ברשומה הקודמת הרחבתי על משבר המנהיגות הכללי שעובר על המדינה מימין ומשמאל, וסיכמתי בהשערה שלי שהעבודה ומרצ סיימו את דרכן.

ועדיין יש אור בקצה המנהרה שעשוי להציל את השמאל בישראל, ולאור הזה קוראים סתיו שפיר.

סתיו שפיר היא מנהיגה מלידה, לוחמת צדק אמיתית וכל כולה מסורה לישראל ואזרחיה. היא זכורה לטוב ממחאת 2011, הגיעה משם אל הפוליטיקה ומאז לא מפסיקה לפעול במסגרת פעילותה בכנסת למען אזרחי ישראל כולם. לא אגזים אם אומר ששפיר היא חברת הכנסת היחידה בימינו המצדיקה את משכורתה ובאמת פועלת למעננו ומשרתת את הציבור.

שפיר פעלה רבות בבחירות הקודמות למען איחוד בשמאל. כשראתה שמפלגת העבודה מסרבת לאיחוד כזה ואף פועלת לסכלו, פרשה ממקומה הבטוח במפלגת העבודה, חברה לאהוד ברק ויחד הקימו את המחנה הדמוקרטי שמנע ממרצ לגווע.

שפיר פעלה רבות בבחירות הקודמות למען איחוד בשמאל. כשראתה שמפלגת העבודה מסרבת לאיחוד כזה ואף פועלת לסכלו, פרשה ממקומה הבטוח שם, חברה לאהוד ברק ויחד הקימו את המחנה הדמוקרטי

על אף גילה הצעיר מתגלה שפיר כמנהיגה אמיצה שאינה פוחדת מאיומים ומשינויים ואינה נרתעת ממהפכות והפיכות. נאומה "זו ציונות" הוא נאום מכונן וראוי שיילמד בבתי הספר.

עתה היא מתגלה כמבוגרת האחראית שפועלת למען מניעת פירוק השמאל ולמען איחוד. יותר מזה: לדעתי, סתיו שפיר לא רק שבנויה למנהיגות והיא מנהיגה מלידה, כאמור, אלא שביכולותיה המופלאות היא עוד תהיה ביום מן הימים ראשת ממשלת ישראל.

אלא שבמרצ נמצאים גורמים המבקשים בכל מחיר לסלקה. אולי הם מוּנָעים מקנאה, אולי מילדותיות, אולי מחוסר הבנה ואולי רוחו של המשחית נתניהו השתלטה גם עליהם – הסיבות אינן מעניינות, הדבר היחיד הרלוונטי הוא שחייבים למנוע ממרצ לעשות את המשגה הנורא הזה.  

מפלגת מרצ חסרה מנהיג. המנהיגה האמיתית האחרונה של מרצ הייתה זהבה גלאון, ומאז פרשה (מעשה שבעצמו מעיד על מנהיגות) לא נמצא מנהיג אמיתי שיוביל את מרצ ויחזיר אותה למפלגת השמאל המפוארת שהייתה בעברה. תמר זנדברג התגלתה כאכזבה רבתי בלשון המעטה, וניצן הורוביץ, ראש מרצ הנוכחי, הוא אדם חביב מאוד שראוי בהחלט להיות חבר כנסת ואף שר, אבל הוא נעדר יכולות מנהיגותיות, לצערו. על הורוביץ היינו אומרים בילדותנו שהוא פרווה, לא מזיק לא מועיל (למל"ם), ואדם פרווה לא בנוי להנהגה.

תמר זנדברג התגלתה כאכזבה רבתי בלשון המעטה, וניצן הורוביץ, ראש מרצ הנוכחי, הוא אדם חביב מאוד שראוי בהחלט להיות חבר כנסת ואף שר, אבל הוא נעדר יכולות מנהיגותיות, לצערו

גילוי נאות: כותב שורות אלו היה בעברו חבר מרצ ואף הצביע למחנה הדמוקרטי בבחירות האחרונות. ברגע שהבנתי שמרצ מאבדת כיוון ופועלת נגד מצביעיה ביקשתי לבטל את חברותי בה. הסיבה היחידה שהצבעתי למחנה הדמוקרטי הייתה ברק ושפיר, ובלעדיהם אין שום סיבה להצביע לא למחנה הדמוקרטי (שבזמן כתיבת שורות אלו לא ברור עתידו) ולא למרצ שמראה סימנים של התאבדות מרצון.

אם מרצ חפצה חיים ומעוניינת לעבור את אחוז החסימה היא חייבת להישאר עם המחנה הדמוקרטי במתכונתו הנוכחית ואם היא מתעקשת לשנות את המתכונת, בכל מקרה אסור לה בשום פנים ואופן לוותר על סתיו שפיר. שפיר היא נכֶס אלקטורלי לא יסולא בפז, נכס ששטות גמורה לוותר עליו. 

כשהבנתי שמרצ מאבדת כיוון ביקשתי לבטל את חברותי בה. הסיבה היחידה שהצבעתי למחנה הדמוקרטי הייתה ברק ושפיר, ובלעדיהם אין סיבה להצביע לא למחנ"ד ולא למרצ שמראה סימני התאבדות מרצון

רבים וטובים הצביעו למחנה הדמוקרטי כמוני רק הודות לסתיו שפיר, וללא שפיר במחנה הדמוקרטי יצביעו לכחול לבן או למפלגה אחרת, ומרצ כפי הנראה תרד אל תהום הנשייה.

אני קורא מכאן אל ראשי מרצ ובעיקר אל תמר זנדברג שלא לחזור על טעויות העבר שאפיינו את מרצ שלאחר תקופת גלאון, מרצ חייבת לשמור על המחנה הדמוקרטי בכלל ועל סתיו שפיר בפרט, ולהמשיך לפעול לאיחודים ככל האפשר. ואם לא תעשה זאת, לא תתקיים עוד.

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.