

היעד: להכפיל את מספר השחקניות באירופה

הוצאת האירוע לעצמאות היא חלק ממגמה כללית ברחבי היבשת. אופ"א השיקה במקביל אליו תכנית עם יעד שאפתני: להכפיל את מספר השחקניות ביבשת, ולהגיע ל-2.5 מיליון שחקניות עד 2024.

בספרד נרשם השנה קהל שיא של 60,739 במשחק ליגה בין אתלטיקו מדריד לברצלונה. באיטליה הגיעו 39 אלף צופים למשחק בין יובנטוס לפיורנטינה.

גמר הגביע האנגלי משך 43 אלף צופים, ובנק ברקליס חתם על הסכם חסות עם ליגת הנשים בשווי 10 מיליון לירות שטרלינג.

היקף הקהל בגמר האנגלי דווקא לא היה שיא. ב-1920 כבר הגיעו 53 אלף צופים למשחק ליגה באנגליה, והפופולריות של המשחק נסקה. ומה הייתה התוצאה של ההצלחה הזו? איסור על כדורגל נשים באנגליה משנת 1921, בטענה "שהוא משחית את גוף האישה". התאחדות נשים חדשה נוסדה רק ב-1966.

ההיסטוריה האפלה הזו לא מעניינת במיוחד את הקהל ההונגרי, שמקבל את מבוקשו כבר בדקה החמישית, כשג'ניפר מרוז'אן (ילידת בודפשט ובתו של שחקן בינלאומי הונגרי, אבל כוכבת נבחרת גרמניה) כובשת שער ראשון לאחר בישול של הקיצונית ההולנדית, שאניס ואן דה סאנדן, שתבשל גם את השער השני.

אבל הגרברג היא מעל כולם. כדורים שנבעטים לעברה מ-40 או 50 מטרים היא עוצרת על הירך ברכות ובטכניקה השמורה למתי מעטים.

לכדורגל הנשים יש כבר עתה כמה גיבורות היסטורית, בהן מרטה הברזילאית, קרלי לויד האמריקאית או בירגיט פרינץ הגרמניה.

אבל בהתחשב בתחרותיות המתקדמת בטור הנדסי, כלל לא מופרך לטעון שהגרברג בת ה-23 היא שחקנית ברמה שטרם ראינו.

עם זאת, לצערנו לא נראה את הגרברג בקיץ הקרוב במשחקי גביע העולם בצרפת. בסיום המשחק היא עזבה את חברותיה החוגגות, וחטפה מהיציע את דגל נורווגיה שאיתו חגגה. אולי בניסיון להמחיש את מידת נאמנותה לארצה, שאותה היא מסרבת לייצג בגביע העולם, בגלל דרישתה ליחס הוגן לכדורגל הנשים שם. היא מכחישה שמדובר בכסף, אבל מסרבת לספק לציבור הסבר מפורט.

ההיעדרות של הגרברג מכעיסה כמה שחקניות בכירות ברחבי העולם. לפני כמה חודשים גם ירדה בזעם מהבימה בטקס שבו קיבלה את פרס כדורגלנית השנה בעולם, משום שהמנחה, קומיקאי מטופש, ביקש ממנה לרקוד.

מגזין "טיים" בחר אותה לרשימת 100 האנשים המשפיעים שלו.

קהל קטן ונאמן

האם היקף הקהל ביציעים משקף את קו פרשת המים בפופולריות של כדורגל הנשים? ליון מביאה איתה מצרפת קהל קטן ונאמן בקבוצה שמשקיעה כסף גדול, יחסית, במשחק הנשים, והיא עכשיו אלופת אירופה בפעם השישית.

להגרברג, מרוז'אן וואן דה סאנדן הנפלאות, מצטרפות גם כוכבת נבחרת אנגליה לוסי ברונז וג'ס פישיוק הוולשית. וונדי רנארד הקפטנית-בלמית הגבוהה (1.87 מ') היא השחקנית הצרפתית הבולטת בקבוצה.

זהו במידה רבה עולם הפוך לכדורגל הגברים, כאשר ברצלונה עם תשע ספרדיות בהרכב, היא הקבוצה עם הצביון המקומי, וליון היא מועדון הסופרסטארים הבינלאומי.

