ביום שישי האחרון, אחרי שחזר מבית הכנסת, הוזעק שמי ביתן לעבודה. באדיבות הסערה והרוחות, כמות אדירה של פסולת זרמה בים לעבר משאבות תחנת הכוח של חברת החשמל באשקלון, ואיימה להשבית את התחנה.

"עבדנו כל הלילה בגשם זלעפות", מספר ביתן, מנהל עבודה במחלקת משק של תחנת רוטנברג. "הפסולת מתלבשת על המסננים וגורמת להפחתה של כמות המים שנכנסת למשאבות. אם המפלס יורד אי אפשר לקרר את הטורבינות והתחנה מפסיקה לייצר חשמל. אנחנו מוציאים ומוציאים וזה לא נגמר, במשמרת אחת הוצאנו 4-5 משאיות מלאות פסולת, כל משאית 8-9 טון".

תחנות הכוח הפחמיות שממוקמות על קו החוף – אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון – שואבות מים מהים כדי לצנן את הטורבינות.

מתקפת הפסולת על התחנות מגיעה לשיאה במזג אוויר סוער, אבל מצביעה על העובדה העצובה שהים שלנו מלא בכמויות דמיוניות של אשפה.

מכיוון שהים, ככל הידוע, לא מייצר אשפה, מדובר בפסולת שנסחפת מכיוון החוף או האזורים הסמוכים אליו ומשייטת על פני הגלים.

היא מסכנת את בעלי החיים הגדולים, כמו צבי ים ודגים, שמזהים אותה בטעות כמזון ומנסים לבלוע, ואת בעלי החיים הקטנים שנלכדים בבקבוקים או שקיות.

אחרי זמן מה, מתחילה פסולת הפלסטיק להתפורר לחלקיקי מיקרו, שמפרישים למים חומרים רעילים. לפי הערכות, ב-2050 יהיה בים יותר פלסטיק מדגים.

במקרה של התחנה באשקלון, חלק ניכר מהפסולת מגיע עם כיוון הזרם מדרום, כלומר מרצועת עזה. ביתן: "יש שם הכל. שאריות של כל סוגי הפלסטיקה, ערב רב של שקיות, הרבה בקבוקים, פחיות, לפעמים רשתות דיג. אני יכול להגיד לך בדיוק מה אוכלים ושותים בעזה, יש לנו ביד תחקיר מודיעין על הלייף סטייל שם. זה קיים גם בימים רגילים, אבל בסערה הכמויות הרבה יותר גדולות".

בסך הכל, להערכת חברת החשמל, פונו בימים האחרונים עשרות טונות של פסולת מאזור המשאבות. בקיץ, אגב, הבעיה מופיעה בגרסה לא פחות מטרידה – גדודי מדוזות שסותמות את המסננים ומאיימות להשבית את המשאבות.

"ההבדל הוא שכשמפנים מדוזות צריך ללבוש חולצה עם שרוול ארוך ולהיזהר מנתז של ארס מהזרועות", אומר ביתן, "אבל חוץ מזה – זה אותו דבר".