מרבית הקהל תומך בברצלונה, ולהוציא כמה מאות אוהדים שהגיעו מקטלוניה, הסיבות מובנות. הם מתייצבים למשחק בחולצות מסי ואיניאסטה, כי כמו בכל עיר אירופית מרכזית, יש לברצלונה מועדון אוהדים גדול מאוד גם בבודפשט.

וזו השאלה: האם כדורגל הנשים צריך לשאול מהפופולריות של כדורגל הגברים ופשוט לקחת משהו מאהדת המיליונים למועדוני העל, או שעליו לבנות זהות עצמאית?

זהו גמר גביע אירופה הרביעי ברציפות, שבו המשתתפות במשחק הן קבוצות ממועדונים עם קבוצת גברים מפורסמת מאוד (כמו ברצלונה) או יחסית (כמו וולפסבורג בשנה שעברה).

בעבר שיחקו בגמר לא מעט מועדוני כדורגל נשים, כמו טירסו משבדיה, אף אף סי פרנקפורט וטורביין פוטסדאם מגרמניה, או ז'בזדה פרם מרוסיה.

לידי ישבו כמה שחקניות קבוצה בסלובקיה. הן שיחקו בליגה העליונה בארצן בשעות הבוקר, נכנסו למכוניות בסיום המשחק ונסעו לבודפשט.

הן תומכות בבירור בליון ורואות בה מגדלור בכדורגל נשים. מקום בו הטובות ביותר יכולות לזכות בשכר הוגן, גם אם אינו מזכיר במאום את סכומי העתק בכדורגל הגברים. הן עצמן, משחקות בחינם, כמובן.

האנה, הוותיקה מביניהן, מרוצה מהפיגור שאליו נקלעה ברצלונה משתי סיבות. ראשית, היא תומכת בליון, אבל הנימוק השני שלה מעניין: "מועדון כמו ברצלונה לא ירצה תבוסות כאלו, ויש לו בקלות את המשאבים להתחזק במהירות".

שירי העידוד שאולים ממועדון הגברים

פליקס טמסוט, עיתונאי המתמקד באספקטים תרבותיים של כדורגל, ליווה השנה את קהל אוהדי מנצ'סטר יונייטד למשחק חוץ בלונדון.

המועדון האנגלי הפופולרי ביותר ייסד השנה קבוצת נשים, כפי שעשתה גם ריאל מדריד בספרד. הוא מתאר קהל לא גדול, מחציתו גברים ומחציתו נשים, שהגיע למועדון דרך האהדה למועדון הגברים. הרבה משירי העידוד שאולים ממועדון הגברים.

לגבי המודל הרצוי לבניית פופולריות למשחק הוא חושב (ומרגיש) שצריך קצת משניהם. "כדורגל גברים הוא הענף שהוא היום בזכות שנים של השקעה, ידע, מחקר, וכמובן כמויות לא הגיוניות של כסף. יש אי שוויון כל כך פושע כלפי כדורגל הנשים, שלא מעט ממנו נגרם גם בגלל הרשויות.

"המינימום שהמועדונים יכולים לעשות כדי לתרום את חלקם לצמצם את הפערים, זה לשים את השם שלהם על השולחן. זה גם תורם באופן ברור למספר האוהדים: הזהות היא אותה הזהות, הייצוג אותו ייצוג. לא סתם אולטראס של קבוצות כמו פאריס סן ז'רמן וליון נוסעים בקביעות למשחקי הנשים".

שוערת נבחרת גרמניה, אגב, נתנה השבוע ראיון לקיקר, שבו אמרה כי היא מקווה שהאולטראס של המועדונים בגרמניה יתחילו להגיע למשחקי נשים.

זה כבר קורה במידה מסוימת במועדונים עם נטיות פוליטיות שמאליות – בקלן, וסט. פאולי למשל".

בעניין זה מעניין לציין: המועדון המארח של המשחק, פרנצווארוש, הוא מעוז של ימין, לעתים קיצוני, וידוע בחוליגנים לא הכי נעימים.

מחוץ לאצטדיון אפשר היה לראות כמה מהם, אבל הם הגיעו מתוך עניין, וללא שום רצון לחבל באירוע. "אנחנו מראים נוכחות, כי המשחק מביא למועדון שלנו כבוד", מסביר לי אחד מהם, ואני נזכר שלא כל דבר בכדורגל הוא מובן.